מלאכת שלמה על אהלות יג

<< · מלאכת שלמה · על אהלות · יג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

העושה מאור בתחלה שיעורו כמלא מקדח. כצ"ל:

על רוחב הגודל. אית דגרסי הגדול ושמא גודל קרי ליה גדול לפי שהוא רחב מכל האצבעות. הר"ש ז"ל:

חררוהו מים או שרצים. היינו מאור שלא נעשה בידי אדם דתנן בפי"ז דכלים סימן י"ב: השב עליו וכי'. שהמחשבה כאן כמעשה. הרמב"ם ז"ל בחבורו:

בפי' ר"ע ז"ל ור"ש פליג וסבר בין להביא בין להוציא כולם שיעורם בפותח טפח ואפילו בחלון העשוי לאורה ולית ליה וכו' ע"כ. אמר המלקט ולפי זה לא גרסי' במילתיה דר"ש אבל אלא ה"ג רש"א להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה בפותח טפח וכתב הרא"ש ז"ל א"נ קאמר ר"ש דוקא נאמרו הני שיעורי להביא אבל להוציא בפותח טפח ויש משניות דגרסי' אבל ויתכן זה הפירוש אי קאי אמלא אגרוף דאי אמלא מקדח כיון דלהביא טומאה סגי בהכי כ"ש להוציא כדאמרן בכמה דוכתי שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס עכ"ל ז"ל והוא ג"כ פירוש שני לה"ר שמשון ז"ל. ואפשר שאם היה רואה התי"ט דברי הרא"ש ז"ל היה מודה דלפי' שני גריס הר"ש ז"ל אבל:

משנה ב

חלון שהיה לאויר. היינו למאור ותימה למה שינה התנא לשונו ולפירושים האחרים שפי' בו הר"ש ז"ל ניחא קצת וז"ל ועוד יש לפרש לאויר שצופה בה למרחוק לשמור גנות ופרדסים. למאור ולאויר שיעורו שוה אבל קשה דלעיל ה"ל למתניי' בהדי אינך ולימא למאור ולאויר שיעורו מלא מקדח לכך נראה דהכל אחד והדר תניי' הכא משום דבעי למיתני בנה בית חוצה לה ועוד יש לפרש שהוא לאויר העולם כמו אויר דכולה מכלתין שאין אהל על גביו דלא חשיב חלון למאור אא"כ אין תקרה קבועה על גבה מבחוץ לפי שהתקרה שעל גביו מאפלת עליו וכן מוכחא סיפא דקתני בנה בית חוצה לה וקתני נמי נתן את התקרה ואע"פ שאין על גביו תקרה מבחוץ שייכא בו הבאה כגון אם טומאה בבית ובא אדם ונתן אצבעו בחלון זה או הניח בו כלי או שהאהיל עליו אהל בצד הכותל נטמא כל שהאהיל לפי שהטומאה יוצאה ואין אותו אהל מבטל ממנו תורת מאור שאינו נטוי אלא לפי שעה וכן עיקר:

משנה ג

שיעורו מלא אגרוף דברי ר' עקיבא. בברייתא קתני שיעורו מלא אגרוף דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר פותח טפח ושמא תרי תנאי אליבא דר' טרפון ור' עקיבא אם אין טעות. והר"ש ז"ל כתב אההיא ברייתא מתני' דקתני מלא אגרוף ר' טרפון היא ע"כ וצ"ע וז"ל הברייתא הדלת ששייר בה חרש בין מלמעלן בין מן הצדדין או שפתחתו הרוח או שהגיפו ולא מירקו שיעורו כל שהוא ובה"א בפותח טפח החור שבדלת מלא אגרוף דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר בפותח טפח גרדי שחפר מלא קנה מלא אספתי שיעורו כל שהוא דברי ב"ש ובה"א בפותח טפח א"ל ב"ה לב"ש חור הדלת מהו א"ל ב"ש בפותח טפח א"ל מאי שנא א"ל שזה עשוי לצורך וזה אינו עשוי לצורך חורים שחררום מים או שאכלתם מלחת שיעורן כל שהוא דברי ב"ש ובה"א בפותח טפח ע"כ ופי' הר"ש ז"ל שייר בה חרש בכל הני תנן במתני' מלא אגרוף והך ברייתא פליגא א"נ ברייתא בשחשב לתשמיש. החור שבדלת. ומתני' דקתני מלא אגרוף ר' טרפון היא. מ"ש. מה שעשה הגרדי מחור הדלת. שזה עשוי לצורך. פי' של גרדי עשוי לצורך וזה חור שבדלת אינו עשוי לצורך ומתני' דקתני מלא אגרוף פליגא א"נ ברייתא בשחישב לתשמיש ע"כ ולע"ד צ"ע אם אין טעות כמו שכתבתי:

משנה ד

אספתי. יש אומרים שהוא אבוקה ויש אומרים שהוא יתד לתלות עליו כל כלי ובערוך פי' שעושין חור בדלת להדליק בו את הנר ולהוציא מאותו חור קנה או עץ שדומה לקנה שהוא למנעלם ושמו אספתי הר"ש ז"ל ובספר אגודה החור שבדלת וכו' ולאספתי פי' ר"י שעושה חור בדלת להוציא עבד?? [הגה"ה נראה עץ] או אספתי דהיינו אבוקה ע"כ והרמב"ם ז"ל שם ספי"ד קראו מסמר גדול וכתוב שם עליו בהשגות זה עשה פי' לאספתי ששנינו במשנה והרב היוני פי' בו חרב אספדא בלע"ז וחיי ראשי פי' זה מן הדברים שאין הדעת סובלתן ומה ענין חרב בין קנה ונר גם מסמר אין בו משמעות ולמה הוציאו בלשון אספתי וכמה מסמרות הוזכרו במשנה אבל העקר כאשר מצאתי אותו בלשון התוספתא לקנה ולאצבתי ולנר וכולן מעין המנורה קנה קני מנורה אצבתי מלקחים תרגום ציבתהא לנר כמשמעו ולא מימנעי רבנן למיכתב פ"א תחת בי"ת הפקר הבקר ע"כ וטען עליו הכ"מ ומה שטען על פי' הרב היוני ז"ל נתיישב בדברי רבינו שמשון ז"ל שפירש קנה של גרדי אספתי חרב ויש לאורגים כלי שנקרא חרב עכ"ל ז"ל ומה שהקשה על פי' רבינו למה הוציאו בלשון אספתי י"ל מפני שהמסמר שעושים לנעול בו הפתח הוא משונה משאר מסמרים בעביו ואפשר שגם בתבניתו הוא משונה ייחדו לו שם אחר ולפי' הראב"ד ז"ל ניחא שכל שלשת הדברים הן מיוחדין למנורה וגם כי כתב רבינו שמשון ז"ל שי"ג במשנה עצמה ולאצבתי אבל איני יודע מה ענין לקנה מנורה בחור שבכותל הלא במנורה עצמה הם מונחים ע"כ:

משנה ה

בפי' ר"ש ז"ל וגם ברעז"ל נראה שצ"ל והיינו טעמא נמי דדוקא עצם ממעט ע"י בשר ולא וכו':

ופחות מעצם כשעורה ממעט ע"י כזית. מן המת אבל לא ע"י רובע עצמות ומסתברא דממעט נמי ע"י שדרה וגולגולת ורוב בניינו ורוב מניינו דלא מצטרף בהדייהו והא דלא תני להו משום דפחות מכזית מן המת ופחות מעצם כשעורה שוין לדבר זה. הר"ש והרא"ש ז"ל:

ופחות מכביצה אוכלין. תימה הא פחות מכביצה מקבל טומאה וכו' ונראה דהיינו טעמא משום דמדאורייתא בעינן כביצה אפילו לקבולי טומאה וכיון דמדאורייתא טהור ממעט מידי דהוה אעובד כוכבים שישב בחלון דקתני בתוספתא הר"ש ז"ל. ומצאתי כתוב הגה"ה אמר יצחק תימה לי אמאי לא מנה עובד כוכבים ונפל דממעטין בחלון ע"כ. ועיין על זה במ"ש במתני' דבסמוך:

ותבואה שבחלון וככי שיש בהן ממש. אתבואה קאי שעדיין לא נרקבה וכן הככי שהיא קשה קצת וכן מוכחא סיפא דקתני ולא תבואה שבחלון ש"מ דהתם אין בה ממש והכא ביש בה ממש וק"ק סיפא דקתני ולא כביצה אוכלין בין תבואה לככי דלא הו"ל לאפסוקי ובמשנה דווקנית גרסי' בסיפא כסדרא דהכא ולא כביצה אוכלין ולא תבואה שבחלון ולא ככי שאין בה ממש הר"ש והרא"ש ז"ל אבל ר"ע ז"ל תפס לעיקר פירושו של הרמב"ם ז"ל דרישא מיירי שהשרישה רחוק מן הכותל וסיפא בשהשרישה בחלון ממש שהוא ז"ל פירשו על פי התלמוד. והילך פי' התי"ט ולא הכשירה פי' הר"ב ז"ל שיבא עליה מים או א' מז' משקין [כ"ה בתי"ט ד"פ.] וכ"כ הרמב"ם ז"ל אבל במשנה ג' פ"ק דטהרות פי' הר"ב ז"ל ושתגע בשרץ ומיהו ממילא משמע דכיון דבעי' הכשר מים היינו לקבל טומאה להבא אם נגעה בה שרץ כי אין טעם לומר כי ע"י מים לבד תיעשה אוכל וטמא למפרע כ"כ הכ"מ בשם הר"י קורקוס בפ"ג מהל' אבות הטומאות ע"כ:

משנה ו

ולא כזית מן המת. אית דל"ג ליה:

ולא כזית מן הנבלה ולא כעדשה מן השרץ. בתוספתא פליג ר' יהודה ואמר ממעטין כלל א"ר יהודה כל טומאה שאינה מן המת או שהיא מן המת ואינה מצטרפת עם אותה הטומאה הרי זה ממעטת ע"כ:

ולא תבואה שבחלון כצ"ל:

ולא ככי שאין בו ממש. הרמב"ם ז"ל שם ספט"ו פי' ככי דהכא בפירקי' שהוא קורי עכביש וז"ל נתמעט בקורי עכביש אם היה בה ממש ה"ז חוצצת ואם אין בה ממש אינה חוצצת ע"כ והראב"ד ז"ל השיגו שם ודימה האי ככי לההוא דתנן ספי"ז דכלים גבי שפופרת של קנה והשיב עליו מהרי"ק ז"ל שאע"פ שלשון ככי נאמר בפי"ז דכלים על מה שנמצא בתוך שפופרת של קנה לפי שאין דרך לשים בחלון מה שבתוך הקנה ועוד דלא שייך למימר בה שאין בה ממש לכך פי' רבינו שהוא קורי עכביש שדרכן להמצא בחלונות והן דומין ליריעה לבנה שבתוך הקנה ויש מהן דקין יותר מחוט ריר תולעת המשי וזהו שאין בו ממש עכ"ל ז"ל אכן בפי' המשנה פי' הפירוש האחר:

ולא לבינה מבית הפרס וכו'. יש משניות דגרסי וכלה במקום לבינה ושיבוש הוא הר"ש ז"ל. ואיני יודע מאי קמ"ל. ונלע"ד שצ"ל יש משניות דגרסי נבלה במקום לבינה ושבוש הוא וכו' שכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ולא נבלה מבית הפרס דברי ר' מאיר וחכמים אומרים הנבלה ממעטת וכו' וכתב כן מצאתי ויש ס"א שהוגהו לבינה ע"כ. ומשמע מהכא דאף הטמאים מדרבנן אין ממעטין והא דאמרינן בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ') דעובד כוכבים שישב בחלון ממעט אף על גב דעובדי כוכבים הרי הם כזבין לכל דבריהם י"ל דשאני טומאת בית הפרס דאית לה עיקר מדאורייתא דמחמת ספקא דמת אתיא. מחדושי הרשב"א ז"ל שם פרק לא יחפור:

מפני שעפרה טהור. בתוספתא פליגי ר"ש ורבנן בלוֹבַן לבנים מבית הפרס רבנן אמרי לבינה מטמאה ור"ש מטהר שלא אמרו אלא גוש כברייתו ור"מ ורבנן דהכא סברי כרבנן דר"ש אלא סברי רבנן דהכא כיון שאם החזירה לעפרה טהורה ממעטת א"נ רבנן סברי כר"ש וה"פ מפני שעפרה של בית הפרס אם עשה ממנו לבנים טהור:

הטמא אינו ממעט. בין שהוא טמא מחמת עצמו כמו כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ בין שהוא טמא מחמת קבלה כמו כביצה אוכלין מוכשרין. הר"ש והרא"ש ז"ל: