ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק שלישי[עריכה]

כלי מתכת שנשברו[עריכה]

(א)

הכידון והניקון והפגיון והקסדא והמגפים, שנחלקו - הרי אלו טהורים

שריון שנחלקו לארכו – טהור


רשימת כלי המלחמה היא ממשנה יא, ח. הדין עצמו הוא ממשנה יג, א.



לרחבו, אם משמש מעין מלאכתו ראשונה – טמא, ואם לאו - טהור.
ומאימתי טהרתו? משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו
בלה ונשתייר בו רובו, מלמעלה – טמא. רובו מלמטה - טהור
ספת הימנו ועשה חוליא לתכשיט - טמאה.

(ב)
מספרת של פרקים - הרי זו טמאה בפ"ע וזו טמאה בפ"ע


ראו שם.



וכשהוא מחברם - חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה.
מספרת שנחלקה לשנים, ר' יהודה מטמא
מפני שהוא כתחלה חותך בה את הסכך ועכשיו חותך בה את הסכך; וחכמים מטהרים.

כלים דו כיווניים[עריכה]

(ג)
מכתב שניטל הכותב שלו - טמא מפני המוחק

ניטל המוחק שלו - טמא מפני הכותב
נחלק לשנים ונשתיירו בכותב לקשרי אצבעותיו, ובמוחק מלא פס ידו – טמא. פחות מכן - טהור.

(ד)
מכחול שניטל הזכר שלו, אע"פ שהיה המקבל שלו מלא חלודה - טמא


השוו שם. הברייתא טוענת שאם הצד השני אינו ראוי למלאכתו אינו מקבל טומאה.



ניטל המקבל שלו, אם היה הזכר שלו מלא חלודה – טהור, מפני שהוא סורח את העין. מלכלך את הצבע של הדיו

(ה)
זילמסטרון שניטלה כפה - טמאה מפני מזלג. ניטל מזלג - טמאה מפני כפה


ראו משנה יג, ב-ד, וכאן יש גם דוגמאות נוספות.
לעניין מידות החרחור והדורבן ראו משנה כט, ז-ח.
הקרדום שניטל חיסומו (להבו, עשפו) טמא בניגוד לכלים המנויים במשנה יג, ד.



נחלקה לשנים, אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה – טמאה, ואם לאו - טהורה
מרדה, ניטל הרודה - טמא מפני הצינורת. ניטל הצינורת - טמא מפני הרודה
נחלק לשנים, אם משמש מעין מלאכתן ראשונה – טמא, ואם לאו - טהור
מרדע שניטל חרחור – טמא מפני הדורבן. ניטל הדרבן – טמא מפני החרחור.
נחלק לשנים, ונשתיירו בחרחור עד ז' טפחים, ובדורבן עד ד' טפחים – טמא. פחות מכן - טהור
ואם מתחלה עשאו לכן, אפילו פחות מכן - טמא.
ובקרדום, אע"פ שניטלה מחסימותו - טמאה.

(ו)
מגריפה שניטל פיה ונשתייר בה כמלא הסיט על פני כולה - טמאה.

ניטלה כולה, א"ר נתן בן יוסף: בזו בית שמאי מטמאים ובית הלל מטהרין.
האיזמל של רוקני טמא בפני עצמו
כשהוא מחברו - חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה.
מחט של מוכסין שניטל עוקצה - טמאה מפני חודה. נטלה חודה - טמאה מפני עוקצה.
נחלקה לשנים, אם משמשת מעין מלאכתן ראשונה – טמאה, ואם לאו - טהורה.

כלים שבורים שניתן להשתמש בהם[עריכה]

הסייף והסכין שהעלו חלודה – טהורים. שפן והשחיזן - חזרו לטומאתן ראשונה.


ראו לעניין הסיף והסכין משנה יד, ה.



שפופרת של זהבין ושל זגגין ושל נפחין ושל עושה זכוכית, שנחלקה לארכה - טהורה
לרחבה, אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה – טמאה, אם לאו - טהורה.
כלבוס צבת של ספרים ושל רופאין ושל עושי כלי זכוכית, שנחלקה לשנים - טהורה
ושל נפחים שנחלקה לשנים - טמאה
מפני שהיא כתחילה חותה בה את הגחלים ועכשיו חותה בה את הגחלים
רשב"ג אומר: מפני שהוא כתחלה מנקב בה את הגחלים ועכשיו מנקב בה את הגחלים
אנגיסטור מספרי צפורנים – טמא. נחלק לשנים - טהור
דיופי כלי לשאיבת יין מהחבית – טמא. נחלק לשנים - טהור. המסמרות והסניפין שבו - חיבור לטומאה ולהזאה.

(ז)
המגל שנפרץ וניטל עוקצו – טהור. נחלק לשנים ונשתייר בו טפח - טמא


אפים הם שיניים שהוסיף לכלי קיים. לפני שהתקין אותם הם טהורים, ואחרי שעשה כך הם טמאים, וראו משנה יג, ו.



אפי פותחת טהורים, נתנן בפותחת – טמאין. שבמגל, ושאפי הן בכלי - טמאין.

מה העיקר?[עריכה]

(ח)
טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג - ר' נחמיה מטהר

שהיה ר' נחמיה אומר: בטבעת הולכין אחר חותם; בעול הלך אחר סמלוניו,
ובסמלונין הולכין אחר הרוב; בסולם ובקולב ארון בגדים עם מדפי עץ - אחר השלובים; בעדשה - אחר המסמר
רבי שמעון בן אליעזר אומר משום ר' יוסי: בסולם - אחר העומדים
ובקולב - אחר השלבין, ובמשפך - אחר הקערה.
השרתוע והדוקרן והמעדר והמלקוט של כובסין
שניטלה אחת משיניהן ועשה של מתכת - הרי אלו טמאין.
על כולן אמר ר' יהושע: דבר חדש חדשו הסופרים, ואין לי מה אשיב.

(ט)
מסרק של פשתן שנטלו שיניו אחת מבינתים - טהור


ראו משנה יג, ח. לעניין השן של זהב ראו שבת ו, ה, דעת רבי.



ניטלה הימנו שן אחת – טהורה. רבי שמעון מטמא, את השן מפני שהוא כותב בה.
ואם התקינה להיות כותב בה - הכל מודים שהיא טמאה.
האמוס והחיפוי והטס שעל גבי שינים – טהורים
ושל צמר, שנחלק בין לארכו ובין לרחבו - טמא.
שן של זהב מקבלת טומאה, ומזין עליה במקומה, ויוצאין בה בשבת.