סוכה יז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
משום שיעורא ולאו שיעורא הוא האי לאו שיעורא הוא כיון דלא שוו שיעורייהו להדדי לא מצטרפי אלא לדידכו דאמריתו שיעור משום הפלגה מה לי איתפלג בסכך פסול מה לי אתפלג בסכך פסול ואויר אמר ליה אביי ולמר נמי נהי דלא שוו שיעורייהו בסוכה גדולה בסוכה קטנה מי לא שוו שיעורייהו א"ל התם לאו משום דשוו שיעורייהו להדדי הוא אלא משום דליתיה לשיעורא דסוכה הוא וכל היכא דלא שוו שיעורייהו להדדי לא מצטרפי והתנן אהבגד שלשה על שלשה בהשק ארבעה על ארבעה העור חמשה על חמשה מפץ ששה על ששה ותני עלה גהבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה התם כדקתני טעמא אמר רבי שמעון מה טעם הואיל וראוי לטמא מושב כדתנן דהמקצע מכולן טפח על טפח טמא טפח על טפח למאי חזי ואמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי הואיל וראוי (ליטלו) על גבי החמור בסורא אמרי להא שמעתא בהאי לישנא בנהרדעא מתנו אמר רב יהודה אמר שמואל הסכך פסול באמצע פוסל בארבעה מן הצד פוסל בארבע אמות ורב אמר בין מן הצד בין באמצע בארבע אמות תנן נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה בשלמא לרב דאמר בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות משום הכי כשרה אלא לשמואל דאמר באמצע בארבעה אמאי כשרה הכא במאי עסקינן מן הצד תא שמע שני סדינין מצטרפין שני נסרים אין מצטרפין רבי מאיר אומר נסרים כסדינין בשלמא להך לישנא דאמר רב בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות מאי מצטרפין מצטרפין לד' אמות אלא להך לישנא דאמר רב באמצע בארבעה היכי דמי אי דאית בהו ד' למה להו אצטרופי אי דלית בהו ד' קניא בעלמא נינהו לעולם דאית בהו ארבעה ומאי מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן הצד ת"ש סככה בנסרין של ארז שיש בהן ד' דברי הכל פסולה אין בהן ד' רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר
רש"י
[עריכה]
משום שיעורא ולאו שיעורא הוא - דארבע אמות הוו שיעור לפסול ובפחות מכאן אינו שיעור לפסול ואין הטעם משום דופן עקומה אלא כך שיעורו לפסול הלכה למשה מסיני כשאר כל השיעורין: האי לאו שיעורא הוא כיון דלא שוו גרסינן ולא גרסינן וכיון:
אלא לדידכו דאמריתו שיעורא דידהו משום הפלגה - דהא ארבעה דקאמריתו לא תנן להו במתניתין לענין סכך פסול והא סברא מנא לכו אתון היינו טעמייכו משום דבכל מקום חשובין ד' טפחים להיות מקום חשוב לעצמו אתם אומרים שאף זה מקום הוא לעצמו וחוצץ בסוכה זו לעשותה כשתים ואין דפנות להם מה לי איתפלג כו':
בסוכה קטנה - ששיעורה מצומצם:
מי לא שוו שיעורייהו - על כרחך אחד זה ואחד זה פסולה בג' טפחים דכיון דנפק מתורת לבוד חשיב לבצוריה לשיעוריה דסוכה וכיון דשוו שיעורייהו לענין שום סוכה ליצטרפי:
א"ל התם - דשניהם פוסלין בה בג' לא משום דשוה שיעורן לפסול אלא משום דליתיה לשיעורא דסוכה:
הבגד ג' על ג' - טפחים אם ייחדו למשכב הזב מטמא ליעשות אב הטומאה במשכב הזב או במדרסו:
הבגד והשק - הואיל וממשן קרוב להיות שוה:
מצטרפין - להשלים את הקל שאם אין בשק ד' הבגד שהוא חמור משלימו אבל השק אינו משלים הבגד החמור:
שק - מנוצה של עזים עשוי והוא עב יותר מן הבגד ואינו מגיע לעוביו של עור:
וכן השק והעור מצטרפין - להשלים שק את שיעור העור:
מה טעם - מצטרפין הואיל וראויין בשיעור אחד לטמא מושב הזב:
כדתנן המקצע מכולן - מאחד מכל אלו קיצע טפח על טפח מקצע שמשויהו סביב סביב באזמל ומתקנו יפה אפילו אין בו אלא טפח על טפח טמא כדמפרש:
הואיל וראוי ליטלו - לעשותו טלאי ע"ג מרדעת החמור כנגד בית מושב האדם וכיון דשוו שיעורייהו באחד מטומאות הזב ליעשות אב הטומאה מצטרפין אף למדרס ויש מפרשים המקצע מכולן יחד שחיבר קיצועיהן שקיצץ כל המינין ועשה מהן טפח על טפח ותפרן יחד והראשון נראה לי:
בסורא מתנו להא שמעתא - דרב דאמר סכך פסול פוסל בד' באמצע:
בהאי לישנא - דאמר לעיל דאשכחינהו רבה לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי לה:
בנהרדעא מתנו - דלא אמרה רב אלא שמואל ורב פליג עלה:
באמצע בארבעה - דמקום חשוב הוא להפליג ולחוץ שאין הדפנות מועילות שוב זו לזו ונראות כשתי סוכות:
מן הצד בארבע אמות - אבל פחות מכאן כשרה דמסלקינן להו בפחות מכאן בעקימת דופן ובלבד שישתייר הכשר סוכה בכשר אבל ארבע אמות לא אתמר בהו דופן עקומה:
ורב אמר בין באמצע כו' - שזהו שיעורו לפסול:
תנן נתן עליה נסר כו' - קא סלקא דעתך באמצע:
שני סדינין מצטרפין - לשיעור סכך פסול לפסול הסוכה משום דבר המקבל טומאה:
שני נסרים אין מצטרפין - לפוסלה משום גזרת תקרה שאפילו כולה מסוככת בנסרים כשרה רבי יהודה קאמר לה דאית ליה מסככין בנסרים:
רבי מאיר אומר אף נסרים - מצטרפין לשיעור סכך פסול לפוסלה: ה"ג בשלמא להך לישנא דאמר רב בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות מאי מצטרפין כו'. דקא סלקא דעתך באמצע קאמר ולרב איבעי לן לאוקמה בנסרים שיש בהן ד' כדאוקי רב לעיל פלוגתייהו דרבי יהודה ורבי מאיר ורבי מאיר לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים ומאי מצטרפין דקאמר רבי מאיר מצטרפין לארבע אמות לשיעור סכך פסול:
אלא להך לישנא דאמר רב באמצע בארבעה טפחים - כדאשכחינהו רבה לרבנן דבי רב דאמרי הכי האי מצטרפין דרבי מאיר היכי דמי דבעי צירוף אי דאית בהו ארבעה למה להו צירוף ואי דלית בהו ארבעה קנין בעלמא נינהו דהא רב הוא דאמר בשמעתא דלעיל בנסרים שאין בהן ארבעה דברי הכל כשרה ולשמואל ליכא לאותובי מינה דשמואל לטעמיה דאמר בנסרים שאין בהן ד' מחלוקת ומוקי להא בנסרין שאין בהן ארבעה ומאי מצטרפין מצטרפין לארבעה טפחים דלדידיה ליכא למיפרך קנין בעלמא נינהו:
ומודה ר' מאיר - בכל אלו שהוא פוסל
תוספות
[עריכה]
הבגד ג' על ג'. משנה היא במסכת כלים פרק כ"ז [מ"ב] והכי מיתניא הבגד מטמא משום ג' על ג' למדרס ומשום ג' על ג' לטמא מת השק ארבעה על ארבעה והעור חמשה על חמשה ומפץ ששה על ששה שוין למדרס ולטמא מת והשתא הבגד ג' אצבעות על ג' אצבעות לטמא מת דמרבינן לה פרק במה מדליקין (שבת דף כו:) מדכתיב והבגד דחזי לעניים אבל מדרס תלוי במידי דחזי לישיבה ובפחות מג' טפחים על ג' טפחים לא חזי אבל שק ועור ומפץ שוין למדרס ולטמא מת:
ותני עלה הבגד והשק והעור והמפץ מצטרפין זה עם זה. משנה היא פרק קדשי מזבח במסכת מעילה (דף יח.) וקתני סיפא א"ר שמעון מ"ט מפני שהן ראויין ליטמא במושב והכי תנן במעילה הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין דווקא כסדר הזה לפי ששיעורן קרובין זה לזה אבל בגד ועור או שק ומפץ דשיעורן רחוקים זה מזה אין מצטרפין ודוקא חמור מצטרף לקל ולא קל לחמור כדתנן התם במסכת כלים (פכ"ז מ"ג) היה עושה ב' מן הבגד ואחד מן השק שלשה מן השק ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן המפץ טהור חמשה מן המפץ ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן השק ג' מן השק ואחד מן הבגד טמא זה הכלל כל שחיבר לו מן החמור ממנו טמא מן הקל ממנו טהור ומתוך הכלל דאתא לרבויי משמע דלאו דוקא קתני מתניתין דמצטרפין כסדר הזה:
כדתנן המקצע מכולן טפח. משנה היא התם במסכת כלים (ג"ז שם מ"ד) דמאיזה מהם שיקצע טפח ויעשנו טלאי למרדעת של חמור טמא וה"ה דהוה מצי למימר הואיל ושוין לכי האי דתניא במסכת מעילה בסוף פ' קדשי מזבח (דף יח.) קיצע מכולן ועשה מהן בגד למשכב שלש למושב טפח לאחיזה כל שהוא כלומר לעשות טלאי למשכב כגון לכר או לכסת או לשאר דברים המיוחדים למשכב שיעור הטלאי ג' טפחים דומיא דלמושב טפח דהיינו לעשות טלאי למושב כגון למרדעת של חמור כדמוכח הכא וכן ההיא דתניא בתוספתא המקצע למשכב אין פחות משלשה ולמושב טפח ולמעמד כל שהוא ואותו מעמד היינו אחיזה דמעילה והתם מפרש מאי לאחיזה אמר ריש לקיש שכן עומד ונוולא במתניתא תנא הואיל וראוי לקוצצי תאנים ופירש בערוך ראוי אותו משהו לאורגים כשהן מחליקין את המטות של אריגה בסובין או בשום דבר כדי לחזק כורך משהו בגד על אצבע ומחליק את הטוי ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאין החוט מחתכו ואותו שכורך באצבעו קרוי נוולא וראוי נמי לקוצצי תאנים אותן שמבקעין את התאנים ומולחין אותן כורכין משהו על אצבען שלא ידבק בשומן התאנים:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק א (עריכה)
קח א מיי' פכ"ב מהל' כלים הלכה א', ומיי' פכ"ג מהל' כלים הלכה ג':
קט ב מיי' פכ"ג מהל' כלים הלכה ב':
קי ג מיי' פכ"ג מהל' כלים הלכה ד':
קיא ד מיי' פכ"ג מהל' כלים הלכה ג':
קיב ה מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה י"ד, סמ"ג עשין מג, טור ושו"ע או"ח סי' תרל"ב סעיף א':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק א (עריכה)
[מליא בשפודין מאי פסולה] ולא יהא האויר חמור דפוסל בשלשה טפחים כסכך פסול דפוסל בד' אמות ומשני רבה לדידי משום דלא שוו בשיעורייהו דאויר שיעורו בטפחים והסכך באמות לפיכך לא מצטרפו אלא לדידכו אידי ואידי טפחים נינהו.
ולרבה נהי דלא שוו בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה דאין בה אלא ז' טפחים הלא נפסלת בד' טפחים סכך פסול ומשני רבה התם לגבי סוכה קטנה כיון דהוי בה ד' טפחים סכך פסול הויא ליה רובה דסוכה סכך פסול ובטל המיעוט ונמצאת כאילו כולה סכך פסול וליכא לסוכה כלל. ואקשינן לרבה וכל היכא דלא שוו בשיעורייהו לא מצטרפי. והתנן במס' כלים בפרק כ"ז הבגד מטמא משום ג' על ג' למדרס משום ג' על ג' לטמא מת. השק ד' על ד' טפחים והעור ה' על ה' מפץ ו' על ו' הבגד מטמא בג' טפחים למדרס ובשיעור שלש אצבעות לטמא מת והשק שיעור טומאתו בד' טפחים ותנן במעילה פרק ד' בסופו הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה הנה אע"ג דשיעור האי באצבעות ושיעור האי בטפחים דלא שוו בשיעורייהו ומצטרפי ומשני רבה שאני התם דקא מפרש טעמא בסיפא.
א"ר שמעון מה טעם הואיל וטמא מושב ותנן כזה הענין בכלים פרק כ"ז זה הכלל כל שחיבר לו מן החמור ממנו טמא מן הקל ממנו טהור. המקצע מכולם טפח על טפח טמא.
ומתמהינן טפח על טפח למאי חזי ושנינן הואיל וראוי ליטלו ע"ג חמור דלא חייש להכי. בסורא מתני כדאמרן. אויר פוסל בג' סכך פסול פוסל בד' טפחים וכן הלכתא.
בפומבדיתא מתנו אמר רב יהודה אמר שמואל סכך פסול באמצע הסוכה בארבעה טפחים מן הצד בארבע אמות. (ורבה) [ורב] אמר בין באמצע בין מן הצד בד' אמות. ומקשינן אדשמואל תנן נתן עליה נסר שרחב ארבעה טפחים כשרה. ומשני נסר מן הצד הוא לפיכך הסוכה כשרה שאין נפסלת הסוכה מן הצד אלא בד' אמות. ת"ש ב' סדינין מצטרפין ב' נסרין אין מצטרפין ר' מאיר אומר נסרים מצטרפין כסדינין בשלמא לרב מאי מצטרפין מצטרפין לד' אמות בין באמצע בין מן הצד אלא לשמואל באמצע למה לי מצטרפין אי אית בהו ד' בלא צירוף פסול הוא.
אי דלית בהו ד' קנים בעלמא נינהו.
ומשני מאי מצטרפין דקתני לעולם דאית בהו ד' טפחים ומצטרפין לד' אמות מן הצד. ורב פפא אכרע לה לשמעתא קמי הא [לעיל (סוכה דף יד.) ] דכל היכא דהוו הנסרים ד' טפחים בין לר' מאיר ובין לר' יהודה אין מסככין בהן משום גזרת תקרה. דכל היכא דלית בהו ג' על ג' כקנים בעלמא נינהו ולדברי הכל כשרה. אבל היכא דאית בהו [מג'] ועד ד' פלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה ר"מ פוסל ור' יהודה מכשיר והלכה כר' יהודה.
[אמר רב יהודה אמר שמואל סכך פסול באמצע.] ראיתי שנחלקו הגאונים ז"ל אם הלכה כמ"ד סכך פסול בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות או באמצע בארבעה יש מהן שאמרו כיון דלרבנן דבי רב בין לרב בין לשמואל בארבעה וללישנא בתרא לשמואל בארבעה נקטינן כוותיה, ומהן שאמרו כיון דלישנא בתרא עיקר ולדידהו רב סבר בארבע אמות ורב ושמואל הלכתא כרב באיסורי אנן נמי לקולא נקטינן כרב. ורבה סבר לה הכי (כלישנא) [בלישנא] קמא.
ואני אכריע לרב דאמר בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות א"כ טעמא לאו משום דופן עקומה הוא דהא אפי' באמצע דליכא למימר דופן עקומה נמי הכי הוי שיעוריה בארבע אמות וכדאמרי' בגמ' ללישנא קמא בר מינה דההוא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו משום דופן עקומה נגעו בה הילכך כיון דלכולהו לישני מאן דאמר באמצע נמי בארבע אמות לא נגעו בה משום דופן עקומה על כרחין הלכתא כמאן דאמר בארבעה ומן הצד משום דופן עקומה דסוגיין בכולהו תנויי דאמרי' דופן עקומה כדאיתמר בריש מכלתין מאי קמ"ל דאמרי' דופן עקומה כו' ואיתמר נמי דהלכתא גמירי לה כדאמרי' כי אתאי הלכתא ללבוד ולדופן עקומ' וההיא נמי לרב איתמר ואתיא כלישנא קמא דסורא הילכך הלכת' כמאן דאמר באמצע בארבע ומן הצד משום דופן עקומ' בארבע אמות והאל יודיענו בסתום חכמה:
א"ל אביי לדידך נמי נהי דלא שוו שיעורייהו בסוכה גדולה בסוכה קטנה משווה שוו: תמיהא מלתא מאי קאמר דאי בעי למימר דכיון דשוו שיעורייהו וטעמייהו בסוכה קטנה דין הוא דליצטרפו אפילו בסוכה גדולה הא אמאי ותו לאביי גופיה תקשי הכי מהאי טעמא ואי בעי למימר דדינא הוא דליצטרפי בסוכה קטנה מיהת דשוו בשיעורא ומאן אמר ליה דלרבה לא מצטרפי בסוכה קטנה. וכ"ת דהכי קים ליה לאביי דהוי דינא דלא מצטרפי אפילו בסוכה קטנה הא ליתא דהא שמעינן ליה לאביי דאמר מצטרפין דאמר אביי אויר ג' בסוכה קטנה ומיעטו בשפודין לא הוה מיעוטא יש לומר דהכי קאמר ליה ומנא תימרו דבשיעור תליא מלתא דהא בסוכה קטנה שוו בשיעורא ומשום הכי מצטרפו דאלו לא שוו בשיעורא אף על גב דשוו בטעמא שיהא זה פוסל בד' וזה פוסל בג' דלדידך טעמייהו משום הפלגה לא מצטרפי ואהדר ליה רבא דהתם לאו משום דשוו בשיעורא הוא דבהא לא תליא מלתא אלא משום דליתיה שיעורא דסוכה דנתמעט שיעורו על ידי פסול כנראה לי ואקשינן לרבנן דבי רב למימרא דכל היכא דלא שוו בשיעור אע"ג דשוו בטעמא לא מצטרפי והתנן הבגד שלש על שלש למדרס דלהכי חזי השק ארבע אל ארבע העור חמש על חמש המפץ שש על שש וכלן משום טומאת מדרס ותני עלה הבגד השק והעור מצטרפים פי' שהבגד החמור משלים לשק והעור שהם קלים וכן השק ועור אבל אין השק משלים לבגד לשיעור ג' על ג' שאינו בדין שיהא הקל משלים שיעור החמור והכא דכיון דשוו בטעמא שכלן טמאין מדרס כל א' לפי חשיבותו שהוא ראוי למדרס אע"ג דלא שוו בשיעורא וכדרבה ודלא כרבנן דבי רב ופרקי' דהתם נמי משום דשוו בשיעור הוא כדקתני טעמא א' ר"ש מה טעם מצטרפין הואיל וראוין לטמא מושב ולרבנן דבי רב מאי הואיל וראוין לטמא מושב כדתנן המקצע מכלן פי' מכל אחד מאלו טפח על טפח טמא משום מדרס כדמפרש טעמא דהא זמנין דחזי לישיבה קצת וכיון שכן ביאתו משיירי מדרס לא נחתי מטומאתם נמצאו כלן שוין בשיעור זה והיינו דמצטרפין לעולם וזה שאמר ר"ש הואיל וראוין לטמא מושב בשיירי מדרס בשיעור אחד בטפח על טפח וכ"ת א"כ תהוי תיובתיה דרבה דהא מפרש ר"ש דטעמא דצירופא משום דשוו בשיעורא הוא. וי"ל דרבה אמר לך דהא דקתני ר"ש הואיל וראוין לטמא מושב לאו כדקא אמרת שמטמאין מושב בשיעור אחד ממתני' דהמקצע אלא ה"ק מה טעם מצטרפין כיון שאין שוין בשיעוריהן הואיל וראוין לטמא מושב מטע' כולן שוין לטמא משום מדרס אלא שזה צריך שיעור גדול וזה מספיק לו שיעור קטן דכיון דשוו בטעמא דטעמא דכלהו חדא אע"ג דלא שוו בשיעורא מצטרפי ואמרי' טפח על טפח למאי חזי ואמר ר"ל הואיל וראוי ליטלו וליתנו ע"ג החמור.
בסורא מתנו לה להאי שמעתא בהאי לשנא בנהרדעי מתנו אמר ר"נ אמר שמואל סכך פסול באמצע פוסל בד' מן הצד פוסל בד' אמות: איכא מרבוותא ז"ל מאן דכתב דהלכתא כלישנא בתרא וכיון שכן הלכה כרב דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי אבל רי"ף פסק כלישנא קמא ואליבא דרבנן דבי רב לחומרא דבדאורייתא לא אזלינן בתר לישנא בתרא אלא כלישנא בתרא או קמא הי דהוי לחומרא דבשל תורה הלך אחר המחמיר אבל בשל סופרים או ממון אזלינן לקולא ונראין דבריו דהא סוגיין בלישנא קמא אליבא דרב הוא מדאקשינן לרב לעיל מב' נסרים אין מצטרפין ואוקימנא מן הצד ולא אוקימנא באמצע ותו דלרבה ללישנא קמא או לרב ללישנא בתרא כיון דבסוכה גדולה אין סכך פוסל אלא בד' אמות א"כ אין כאן דופן עקומה כלל לענין סוכה ואנן לא בעינן לה לענין כלאים ולא לענין שבת דהתם ליכא צל סכך ובמחיצות כל דהו ואע"פ שאינן שלו סגי ובסוכה דבעיא דפנות דידה ניכרות הוא דבעינן דופן עקומה וכיון דלרבה או לרב ללישנא דנהרדעא לא נצרכה דופן עקומה לענין סוכה מאי האי דנקטי גוד ולבוד דופן עקומה הלכה למשה מסיני ואע"ג דרבה אמר לך דלא נקטינן אלא גוד ולבוד אנן ודאי סוגיין בתלמודא דנקטינן גוד ולבוד ודופן עקומה ועוד דכל כה"ג לא חשוב לישנא בתרא כיון דהני דפליג בהאי לשנא לא הוו אמוראי גופייהו דפליגי בלישנא קמא דהתם רבה ורבנן דבי רב ואביי והכא רב ושמואל וכיון דכן לית לן למי' אלא למיזל לחומר' ולמיפסק כלישנא קמא דקיימי רב ורבנן דבי רב ואביי בחדא שיטתא וזה נכון.
ת"ש סככ' בנסרים כו': ומודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם כשרה ולמ"ד דבין מן הצד בין באמצע פוסל בד' אמאי כשרה ובדין הוא דיכול לשנויי ליה דהא ר"מ אסיפא קאי דמיירי בנסרין שאין בהם ארבע שאינם פוסלים בסוכה ומודה לרבי יהודה דכי יהיב פסל בין שני נסרים כשרה אלא משום דקאמר לה סתמא משמע דאפילו ארישא קאי בנסרים שיש בהם ארבע ופריק דאפילו להאי סברא נמי לא קשיא.
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/סוכה (עריכה)
המקצע מכולן טפח על טפח טמא עיין בפכ"ז דכלים בקונטריס אמר לי' בהא מודינא לך דהו"ל כמבוי מפולש פי' והילכך לא אמרי' סוכה לעולם פי תקרה יורה וסותם ואע"ג דסמכי' אצל האכסדרה דלא בקעי בה רבים דמ"מ נראית האי כמבוי מפלוגש והלכה למשה מסיני דניעבד לסוכה ג' דפנות אבל ודאי אם יש לנו פי תקרה באל הסכך כגון תקרת האכסדרה התם ודאי אמרי' יורד ותוסם:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה