ביאור:תוספתא/טבול יום/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת טבול יום פרק שני

חיבור בתבשיל ובנוזלים

(א)

עיסה שקראה שם חלתה בצפונה, וכן קישות שקרא שם תרומה בצפונה - הרי חיבור.

ניטלה חלתה מתוכה וחזר לתוכה - הרי זו אינו חיבור.

אם לא מדובר בחלות נפרדות, כמו במשנה א, א, אלא בקריאת שם בלבד – יש חיבור גם לדעת בית הלל.
שמן על מקפה ועל יין, וכן חבית ששקעה – ראו משנה ב, ד-ו.

המקפה והחמיטה של חולין, והשמן של תרומה צף על גביהן
נגע טבול יום בשמן - לא פסל אלא השמן; וכן השמן שהוא צף על גבי היין
ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר: ב"ש אומרים חבור וב"ה אומרים אינו חבור.
טבול יום שהיה תורם את הבור, ונפלה הימנו חבית של תרומה ושקעה בבור של יין
מן השפה ולפנים – חבור. מן השפה ולחוץ - אינו חבור
ואם היה פיטום, אפי' כלי שיש בו מאה כור - כולו חבור אחד.

(ב)

חבית שנבקע, בין משוליה בין מצדיה, ונגע בה טבול יום - טמאה

ר' יהודה אומר: מפיה ומשוליה - חבור.

ראו משנה ב, ז-ח.

מפיה - המשקה משוך ידו. משוליה - מפני שהמשקה ברור ע"ג ידיו
אבל מן הצדדין - יעלה בא' ומאה.
בעבוע שבחבית שניקב, ומכוון מבפנים לבחוץ
ר' יהודה אומר: בכולן מן הצדדין יעלה באחד ומאה.
מעשה שביעבע יין בערב, ובאו ושאלו את ר' יהודה, ואמר יעלה בא' ומאה.

(ג)
אוכל שנפרץ ומעורה במקצת, אם יש לו יד - אוחזין אותו ביד. עלה - אוחזין אותו בעלה.

ראו משנה ג, א. לדעת רבי השוו לעיל א, א, דעת ר' מאיר.

יש לו זה וזה - אוחז באיזו מהן שירצה. אין לו לא זה ולא זה, ר"מ אומר: בגדול, ר' יהודה אומר: בקטן
ר' נחמיה אומר: בטהור וחכ"א: בטמא.
בד"א? בטבול יום. אבל בשאר כל הטומאות - הרי זו חיבור
רבי אומר: אחד טבול יום ואחד שאר כל הטומאות, היה נמשך עמו – חבור, ואם לאו - אינו חבור.

(ד)
עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה

ראו משנה ג, ד, והשוו את שאלת ר' מנחם למשנה ב, ג. המחלוקת היא גם על החיוב בחלה וגם על טומאת הטבו"י.
ראו גם תרומות ז, ה. וראו חלה א, ד, כר' יוסי.

נתחייבת בחלה, ואינה נפסלת בטבול יום, דברי ר"מ ור' יהודה
ור' יוסי ור"ש פוסלין.
א"ר מנחם בר יוסי, אמרתי לפני אבא: אי אתה מודה במקפה ובחמיטה של חולין
והשום והשמן של תרומה צף על גביהן, שאם נגע טבול יום במקצתו - לא פסל אלא מקום מגעו?
וא"ל: זה מין אחד וזה שני מינין.

(ה)
ירק של תרומה, וביצה טרופה נתונה על גביו, ונגע טבול יום בביצה

ראו משנה ג, ב, וכן עדיות ב, ד.

כל הסדר העליון חבור, דברי ר' יוסי ור"ש
ור' יהודה אומר: אינו חיבור אלא הקלח שכנגד ידו.
על זו העיד ר' ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה, שאינו חבור אלא הקלח שכנגד ידו.
אמר ר' יוסי לא על זו העיד, אלא על העשוי כמו כובע - שהוא חבור.

(ו)
חוט של ביצה שקרם על דפנה של לפס, ונגע בה טבול יום

ראו משנה ג, ג. ביצים ודבילה שמנה – ראו משנה ב, ג, ותרומות ב, א.

מן השפה ולפנים – חבור; מן השפה ולחוץ - אינו חיבור
ר' יוסי אומר: אף מן השפה ולפנים, כל שנקלף עמו – חבור; וכל שאינו - אינו חבור.
ביצה שנקפה בתוך הקערה - אינה חבור. התחיל לטרפן - אינו חיבור. טרפן במשקים - ה"ה חיבור.
ביעין שנקפן בתוך הטפיח - הרי אלו אינן חבור. התחיל לטרף - אינו חבור. טרפן במשקין - חבור
טרפן במימי עצמן – הוכשרו. הרי הן כעגול של דבלה
עיגול דבילה שנפלו על מקצתו משקין
ה"ז קוצה הימנו עד שלש אצבעות על רוחב מלא קציעה, דברי ר' יהודה
וחכ"א: אינו נוטל הימנו אלא מקום משקה בלבד.
אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בדבילה שמינה שלא גרסה
ודברי חכמים בדבילה שמינה שגרסה.

הפרשת תרומה ע"י טבול יום

(ז)
משקה טבול יום בטהור, דברי רבי. ר' יהודה אומר: בטמא.

ראו משנה ד, א-ו.

האשה שהיא טבולת יום לשה לה עיסה, וקוצה הימנה חלה
ומפרשת ומנחת בכפישה או באנחותא, ומקפת וקורא לה שם
מפני שהיא שלישי, והשלישי טהור בחולין
ועל כולן אמר ר' יהושע: דבר חדש שחידשו סופרים, ואין לי מה אשיב.

(ח)
התורם את הבור ונתנה עד שלא תתגלגל

ראו משנה ד, ז.

וחזר ונתנה במקום שתתגלגל והגיע לבור ונשפכה - ה"ז שלם.
היה תורם את הבור ונסדקה חבית או נשפכה
אם ירד הימנה כדי דימוע - אינו שלם ואם לאו - ה"ז שלם.
היה תורם ד' ה' חביות כאחת, אע"פ שלא ירד מכל אחד ואחד כדי דימוע - הרי זה שלם
מפני שהוא מתנה על כל אחת ואחת
בד"א? בתרומת ראשית גדולה יין ושל שמן
שאין תרומת ראשית ניטלת אלא מן המוקף.
אבל בתרומת מעשר ובשאר כל - הרי זה שלם.
היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחד, אף תרומת מעשר אינו שלם
ר' יוסי אומר: בכולן, אם היה הדיוט ולא התנה - תנאי בית דין הוא.