רמב"ם על אהלות יג
ראו גם נוסח המשנה אהלות יג רמבם
אהלות פרק יג
[עריכה]כבר התבאר בשבעה עשר מכלים:
- שמלא אגרוף כראש הגדול של אדם,
- ושמלא מקדח גדול של לשכה כפונדיון.
ומאור - הוא ארובה אשר יכנס ממנה האור.
ואמר:
- שמי שפתח הארובה להכנס ממנה אורה, אם היה כפונדיון או יותר תביא את הטומאה.
- ואם פתח את הארובה להשתמש בה, לא להכנס ממנה האור, לא תביא את הטומאה אם לא שיהיה בה טפח על טפח, לפי מה שקדם בהלכות מזו המסכתא.
- ואם זאת הארובה נפתחה מעצמה, רוצה לומר מבלי שום אדם, אבל בשאר מהסיבות אשר זכר או זולתם, הנה זאת הארובה תקרא "מאור שלא נעשה בידי אדם", הנה הוא לא תצא ממנו הטומאה ויכנס בבית אחר אלא אם כן היה ממלוא אגרוף ולמעלה.
וזה כאשר לא כוון על זאת הארובה אשר נפתחה בלי כוונה לעניין מן העניינים. אבל אם יסופק אם כוונו עליו לעניין מה, הנה הוא ישאר בשיעור הראשון ואף על פי שלא נעשה בידי אדם. ולזה:
- אם חשב על זה החלון אשר פתחוהו המים או זולתו להשאר להשתמש בו, שיעורו בפותח טפח.
- ואם חשב עליו להשאר בעבור האור שיכנס בו, שיעורו מלוא מקדח, כמו שאם פתחה מתחילה לכך.
הנה התבאר זאת ההלכה על השלימות, והתאמת לך שלארובה ארבעה שעורים:
- היותר קטן מלא מקדח,
- והנמשך אליו אצבעיים על רוחב גודל,
- ואשר ימשך אליו טפח על טפח,
- והיותר גדול מלא אגרוף.
והתבאר הדין את אשר יצטרך בו לכל שיעור מהן.
משנה ב [נוסח הרמבם]
[עריכה]סריגות - הן השבכות הארוגות מקנים וזולתם, ושם הקנה הדק "סריג".
וכן רפפות - מין מן השבכות.
ויעשו חלונות גדולות בהם להכנס בהם האורה, עוד יעשו על החלונות בכללה שבכה יעשה מעץ ערבה או מחריות של דקל או בנין או זולת זה. ואומרים בית שמאי, כי אם היתה בנקבי זאת השבכה מלא מקדח יביא את הטומאה כי האורה יכנס בו, ולזה כוון.
עוד חזר במאמר לפי כוונת ההלכה ואמר, שזה אשר שמנו שיעור למאור מלא מקדח הוא להביא את הטומאה לבית, שהיא תכנס מזה הנקב כאשר היתה שם טומאה או תחת אוהל מחובר בזה המאור לפי מה שקדם ביאורו.
וכן להוציא את הטומאה, שכאשר היתה טומאה בבית תצא מזה המאור הקטן ויטמא כנגדו. וחלק רבי שמעון ואמר, אפילו מן המאור לא תצא טומאה בפחות מטפח.
ואין הלכה כרבי שמעון:
כאשר בנה בית חוצה לה, נעשה חלון בין שני בתים ואינו אז לאורה שהרי לא יכנס ממנו אור, ואולם נשארה גם כן לשימוש לבד, ולזה שיעורה בפותח טפח.
ואם שם קורות זה הבית אשר בצד זה הבית אשר בנה חוץ לחלון בקצת גובה הארובה, היה מה שממנו תחת הגג לשמש, ואשר למעלה מהגג לאורה לפי שהוא מגולה לשמים ויכנס ממנו האור:
כאשר זה הנקב בפתח הבית, אמר רבי עקיבא שהוא כמו מאור שלא נעשה בידי אדם, שאף על פי שלא יכווין להכנס בו האורה הנה יכנס ממנה האורה, ולזה ישער אותו כמלוא אגרוף. ורבי טרפון אומר, שהוא ישתמש ממנו להכניס איזה דבר להביא או להוציא ויהיה לתשמיש, ולזה שיעורו בפותח טפח.
עוד אמר, שאם היתה [הדלת] יותר קצר מפתח השער עד שישאר חלל ויכנס ממנו אורה בעת שהפתח נעול, אם מלמעלה ממה שימשך למשקוף אם מלמטה ממה שימשך לארץ, או שסתם אדם הפתח ולא השלים סתימתו ונשאר סדק הבית פתוח בין שני שערים או בין שער אחד, או היטיב סיתומו ופתחו הרוח, שאלו הפתחים כולם הוא כמו מאור שלא נעשה בידי אדם, לדברי הכל שיעורו מלא אגרוף, ואז תצא טומאה מהבית או תכנס לו מזה החלל.
והלכה כרבי עקיבא:
יאמר שמי שנקב בכותל נקב עובר להגביה בו קנה לעניין מה, או מסמר ינעול בו הפתח הוא אשר יקרא אספתי לכל השערים, או לשום שם כלי ישימו עליו הנר, או להשקיף ממנו מי שילך מביתו, או לקרות ממנו מי שירצה, הנה שיעור זה הנקב בפותח טפחדק:
עניין זה המאמר, כי כאשר היה חלון בין שני בתים דרך משל בו טפח על טפח מצומצם אשר יביא את הטומאה כמו שקדם, והיה באחד משני בתים טומאה מהטומאות אשר תטמא באוהל המת, וכבר קדם ממנו בזאת המסכתא ובארנו שמכללם זית בשר ורובע עצמות, והיה בזה החלון מעט דבר טהור, אשר הוא כבר חסר שיעור החלון והיה פחות מטפח ולא יטמא הבית השני. והתנה בזה כשלא יהיה הדבר אשר מיעט החלון מן הטומאה אשר בבית, כמו שיהיה בבית כזית בשר מן המת ובחלון פחות מכזית מבשר המת ואף על פי שפחות מכזית טהור, או שיהיה בבית רובע עצמות ובחלון פחות מעצם כשעורה, לפי שכאשר היה הדבר אשר בחלון מין מן הטומאה אשר בבית הנה הוא יצטרף עמו. וכן כל מה שזכר מאלו התנאים, וחזר למנות הדברים אשר ימעטו את הטפח כאשר יהיו לו התנאים. וכבר ביארנו בששי מזאת המסכתא, שמתנאי הדברים שחוצצין בפני הטומאה שלא יהיה דעתו לפנותו. וכבר ביארנו פעמים שטומאת אוכלין בכביצה, ומה שיהיה פחות מכביצה לא יטמא טומאת אוכלין (טמאין), ולזה נחשבהו כדבר טהור כמו שהתבאר בראש מסכת טהרות.
והתבואה שבחלון - כאשר תצמח שם וכל דבר מחובר בארץ הוא טהור. וכבר התבאר בתלמוד, שיהיה זה הצמח מהשורש רחוק מן הכותל ונכנס וסתם החלון בקצת, לפי שאם היה בתוך הכותל יהיה דעתו לפנותו שאם יעזבהו יפסיד הכותל, וכבר בארנו בחמישי מזאת המסכתא שמתנאי הדבר החוצץ שלא יהיה דעתו לפנותו. ומבואר הוא כי כאשר יהיה בחלון דרך משל כמו ארבעה טפחים, ותהיה זאת התבואה כבר סתמה ממנו יותר על שלושה, הנה הטפח נתמעט ולא תצא הטומאה מזה החלון.
וכבר התבאר בשבעה עשר מכלים שהככי הוא האריג הדק הלבן אשר ימצא בתוך הקנה הגדול, והוא כמו אריגת העכביש והוא יקרא "ככי". וממנו דבר דק מאד יותר דק מחוט המשי וזהו ככי שאין בו ממש, וממנו אריג הוא דומה לבגד חזק הבהירות והלובן וזהו ככי שיש בו ממש.
והנה התבאר בראש מסכת טהרות, שנבלת העוף הטהור צריכה מחשבה ואז תטמא טומאת אוכלים בכביצה ולא יצטרך הכשר, ושנבלת עוף הטמא צריכה מחשבה והכשר ואז תטמא טומאת אוכלים בכביצה. ועניין "המחשבה" שיכוין עליה שתהיה מאכל אדם לפי מה שיתבאר בסוף עוקצין, ו"הכשר" הוא שינתן עליה ברצון אחד מהשבעה משקין כמו שיתבאר במכשירין.
ואלו המנויים כולן טהורים, ולזה ימעטו:
לשון התורה בין בשתי בין בערב שיטמא בצרעת, אמר יתברך "או בשתי או בערב"(ויקרא יג, מח).
ולבינה מבית הפרס - גוש מגוש עפר הנעשה מבית הפרס. וידוע שבית הפרס טמא להיותם אומרים בתוספתא "לא אמרו אלא גוש כברייתו", והנה יתבארו כל דיניו בזאת המסכתא.
ואמרו הטמא אינו ממעט - וכלל הדבר אשר הוא טמא בעצמו כמו כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ, או הדבר אשר יטמא בהיותו בחלון כמו כביצת אוכלים כשרים או הדומה להן.
והלכה כחכמים:
משנה אהלות, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב