ביאור:משנה אהלות פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת אהלות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

מסכת אהלות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

----

מבוא למסכת אהלות ומבנה המסכת

העברת טומאת המת[עריכה]

חטיבה I: טומאה במספרים[עריכה]

(א) שְׁנַיִם טְמֵאִים בַּמֵּת: אֶחָד טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

חידה מספרית, כרגיל בפתיחת מסכתות.

אדם הנוגע במת נעשה ראשון לטומאה. השני טמא עד הערב.

שְׁלֹשָׁה טְמֵאִים בַּמֵּת: שְׁנַיִם טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

אַרְבָּעָה טְמֵאִים בַּמֵּת: שְׁלֹשָׁה טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

כֵּיצַד "שְׁנַיִם..."? - אָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת - טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה;
וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בּוֹ - טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.


כלי הנוגע במת נעשה אב הטומאה, כמו המת עצמו, וראו ספרי חוקת קכז. הכלים שנגעו בו, אם אינם מחרס (ראו תוספתא ב"ק דכלים, ו, א) - נעשים ראשון לטומאה, והשלישי הוא שני לטומאה.

וראו תוספתא א, א, שר' יוסי עשה חשבון דומה בטומאת זב.

לפנינו אחד החידושים של חז"ל ביחס להלכה המקראית, שהוסיפו טומאת כלים והחמירו בה.

(ב) כֵּיצַד "שְׁלֹשָׁה..."? - כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בַּמֵּת, וְכֵלִים בַּכֵּלִים - טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה;

הַשְּׁלִישִׁי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים - טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.


(ג) כֵּיצַד "אַרְבָּעָה..."? - כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בַּמֵּת, וְאָדָם בַּכֵּלִים,

וְכֵלִים בָּאָדָם - טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה.

הכלים שנגעו באדם הראשון לטומאה נעשים גם הם ראשונים לטומאה, והרביעי הוא שני לטומאה.

יתכן שהלימוד הוא ממלחמת מדיין (במדבר לא כד): מת מדייני - החרב שהרגה אותו - הלוחם שהרג אותו - בגדיו, הטמאים שבעה. וראו גם ספרי שם.

ר' עקיבא מונה את השפוד שבאהל, שלא נגע במת אלא נטמא בגלל האוהל, כשני ברשימה. דינו הוא כאילו נגע במת, והוא ראשון לטומאה. מכאן והלאה המקרה דומה לתחילת המשנה.

חכמים מסכימים עם הדין הזה אבל חולקים על שיטת המניה של ר' עקיבא.

הָרְבִיעִי, בֵּין אָדָם, בֵּין כֵּלִים - טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

אָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: יֶשׁ לִי חֲמִישִׁי:

שְׁפוּד הַתָּחוּב בָּאֹהֶל, הָאֹהֶל וְהַשְּׁפוּד, וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּשְּׁפוּד, וְכֵלִים בָּאָדָם,
טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה.
הַחֲמִישִׁי, בֵּין אָדָם, בֵּין כֵּלִים - טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.
אָמְרוּ לוֹ: אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב.


חטיבה II: חומר באדם, בכלים ובבגדים[עריכה]

(ד) אָדָם וְכֵלִים מִטַּמִּין בַּמֵּת:

סיכום ההלכות הללו: משנה א עסקה באדם בלבד והיו לה רק שנים ברשימה. משנה ב, שעסקה בכלים הגיעה לשלושה.

אבל משנה ג הוסיפה אדם אחרי הכלים והגיעה לארבעה.

חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּכֵּלִים, וּבַכֵּלִים מִבָּאָדָם,
שֶׁהַכֵּלִים - שְׁלֹשָׁה, וְהָאָדָם - שְׁנַיִם.
חֹמֶר בָּאָדָם, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע - הֵן אַרְבָּעָה,
אֵינוּ בְאֶמְצַע - הֵן שְׁלֹשָׁה.


