משנה אהלות יג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יג · משנה ד | >>
העושה מקום לקנה, ולאספתי, ולנר, שעורו כל שהוא ו כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים, בפותח טפח.
לזון את עיניו, ולדבר עם חברו, ולתשמיש, בפותח טפח.
הָעוֹשֶׂה מָקוֹם לַקָּנֶה, וְלָאַסְפַּתִּי, וְלַנֵּר,
- שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא,
- כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
- שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא,
- לָזוּן אֶת עֵינָיו,
- וּלְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ,
- וּלְתַשְׁמִישׁ,
- בְּפוֹתֵחַ טֶפַח:
העושה מקום לקנה, ולאספתי, ולנר -
- שעורו - כל שהוא,
- כדברי בית שמאי.
- ובית הלל אומרין: בפותח טפח.
- שעורו - כל שהוא,
- לזון את עיניו,
- ולדבר עם חברו, ולתשמיש - בפותח טפח.
יאמר שמי שנקב בכותל נקב עובר להגביה בו קנה לעניין מה, או מסמר ינעול בו הפתח הוא אשר יקרא אספתי לכל השערים, או לשום שם כלי ישימו עליו הנר, או להשקיף ממנו מי שילך מביתו, או לקרות ממנו מי שירצה, הנה שיעור זה הנקב בפותח טפחדק:
קנה. של גרדי:
אספתי. חרב בלשון יון ויש לאורגין כלי שנקרא חרב ואית דגרסי לאצבתי ובערוך פירש שעושין חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו החור קנה או עץ שדומה לקנה שהוא למנעלין ושמו אספתי וי"א אספתי אבוקה וי"א יתד לתלות בו כלים:
לזון את עיניו. לעיין משם ברחוב או בחצר או בשוק ולזון לשון מזון שעיניו ניזונין בהבטה:
ולתשמיש. חוץ מאלו שהזכרנו למעלה לקנה לאספתי ולנר:
תניא בתוספתא [פי"ד] רשב"ג אומר חלונות שבכרכים שיעורן בפותח טפח שלא נעשו אלא לחיזוק בלבד להיות מכניסין בהן את הלוח. רבי יהודה אומר בהן ג' מדות משום ר"ע העושה לצוות ולשמירה ולזון את עיניו כל שהוא להכנסת כלים ולהוצאת כלי לתשמיש ולנר שיעורו בפותח טפח. לקנה ולאצבתי (ס"א לאספתי) ב"ש אומרים במלואו וב"ה אומרים בפותח טפח. פירוש לחיזוק היינו לחוזק העיר שדרך שם מורים חצים לבאים עליהם במצור. לוח כמו לווחים של סקבם דשילהי כירה (דף מז.) ארבלישט"א בלע"ז מין קשת שמורה בה חצים ולווחים הוא כעין דף קטן שמשימין בתווך כדי לזרוק החץ:
לצוות כמו זבחים (דף קט"ז.) לצוותא בעלמא והיינו לדבר עם חבריו ומתני' דלא כרבי יהודה דאילו במתני' פליגי בלזון את עיניו וה"נ פליגי בלזון את עיניו:
תניא בספרי זוטא פתוחה כל הפתוח לצורך טמא מכאן אמרו העושה מאור בתחילה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור אלו הן שירי המאור העושה בינה לבין (ביתה) [בתה] בינה לבין חבירתה להשמיע את הקול ולהדליק את הנר שיעורו בפותח טפח: הדלת ששייר בה החרש [חור] בין מלמעלן ביומן הצדדין או שפתחתו הרוח או שהגיפו ולא מרקו שיעורו כל שהוא ובה"א בפותח טפח החור שבדלת מלא אגרוף דברי רבי טרפון ר"ע אומר בפותח טפח גרדי שחפר מלא קנה מלא אספתי שיעורו כל שהוא דברי ב"ש ובה"א בפותח טפח אמר לו ב"ה לב"ש חור הדלת מהו אמרו להן ב"ש בפותח טפח אמרו מאי שנא אמרו להן שזה עשוי לצורך וזה אינו עשוי לצורך. חורים שחררוהו מים או שאכלום הרחשים או שאכלתה מלחת שיעורן כל שהוא דברי ב"ש ובה"א בפותח טפח. פירוש ששייר בה החרש בכל הני דתנן במתני' מלא אגרוף והך ברייתא פליגא אי נמי ברייתא בשחישב לתשמיש. החור שבדלת ומתני' דקתני מלא אגרוף ר"ט היא: מ"ש מה שעשה הגרדי מחור הדלת. שזה עשוי לצורך שזה של גרדי עשוי לצורך וזה חור שבדלת אינו עשוי לצורך: הרחשים. שרצים ומתני' דקתני מלא אגרוף פליגא א"נ ברייתא בשחישב לתשמיש:
העושה מקום - שנקב נקב מפולש ה בכותל להניח שם קנה של אורגים:
ולאספתי - חרב בלשון יון קורין אספתי. ויש לאורגים כלי כתבנית חרב:
שיעורו בכל שהוא - להביא את הטומאה לצד האחר:
לזון את עיניו - להסתכל משם לרשות הרבים או לחצר:
ולתשמיש - להצניע שם חפציו ז:
לקנה. פי' הר"ב להניח שם קנה. וכ"כ הרמב"ם. וק"ק דלמה יעשהו מפולש. והר"ש כ' בשם הערוך שעושין חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו החור קנה כו' ולשון מהר"ם. להושיט ממנו קנה של גרדי לחברו:
ולאספתי. פי' הר"ב חרב כו' ויש לאורגים כו'. וכ"כ הר"ש. וניחא דיש לו ענין לקנה. אבל אכתי אין ענין לו ולנר. והראב"ד [*בפי"ד מהט"מ] מפרש ע"פ התוספתא דתני בה לקנה. ולאצבתי. ולנר. שכולם מענין [המנורה]. קנה קני מנורה. אצבתי מלקחים תרגום צבתהא. לנר כמשמעו. ולא ממנעי רבנן למכתב פ"א תחת בי"ת. [כמו] הפקר. הבקר ע"כ. והכ"מ כתב על זה שאינו יודע מה ענין לקנה מנורה בחור שבכותל הלא במנורה עצמה הם מונחים ע"כ:
כל שהוא. כשיעור תשמיש שרוצה לעשות בו. מהר"ם:
ולתשמיש. פי' הר"ב להצניע שם חפציו. וז"ל הר"ש חוץ מאלו שהזכרנו למעלה לקנה ולאספתי ולנר:
(ה) (על הברטנורא) וקשה, דלמה יעשה מפולש. והר"ש כתב, שעושה חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו החור קנה. ולשון מהר"מ, להושיט קנה של גרדי לחברו:
(ו) (על המשנה) כל שהוא. כשיעור תשמיש שרוצה לעשות בו. מהר"מ:
(ז) (על הברטנורא) חוץ מקנה כו' הנזכרים למעלה. הר"ש:
אספתי. יש אומרים שהוא אבוקה ויש אומרים שהוא יתד לתלות עליו כל כלי ובערוך פי' שעושין חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו חור קנה או עץ שדומה לקנה שהוא למנעלם ושמו אספתי הר"ש ז"ל ובספר אגודה החור שבדלת וכו' ולאספתי פי' ר"י שעושה חור בדלת להוציא עבד?? [הגה"ה נראה עץ] או אספתי דהיינו אבוקה ע"כ והרמב"ם ז"ל שם ספי"ד קראו מסמר גדול וכתוב שם עליו בהשגות זה עשה פי' לאספתי ששנינו במשנה והרב היוני פי' בו חרב אספדא בלע"ז וחיי ראשי פי' זה מן הדברים שאין הדעת סובלתן ומה ענין חרב בין קנה ונר גם מסמר אין בו משמעות ולמה הוציאו בלשון אספתי וכמה מסמרות הוזכרו במשנה אבל העקר כאשר מצאתי אותו בלשון התוספתא לקנה ולאצבתי ולנר וכולן מעין המנורה קנה קני מנורה אצבתי מלקחים תרגום ציבתהא לנר כמשמעו ולא מימנעי רבנן למיכתב פ"א תחת בי"ת הפקר הבקר ע"כ וטען עליו הכ"מ ומה שטען על פי' הרב היוני ז"ל נתיישב בדברי רבינו שמשון ז"ל שפירש קנה של גרדי אספתי חרב ויש לאורגים כלי שנקרא חרב עכ"ל ז"ל ומה שהקשה על פי' רבינו למה הוציאו בלשון אספתי י"ל מפני שהמסמר שעושים לנעול בו הפתח הוא משונה משאר מסמרים בעביו ואפשר שגם בתבניתו הוא משונה ייחדו לו שם אחר ולפי' הראב"ד ז"ל ניחא שכל שלשת הדברים הן מיוחדין למנורה וגם כי כתב רבינו שמשון ז"ל שי"ג במשנה עצמה ולאצבתי אבל איני יודע מה ענין לקנה מנורה בחור שבכותל הלא במנורה עצמה הם מונחים ע"כ:
יכין
ולנר: כל הנזכרים בבבא זו. כלי מנורה הן. קנה ר"ל שעשה החור בכותל כדי לתחוב שם קנה המנורה להושיב עליו הלאמפע. ולאספתי. ר"ל שעשה החור כדי לתחוב שם הצבת שמוחטין בו הפתילה. ולנר ר"ל שעשה החור לתחוב בתוכו קצה קערת הנר שנותנין לתוכה השמן והפתילה. ולכ"א מהנך צריך חור רחב יותר מלחבירו [רב"א]. מיהו לפעד"נ דמשום דכל הנך חורים הרי אין עושין אותן מפולשין והרי הכא מדמיירי להביא טומאה מחדר לחדר א"כ ע"כ בחורין מפולשין מיירי. לפיכך נ"ל דמסתבר טפי שעשה החורים כדי להושיט כלים הללו מחדר לחבירו:
שעורו כל שהוא: ר"ל שיעור של כל אחד הוא כפי הצריך לו. דס"ל דדוקא במיוחד להניח שם או להושיט דרך שם כל דבר שצריך אז צריך טפח על טפח. אבל בעשאו רק לדבר מיוחד. צריך שיהי' רחב כפי הצריך לאותו תשמיש. בין שהוא גדול או קטן מטפח. והא דאמרינן [פ"ד מ"א] טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורים. דלא כב"ש:
לזון את עיניו: להסתכל דרך שם לרה"ר:
ולתשמיש: ר"ל או שעשה חור להניח שם כל דבר שיצטרך:
בפותח טפח: בהנך גם ב"ש מודו. מדעשאו סתמא. לרוב תשמישין צריך טע"ט. דהיינו כפי רוחב היד שמשתמש עמה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת