ביאור:משנה טבול יום פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת טבול יום: א ב ג ד

מסכת טבול יום עם מפרשי המשנה: א ב ג ד


הפרק מציע דרכים להפריש תרומות, מעשר שני וחלה בלי לטמאן, למרות שהמפריש טבול יום.

תקנות להפרשת תרומות בטהרה[עריכה]

חטיבה I: הגבול בין חולין לקדושה[עריכה]

(א) אֹכֶל מַעֲשֵׂר שֶׁהָכְשַׁר בַּמִּשְׁקֶה, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם, אוֹ יָדַיִם מְסֹאָבוֹת,

המעשר הראשון לא נטמא, מפני שהוא חולין, וראו לעיל ב, א, שטבול יום אינו פוסל חולין. אכן, אם תרומת המעשר הופרשה ואחר כך נגע בה - היא פסולה.

מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְרוּמַת מַעְשֵׂר בִּטְהֹרָהּ,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי, וְהַשְּׁלִישִׁי - טָהוֹר לַחֻלִּין.


(ב) הָאִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם,

את קריאת השם לחלה צריכה טבולת היום לעשות בכלי שאינו מקבל טומאה, וראו ספרא שמיני פרשה ו. עד קריאת השם אין בעיה שתלוש את העיסה כי העיסה היא חולין.

לָשָׁה אֶת הָעִסָּה, וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה, וּמַפְרַשְׁתָּהּ,
וּמַנְּחַתָּהּ כְּפִישָׁה, אוֹ בַנְּחוּתָה, וּמַקֶּפֶת וְקוֹרָא לָהּ שֵׁם,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁלִישִׁית, וְהַשְּׁלִישִׁי - טָהוֹר לַחֻלִּין.


(ג) עֲרֵבָה כלי של בצק שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם

כדין האשה דין העריבה

לָשִׁין בָּהּ אֶת הָעִסָּה, וְקוֹצִין לָהּ חַלָּה, וּמַקֶּפֶת וְקוֹרֵא לָהּ שֵׁם,
מִפְּנֵי שֶׁהִיא שְׁלִישִׁית, וְהַשְּׁלִישִׁי - טָהוֹר לַחֻלִּין.


(ד) לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם, וּמִלְָּאהוּ מִן הֶחָבִית שֶׁלְּמַעְשַׂר טֶבֶל, <שֶׁלְּמַעְשֵׂר!>

ניתן להפריש מראש תרומת מעשר, כך שבשעה שיפריש אותה הלגין יהיה טהור. אבל אינו יכול לעשות את היין שבחבית או בלגין עירוב, כי אי אפשר לעשות עירוב מטבל (ראו עירובין ג, ב,) והתרומה תופרש רק בחשיכה, לאחר שנכנסה השבת.

המעבר מחול לקודש מתבצע בין הערביים גם בקריאת השם לתרומה וגם בכניסת השבת.

אם נשבר הלגין או החבית לפני שחלה התרומה - היין שנשאר הוא טבל, כי לא התבצעה ההפרשה.

אִם אָמַר: "הֲרֵי זוֹ תְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ" - הֲרֵי זוֹ תְרוּמַת מַעֲשֵׂר.
"הֲרֵי זֶה עֵרוּב" - לֹא אָמַר כְּלוּם.
נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית - הַלָּגִין בְּטִבְלוֹ.
נִשְׁבַּר הַלָּגִין - הֶחָבִית בְּטִבְלָהּ.

חטיבה II: שינויי הלכה נוספים והסתייגות של ר' יהושע[עריכה]

(ה) בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: מְחַלְּלִין עַל פֵּרוֹת עַם הָאָרֶץ,

לעניין מעשר שני ראו תוספתא מע"ש ד, ט: למרות שעם הארץ חשוד על המעשרות, אם ראה שחיללו על פירותיו או מעותיו מעשר שני - מניחים שיכבד את החילול הזה וינהג בפירות או במעות בקדושה.

המשנה, וכן התוספתא הנ"ל, בדעה שניתן לחלל פירות מע"ש על פירות, בניגוד לספרי ראה קז.

לעניין הגט של היוצא בקולר ראו גיטין ו, ה.

חָזְרוּ לוֹמַר: אַף עַל מָעוֹתָיו.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: הַיּוֹצֵא בַּקּוֹלָר וְאָמַר: "כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתּוֹ וּתְנוּ לָהּ",

הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ לָהּ.
חָזְרוּ לוֹמַר: אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִּשְׁיָרָא.
רְבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: אַף הַמְסַכֵּן.


(ו) הַכְּדוּמִין הָאֶשְׁקְלוֹנִין שֶׁנִּשְׁבָּרוּ, וְאָנְקְלֵי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים.

לגבי הכדומים ראו כלים יג, ז.

ר' יהושע מסתייג מכל ההלכות שבחטיבות I-II, הן לקולא (משנה א-ה) הן לחומרה (משנה ו), אבל מקבל את ההחלטות בדיעבד כדברי סופרים, וראו תוספתא ב, ז.

הַמַּעֲבֵד, וְהַמִּזְרָה, וְהַמַּגּוֹב, וְכֵן מַסְרֵק שֶׁלָּרֹאשׁ,

שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶם וַעֲשָׂה שֶׁלְּמַתֶּכֶת - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
וְעַל כֻּלָּן אָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: דָּבָר חָדָשׁ חִדְּשׁוּ סוֹפְרִין, וְאֵין לִי מָה אָשִׁיב.


חטיבה III: תרומה על תנאי שתצליח[עריכה]

(ז) הַתּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר וְאָמַר: "הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה עַל מְנָת שֶׁתַּעֲלֶה שָׁלוֹם",

לדעת ר' שמעון התנאי כולל גם טומאה, ולכן אם התורם הוא טבול יום ונגע בחבית - אינה תרומה כלל. לדעת ת"ק במקרה כזה היא תרומה והיא טמאה.

המשך המשנה הוא לדברי הכול: אם החבית לא עלתה בשלום, אלא נשברה בסמוך לבור - הרי אינה תרומה כלל, והיין שנשפך לבור אינו הופך את כל היין למדומע אלא הוא נשאר טבל.

שבירת החבית מבטלת את התרומה כשם ששבירת הלגין בטלה אותה במשנה ד, אבל כאן מודה ר' יהושע כי התנה במפורש.

ר' יוסי מחיל את הדין הזה אפילו אם לא אמר אותו בפירוש, והשוו זבחים ד, ו, וכתובות ד, ז ואילך.

שָׁלוֹם מִן הַשֶּׁבֶר, מִן הַשְּׁפִיכָה, אֲבָל לֹא מִן הַטֻּמְאָה.
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף מִן הַטֻּמְאָה.
נִשְׁבָּרָה - אֵינָה מַדְמַעַת.
עַד הֵיכָן תִּשָּׁבֵר וְלֹא תְדַמַּע? - כְּדֵי שֶׁתִּתְגַּלְגַּל וְתַגִּיעַ לַבּוֹר.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה בּוֹ דַעַת לְהַתְנוֹת, וְלֹא הִתְנָה,
נִשְׁבָּרָה - אֵינָה מַדְמַעַת. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַי בֵּית דִּין.