(ה) אָדָם וּבְגָדִים מִטַּמִּין בַּזָּב:

הזב מטמא גם בדרך נוספת, של משכב ומושב, וטמא מת אינו מטמא בדרכים אלו. הטומאה הזו חלה רק על בגדים מסוימים ולא על בני אדם, וראו זבים ה, א.

חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּבְּגָדִים, וּבַבְּגָדִים מִבָּאָדָם:
שֶׁהָאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּזָּב מְטַמֵּא בְגָדִים, וְאֵין בְּגָדִים הַנּוֹגְעִים בַּזָּב מְטַמִּין בְּגָדִים.
חֹמֶר בַּבְּגָדִים, שֶׁהַבְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִים אֶת הַזָּב מְטַמִּין אָדָם, וְאֵין אָדָם הַנּוֹשֵׂא אֶת הַזָּב מְטַמֵּא אָדָם.

חטיבה III: אדם ובהמה[עריכה]

(ו) אָדָם אֵינוּ מְטַמֵּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ מְגֻיָּד, חתוך וקטוע חלקי גוף אֲפִלּוּ גוֹסֵס,

אדם חי אינו מטמא, גם אם מתקיימים בו הקריטריונים של הטומאה, ראו תוספתא א, ג.

מאכיל ופוסל בתרומה – ראו יבמות ט, ה-ו. בהמה וחיה מפרכסים – ראו ספרי חוקת קכה, וכן טהרות א, א.

וְזוֹקֵק לַיִּבּוּם, וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם, וּמַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה, וּפוֹסֵל מִן הַתְּרוּמָה.
וְכֵן בְּהֵמָה וְחַיָּה, אֵינָן מְטַמִּין עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁן.
הֻתָּזוּ רָאשֵׁיהֶן, אַף עַל פִּי מְפַרְכְּסִין - טְמֵאִין,
כְּגוֹן הַזָּנָב שֶׁלַּלְּטָאָה שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת. גם לאחר מות הלטאה


חטיבה IV: איברי האדם[עריכה]

(ז) הָאֵבָרִים - אֵין לָהֶן שֵׁעוּר, אֲפִלּוּ פָחוּת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת,

השוו עדיות ו, ב-ג.

איברים שאין בהם עצם טהורים - במת, בנבלה ובשרץ, ראו תוספתא א, ב.

הנבלה והשרץ מטמאים בדרכים שונות מהמת, ראו כלים א, א.

וּפָחוּת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וּפָחוּת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ - מְטַמִּין טֻמְאָתָן.


(ח) מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים בָּאָדָם:

שְׁלֹשִׁים בְּפִסַּת הָרֶגֶל - שִׁשָּׁה בְכָל אֶצְבַּע,
עֲשָׂרָה בַקַּרְסוּל, שְׁנַיִם בַּשּׁוֹק, חֲמִשָּׁה בָאַרְכּוּבָה, אֶחָד בַּיָּרֵךְ,
שְׁלֹשָׁה בַּקָּטְלִית, הקולית, ליד המתניים וְאַחַד עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת,
שְׁלֹשִׁים בְּפִסַּת הַיָּד - שִׁשָּׁה בְכָל אֶצְבַּע,

שְׁנַיִם בַּקָּנֶה, שְׁנַיִם בַּמַּרְפֵּק, אֶחָד בַּזְּרוֹעַ, וְאַרְבָּעָה בַכָּתֵף.

בשר כראוי – שאילו היה חי היה יכול להבריא, וראו כלים א,ה.

איברים שאין עליהם בשר – ראו לקמן ב, ג.

מֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה, וּמֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה.

שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה חֲלָיוֹת בַּשִּׁזְרָה, בשדרה תִּשְׁעָה בָרֹאשׁ, שְׁמוֹנָה בַצַּוָּאר,

שִׁשָּׁה בַמַּפְתֵּחַ שֶׁלַּלֵּב, וַחֲמִשָּׁה בִנְקוּבָיו.

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְטַמֵּא בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאָהֵל.
אֵמָתַי? - בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי.
אִם אֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי - מְטַמִּין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵינָן מְטַמִּין בְּאָהֵל.