משנה אהלות יד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יד · משנה ה | >>
שני זיזין זה על גבי זה ויש בהן פותח טפח וביניהן פותח טפח, טומאה תחתיהן, תחתיהן טמא.
ביניהם, ביניהן טמא.
על גביהן, כנגדו עד לרקיע טמא.
היה העליון עודף על התחתון פותח טפח, טומאה תחתיהן או ביניהן, תחתיהן וביניהן טמא.
על גביהן, כנגדו עד לרקיע טמא.
היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח, טומאה תחתיהן, תחתיהן וביניהן טמא.
ביניהן או תחת המותר, רבי אליעזר אומר, תחתיהן וביניהן טמא.
רבי יהושע אומר, ביניהן ותחת המותר, טמא, ותחתיהן, טהור.
שני זיזין זה על גבי זה,
- ויש בהן פותח טפח, וביניהן פותח טפח -
- טומאה תחתיהן - תחתיהן טמא,
- ביניהן - ביניהן טמא,
- על גביהן - כנגדו עד הרקיע טמא.
- היה העליון עודף על התחתון פותח טפח -
- טומאה תחתיהן, או ביניהן - תחתיהן וביניהן טמא,
- על גביהן - כנגדו עד הרקיע טמא.
- היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח -
- טומאה תחתיהן - תחתיהן וביניהן טמא,
- טומאה ביניהן, או תחת המותר -
- רבי אליעזר אומר: תחתיהן וביניהן טמא.
- רבי יהושע אומר:
- ביניהן, ותחת המותר - טמא,
- ותחתיהן - טהור.
- ויש בהן פותח טפח, וביניהן פותח טפח -
דע שכל מה שיאמר תחתיהן, הנה עניין זה תחת התחתון, כמו בינו ובין הארץ. וכל מה שיאמר על גביהן, עניינו על גב העליון.
וכאשר היה העליון עודף טפח אין הבדל בין היות הטומאה תחת הזיז התחתון, או תחת הנוסף אשר יוסיף לעליון, או על גבי זיז התחתון אשר יביא הטומאה ביניהן, כל מה שתחת העליון טמא בכל אלו המצבות אשר תביא הטומאה ביניהן.
ושורש זה כבר הוכפל פעמים, ולזה אמר תחתיהן וביניהן טמא.
והלכה כרבי יהושע:
זה ע"ג זה. ומכוונין זה כנגד זה כמו קורות הבית והעליה בזמן שהן מכוונו' לעיל פי"ב (מ"ה):
יש בהן פותח טפח. דכל אחד רוחבו טע"ט:
וביניהן פותח טפח. התחתון גבוה מן הארץ טפח והעליון גבוה מן התחתון טפח:
טומאה תחתיהן. טומא' תחת התחתון כל מה שתחתיו טמא מה שעל גביו טהור דחוצץ: ביניהן. אם יש טומאה בין תחתון לעליון כל מה שביניהן טמא אבל מה שתחת התחתון ומה שעל העליון טהור דחוצץ:
על גביהן. ע"ג העליון:
כנגדו. כנגד הטומאה עד הרקיע טמא וכל השאר טהור:
תחתיהן וביניהן טמא. דבין שהטומאה תחת התחתון בין שהטומא' ביניהן אותו העודף שהעליון יותר על התחתון טפח מערב הטומאה בכל מקום אבל מה שהעליון טהור דחוצץ:
על גביהן. על גב העליון:
טומאה תחתיהן. תחת התחתון:
תחתיהן וביניהן טמא. דאותו העודף מערב את הטומאה ביניהן ומביא הטומאה למה שתחתיהן. ביניהן אם הטומאה ביניהן או למטה בארץ:
תחת המותר. דהיינו כנגד העודף ולא תחת התחתון:
רבי אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא. דאע"ג דליכא טפח בעודף מביא את הטומא' לתחת התחתון הואיל ועודף עליו דרבי אליעזר לטעמיה דאמר לעיל טומאה תחת הזיז הבית טמא אע"פ שאינו אוכל בפותח טפח:
ביניהן ותחת המותר טמא. מה שבין שני הזיזין מה שתחתיהן בארץ כנגד המותר טמא:
ותחתיהן טהור. מה שתחת התחתון דכיון דאין במותר טפח אין הטומאה באה תחת התחתון:
שני זיזין זה על גבי זה - ומכוונים זה כנגד זה:
יש בהן פותח טפח - שכל אחד מן הזיזים רחבו טפח על טפח:
וביניהן פותח טפח - התחתון גבוה מן הארץ טפח והעליון גבוה מן התחתון טפח:
וטומאה תחתיהן - תחת התחתון. כל מה שתחתיו טמא ומה שעל גביו טהור, דחוצץ בפני הטומאה:
ביניהן - אם טומאה בין תחתון לעליון כל מה שביניהן טמא, אבל מה שתחת התחתון ושעל העליון, טהור, דחוצצים:
על גביהן - על גבי העליון. כנגד הטומאה עד הרקיע, טמא, וכל השאר טהור:
היה העליון עודף על התחתון וכו' תחתיהן וביניהן טמא - דבין שהטומאה תחת התחתון בין שהטומאה ביניהן, אותו העודף שהעליון יתר על התחתון טפח מערב את הטומאה בכל מקום. אבל מה שעל העליון טהור, דחוצץ:
על גביהן - על גבי העליון:
היה העליון עודף על התחתון וכו' טומאה תחתיהן - תחת התחתון:
תחתיהן וביניהן טמא - דאותו עודף מערב את הטומאה ביניהן ומביא את הטומאה למה שתחתיו:
ביניהן - אם הטומאה ביניהן או למטה בארץ תחת המותר, דהיינו כנגד העודף ולא תחת התחתון:
רבי אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא - דאע"ג דליכא טפח בעודף מביא את הטומאה לתחת התחתון, הואיל ועודף עליו ו:
ביניהן ותחת המותר טמא - מה שבין שני הזיזין ומה שתחתיהן בארץ כנגד המותר, טמא:
ותחתיהן טהור - מה שתחת התחתון. דכיון דאין במותר טפח אין הטומאה באה תחת התחתון. והלכה כר' יהושע:
רבי אליעזר אומר תחתיהן וביניהן טמא. פירש הר"ב אע"ג דליכא טפח בעודף כו'. ול' הר"ש דר"א לטעמיה דאמר לעיל טומאה תחת הזיז הבית טמא. אע"פ שאינו אוכל בפותח טפח ע"כ. כלומר. וה"נ מחמיר בשני זיזין זה ע"ג זה. דהא לעיל פי' וביניהן פותח טפח. התחתון גבוה מן הארץ טפח. וא"כ לאו בזיז שע"ג הפתח מיירי. אלא אם כן נפרש גבוה מן הארץ פותח טפח לאו דוקא. דגבוה הרבה שהרי ע"ג הפתח הוא. אלא דכדי להוציא מטומאה רצוצה. קאמר פותח טפח דבהכי סגי. אבל מפירושו דריש מתני' דלקמן אין נראה כן. ולהרמב"ם ניחא דמיירי בזיז שע"ג הפתח. שכך מפרש בהדיא בסוף מתניתין דלקמן. כמו שאעתיק בסמוך:
(ו) (על הברטנורא) דר' אליעזר לטעמיה דאמר לעיל טומאה תחת הזיז הבית טמא אע"פ שאינו אוכל בפותח טפח. הר"ש. וכלומר, והכי נמי מחמיר כאן בב' זיזין זה על גבי זה, דהא לעיל פירש דהתחתון גבוה מן הארץ טפח, וא"כ לאו בזיז שע"ג הפתח מיירי. ועתוי"ט:
טומאה תחתיהם תחתיהם טמא ביניהם כל מה שביניהם טמא. כך מצאתי מוגה ברישא ונלע"ד דל"ג מלות כל מה דאי איתא א"כ גם ברישא דרישא ניתני תחתיהן כל מה שתחתיהן טמא אלא ה"ג טומאה תחתיהן תחתיהן טמא ביניהן ביניהן טמא והפירוש ודאי שוה בשניהם דאכל מה שתחתיהן או ביניהן קאי:
יכין
שני זיזין זה על גבי זה: מכוונין זה ממעל זה. ואין א' בולט להרחוב טפי מחבירו:
ויש בהן פותח טפח: מדקתני סתמא. [אב"י לא זכיתי להבין דהרי בפירוש נאמר במשנה יש בהן פותח טפח ועי' מ"ש רבינו בעצמו בסי' כ"ח]. משמע בין שכל זיז געזימס בעצמו בולט טפח להרחוב. דאז הו"ל הוא אהל אפי' אינן ממעל להפתח כלל. ובין שאין כל א' בולט טפח להרחוב אבל הן תוך י"ב טפחים ממעל להפתח. דאז כל זיז שתוך יב"ט להפתח. נחשב כאילו רחבו טפח. עדמצטרף להחלול שתוך הבית [כלעיל סי' ג']. ואפשר דכששניהן תוך י"ב טפחים. רק התחתון מצטרף ולא העליון. משום שהתחתון מפסיק. ועי' לעיל [פי"ב מ"ג] בדין בטח. דקאמר ר' יהושע רואין בטח כאילו אינו ודו"ק שם בפירושינו בס"ד:
וביניהן פותח טפח: שהתחתון גבוה מהארץ טפח. והעליון גבוה ג"כ מהתחתון טפח:
טומאה תחתיהן: ר"ל תחת התחתון:
תחתיהן טמא: רק תחת התחתון טמא. דמדהזיז התחתון רחב טע"ט. מביא הטומאה לכל שתחתיו. וגם חוצץ שלא תבקע למעלה ממנו [כפ"ג מ"ז]:
ביניהם: בין התחתון לעליון:
ביניהן טמא: אבל מה שתחת התחתון. ומה שלמעלה מהעליון טהור. דמדכל זיז רחב טע"ט הזיז העליון חוצץ למעלה. והתחתון חוצץ למטה:
על גביהן: ממעל להעליון:
היה העליון עודף על התחתון פותח טפח: שבולט להרחוב טפח יותר מהתחתון:
טמא: דתחת עודף טפח שהעליון בולט טפי מהתחתון. דרך שם באה טומאה מזה לזה:
טמא: ואע"ג דהעודף אינו רק פחות מטפח. והרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת פחות מטפח [כפ"י מ"ב] והרי ה"נ אין רווח התחתון פתוח לרווח האמצעי רק פחות מטפח. י"ל דהיינו רק התם שיש בכל צדדי הארובה סביב מעזיבה. שפיר י"ל דכשהארובה פחות מטפח. אמרינן לענין התפשטות הטומאה דכסתום דמי. אבל הכא שהאויר שתחת העודף פתוח גם להרחוב. להכי אף שאין העליון עודף על התחתון רק פחות מטפח אפ"ה טומאה יוצאה דרך שם מזל"ז [וכבקורה פי"ב סי' מ"ג]:
ביניהן: אם הטומאה בין התחתון להעליון:
או תחת המותר: ר"ל שהטומאה מונחת למטה בארץ תחת העודף:
טמא: נ"ל דלטעמיה אזל. דס"ל [לעיל סי' כ"ב] דאפי' להכניס סגי במעורבין ב' האוירים אפי' רק פחות מטפח. וכל אויר שסמוך לארץ. היינו להכניס:
ותחתיהן טהור: ג"כ אזל לשטתיה [שם] וכדאמרן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת