משנה כלים כח ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כח · משנה ח | >>
בגדי עניים אף על פי שאין בהם שלש על שלש, הרי אלו טמאין מדרס.
טלית שהתחיל בה לקרעה, כיון שנקרע רובה, אינו חיבור.
העבים והרכים, אין בהם משום שלש על שלש.
בִּגְדֵי עֲנִיִּים,
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ,
- טַלִּית שֶׁהִתְחִיל בָּהּ לְקָרְעָהּ,
- כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רֻבָּהּ,
- אֵינוֹ חִבּוּר.
- כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רֻבָּהּ,
- הֶעָבִים וְהָרַכִּים,
- אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ:
בגדי עניים -
- אף על פי שאין בהן שלש על שלש - הרי אלו טמאים מדרס.
- טלית שהתחיל בה לקורעה -
- כיון שנקרע בה רובה - אינה חיבור.
- העבים, והרכים - אין בהן משום שלש על שלש.
בגדי עניים - הוא מחובר מחתיכות רבות.
ואם לא יהיה בכל חתיכה ממנו שלש על שלש, כאשר היה בבגד המחובר ממנו משלשה על שלשה ולמעלה הנה יטמא במדרס הזב.
וכן הטלית כאשר נטמא במדרס ונבדל ממנו שהתחיל לחותכו, הנה כאשר יחתוך רוב אורך הבגד הנה לא תשאר היא והבגד דבר אחד, אבל טהור זה הקצה.
העבים - הבגדים הקשים מאד, כגון הנעשה מן נמטון והלבדין והשמיכה והדומה להן.
והרכין - הבגד הדק מאד כגון בגדי פשתן והמצנפות.
הנה מה שהוא דק מאד או גס מאד לא יטמא ממנו שלש על שלש בטומאה מן הטומאות לפי שאינו ראוי לדבר, ואמנם יטמא משלשה טפחים ומעלה:
אע"פ שאין בהם שלש על שלש. לכאורה היה נראה דשלשה על שלשה גרסינן דהא אמרינן פ"ק דסוכה (דף טז.) מטלניות שאין בהם שלש על שלש לא חזו לא לעניים ולא לעשירים אבל (צ"ל שלש על שלש) שלשה על שלשה לעניים חזיין לעשירים לא חזיין כדאמרינן בפרק במה מדליקין (דף כו:) ומתני' דתנן לעיל פ' כ"ז [מ"ב] הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס כלומר בבגדי עשירי' ואפ"ה משום שלש על שלש לטמא מת והא דתניא בסוף כירה (דף מז.) ובפרק בכל מערבין (כט:) בגדי עניים לעניים בגדי עשירים לעשירים לאו בטומאת מת דלענין מת כולם שוין בשלש על שלש דמוהבגד מרבינן לה פ' במה מדליקין (דף כו:) לא שנא עניים ולא שנא עשירים אע"פ שיש לומר דנקט שלש משום עניים וה"ה לעשירים דבעי ריבוי לשלשה דלא תימא בגד שלם דוקא דבגד משמע בגד שלם אי לאו והבגד דאתא לרבויי חצי בגד לעני בשלש על שלש ולעשיר בשלשה לא מסתבר כלל למימר הכי אבל מדרס תלוי ביחוד מה שאדם רגיל ליחד הילכך פחות משלשה ביד עשיר לא נטמא מדרס דאין דרכן ליחדו. ומיהו אין להגיה המשניות דבכולהו כתיב כאן אע"פ שאין בהם שלש על שלש ומיירי שבלתה כדמוכח בתוספ' [שם] דקתני טלית של עני שבלתה אם רוב שפתותיה קיימות אע"פ שאין בה שלש על שלש טמאה כלומר שנקרעה הטלית במקומות הרבה עד שאין מן השלם במקום אחד שלש על שלש והקרעים מכל הצדדים כל א' מחובר בראשו עם שאצלו וקמ"ל דטמאה מדרס אע"פ שאין בה שלש דחשובים חיבור אבל חתיכה קטנה בפני עצמה שאין בה ג' אינה מקבלת טומאה כלל וניחא השתא הא דאמרינן בזבחים בפ' דם חטאת (דף צג:) דר"י דריש מה בגד דבר הראוי לקבל טומאה אף כל דבר הראוי לקבל טומאה ור' אליעזר דריש מה בגד דבר המקבל טומאה אף כל המקבל טומאה ואמרינן מאי בינייהו אמר אביי מטלית פחותה משלש על שלש מ"ד ראויה הא היא נמי ראויה היא דאי מחשב עליה ופי' שם בקונטרס דאי מחשב עליה לתקן ואיך יתכן זה דפחות משלשה היכי מהניא ביה מחשבה דהא בההיא דסוכה (דף טז.) מוכח דלא מקבל טומאה כלל ולא מהניא ביה מחשבה דומיא דארוכות המטה דהתם דהא דפריך פ' לא יחפור (דף כ.) גבי מטלניות שאין בהם שלש על שלש שהניחם בחלון מטלניות חזיין (צ"ל לקריעה) לקירעא דלבושא לאו משום דאי חשיב עלייהו (צ"ל לקריעה) לקירעא דלבושא ליקבלו טומאה דאפילו לא מקבלי טומאה אם סופו ליטלן דלא מבטל להו דהכי אזלא כולה סוגיא ועל כורחין לא מהניא מחשבה דהא בסוף כלל גדול (דף עו:) ובסוף פ"ק דסוכה (דף יז:) מסיק דשעורייהו שוו במקצע טפח על טפח לעשות טלאי למרדעת של חמור ש"מ דפחות מטפח אפילו עשאו טלאי לא חזי כל שכן באפי נפשיה דלא מהני ייחוד למדרס ועל כרחין בגד נמי כך דינו מדמצטרף עם העור כדקאמר התם אבל לפי מה שפירשתי ניחא ההיא דזבחים בטלית שבלתה כי מתני' דהכא ואפילו קרעים שבה פחותים משלש דוקא ביד עני מקבל טומאה ולא ביד עשיר עד שחישב עליו וההיא דכירה ודבכל מערבין דבגדי עניים לעניים איכא לאוקומה נמי בטלית שבלתה כי מתני' דהכא ואפילו קרעים שבה פחותים משלש דוקא ביד עני מקבלין טומאה ולא ביד עשיר ויתכן השתא דמתני' דלעיל פ' שבעה ועשרי' [מ"ב] הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת קא פסיק ותני לא שנא עני ולא שנא עשיר שוין למדרס ולטמא מת בחתיכה העומדת לפניו בפני עצמה וכן הא דתנן לעיל [פכ"ז מ"ז] בגד שארג בו שלשה על שלשה ונטמא מדרס וגבי ארג בו שלש על שלש קתני נטמא (צ"ל טמא) (דטמא אפילו) מת בין בעני בין בעשיר ועוד איכא טובא טלית שהתחיל בה לקורעה פ' העור והרוטב (דף קכג.) אמר רב הונא משום ר' ישמעאל ברבי יוסי לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת לא. מעפורת סודר ויתחפש באפר דכתיב (מלכים א כ) גבי מיכה מתרגם ואתכס במעפורתא ומשני דההוא מיעוט שלא נקרע אם יש בו כדי מעפורתא חשוב הוא להיות חיבור ובכל הספרים פ' העור והרוטב שוב אינה חיבור וטהורה משמע טהורה מכל הטומאות ותימה דהא לעיל תנן פכ"ז [מ"י] ומייתי לה פרק בהמה המקשה (דף עב:) גבי שלשה על שלשה שנחלק טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ובפ' העור והרוטב (דף קכג:) תירץ בקונטרס התם הוא דלא טהור ממגע לפי שהיה שתי טומאות מדרס החמורה ומגע זב ואהני הקלה לבטל החמורה דתו לא חזי ליה ופשא לה טומאת מגע דחזיא ליה לשלש אצבעות אבל הכא חד שמא הוי וכולה טומאה דשלש על שלש הוא וקריעה מהניא (לקבל ש"מ) תו לא פשו עלה מידי ואין זו שום סברא לחלק בין טומאה אחת לשתי טומאות דכיון שנשאר בטלית שלש על שלש שזהו שיעור טומאת מגע היאך יהיה טהור. ונראה לפרש דאין הכי נמי דטהורה מן המדרס קאמר והא דלא קתני אבל טמאה מגע מדרס כדקתני לעיל משום דלא נחת הכא לאשמועי' חידוש של טומאה אלא קמ"ל דאע"ג דעדיין הטלית גדולה הרבה יותר משלשה על שלשה אפילו הכי טהורה מן המדרס הואיל ולא חזיא למלאכתה ראשונה להתעטף ומיהו קשה מההיא דזבחים פרק דם חטאת (דף צד:) דתנן בגד שיצא חוץ לקלעים ונטמא קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש ומשמע התם בגמרא דקורעו כקריעת טלית דהכא ופריך קורעו בגד אמר רחמנא והאי לאו בגד הוא ומשני דמשייר בה כדי מעפורת ופריך והא אמר רב הונא דאם שייר בה כדי מעפורת חיבור ומשני מדרבנן ואי לא פקעה מיניה טומאת מגע היאך מכניסו הא אכתי טמא הוא. ויש מפרשים דטלית ובגד שאני שהם כלים ויש שם כלי עליהם וכיון דבטל שם כלי מינייהו כשנקרעו טהרו לגמרי אבל חתיכת בגד בעלמא דאין שם כלי עליו לא טהור ממגע מדרס אע"פ שטהר מן המדרס. ועוד נראה לפרש דקריעה דבגד וטלית מיירו תרוייהו כשקורע קרעים הרבה ואין בכל אחד רוחב שלשה ולהכי קאמר דטהורה לגמרי דאע"פ שעדיין כל הקרעים מחוברין בסופן לאו חיבור הוא דכיון דנקרע עד רובה חשיב כגמר כל קרע וקרע עד לבסוף וזהו תימה בההיא דזבחים (דף צד:) מאי שנא דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע"ג דשייר כדי מעפורת ולגבי חטאת מיקרי בגד וכמו כן קשיא דקתני כלי חרס שנטמא חוץ לקלעים נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש ופריך נוקבו כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דנקיב ליה בשורש קטן והשתא אם לאו כלי הוא שהרי מיטהר בכך מטומאתו וי"ל דכיון דמועיל יחודו לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולא הבדיל הקרע על פני כולו ולאותו כלי שניקב בשורש קטן שאם היה מיחדו לזיתים ולרימונים היה מקבל טומאה מכאן ולהבא חשוב הוא כלי ובגד לענין חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא ועוד הארכתי פ' בהמה המקשה:
העבים. בגד שהוא עב כעין בגדי כהונה שחוטן כפול ו' דגבי מעיל שנטמא מייתי פ' דם חטאת (צה.):
הרכים. כעין לבדים ובתוספתא מפרש. תניא בתוספתא [ב"ב פ"ו] טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות אע"פ שאין בה שלש על שלש טמאה. אין רוב שפתותיה קיימות אם יש בה שלש על שלש טמאה ואם לאו טהורה. רשב"ג אומר אם יש בה שלש על שלש טמאה ואם לאו טהורה. היו דבלולין יוצאין ממנה כל שכנגד השפה חיבור וכל שאינו כנגד השפה אינו חיבור. עוד תניא בתוספתא [שם פ"ה] (משמרת של יין אין יושבין עליה מפני השמרים). טלית שהתחיל לקורעה עד שלא נקרע רובה הנוגע אפילו במפורש מכאן ומכאן אינו חיבור משנקרע רובה הנוגע אפילו במחובר חיבור. ואלו הן העבין ואלו הן הרכין כגון הבורסין והברתצין והפמליאות והחמילות והלבדין והסגוסין אלו הן העבין. ואלו הן הרכין כגון השיריים והסיריקון והכלך והפיליון של ראש אין בהם משום שלש על שלש אבל יש בהן משום שלשה על שלשה:
בגדי עניים - שהם עשויים מחתיכות חתיכות קטנות ואין בכולן חתיכה אחת שיהיה בה שלש על שלש:
הרי אלו טמאים מדרס - הואיל ויש בכל הבגד בכללו שלשה טפחים על שלשה טפחים או יותר, הרי הבגד כולו טמא מדרס:
כיון שנקרע רובה אינו חיבור - ואם נטמא הקצה האחד לא נטמא הקצה האחר:
העבים והרכים - הבגדים העבים והגסים ביותר, כגון הלבדין והמגוסין. והרכים ודקין ביותר, כגון השיראין והסריקין ט:
אין בהן משום שלש על שלש - ואין טמאין טמא מת ולא שאר טומאות עד שיהיה בהן ג' טפחים או יותר, משום דשלש על שלש מהן לא חזי למידי:
אינו חבור. בספ"ט דחולין ד' קכג מייתי לה ומסיים בה וטהורה. והיינו דכתב הר"ב במ"ה בפרק יא דזבחים דבגד שנטמא וקרעו ברובו דנטהר מדאורייתא לגמרי. ועמ"ש בזה לעיל פכ"ז משנה י:
[*והרכים. פי' הר"ב כגון השיראים והסריקין. שיראין היינו השירים דברפ"ט דכלאים. והסריקים. פירש"י בפ' במה מדליקין דף כ עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי וקורין לו במקומנו ויד"ש. ע"כ. ובפרק התכלת דף ל"ט כתב נעורת של משי]:
(ט) (על הברטנורא) שיראין היינו השיריים דריש פרק ט' דכלאים. והסריקים פירש"י עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי. ובפרק התכלת כתב נעורת של משי:
בגדי עניים: בשבת פ"ג ובפ' בכל מערבין כתבו תוס' ז"ל הרי אלו טמאים מדרס דוקא בטומאת מדרס יש חלוק בין עניים לעשירים והיינו טעמא דמדרס דביחוד תליא מילתא ואין דרך עשיר לייחד פחות משלשה טפחים על שלשה טפחים ואם יחד בטלה דעתו אבל בטומאת מת או שרץ אין חילוק בין עניים לעשירים ודלא כפי' הקונטרס דסוף כירה. שלש על שלש. לא מטמא ביד עשיר כלל והוכיחו לדבריהם מברייתא דתניא בפ' במה מדליקין שלש על שלש מנין ת"ל והבגד ולא מפליג בין עניים לעשירים ועוד הביאו ראיה דעל כרחך הא דתנן לעיל הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ושלש על שלש לטמא מת בעשירים מיירי דבעניים תנן הכא אע"פ שאין בהן שלש על שלש טמאים מדרס. כך פי' ר"ת ז"ל ע"כ. גם בזבחים פ' דם חטאת כתבו תוס' ז"ל עוד וז"ל ויש משניות שכתוב בהן אע"פ שאין בהן שלש על שלש ודומה כי הוא טעות סופר אלא שלשה על שלשה היא עיקר הגירסא אבל הר"ש והרא"ש ז"ל העלו דמיהו אין להגיה דבכל המשניות כתוב שלש על שלש ומיתפרשא מתני' על פי התוספת' דתניא טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות אע"פ שאין בה שלש על שלש טמא ומיירי שנקרעו בה קרעים הרבה ואין בכל אחת שלש ומחוברות עם השלם וקמ"ל דהוי חבור וטמאה מדרס אבל בחתיכה העומדת בפני עצמה פחותה משלש על שלש לא מטמאה כלל ופחותה משלשה על שלשה לא מטמאה מדרס אפי' ביד עני וההיא ברייתא דבסוף כירה ודפ' בכל מערבין דקתני בגדי עניים לעניים וכו' מיירי בטלית שבלתה כי מתני' וניחא השתא דמתני' דלעיל פכ"ז קפסיק ותני סתם הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת איירי בין בעני בין בעשיר וכן ההיא דתנן לעיל הבגד שארג בו שלשה על שלשה ונטמא מדרס שלש על שלש ונטמא טמא מת וכן בכמה דוכתי ע"כ. ורבינו עובדיה ז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל:
טלית שהתחיל בה לקרעה: בפ' העור והרוטב כתבו תוס' ז"ל פי' ר"ח כיון שנקרע רובה הויא טהורה למפרע מתחלת קריעה ולשון שהתחיל לקרעה משמע כפירושו ע"כ. ואם אותה שהובאה שם היא משנתנו נראה דצריך לגרוס שוב אינה חבור וטהורה כמו שכתובה שם כיון שתוס' ז"ל דקדקו מלת וטהורה בפ' דם חטאת (זבחים ד' צ"ד) גם הר"ש ז"ל דקדק בזה והעלה ונראה לפ' דאה"נ דטהורה מן המדרס דוקא קאמר והא דלא קתני אבל טמאה מגע מדרס כדקתני לעיל משום דלא נחת הכא לאשמועי' חדוש של טומאה אלא קמ"ל דאע"ג דעדיין הטלית גדולה הרבה יותר משלשה על שלשה אפ"ה טהורה מן המדרס הואיל ולא חזיא למלאכתה ראשונה להתעטף והאריך יותר ע"ש. ואית מאן דמפ' התם בגמ' פ' העור והרוטב דדוקא בטלית טבולת יום שנטמאת והטבילה וצריך להשתמש בה קודם שיעריב שמשה סגי בקריעת רובה ולא גזרי' דילמא חייס עלה ולא קרע דכיון דלא חס עלה ואטבלה אע"ג דהמים קשים לה לא חייס עלה נמי וקרע רובה אבל אם טמאה היא ולא הטבילה ובא לטהרה בקריעה זו לא סגי ליה ברובא עד שיקרענה כולה דחיישי' דילמא לא קרע רובא אלא פלגא ואמר רובא הוא. ועי' במ"ש בפ' העור והרוטב סי' ג'. עוד מפ' התם בפ' העור והרוטב דדוקא כששייר [צ"ל כשלא שייר] בההוא מיעוט שלא נקרע כדי מעפורת אז לא הוי חבור אבל אם שייר בה כדי מעפורת טמא פי' מדרבנן. ואיתא לישנא אחרינא דאפי' שייר כדי מעפורת טהור:
יכין
בגדי עניים: דעשוי כולו ממטלניות שאין בשום א' מהן גע"ג אצבעות:
הרי אלו טמאין מדרס: ר"ל אפי' טומאת מדרס יש בהן. ואע"ג דאמרינן [סוכה דט"ז] דמטליות כהנך לא חזו למידי ואמק"ט היינו כשאינן תפורין יחד. משא"כ שתפורין יחד. כל שהן געג"ט מקבלין גם טומאת מדרס. מפני שע"י התפר נחשבי' כחתיכה אחת. והר"ש תירץ דהכא מיירי שלא נתפרדו המטליות זמ"ז. אלא שכל הבגד קרוע קרעים הרבה עד שאין בין קרע לחבירו גע"ג אצבעות יחד שלם:
כיון שנקרע רובה אינו חבור: ואם נטמא חלק א' לא נטמא ב'. ואע"ג דלעיל [פכ"ז מי"ב] אמרינן דסגי כשהקרע גדול כ"כ עד שהיושב עליו בשרו נוגע בהכסא. התם לענין צירוף להשלים השיעור. אבל הכא שלא יהיו נדונין כמחוברין צריך שיהיה הקרע עד רובו:
העבים: בגד שהוא עב ביותר:
והרכים: ר"ל בגד שהוא דק ביותר. כגון פלאר בל"א שבשר של הלובשו נראה מתוכו:
אין בהם משום שלש על שלש: ואמק"ט עד שיהי' בהם גע"ג טפחים. דבבציר מהכי לא חזי למידי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת