משנה אהלות יג
אהלות פרק יג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת אהלות • פרק שלושה עשר ("העושה מאור") • >>
פרקי מסכת אהלות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
העושה מאור בתחלה, שעורו מלא מקדח גדול של לשכה.
שירי המאור, רום אצבעיים על רוחב הגודל.
אלו הן שירי המאור, חלון שסתמה ולא הספיק לגומרה.
חררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת, שעורו מלא אגרוף.
חשב עליו לתשמיש, שעורו בפותח טפח.
למאור, שעורו מלא מקדח.
הסריגות והרפפות מצטרפות כמלא מקדח, כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים, עד שיהא במקום אחד מלא מקדח.
להביא הטומאה, ולהוציא הטומאה.
רבי שמעון אומר, להביא הטומאה, אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח.
חלון שהיא לאויר, שעורה מלא מקדח.
בנה בית חוצה לה, שעורה בפותח טפח.
נתן את התקרה באמצע החלון, התחתון בפותח טפח, והעליון מלא מקדח.
החור שבדלת, שעורו מלא אגרוף, דברי רבי עקיבא.
רבי טרפון אומר, בפותח טפח.
שייר בה החרש מלמטן או מלמעלן, הגיפה ולא מירקה, או שפתחתו הרוח, שעורו מלא אגרוף.
העושה מקום לקנה, ולאספתי, ולנר, שעורו כל שהוא כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים, בפותח טפח.
לזון את עיניו, ולדבר עם חברו, ולתשמיש, בפותח טפח.
אלו ממעטין את הטפח: פחות מכזית בשר ממעט על ידי רובע עצמות, ופחות מעצם כשעורה ממעט על ידי כזית בשר, פחות מכזית מן המת, פחות מכזית מן הנבלה, פחות מכעדשה מן השרץ, פחות מכביצה אוכלים, התבואה שבחלון, וככי שיש בה ממש, ונבלת העוף הטהור שלא חשב עליה, ונבלת עוף הטמא שחשב עליה ולא הכשירה, או הכשירה ולא חשב עליה.
אלו שאינן ממעטים: אין העצם ממעט על ידי עצמות, ולא בשר על ידי בשר, ולא כזית מן המת, ולא כזית מן הנבלה, ולא כעדשה מן השרץ, ולא כביצה אוכלים, ולא תבואה שבחלונות, ולא ככי שאין בה ממש, ולא נבלת העוף הטהור שחשב עליה, ולא נבלת עוף הטמא שחשב עליה והכשירה, ולא השתי והערב המנוגעים, ולא לבינה מבית הפרס, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, הלבינה ממעטת, מפני שעפרה טהור.
זה הכלל, הטהור ממעט, והטמא אינו ממעט.
- שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה;
- שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר,
- רוּם אֶצְבָּעַיִם עַל רֹחַב הַגּוּדָל.
- אֵלּוּ הֵן שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר,
- חַלּוֹן שֶׁסְּתָמָהּ,
- וְלֹא הִסְפִּיק לְגָמְרָהּ.
- חַלּוֹן שֶׁסְּתָמָהּ,
- חֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים,
- אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת,
- שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף.
- חִשֵּׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ,
- שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
- לְמָאוֹר,
- שִׁעוּרוֹ מְלֹא מַקְדֵּחַ.
- אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת,
- הַסְּרִיגוֹת וְהָרְפָפוֹת
- מִצְטָרְפוֹת כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ,
- כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי;
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- עַד שֶׁיְּהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד מְלֹא מַקְדֵּחַ.
- מִצְטָרְפוֹת כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ,
- לְהָבִיא הַטֻּמְאָה, וּלְהוֹצִיא הַטֻּמְאָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְהָבִיא הַטֻּמְאָה;
- אֲבָל לְהוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה,
- בְּפוֹתֵחַ טֶפַח:
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְהָבִיא הַטֻּמְאָה;
- שִׁעוּרָהּ מְלֹא מַקְדֵּחַ.
- בָּנָה בַּיִת חוּצָה לָהּ,
- שִׁעוּרָהּ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
- נָתַן אֶת הַתִּקְרָה בְּאֶמְצַע הַחַלּוֹן,
- הַתַּחְתּוֹן בְּפוֹתֵחַ טֶפַח,
- וְהָעֶלְיוֹן מְלֹא מַקְדֵּחַ:
- שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא;
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
- שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף,
- שִׁיֵּר בָּהּ הֶחָרָשׁ מִלְּמַטָּן אוֹ מִלְּמַעְלָן,
- הֱגִיפָהּ וְלֹא מֵרְקָהּ,
- אוֹ שֶׁפְּתָחַתּוּ הָרוּחַ,
- שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף:
- שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא,
- כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
- שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא,
- לָזוּן אֶת עֵינָיו,
- וּלְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ,
- וּלְתַשְׁמִישׁ,
- בְּפוֹתֵחַ טֶפַח:
- פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בָּשָׂר
- מְמַעֵט עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת,
- וּפָחוֹת מֵעֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה
- מְמַעֵט עַל יְדֵי כַּזַּיִת בָּשָׂר.
- פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בָּשָׂר
- פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת,
- פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה,
- פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ,
- פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֳכָלִים,
- הַתְּבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹן,
- וְכָכַי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מַמָּשׁ,
- וְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁלֹּא חִשֵּׁב עָלֶיהָ,
- וְנִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא
- שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ וְלֹא הִכְשִׁירָהּ,
- אוֹ הִכְשִׁירָהּ וְלֹא חִשֵּׁב עָלֶיהָ:
- אֵין הָעֶצֶם מְמַעֵט עַל יְדֵי עֲצָמוֹת,
- וְלֹא בָּשָׂר עַל יְדֵי בָּשָׂר,
- וְלֹא כַּזַּיִת מִן הַמֵּת,
- וְלֹא כַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה,
- וְלֹא כָּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ,
- וְלֹא כַּבֵּיצָה אֳכָלִים,
- וְלֹא תְּבוּאָה שֶׁבַּחַלּוֹנוֹת,
- וְלֹא כָּכַי שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ,
- וְלֹא נִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ,
- וְלֹא נִבְלַת עוֹף הַטָּמֵא שֶׁחִשֵּׁב עָלֶיהָ וְהִכְשִׁירָהּ,
- וְלֹא הַשְּׁתִי וְהָעֵרֶב הַמְנֻגָּעִים,
- וְלֹא לְבֵנָה מִבֵּית הַפְּרַס,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַלְּבֵנָה מְמַעֶטֶת,
- מִפְּנֵי שֶׁעֲפָרָהּ טָהוֹר.
- זֶה הַכְּלָל:
- הַטָּהוֹר מְמַעֵט,
- וְהַטָּמֵא אֵינוֹ מְמַעֵט:
נוסח הרמב"ם
(א) העושה מאור כתחילה -
- שעורו - מלוא מקדח גדול של לשכה.
- שירי המאור -
- רום אצבעים על רוחב הגודל.
- אלו הן שירי המאור? -
- חלון שסתמה, ולא הספיק לגומרה.
- חררוהו מים, או שרצים, או שאכלתו מלחת -
- שעורו - מלוא אגרוף.
- חישב עליו לתשמיש -
- שעורו - בפותח טפח.
- למאור -
- שעורו - מלוא מקדח.
[ב] *הערה 1: הסריגות והרפפות -
- מצטרפות - כמלוא מקדח,
- כדברי בית שמאי.
- בית הלל אומרין:
- עד שיהא במקום אחד כמלוא מקדח - להביא את הטומאה, ולהוציא את הטומאה.
- רבי שמעון אומר: להביא את הטומאה,
- אבל להוציא את הטומאה - בפותח טפח.
- מצטרפות - כמלוא מקדח,
(ב) [ג] חלון שהיא לאוויר -
- שעורה - מלוא מקדח.
- בנה בית חוצה לה -
- שעורה - בפותח טפח.
- נתן את התקרה באמצע החלון
- התחתון - בפותח טפח,
- והעליון - מלוא מקדח.
(ג) [ד] החור שבדלת -
- שעורו - מלוא אגרוף,
- דברי רבי עקיבה.
- רבי טרפון אומר: פותח טפח.
- שעורו - מלוא אגרוף,
- שייר בה חרש מלמטן או מלמעלן,
- הגיפה ולא מירקה, או שפתחתו הרוח -
- שעורו - מלוא אגרוף.
- הגיפה ולא מירקה, או שפתחתו הרוח -
(ד) [ה] העושה מקום לקנה, ולאספתי, ולנר -
- שעורו - כל שהוא,
- כדברי בית שמאי.
- ובית הלל אומרין: בפותח טפח.
- שעורו - כל שהוא,
- לזון את עיניו,
- ולדבר עם חברו, ולתשמיש - בפותח טפח.
(ה) [ו] ואלו ממעטין את הטפח -
- פחות מכזית בשר - ממעט על ידי רובע עצמות,
- פחות מעצם כשעורה - ממעט על ידי כזית בשר.
- פחות מכזית מן המת,
- פחות מכזית מן הנבילה,
- פחות מכעדשה מן השרץ,
- פחות מכביצה אוכלין,
- התבואה שבחלון,
- וככי שיש בה ממש,
- ונבילת העוף הטהור שלא חישב עליה,
- ונבילת עוף הטמא -
- שחישב עליה ולא הכשירה,
- או הכשירה ולא חישב עליה.
- פחות מכזית בשר - ממעט על ידי רובע עצמות,
(ו) [ז] ואלו שאינן ממעטין -
- אין העצם ממעט על ידי העצמות,
- ולא בשר על ידי בשר,
- ולא כזית מן הנבילה,
- ולא כעדשה מן השרץ,
- ולא כביצה אוכלין,
- ולא ככי שאין בה ממש,
- ולא נבילת העוף הטהור שחישב עליה,
- ולא נבילת העוף הטמא שחישב עליה והכשירה,
- ולא השתי והערב המנוגעין,
- ולא לבינה מבית הפרס - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: הלבינה ממעטת - מפני שעפרה טהור.
- זה הכלל -
- הטהור - ממעט,
- והטמא - אינו ממעט.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה אהלות, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב