רמב"ם על אהלות יד
ראו גם נוסח המשנה אהלות יד רמבם
אהלות פרק יד
[עריכה]זה הזיז אשר יביא את הטומאה בכל שהוא, כבר התבאר לך את צורתו ואת תנאו, וזה שיהיה לו תוספת אל מה שימשך לארץ, כזה:
ויהיה בינו ובין הארץ גובה שנים עשר טפחים, והוא יוצא מצד פתח הבית, ונחשוב זה הקצה הנוסף שהוא כבר הגיע לארץ, וכלל הטומאה אשר תחתיו לצד הבית. ואלו השיעורים כולן הלכה למשה מסיני.
ונדבכים - קבוץ מ"נדבך", וכבר ביארנו בברכות זה השם על מה יורה.
ועטרות - הכתרים, רוצה לומר היוצא מהבניין.
והפיתוחין - יהיו גם כן בולטין, ורוב מה שיעשו זה בבניינו אבן או "גיף":
על גבי הפתח - רוצה לומר שיהיה יוצא מהמשקוף, ולהיותו למעלה משנים עשר טפחים יצטרך שיהיה בו פותח טפח ואז יביא את הטומאה לבית.
עוד אמר שעל גבי החלון', שאם הוא על גבי רום אצבעיים, שאז יביא את הטומאה לבית. והתבאר בתוספתא שיצטרך שיהיה רוחב זה הזיז רוחב הגודל הזה, אם החלון הוא עשוי לתשמיש אשר שיעורו טפח על טפח כמו שקדם.
אולם העשוי למאור אשר שיעורו מלא מקדח, הנה באיזה שיעור שיהיה הזיז ובאיזה גובה שיהיה יביא את הטומאה, וכאילו הוא יאמר שעל גבי החלון העשוי למאור ששיעורו מלא מקדח, כל שהוא. ורבי יוסי אומר, שיצטרך שיהיה גבוה זה הזיז גם כן מלא מקדח.
ואין הלכה כרבי יוסי:
אומר רבי יהושע, להיות הקנה משוך על אורכו ודבוק לכותל, אף על פי שהוא למעלה משנים עשר טפחים, הנה הוא יביא את הטומאה לבית בכל שהוא.
ואמר רבי יוחנן בן נורי, שלא תהיה זו חמורה מהזיז, אשר לא יביא את הטומאה כאשר היה למעלה משנים עשר טפחים אלא בפותח טפח כמו שקדם.
והלכה כרבי יוחנן בן נורי:
[זיז.] דמיון תא סובב את כל הבית בארבע כתליו, ויצא ממנו בחלל הפתח שלוש אצבעות, כזה:
ואמרו וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה - ירצה בו:
- כי כאשר היה הבית מוקף באכסדרה והיתה טומאה בבית, הנה כל מה שתחת אלו האכסדראות טמא, לפי שהטומאה תצא מהבית ותתפשט תחת המשקוף כולו.
- אולם אם היתה טומאה בחצר, הנה אין ספק שהכלים שבאכסדרה טהורים לפי שהטומאה מגולה לאויר.
- ואם היתה הטומאה באה מאכסדרי הבית, לדברי הכל טמא, לפי שגג האכסדרה כבר כלל כל פתח הבית.
ואמנם חלקו להיות אוכל בשיעור שלוש אצבעות לבד.
ואמר רבי אליעזר, שבזיז חומרא בהיותו טמא בכל שהוא כמו שקדם, כן יביא טומאה לבית בשלוש אצבעות. אולם אם היה אוכל מפתח הבית טפח, יהיה הבית טמא לדברי הכל.
והלכה כרבי יהושע:
דע שכל מה שיאמר תחתיהן, הנה עניין זה תחת התחתון, כמו בינו ובין הארץ. וכל מה שיאמר על גביהן, עניינו על גב העליון.
וכאשר היה העליון עודף טפח אין הבדל בין היות הטומאה תחת הזיז התחתון, או תחת הנוסף אשר יוסיף לעליון, או על גבי זיז התחתון אשר יביא הטומאה ביניהן, כל מה שתחת העליון טמא בכל אלו המצבות אשר תביא הטומאה ביניהן.
ושורש זה כבר הוכפל פעמים, ולזה אמר תחתיהן וביניהן טמא.
והלכה כרבי יהושע:
כאשר היתה טומאה ביניהן והיה ביניהן פחות מגובה טפח, הנה אין זאת הטומאה באוהל, ואמנם היא דחוקה והיא אשר תקרא בתלמוד "טומאה רצוצה", ולזה כנגדו עד הרקיע טמא, וכאילו היה על גביהן.
ואשר ראוי שלא תטמא גם כן תחתיהן, להיות בתחתון פותח טפח והוא גבוה מן הארץ גובה רב, לפי שהמאמר הוא בזיז והוא כמו שקדם:
זה מבואר ממה שקדם.
ודין השתי יריעות זו על גב זו, כדין שני זיזין:
משנה אהלות, פרק י"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב