ביאור:משנה טבול יום פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת טבול יום: א ב ג ד

מסכת טבול יום עם מפרשי המשנה: א ב ג ד

מאכלים מוצקים, תבשילי ירקות וטומאת טבול יום[עריכה]

חטיבה I: האוכל ומה שמחזיק אותו[עריכה]

(א) כָּל יְדוֹת הָאֳכָלִין, חלק שאינו נאכל אלא משמש לאחיזת האוכל שֶׁהֵן חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה - חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם.

לעניין ידות האוכלין ראו עוקצין א, ג.

ר' מאיר, ר' יהודה, ר' נחמיה וחכמים חולקים במקרה שאין לאוכל ידית, אבל ניתן להרים חלק של האוכל ע"י חלק אחר (תוספתא ב, ג.) ר' מאיר רואה את שני החלקים כמחוברים; ר' יהודה מחבר אותם רק אם הקטן מרים את הגדול (כלומר חיבור חזק יותר). ר' נחמיה רואה אותם כמחוברים רק אם הטהור מרים את הטמא וחכמים - ההפך.

אֹכֶל שֶׁנִּפְרַס וּמְעֹרֶה בְמִקְצָת,

רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם אוֹחֵז בַּגָּדוֹל וְהַקָּטֹן עוֹלֶה עִמּוֹ - הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ.
רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אוֹחֵז בַּקָּטוֹן וְהַגָּדוֹל עוֹלֶה עִמּוֹ - הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ.
רְבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בַּטָּהוֹר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִין: בַּטָּמֵא.

וּשְׁאָר כָּל הָאֳכָלִין: אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֵאֱחֹז אוֹתוֹ בֶּעָלֶה - אוֹחְזִין אוֹתוֹ בֶּעָלֶה,

בַּקֶּלַח - אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּקֶּלַח.


חטיבה II: תבשיל שיש בו תרומה וחולין[עריכה]

(ב) יָרָק שֶׁלִּתְרוּמָה, וּבֵיצָה טְרוּפָה נְתוּנָה עַל גַּבָּיו, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּבֵּיצָה,

ראו עדות ר' ישמעאל בעדויות ב, ד. לדבריו ירק מבושל נחשב כגושים בקערה, ראו לעיל ב, ה. ר' יוסי פוסל את כל החלק העליון שבקערה, בדומה לגישת ר' יוחנן בן נורי שם. וראו תוספתא ב, ה, שנחלקו ר' יוסי ור' יהודה על מה היתה העדות של ר' ישמעאל ביבנה.

לכל הדעות, אם הביצה התנפחה ונגע רק בקרום - אינו חיבור.

לֹא פָּסַל, אֶלָּא קֶלַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: כָּל הַסֵּדֶר הָעֶלְיוֹן.
וְאִם הָיְתָה כְמִין כּוֹבַע - אֵינָה חִבּוּר.


(ג) חוּט שֶׁלַּבֵּיצָה שֶׁקָּרַם עַל דָּפְנָה שֶׁלִּלְפָס, על דופן הסיר וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם בָּהּ:

ראו תוספתא ב, ו: ר' יוסי אומר שרק מה שנקלף עם החוט שבסיר נחשב מחובר אליו. והשוו לעיל משנה א.

מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים - חִבּוּר; הביצה שבתוך הסיר נחשבת חלק מהתבשיל מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ - אֵינָה חִבּוּר.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: חוּט וְכָל שֶׁנִּקְלַף עִמּוֹ.
וְכֵן בַּקִּטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל שְׂפָתָהּ שֶׁלִּקְדֵרָה.


(ד) עִסָּה שֶׁנִּדְמָעָה אוֹ שֶׁנִּתְחַמָּצָה בִסְאוֹר שֶׁלִּתְרוּמָה - אֵינָה נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם.

רְבִּי יוֹסֵה וּרְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹסְלִין.

בתוספתא ב, ד מסביר ר' יוסי שהעיסה היא יחידה אחת, בניגוד לשמן שצף על המקפה דלעיל ב, ג. וראו גם חלה א, ד.

דעת ר' עקיבא היא שכיוון שהעיסה נלושה במיץ, שאינו נחשב משקה - מתיחסים אליה כקמח, ואינה מחוברת.

עִסָּה שֶׁהָכְשָׁרָה בְּמַשְׁקֶה, וְנִלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת, וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם,

רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּרְתּוֹתָה אָמַר מִשֵּׁם רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: פָּסַל אֶת כֻּלָּהּ.
רְבִּי עֲקִיבָה אָמַר מִשְּׁמוֹ: לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.


(ה) יָרָק שֶׁלַּחֻלִּין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁלִּתְרוּמָה, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם,

ראו לעיל ב, ד, ששמן תרומה שנפסלה אוסר את התבשיל בכל מקום שהגיע אליו. ר' עקיבא טוען שאם התבשיל רווי בשמן, ורק אחר כך נפסל ע"י טבול יום - רק המקום שנגע נפסל.

רְבִּי לְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בִּרְתּוֹתָה אָמַר מִשֵּׁם רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: פָּסַל אֶת כֻּלּוֹ.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.


חטיבה III: הכשרת לטומאה ע"י הרוק[עריכה]

(ו) טָהוֹר שֶׁנָּגַס מִן הָאֹכֶל, וְנָפַל עַל בְּגָדָיו האוכל נרטב מהרוק שבפיו, ונפל על בגדיו הטמאים ומשם לתרומה וְעַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה - טָהוֹר.

הָיָה אוֹכֵל זֵיתָיו פְּצוּעִין, האוכל היה מוכשר לטומאה מראש תְּמָרִים רְטוּבוֹת, וְכָל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמוֹץ אֶת גַּרְעִינִיתוֹ,

הטהור שהרוק שלו נפל על התרומה עדיין לא פסל אותה, אבל הכשיר אותה לקבל טומאה ואם היו בגדיו טמאים - טימא אותה. הוא דומה לטבול יום בכך שאם האוכל היה יבש (לת"ק) - לא טימא את התרומה.

ראו לעיל ב, א-ב, שהרוק של טבול יום פוסל תרומה, כר' מאיר כאן; חכמים טוענים שאם לא התכוון לירוק - אינו פוסל. וראו מכשירין א, א.

וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה - טָמֵא.
הָיָה אוֹכֵל זֵיתִין נְגוּבִין, תְּמָרִים יְבֵשׁוֹת, וְכָל שֶׁאֵינוּ רוֹצֶה לָמוֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ,
וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה - טָהוֹר. כמו בתחילת המשנה

אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טְבוּל יוֹם בָּאֵלּוּ.

רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ טְמֵאִין בִּטְבוּל יוֹם, שֶׁמַּשְׁקִין שֶׁלַּטָּמֵא מַכְשִׁירִין לִרְצוֹנוֹ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין טְבוּל יוֹם טָמֵא.