לדלג לתוכן

משנה אהלות יד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


אהלות פרק יד', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר טהרותמסכת אהלותפרק ארבעה עשר ("הזיז מביא")>>

פרקי מסכת אהלות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


הזיז מביא את הטומאה כל שהוא.

הגיזרה והגבלית, בפותח טפח.

איזהו הזיז, שפניו למטה.

והגיזרה, שפניה למעלה.

ובמה אמרו הזיז מביא את הטומאה כל שהוא, בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלשה נדבכין, שהם שנים עשר טפח.

יתר מכאן, מביא את הטומאה בפותח טפח.

העטרות והפתוחים מביאין את הטומאה בפותח טפח.

זיז שעל גבי הפתח, מביא את הטומאה בפותח טפח.

שעל גבי החלון, רום אצבעיים, שעל גבי מלא מקדח, כל שהוא.

רבי יוסי אומר, מלואו.

קנה שעל גבי הפתח, אפילו גבוה מאה אמה, מביא את הטומאה כל שהוא, דברי רבי יהושע.

רבי יוחנן בן נורי אומר, אל יחמיר זה מן הזיז.

זיז שהוא סובב את כל הבית ואוכל בפתח שלש אצבעות, טומאה בבית, כלים שתחתיו טמאים.

טומאה תחתיו, רבי אליעזר מטמא את הבית.

ורבי יהושע מטהר.

וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה.

שני זיזין זה על גבי זה ויש בהן פותח טפח וביניהן פותח טפח, טומאה תחתיהן, תחתיהן טמא.

ביניהם, ביניהן טמא.

על גביהן, כנגדו עד לרקיע טמא.

היה העליון עודף על התחתון פותח טפח, טומאה תחתיהן או ביניהן, תחתיהן וביניהן טמא.

על גביהן, כנגדו עד לרקיע טמא.

היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח, טומאה תחתיהן, תחתיהן וביניהן טמא.

ביניהן או תחת המותר, רבי אליעזר אומר, תחתיהן וביניהן טמא.

רבי יהושע אומר, ביניהן ותחת המותר, טמא, ותחתיהן, טהור.

יש בהן פותח טפח ואין ביניהן פותח טפח, טומאה תחתיהן, [ תחתיהן טמא.

ביניהן או על גביהן, כנגדו עד הרקיע טמא ].

אין בהן פותח טפח, בין שיש ביניהן פותח טפח בין שאין ביניהן פותח טפח, טומאה תחתיהן, ביניהן או על גביהן, טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.

וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח.

(א) הַזִּיז מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא.
הַגִּזְרָה וְהַגַּבְלִית,
בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
אֵיזֶהוּ הַזִּיז?
שֶׁפָּנָיו לְמַטָּה;
וְהַגִּזְרָה,
שֶׁפָּנֶיהָ לְמַעְלָה.
וּבַמֶּה אָמְרוּ הַזִּיז מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא?
בְּזִיז שֶׁהוּא גֶָּבוֹהַּ מִן הַפֶּתַח שְׁלֹשָׁה נִדְבָּכִין,
שֶׁהֵם שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח.
יָתֵר מִכָּאן,
מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
הָעֲטָרוֹת וְהַפִּתּוּחִים מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טֶפַח:
(ב) זִיז שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח,
מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה בְּפוֹתֵחַ טֶפַח.
שֶׁעַל גַּבֵּי הַחַלּוֹן,
רוּם אֶצְבָּעַיִם.
שֶׁעַל גַּבֵּי מְלֹא מַקְדֵּחַ,
כָּל שֶׁהוּא.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
מְלוֹאוֹ:
(ג) קָנֶה שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח,
אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה,
מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה כָּל שֶׁהוּא,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ;
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר:
אַל יַחְמִיר זֶה מִן הַזִּיז:
(ד) זִיז שֶׁהוּא סוֹבֵב אֶת כָּל הַבַּיִת
וְאוֹכֵל בַּפֶּתַח שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת,
טֻמְאָה בַּבַּיִת,
כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים.
טֻמְאָה תַּחְתָּיו,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת,
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר.
וְכֵן בְּחָצֵר שֶׁהִיא מֻקֶּפֶת אַכְסַדְרָה:
(ה) שְׁנֵי זִיזִין זֶה עַל גַּבֵּי זֶה
וְיֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח
וּבֵינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח,
טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן,
תַּחְתֵּיהֶן טָמֵא;
בֵּינֵיהֶם,
בֵּינֵיהֶן טָמֵא;
עַל גַּבֵּיהֶן,
כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא.
הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן פּוֹתֵחַ טֶפַח,
טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן אוֹ בֵּינֵיהֶן,
תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא;
עַל גַּבֵּיהֶן,
כְּנֶגְדּוֹ עַד לָרָקִיעַ טָמֵא.
הָיָה הָעֶלְיוֹן עוֹדֵף עַל הַתַּחְתּוֹן פָּחוֹת מִטֶּפַח,
טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן,
תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא.
בֵּינֵיהֶן
אוֹ תַּחַת הַמּוֹתָר,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
בֵּינֵיהֶן וְתַחַת הַמּוֹתָר, טָמֵא;
וְתַחְתֵּיהֶן, טָהוֹר:
(ו) יֵשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח
וְאֵין בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח,
טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן,
תַּחְתֵּיהֶן טָמֵא;
בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן,
כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:

[נ"א:

טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן אוֹ בֵּינֵיהֶן,
תַּחְתֵּיהֶן וּבֵינֵיהֶן טָמֵא;
עַל גַּבֵּיהֶן,
כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:]
(ז) אֵין בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח,
בֵּין שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח
בֵּין שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח,
טֻמְאָה תַּחְתֵּיהֶן, בֵּינֵיהֶן אוֹ עַל גַּבֵּיהֶן,
טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.
וְכֵן שְׁתֵּי יְרִיעוֹת
שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח:


נוסח הרמב"ם

(א) הזיז - מביא את הטומאה כל שהוא.

הגזרה, והגבלית - בפותח טפח.
איזה הוא הזיז? - שפניו למטן,
והגזרה - שפניה למעלן.
ובמה אמרו, הזיז מביא את הטומאה כל שהוא?
בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלשה נדבכין, שהן שנים עשר טפח.
יתר מכן - מביא את הטומאה בפותח טפח.
והעטרות, והפתוחין - מביאין את הטומאה בפותח טפח.


(ב) זיז -

שעל גבי הפתח - מביא את הטומאה בפותח טפח.
שעל גבי החלון - רום אצבעיים.
ושעל גבי מלוא מקדח - כל שהוא.
רבי יוסי אומר: מלואו.


(ג) קנה שעל גבי הפתח -

אפילו גבוה מאה אמה -
מביא את הטומאה כל שהוא - דברי רבי יהושע.
רבי יוחנן בן נורי אומר: אל יחמור זה, מן הזיז.


(ד) זיז שהוא סובב את כל הבית,

ואוכל בפתח שלש אצבעות -
טומאה בבית - כלים שתחתיו טמאים.
טומאה תחתיו -
רבי אליעזר - מטמא את הבית.
ורבי יהושע - מטהר.
וכן בחצר, שהיא מוקפת אכסדרה.


(ה) שני זיזין זה על גבי זה,

ויש בהן פותח טפח, וביניהן פותח טפח -
טומאה תחתיהן - תחתיהן טמא,
ביניהן - ביניהן טמא,
על גביהן - כנגדו עד הרקיע טמא.
היה העליון עודף על התחתון פותח טפח -
טומאה תחתיהן, או ביניהן - תחתיהן וביניהן טמא,
על גביהן - כנגדו עד הרקיע טמא.
היה העליון עודף על התחתון פחות מטפח -
טומאה תחתיהן - תחתיהן וביניהן טמא,
טומאה ביניהן, או תחת המותר -
רבי אליעזר אומר: תחתיהן וביניהן טמא.
רבי יהושע אומר:
ביניהן, ותחת המותר - טמא,
ותחתיהן - טהור.


(ו) יש בהן פותח טפח, ואין ביניהן פותח טפח -

טומאה תחתיהן - תחתיהן טמא,
ביניהן, או על גביהן - כנגדו עד הרקיע טמא.


(ז) אין בהן פותח טפח,

בין שיש ביניהן פותח טפח,
בין שאין ביניהן פותח טפח -
טומאה תחתיהן, וביניהן, או על גביהן - טומאה בוקעת ועולה, בוקעת ויורדת.
וכן שתי יריעות, שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח.