משנה אהלות יד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יד · משנה א | >>
הזיז מביא את הטומאה כל שהואא.
הגיזרה והגבלית, בפותח טפח.
איזהו הזיז, שפניו למטה.
והגיזרה, שפניה למעלה.
ובמה אמרו הזיז מביא את הטומאה כל שהוא, בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלשה נדבכין, שהם שנים עשר טפח.
יתר מכאן, מביא את הטומאה בפותח טפח.
העטרות והפתוחים מביאין את הטומאה בפותח טפח.
הזיז - מביא את הטומאה כל שהוא.
- הגזרה, והגבלית - בפותח טפח.
- איזה הוא הזיז? - שפניו למטן,
- והגזרה - שפניה למעלן.
- ובמה אמרו, הזיז מביא את הטומאה כל שהוא?
- בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלשה נדבכין, שהן שנים עשר טפח.
- יתר מכן - מביא את הטומאה בפותח טפח.
- והעטרות, והפתוחין - מביאין את הטומאה בפותח טפח.
זה הזיז אשר יביא את הטומאה בכל שהוא, כבר התבאר לך את צורתו ואת תנאו, וזה שיהיה לו תוספת אל מה שימשך לארץ, כזה:
ויהיה בינו ובין הארץ גובה שנים עשר טפחים, והוא יוצא מצד פתח הבית, ונחשוב זה הקצה הנוסף שהוא כבר הגיע לארץ, וכלל הטומאה אשר תחתיו לצד הבית. ואלו השיעורים כולן הלכה למשה מסיני.
ונדבכים - קבוץ מ"נדבך", וכבר ביארנו בברכות זה השם על מה יורה.
ועטרות - הכתרים, רוצה לומר היוצא מהבניין.
והפיתוחין - יהיו גם כן בולטין, ורוב מה שיעשו זה בבניינו אבן או "גיף":
שפניו למטה. מצד הפתח וצד של זיז קרוי פנים שפיסלו במעצד והשוהו ברהיטני כמו עשאו פנים דפרק כ"ב דכלים (מ"ט) לכך מצטרף אהלו עם הפתח ומביא את הטומאה בכל שהוא דאם הוא תחתיו הבית טמא דמצטרף וחשיב כיש בו פותח טפח לפי שהוא משתמש לפתח אבל גיזרה שפניה למעלה אין אהל שלה מצטרף עם הפתח ובעיא פותח טפח בפני עצמה:
וגבלית. מפרש בתוספתא [פי"ד] כל שמניקה מיכן ומיכן ומשייר מן האמצע:
שלשה נדבכין. אבל אם גבוה יותר אין מצטרף ובעי פותח טפח:
שהם שנים עשר טפחים. דשיעור הנדבך ארבעה טפחים ובמסכת שביעית פרק שלישי מייתי לה בירושלמי ומדקדק מכאן דהמקבל נדבך מחבירו צריך לעשות לו ד' טפחים כדי מקום:
והעטרות. אבנים סדורות בעיגול בולטות מן הקיר למעלה מן הפתח כעין כיפה לנוי והיינו עטרה עוד עושין מאבן פיתוחין על הפתח או על החלון ויוצא עליו פעמי' טפח או יותר:
תניא בתוספתא [שם] שני זיזין זה על גבי זה והפתח תחתיהן התחתון כל שהוא העליון אפי' בתוך ג' נדבכות שהן שנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח סתר את התחתון או שהעדיף עליו שיעורו בכל שהוא שני פתחים זה ע"ג זה והזיז למעלה מהן לעליון בכל שהוא ולתחתון אפילו בתוך שלשה. נדבכות שהם שנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח סתר את העליון או שהיה עודף על התחתון טפח מכאן וטפח מכאן שיעורו בכל שהוא. אימתי אמרו זיז כל שהוא היוצא אבל לגבלית עד שיהא בו פותח טפח ואיזו היא גבלית כל שמניקה מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע רבי יוסי בר רבי יהודה אומר העטרות והפיתוחין והציורין מביאין את הטומאה. פירוש שיעורו בפותח טפח שיעור זיז העליון בפותח טפח דתחתון הסמוך לפתח שיעורו להביא את הטומאה בכל שהוא כדפרישית דמצטרף אהלו אבל עליון לא משום דתחתון מפסיק. או שהעדיף עליו שבולט כל שהוא יותר מן התחתון נחשב עליו (צ"ל עליון) כסמוך לפתח וכאילו אין [שם] הפסק ונמצא עליון משמש לפתחו. שני פתחים זה ע"ג זה כגון פתח של בית ופתח של עלייה והזיז למעל' מהן משני פתחים. לעליון בכל שהוא מביא את הטומאה לפתח העלייה בכל שהוא דמשמש הוא לאותו הפתח אבל לפתח הבית שהוא תחתון אין מביא את הטומאה בפחות מטפח. סתר את העליון פתח העליון: או שהיה עודף על התחתון טפח מכאן כגון שפתח העליון רחב ד' טפחים ופתח התחתון ו' טפחים והזיז רחבו ו' טפחים ואינו יוצא מן הכותל אלא כל שהוא והרי עודף כנגד תחתון מצד זה של פתח העליון טפח מן הכותל מימין הפתח וטפח משמאל הפתח: (הגה"ה מביאין את הטומאה נ"ל דה"ג בפותח טפח כמו במתני' כך פי' ר"י בר מלכי צדק):
הזיז שפניו למטה - כמין לוח יוצא מן הכותל לחוץ וראשו כפוף למטה לארץ לצד הפתח, הלכך מצטרף אהלו עם הפתח ומביא את הטומאה בכל שהוא וחשיב כאילו יש בו פותח טפח, ואם טומאה תחתיו הבית טמא, שרואין ראשו הכפוף למטה כאילו הגיע לארץ, ומביא טומאה שתחתיו לצד הבית:
וגיזרה - שפניה למעלה. ראשה כפוף למעלה ואין אוהל שלה מצטרף עם הפתח, הלכך בעיה פותח טפח:
וגבלית - מפרש בתוספתא כלי שמניקה ב מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע:
שנים עשר טפחים - דשיעור כל נדבך ארבעה טפחים. ונדבך הוא שורה של בנין אבנים:
והעטרות - אבנים סדורות בעיגול בולטות מן הקיר למעלה מן הפתח כעין כיפה לנוי, והיינו עטרה:
והפתוחים - שעושים מאבן על הפתח או על החלון לנוי, ופעמים שבולטים מן החלון ומן הפתח טפח או יותר:
חזיז מביא את הטומאה כל שהוא. ודבר ברור הוא שאינו מביא. חלא מדבריהם. וכן כל כיוצא בהבאת הטומאה כזו. שאינה באהל טפח הבריא. אינו אלא מדבריהם. הרמב"ם רפי"ז מהלכות טומאת מת:
גבלית. לשון הר"ב מפ' בתוספתא כלי שמניקה מכאן ומכאן כו'. כך העתיקה הר"ש. וכן הוא בתוס' שלנו ספט"ו אבל הערוך כתב. וז"ל גבלית פירוש אוצר. תניא בתוספתא איזו היא גבלית כל המעוקם מכאן ומכאן ומשייר מן האמצע:
שהוא גבוה מן הפתח ג' נדבכים וכו'. או פחות מכאן. הרמב"ם שם:
(א) (על המשנה) כל שהוא. ברור דכל הבאת טומאה כזו שאינה באוהל טפח הבריא, אינו אלא מדבריהם. הר"מ:
(ב) (על הברטנורא) הר"ש. ובערוך העתיק, כל שמעוקם מכאן כו'. ופירש גבלית. אוצר:
הזיז מביא את הטומאה בכל שהוא כצ"ל:
שפניה למטה. הצד שפסלו במעצד והשווהו ברהיטני קרוי פנים כמו עשאו פנים דפכ"ב דכלים סימן ט'. ואיתה למתני' בירושלמי דשביעית פ"ג דף ל"ג והתם בעי ולמה תנינן נדבכים ומשני למדת פירוש לאשמועי' אגב אורחיה מדת הדין אדם החוצב אבנים מן ההר וא"ל חברו חצוב לי כך וכך נדבכין שיעור גובה הנדבך ד' טפחים דלא חשיב מקום פחות מד' טפחים בשום דוכתא. ועיין במ"ש שם פ"ג סי' ו':
גבלית. פי' הרא"ש ז"ל גבלית שאין לה פנים ונחתכו ד' קצותיה ומצאתי כתוב עוד אלא שיש לה שמנה פנים ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל. כל שמניקה ע"כ. אמר המלקט בערוך בערך גבלית שם בלבד כתוב כל המעוקה מכאן ומכאן וכו' בעי"ן אבל בכולהו דוכתי כתוב שמניקה ושמא הוא לשון שפוי ונקוי כמו מנקה בלי יו"ד או שיש לה כמין דדים ומניקות הנה והנה ושני הפירושים נכונים כפי הפירושים שהעתקי מפי' הרא"ש ז"ל וי"ס שכתוב בהן כל המעוקם מכאן ומכאן וכו' בעי"ן ומ"ם. וז"ל החכם הר"ס אוחנא ז"ל כל שמניקה מכאן ומכאן נראה לפרש שיוצאין מן הכותל כנגד הפתח בליטה מכאן מצד ימין ובליטה מכאן מצד שמאל כמו שני דדין ויש ביניהן ריוח משוייר באמצע כמו שני דדי אשה שיש ביניהן הפרש באמצע ע"כ. ובספר אגודה כתוב גבלית מפרש בתוספתא שעודף מכל צד ומשייר באמצע ע"כ:
שהן י"ב טפח. אבל אם גבוה יותר מי"ב טפח אין מצטרף ובעי פותח טפח:
יכין
הזיז: כעין מסגרת געזימס בל"א שבולט מהכותל ממעל למשקוף הפתח או החלון לצד הרחוב. ופנים התחתון של הגעזימס דהייט צדו שכלפי מטה. מחלקים ברהיטני האבעל בל"א:
מביא את הטומאה: מתחתיו להבית אפי' אם הטומאה ממעל להפתח תחת הזיז:
כל שהוא: אפי' אינו בולט מהכותל טפח. אפ"ה כשהטומאה תחתיו והפתח פתוח הבית טמא [הרא"ש] דכיון שפניו המוחלקין הן כלפי מטה וכדמסיק מצטרף אהל שתחתיו להרווח שתוך הבית. והו"ל כאילו תקרת הבית נמשכת עד שפת החיצונה של הזיז כלפי הרחוב וכאילו הכל אהל אחד [ולא דמי להך דספ"י דאין הטומאה בא מתחת הקדירה שמודבקת בשקוף לתוך הבית. דהתם אינה דבוקה ברוחב טפח בשקוף. אבל הכא הזיז נוגע ברוחב טפח בכותל]:
הגיזרה: שפני העליון של המסגרת מוחלקים ברהטני. ועי"ז ניכר שעשוי רק להשתמש ע"ג. ולפיכך אין אהל שתחתיו שייך להאהל תחת תקרת הבית ואין לומר בו שיהיה נחשב כאילו תקרת הבית נמשכת עד קצהו החיצון. ולפיכך צריך שיהיה הוא עצמו בולט טפח:
והגבלית: הוא נמי כעין גזירה שפניו העליונים מוחלקין רק שב' קצוותיו משופעי' כלפי מטה. ובאמצעו הוא שוה כזה וע"י ששוה באמצע. ניכר שאין אהל שתחתיו שייך לאהל שתחת תקרת הבית ואמ"צ לו. ונקט גבלית לרבותא מדסד"א דמדמשופע לכאן ולכאן מוכח דלתחתיה עשויה ולצטרף להדי אהל שתחת תקרת הבית. קמ"ל דאפ"ה כיון שבאמצע הגבלית הוא שוה ופניו מוחלקין כלפי מעלה. אמרינן דלהשתמש ע"ג עשויה ואינו מצטרף:
והגיזרה שפניה למעלה: ואינו מפרש גבלית מדהוא נמי מין גיזרה שגם הוא שוה ופניה מוחלקין כלפי מעלה. ולהכי צריכא נמי שתהיה בולטת טפח כבגיזרה:
בזיז שהוא גבוה מן הפתח שלשה נדבכין: נדבך הוא שורת אבני החומה. ושיעור גובה כל שורה ד' טפחים:
שהם שנים עשר טפח: וכ"ש כשהזיז נמוך מזה. וסמוך טפי למשקוף הפתח. אבל כשהזיז גבוה ורחוק מהמשקוף טפי מזה השיעור. אמ"צ אהל שתחתיו להאהל שתחת המשקוף שהוא אהלו של בית:
העטרות: אבנים שבולטים בעיגול ממעל להפתח כזה נמצא שא"א להשתמש ע"ג:
והפתוחים: הוא כעין פטורי ציצים מפותחים ממעל להפתח עשויין לנוי. ולכן ג"כ אין משתמשין ע"ג:
מביאין את הטומאה בפותח טפח: דאע"ג דלא דמו לגיזרה וגבלית. דהרי א"א להשתמש ע"ג. אפ"ה מדעשויה רק לנוי בעלמא ולא לאהל שתחתיו לפיכך אמ"צ אהל שתחתם לאהל של הבית. ומה"ט לא כלל להו תנא בהדי גיזרה וגבלית. דבהנהו טעמא לחוד מדעשוין להשתמש ע"ג. ובהנך טעמא לחוד מדאין עשוין רק לנוי ולא לאהל. א"נ התם עשוי מעץ. והכא מאבן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת