תוספות יום טוב על כלים טו

<< · תוספות יום טוב · על כלים · טו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

כלי עץ כלי עור כו' פשוטיהן [*טהורים. מדין תורה אבל מד"ס יש שגזרו עליהן. ועיין [בפי' הר"ב] במשנה ב'. וכן [מ"ש משנה ג'] בפכ"ו. גם] עיין מ"ש בשם התו' ברפכ"ז:

[*כוורת הקש. עיין ברפ"ח דאהלות בפי' הר"ב. ומ"ש שם בס"ד]:

שיש להם שולים. עיין מ"ש במשנה יג פ"ט דאהלות [ד"ה היתה] :

שהם כורים ביבש. שהגודש מחזיק שליש בכלי שלהם. שהיו עשוין כים שעשה שלמה גבהן כחצי רחבן והן עגולים. רש"י פ"ב דשבת דף לה:

ושאר כל הכלים בין מקבלים כו'. לפי שהסכימו עליהן בשעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאין. אם בהיות אפשר להן שיתנועעו [ונ"א שיתגלגלו. וכן לשונו בפ"ג מה"כ] או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למושכם. או שהיו עומדים על עגלה והדומה לזה. הרמב"ם:

שאינן עשוין. מתחלתן אלא להתטלטל מלאין. ל' הרמב"ם שם. ולשון מהר"ם שאינן עשוין לטלטל אלא מה שבתוכן. פי' זימנין שאינן מלאין אלא יש בהן קצת ומטלטל שפיר. וכן דרך כל אלו לטלטל וקסטות מלכים אין רגילים למלאותן ומטלטל כשיש בו קצת וכן עריבות העבדן. ובור ספינה קטנה. שאין נכנסים בה הרבה בני אדם. על כן אין נותנים בו מים בבור כי אם מעט. והיינו דקאמר דאין עשוים ליטלטל אלא במה שבתוכו. דהיינו דבר מועט. ע"כ:

המקבלים. ויש להם שולים חזקתן שאינן עשוים להתטלטל במילואן. הרמב"ם שם:

עריבת בע"ה. כאשר תחזיק מ' סאה בלח. הרמב"ם:

משנה ב

ארובות של נחתומים. לשון הר"ב לוחות שהנחתומים עורכים כו'. ונראה דגריס בכ"ף וכן העתיק במ"ז פ"ז דעדיות. ובערוך כתו' ג"כ גירס' הספר ומפ' אריבות. עריבות שלשים שם הלחם:

טמאות. ל' הר"ב לפי שעשויין בצורת כלי. כ"כ הרמב"ם. דאילו לא נעשו בצורת כלי אפי' מדרבנן לא היו טמאים:

סרוד של נחתומים. כ' הר"ב היא סרידה כו'. כ"כ הר"ש. ומיהו להרמב"ם סירוד דהכא לא זו היא סרידה דלעיל. דאיהו מפרש בסרידה. שהוא לוח נקוב מל' מעשה רשת. דמתרגם עובד סרדתא. כמ"ש הר"ב בשמו במ"ג פ"ח. ואילו הכא מפרש. שהוא כלי ישתמשו בו בעת הלישה לרחוץ את הידים ויטוחו ממנה פני הלחם זה ממה שיצטרך אליהן ותרגום בגדי שרד. לבושי שמושא. ע"כ:

אם התקינו כו'. אף על פי שלא גפפו. הר"ש:

וכן המערוך טמא. אתאן לת"ק להרמב"ם [ריש] פ"ה מה"כ. ולהראב"ד מדברי ר"ש הוא:

המערוך. פי' גאון וכן ערוך. עץ ארכו אמה ומרדין בו את הרקיקה. הר"ש:

משנה ג

ים נפה. פי' הר"ב יריעה ארוגה משער כו'. כ"פ הר"ש בשם גאון וערוך והראב"ד כתב על זה [בריש] פ"ה מה"כ. וז"ל וכן משמעותו בכ"מ אלא שזה הפרק כולו אינו מדבר בארוג. אבל נראה כי הוא של עור כמו אותן של רופאים ובו דברה המשנה תחלה [כלומר דבריש הפרק קתני כלי עור. הכ"מ] ע"כ. והרמב"ם מפ'. ים נפה. יעשה סהר מרובע מעץ ינופו בו הקמח כו'. ואפשר לי לומר דסתם ים נפה. משער עשויה. כדברי הגאון והערוך אבל בכאן מיירי בשל עץ דדבר הלמד מענינו הוא. וכיוצא בזה שכתבתי כבר בפרק דלעיל מ"ד [ד"ה והקטרב] ובספ"י [ד"ה לפסן]:

ושל בעלי בתים טהור. ואין ספק שתמונת זה של בעלי בתים [היא גורם לו] שיהיה טהור. הרמב"ם:

טמא מושב. אם ישב עליו זב כו' כדפי' הר"ב בסוף פרקין ולא ידעתי למה לא הקדים לפ' בכאן. ופסקו הר"ב והרמב"ם כר"י. ויראה דס"ל דליכא פלוגתא. ושנשנה בלשון מחלוקת לא קשיא שהרבה כיוצא בזה הם וכתבתי קצתן בסוף בכורים. ועיין מ"ש בסוף פרקין:

משנה ד

טמאין. פי' הר"ב דהוו חבור לכלי. דכל המחובר לטמא טמא. כדתנן במ"ב פי"ב:

חוץ מתלוי נפה וכברה של בה"ב. יראה שאותן התלוין אינן מחוברים תמיד. ובתוספתא ב"מ פ"ה והביאה הר"ש. מסיימא בה הכי. בזמן שהוא משל שני ראשין מצד אחד:

כברת [גרנות]. הוא הקרבל בו נקבים גדולים מהנפה. הרמב"ם:

משנה ה

רחת. פי' הר"ב שזורין בה כו'. כדכתיב ברחת ובמזרה (ישעיה ל). הר"ש:

של גרנות טהורה. שאין להם ב"ק. מהר"ם:

משנה ו

השרה. וכן גירסת הר"ש שכתב השרה כמו השירה:

ומשקה בית מטבחייא טהורין. עיין מ"ש במ"ד פ"ח דעדיות:

כל הספרים מטמאין את הידים. עיין בפ"ג ממסכת ידים [מ"ב]:

מרכף. פי' הר"ב סוס של עץ כו'. ועוד מפרש פירוש אחר בפ' דלקמן משנה ז:

אנקטמין. פי' הר"ב מין כלי של נגון עשוי בצורת רגל כו'. וכ"פ הרמב"ם והיינו אנקטמון דתנן בפ"ו דשבת מ"ט אלא שאותו הוא צורת רגל עשוי למי שנחתכה רגלו. ודהכא הוא כלי נגון. ומש"ה אע"ג דשל הכא טמא דשל התם טהור. ואזדה לה קושיית הראב"ד בפ"ה מה"כ. דהכא טמא והתם טהור. אבל רש"י הקשה שם בשבת דף סו דנהי דטהורין מטומאת מגע דפשוטי כלי עץ נינהו. אבל מן המדרס למה טהורין. ותירצו התוספ' בשם ר"י דכיון שאינה עשויה אלא ללכת דרך העברה בטיט: אינו טמא מדרס. [*ומאי דמשמע בדברי רש"י שאף ע"פ שמטמא במדרס. טהור במגע טמא מת. יש לפרש דלא היא אלא ה"ק מן המדרס למה טהורין. וא"כ יטמא בכל אף בטמא מת. ועיין על זה במ"ש בפכ"ד מ"ד בס"ד. דאפשר שאין לדחוק בל' רש"י וכדהרמב"ם ס"ל]:

רבי יהודה אומר האירוס טמא מושב. כתב הר"ב ואין הלכה כר"י. וכ"כ הרמב"ם לפי שזה הכלי לא יעשה לישב עליו. ע"כ. לאפוקי ממתני' ג דפסקו כר"י דהתם. כמ"ש שם:

מפני שהאלית יושבת עליו. ונ"ל שמרוב צער יושבת עליו להראות סימן אשר בשיר לא ישתו יין עוד. על כן יושבת על כלי שיר. מהר"ם:

משנה כלים, פרק ט"ו:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב