תפארת ישראל על אהלות יד

משנה אהלות, פרק י"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על אהלות · יד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הזיז:    כעין מסגרת געזימס בל"א שבולט מהכותל ממעל למשקוף הפתח או החלון לצד הרחוב. ופנים התחתון של הגעזימס דהייט צדו שכלפי מטה. מחלקים ברהיטני האבעל בל"א:

מביא את הטומאה:    מתחתיו להבית אפי' אם הטומאה ממעל להפתח תחת הזיז:

כל שהוא:    אפי' אינו בולט מהכותל טפח. אפ"ה כשהטומאה תחתיו והפתח פתוח הבית טמא [הרא"ש] דכיון שפניו המוחלקין הן כלפי מטה וכדמסיק מצטרף אהל שתחתיו להרווח שתוך הבית. והו"ל כאילו תקרת הבית נמשכת עד שפת החיצונה של הזיז כלפי הרחוב וכאילו הכל אהל אחד [ולא דמי להך דספ"י דאין הטומאה בא מתחת הקדירה שמודבקת בשקוף לתוך הבית. דהתם אינה דבוקה ברוחב טפח בשקוף. אבל הכא הזיז נוגע ברוחב טפח בכותל]:

הגיזרה:    שפני העליון של המסגרת מוחלקים ברהטני. ועי"ז ניכר שעשוי רק להשתמש ע"ג. ולפיכך אין אהל שתחתיו שייך להאהל תחת תקרת הבית ואין לומר בו שיהיה נחשב כאילו תקרת הבית נמשכת עד קצהו החיצון. ולפיכך צריך שיהיה הוא עצמו בולט טפח:

והגבלית:    הוא נמי כעין גזירה שפניו העליונים מוחלקין רק שב' קצוותיו משופעי' כלפי מטה. ובאמצעו הוא שוה כזה וע"י ששוה באמצע. ניכר שאין אהל שתחתיו שייך לאהל שתחת תקרת הבית ואמ"צ לו. ונקט גבלית לרבותא מדסד"א דמדמשופע לכאן ולכאן מוכח דלתחתיה עשויה ולצטרף להדי אהל שתחת תקרת הבית. קמ"ל דאפ"ה כיון שבאמצע הגבלית הוא שוה ופניו מוחלקין כלפי מעלה. אמרינן דלהשתמש ע"ג עשויה ואינו מצטרף:

והגיזרה שפניה למעלה:    ואינו מפרש גבלית מדהוא נמי מין גיזרה שגם הוא שוה ופניה מוחלקין כלפי מעלה. ולהכי צריכא נמי שתהיה בולטת טפח כבגיזרה:

בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלשה נדבכין:    נדבך הוא שורת אבני החומה. ושיעור גובה כל שורה ד' טפחים:

שהם שנים עשר טפח:    וכ"ש כשהזיז נמוך מזה. וסמוך טפי למשקוף הפתח. אבל כשהזיז גבוה ורחוק מהמשקוף טפי מזה השיעור. אמ"צ אהל שתחתיו להאהל שתחת המשקוף שהוא אהלו של בית:

העטרות:    אבנים שבולטים בעיגול ממעל להפתח כזה נמצא שא"א להשתמש ע"ג:

והפתוחים:    הוא כעין פטורי ציצים מפותחים ממעל להפתח עשויין לנוי. ולכן ג"כ אין משתמשין ע"ג:

מביאין את הטומאה בפותח טפח:    דאע"ג דלא דמו לגיזרה וגבלית. דהרי א"א להשתמש ע"ג. אפ"ה מדעשויה רק לנוי בעלמא ולא לאהל שתחתיו לפיכך אמ"צ אהל שתחתם לאהל של הבית. ומה"ט לא כלל להו תנא בהדי גיזרה וגבלית. דבהנהו טעמא לחוד מדעשוין להשתמש ע"ג. ובהנך טעמא לחוד מדאין עשוין רק לנוי ולא לאהל. א"נ התם עשוי מעץ. והכא מאבן:

משנה ב

זיז שעל גבי הפתח מביא את הטומאה בפותח טפח:    תמוה דהרי בריש משנה א' אמרינן דשיעור זיז בכ"ש. ול"מ נ"ל דה"ק עפ"י מה דתנינן לעיל [רפי"ג] דיש כמה מיני פתחים ששיעור ביאת טומאה בתוכן חלוק זה מזה. ואהא קאמר הכא. דבין זיז שע"ג פתח ששיעור ביאת טומאה בו להבית ומהבית. הוא כשהפתח פתוח טפח. ובין זיז שע"ג חלון ששיעור ביאת טומאה בו הוא כשהחלון פתוח רום אצבעיים. ובין זיז שע"ג חלון ששיעור פתיחתו כמלא מקדח. כולן שיעור בליטת הזיז להרחוב בכ"ש. [והא דלא נקט נמי שיעור זיז שע"ג חלון ששיעורו בכראש כל אדם. ה"ט דהרי שיעור זה הוא רק בחור שנעשה מאליו. והרי בכה"ג אין דרך לעשות זיז ע"ג. ואי שאעפ"כ עשה זיז ע"ג. א"כ במה שחישב עליו תליא וכמבואר שם במשנה. ולפיכך ויהיה חישב עליו במה שירצה. כבר נתבאר שיעור בליטתו לרחוב במשנתינו]:

שעל גבי מלא מקדח כל שהוא:    על כל ג' מיני זיז הנ"ל קאי. וכדאמרן:

ר' יוסי אומר מלואו:    דס"ל דשיעור בליטת הזיז להרחוב הוא כשיעור פתיחת החלון. אבל בשיעור זיז שע"ג פתח דעלמא. שעשוי לכניסה ויציאה. מודה דסגי בפחות מזה. דמדעשוי לכניסה ויציאה. מצטרף הזיז להמשקוף שעל פתח הבית:

משנה ג

קנה שעל גבי הפתח:    שארכו מונח עם המשך הכותל:

אפי' גבוה מאה אמה:    שיש ק' אמה תחתיה עד משקוף הפתח:

מביא את הטומאה כל שהוא:    אפי' בולט רק כ"ש להרחוב אפ"ה כשטומאה תחתיה מתפשטת הטומאה מתחתיה להבית. דאע"ג דלעיל אמרינן בזיז דדוקא במרוחק רק עד י"ב טפחים מהפתח סגי ליה בכ"ש. קנה שאני דאפשר לטלטלו ורגיל להורידו למטה עד סמוך ממעל להפתח. להכי גזרו בה רבנן למעלה. אטו שתהיה למטה:

רבי יוחנן בן נורי אומר אל יחמור זה מן הזיז:    וסגי בשמרוחק י"ב טפחים. דהרי צירוף האויר שתחת בליטה זו להרחוב. עם האויר שתוך הבית. כיון שאין ב' האהלים הללו מחוברין ממש. אמ"צ רק מדרבנן ולפיכך הו"ל כעין גזירה לגזירה ולא גזרי לה:

משנה ד

ואוכל בפתח שלש אצבעות:    עד הכא הוה נקט תנא שיעור בליטת הזיז לרה"ר. דכשהוא תוך י"ב טפחים ממעל להפתח סגי בבולט כ"ש לרה"ר. ומצטרף בהדי אהל הבית. והשתא קאמר תנא דאף לענין המשכת זיז הנ"ל עם המשך רוחב הפתח. נמי א"צ שימשוך עם רוחב הפתח טפח אם הוא תוך יב"ט ממעל להפתח. ומיירי ששאר הזיז שלא כנגד הפתח בולט להרחוב טפח. ורק אותו חלק של הזיז שלמעלה מהפתח נמשך רק ג' אצבעות עם רוחב הפתח. דאילו היה נמשך עם רוחב הפתח ד' אצבעות דהיינו טפח. הרי הטומאה שבבית ושתחת הזיז מתפשטת מזל"ז. דתרווייהו כאהל א' דמי. אבל מדמיירי הכא שאין הזיז נמשך עם הפתח רק גא"צ. נמצא שיש כאן ב' אהלים נפרדים. דהיינו תוכו של הבית ותחתית הזיז שאחורי כותל הבית. והב' אהלים נוגעים זב"ז דרך הזיז שעל הפתח. שאינו רחב רק גא"צ. והא דנקט גא"צ. נ"ל דדוקא גא"צ צריך דאילו היה פחות מזה. קינסא בעלמא הוא. מדגם בליטתו לרחוב רק משהו. ולא היו נחשבים על ידו ב' האהלים. דהיינו תוכו של בית ותחתית הזיז כמשותפים [ודלא כרתוי"ט]. ונ"ל עוד דה"ה באין הזיז סובב כל הבית נמי מתפשטת הטומאה לשם מהבית. דאין סברא כלל למתלי הא בהא. דוכי משום שהזיז סובב כל אחורי כותלי הבית תתפשט הטומאה מהבית לשם טפי מאילו לא היה נמשך הזיז אחורי הכותל רק איזה טפחים. אלא לרבותא נקט סובב כל הבית לאשמעינן דאפי' לאחורי הבית שרחוק מאד מהפתח. מתפשטת הטומאה לשם מהבית דרך הזיז של ג' אצבעות שממעל להפתח. מיהו פשיטא דכולה מתניתין דידן מיירי בזיז שהוא תוך י"ב טפחים ממעל להפתח. ואפי' אינו בולט להרחיב רק כ"ש. אבל זיז שהוא למעלה מי"ב טפחים ממעל להפתח ודאי דאינו מביא או מוציא הטומאה עד שיהא בולט להרחוב טפח. וגם ימשוך עם הכותל ממעל להפתח המשך טפח:

כלים שתחתיו:    סביב כל הבית. דהטומאה מתפשטת מהבית להאויר שתחת הזיז שממעל להפתח. אף שאין הזיז בולט שם רק ג' אצבעות. ולא אמרינן דהאויר הקטן הזה מחשב לגבי הבית כחור פחות מטפח על טפח שבכותל הבית. דאין הטומאה מתפשטת מהבית לשם. רק בחצי החור שכלפי פנים [כפי"ג סי' ל"ו] דהכא שאני. דמדהאויר של ג' אצבעות פתוח בכל גובה אוירו להחלול שלבית שהטומאה בתוכה. הו"ל האויר הזה שתחת הזיז שממעל להפתח. כחלק מהפתח. וכזוית שבבית. שבוודאי טומאה שבבית מתפשטת בכל זויותיו אפי' אינן טע"ט. ומהאויר הזה של הג' אצבעות שבאה הטומאה מתוך הבית לתחתית הזיז. שוב חוזרת ומתפשטת לכל תחתית הזיז כולו גם אחורי הבית סביב אבל בתנאי שיהיה המשך חלק הזיז שאינו ממעל להפתח. בולט טפח להרחוב. דדוקא חלק הזיז מה שיש ממנו ממעל להפתח. י"ל דאע"ג דאינו בולט רק משהו. מצטרף הוא עם אויר שתחת משקוף הפתח. אבל חלק הזיז מה שיש ממנו שלא ממעל להפתח. איך יצטרף אויר כ"ש שיש תחתיו עם אויר שתחת משקוף הפתח. ולא דמי חלק הזיז שאינו נגד הפתח לזוית שבבית שאע"ג שאינו טע"ט מתפשטת הטומאה לשם. התם הזוית ההוא מוקף מדפנות שסביב חלול הבית להכי מתפשטת הטומאה מהבית לשם. מדהו"ל אהל א' עם הבית. משא"כ הכא האויר שתחת חלק הזיז שאחורי כותלי הבית. לא שייכים כלל להבית. להכי על כרחך צריך שיהיו בולטים טפח להרחוב. אז מתפשטת טומאה מהבית לשם דרך הזיז שבולט כ"ש ממעל להפתח [ועי' פי' הרא"ש ספט"ו ממכילתין. וא"ת גם אם שאר חלק הזיז בולט טפח להרחוב. היאך תתפשט הטומאה לשם דרך זיז כ"ש שממעל להפתח שאין תחתיו טע"ט. ומ"ש מטבליות שנוגעות בקרנותיהן והן מנושאין טע"ט מהארץ וטומאה תחת א' מהן. שאין הטומאה מתפשטת מתחתיה לתחת חבירתה מדנוגעות זב"ז בקרנותיהן רק פחות מטפח [כלקמן פט"ו מ"ב] וא"כ ה"נ נימא דהטומאה שמונחת תוך הבית. תהיה כאילו מונחת תחת. טבלא א' שם. וחלק הזיז שאחורי הכותל שבולע טפח להרחוב. יהיה כתחת טבלא שנגעה בחברתה בקרן. והזיז שממעל להפתח שבולע להרחוב רק כ"ש יהיה כקרן פחות מרוחב טפח שמזל"ז והיאך תתפשט טומאה מתחת אהל טע"ט לתחת אהל טע"ט שבצדו ע"י האהל שאינו טע"ט. י"ל הכא כיון שחלק הזיז שממעל להפתח מצטרף לתחת משקוף הפתח. הו"ל כאילו ב' אהלים טע"ט נוגעים להדיא זב"ז בנגיעת טע"ט ודו"ק]:

טומאה תחתיו:    שלא כנגד הפתח:

ורבי יהושע מטהר:    לטעמייהו אזלי דכמו לעיל [פי"ב מ"ח] בטומאה מודבק באסקופה משוה ר"א כניסת טומאה ליציאת טומאה ה"נ הכי ס"ל דכמו דכשהטומאה בבית מתפשטת הטומאה לתחת כל הזיז שבחוץ דרך תחתית הזיז כ"ש שממעל להפתח. כ"כ כשהטומאה תחת הזיז שאחורי הבית מתפשטת הטומאה משם להבית דרך תחתית הזיז כ"ש שבולט ממעל להפתח. ואין כאן סברא דדרך טומאה להוציא ולא להכניס [כדלעיל פ"ד מ"ב] דהכא שאני דכחד אהל חשיבי. ור' יהושע ג"כ לטעמי' אזל. דכמו דס"ל התם במודבק באסקופה. דדוקא להוציא מתפשטת הטומאה דרך מקום שאינו בעצמו טע"ט ולא להכניס. דדרך טומאה לצאת ולא להכנס. כמו כן הכא. ואע"ג דגם להוציא על כרחך חשבינן להאויר שתוך הבית עם האויר שתחת הזיז אחורי כותל הבית כאהל א' דאל"כ לא היתה מתפשטת מתחת זה לתחת זה דרך זיז כ"ש שממעל להפתח וכמ"ש בסי' כ'. אפ"ה ס"ל דרק להוציא חשבינן להו כאהל אחד ולא להכניס. ואע"ג דבזיז שע"ג פתח [במ"ב] לא פליג ר' יהושע וס"ל דבין להוציא ובין להכניס מביא הטומאה. התם איכא רק חדא לריעותא שאינו בולט טפח. אבל עכ"פ יש בהמשכו טפח ויותר משא"כ הכא איכא ב' לריעותא דאין טפח בהמשכו ולא בבליטתו:

וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה:    אכסדרה הוא כעין קרוי הבולטת מאמצע גובה הכותל של חצר. וקאמר הכא דאם אוכלת ג"כ ממעל להפתח של הבית בהמשך ג' אצבעות לרוחב הפתח. אז אם הטומאה בבית. מתפשטת הטומאה לתחתית כל האכסדרה סביב דרך הג' אצבעות שממעל להפתח. אף שאין הבליטה ההיא טע"ט. ובטומאה תחת האכסדרה. ר"א מטמא הבית ור' יהושע מטהר. וקמ"ל אכסדרה לרבותא דרישא בטומאה בבית. דאף דאכסדרה לתוכה עשויה [כפסחים כ"ו א' ועי' סוכה י"ז א'] אפ"ה הגא"צ שממעל להפתח מחשבו כזוית הבית. וכ"כ לרבותא דסיפא. בשהטומאה תחת האכסדרה. אע"ג שגם אותן גא"צ שממעל להפתח. הם רק מקצוע מהאכסדרה הגדולה. אפ"ה לר' יהושע אין הטומאה מתפשטת מהאכסדרה הגדולה לתחת אותן גא"צ ומשם להבית. [וע"ר אאמ"ו זצוק"ל עוררני לזה בדבריו הקדושים בכנסת ישראל]:

משנה ה

שני זיזין זה על גבי זה:    מכוונין זה ממעל זה. ואין א' בולט להרחוב טפי מחבירו:

ויש בהן פותח טפח:    מדקתני סתמא. [אב"י לא זכיתי להבין דהרי בפירוש נאמר במשנה יש בהן פותח טפח ועי' מ"ש רבינו בעצמו בסי' כ"ח]. משמע בין שכל זיז געזימס בעצמו בולט טפח להרחוב. דאז הו"ל הוא אהל אפי' אינן ממעל להפתח כלל. ובין שאין כל א' בולט טפח להרחוב אבל הן תוך י"ב טפחים ממעל להפתח. דאז כל זיז שתוך יב"ט להפתח. נחשב כאילו רחבו טפח. עדמצטרף להחלול שתוך הבית [כלעיל סי' ג']. ואפשר דכששניהן תוך י"ב טפחים. רק התחתון מצטרף ולא העליון. משום שהתחתון מפסיק. ועי' לעיל [פי"ב מ"ג] בדין בטח. דקאמר ר' יהושע רואין בטח כאילו אינו ודו"ק שם בפירושינו בס"ד:

וביניהן פותח טפח:    שהתחתון גבוה מהארץ טפח. והעליון גבוה ג"כ מהתחתון טפח:

טומאה תחתיהן:    ר"ל תחת התחתון:

תחתיהן טמא:    רק תחת התחתון טמא. דמדהזיז התחתון רחב טע"ט. מביא הטומאה לכל שתחתיו. וגם חוצץ שלא תבקע למעלה ממנו [כפ"ג מ"ז]:

ביניהם:    בין התחתון לעליון:

ביניהן טמא:    אבל מה שתחת התחתון. ומה שלמעלה מהעליון טהור. דמדכל זיז רחב טע"ט הזיז העליון חוצץ למעלה. והתחתון חוצץ למטה:

על גביהן:    ממעל להעליון:

היה העליון עודף על התחתון פותח טפח:    שבולט להרחוב טפח יותר מהתחתון:

טמא:    דתחת עודף טפח שהעליון בולט טפי מהתחתון. דרך שם באה טומאה מזה לזה:

טמא:    ואע"ג דהעודף אינו רק פחות מטפח. והרי כל התפשטות הטומאה אינה יוצאת פחות מטפח [כפ"י מ"ב] והרי ה"נ אין רווח התחתון פתוח לרווח האמצעי רק פחות מטפח. י"ל דהיינו רק התם שיש בכל צדדי הארובה סביב מעזיבה. שפיר י"ל דכשהארובה פחות מטפח. אמרינן לענין התפשטות הטומאה דכסתום דמי. אבל הכא שהאויר שתחת העודף פתוח גם להרחוב. להכי אף שאין העליון עודף על התחתון רק פחות מטפח אפ"ה טומאה יוצאה דרך שם מזל"ז [וכבקורה פי"ב סי' מ"ג]:

ביניהן:    אם הטומאה בין התחתון להעליון:

או תחת המותר:    ר"ל שהטומאה מונחת למטה בארץ תחת העודף:

טמא:    נ"ל דלטעמיה אזל. דס"ל [לעיל סי' כ"ב] דאפי' להכניס סגי במעורבין ב' האוירים אפי' רק פחות מטפח. וכל אויר שסמוך לארץ. היינו להכניס:

ותחתיהן טהור:    ג"כ אזל לשטתיה [שם] וכדאמרן:

משנה ו

יש בהן פותח טפח:    שיש בבליטת כל אחד להרחוב טע"ט:

ואין ביניהן פותח טפח:    האי ביניהן דהכא אין פירושו כביניהן דלעיל סי' כ"ו. דהתם ר"ל שגם בין תחתון לארץ יש גובה טפח. אבל הכא ר"ל ביניהן ממש. דהיינו שרק בין תחתון לעליון אין גובה טפח. אבל מהתחתון לארץ. יש גובה טפח:

טומאה תחתיהן:    לרמב"ם בפירושו כאן וגם בחיבורו [טו"מ פי"ז ה"ד] וגם לר"ש בפירושו השני כאן. וגם לרב"א. ה"ג. טומאה תחתיהן תחתיהן טמא. ביניהן או על גביהן. כנגדו עד הרקיע טמא. וה"פ דכשהטומאה תחתיהן. דהיינו תחת התחתון רק תחתיו טמא. דהרי יש בין תחתון לארץ גובה טפח. וחוצץ שלא תבקע טומאה למעלה ממנו. אבל כשהטומאה ביניהן. דהיינו בין העליון לתחתון. שאין שם רווח טפח ביניהן. א"כ טומאה רצוצה היא. ובוקעת עד להרקיע. אבל תחתיו אינה בוקעת. דהרי אהל טפח שתחת זיז התחתון חוצץ הוא:

משנה ז

אין בהן פותח טפח:    שכל אחד מהזיזין אינו בולט טפח להרחוב:

בוקעת ויורדת:    דמדאין ברוחב כל א' טע"ט כליתנהו דמי:

וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח:    ויש גם ביניהן אויר טע"ט. והא דלא צריך תנא לפרש הכא דמיירי שכל יריעה רחבה טע"ט. ה"ט משום דסתם יריעה כך היא. ולהכי דינן כב' זיזין בכה"ג בריש משנה ה' וכן בכל החילוקין השנויין לעיל בזיזין. רק תנא נקט דוגמת גוונא קדמאה. דהיינו ב' זיזין שיש בהן טע"ט. וביניהן פ"ט. וממילא דה"ה באינך ד' גווני. דהיינו בהיה העליון מוסיף וכו':