ביאור:משנה אהלות פרק יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת אהלות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

מסכת אהלות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

----

קורות מאהילות על הטומאה[עריכה]

חטיבה I: כיסוי מעל התנור[עריכה]

(א) נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר חָדָשׁ, וְעוֹדֵף מִכָּל צְדָדָיו פּוֹתֵחַ טֶפַח,

אם התנור בשימוש הוא נחשב כלי, ואז הנסר אינו נחשב אוהל. אבל אם התנור חדש ועדיין אינו בשימוש - הנסר מאהיל על הטומאה ומציל את מה שעליו, וראו לעיל ו, א.

ר' אליעזר רואה גם את הנדבד (מיטת המת) כנסר המציל את התנור שתחתיו, ראו תוספתא ז, א.

ר' יוחנן מטהר אפילו תנור ישן אם הטומאה מעל הנסר, או אם הטומאה אינה בתוכו, כי הוא דן כל תנור כאילו הוא מוקף צמיד פתיל.

טֻמְאָה תַחְתָּיו - כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִין; טֻמְאָה עַל גַּבָּיו - כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין.
וּבַיָּשָׁן - טָמֵא; רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר.

נָתוּן עַל שְׁנֵי תַנּוּרִים, ישנים טֻמְאָה בֵינֵיהֶם - הֵן טְמֵאִים. רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר.


(ב) סְרֵידָה  סבכה, מעשה רשת שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל,

השוו כלים ט, ז: שם דנים בשאלת שיעור הסדק בין התנור לרשת או בה עצמה.

הרשת, כמו הנסר במשנה א, אינה מאהילה על התנור הישן, אלא מפרידה בין התנור לבין הסביבה: אם יש טומאה באיזור - התנור ואוירו טהורים, כי הוא מוקף צמיד פתיל; ואם הטומאה בתוכו – אין היא מתפשטת אלא רק למעלה ולמטה.

אבל ראו תוספתא יג, ב, שבמקרים מסוימים הסרידה מאהילה על התנור.

טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ - הַכֹּל טָמֵא, וּכְנֶגֶד אֲוֵירוֹ שֶׁלַּתַּנּוּר - טָהוֹר.
טֻמְאָה כְנֶגֶד אֲוִירוֹ שֶׁלַּתַּנּוּר - כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.


חטיבה II: כלי וקיר החוצצים מתחת למשטח, ומשטח המאהיל מעל הקיר[עריכה]

(ג) נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר יָשָׁן, וְיוֹצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה טֶפַח, אֲבָל לֹא מִן הַצְּדָדִין,

אם הנסר ממשנה א בולט רק משני צדדים ולא מארבעתם – התנור, העשוי חרס, חוצץ בין שני צדדיו.

גם הקיר שתחת החלון חוצץ בין החוץ והפנים, ואדן החלון אינו מחבר אותם. אבל אם בנוסף יש גם זיז מעל החלון, המכסה את הטומאה – לדעת ר' יהושע הוא מאהיל ומכניס את הטומאה הביתה.

טֻמְאָה בְצַד זֶה - כֵּלִים שֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִין. רְבִּי יוֹסֵה מְטַמֵּא.

הַבְּטַח  אדן, בליטה מתחת לחלון אֵינוּ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.

הָיָה בוֹ מעל החלון זִיז, רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוּ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רוֹאִין אֶת הַבְּטַח כְּאִלּוּ אֵינוּ, וְזִיז הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.


העריסה בקומה שניה, ורגליה גרמו לחור בתקרת הקומה הראשונה. אם המת בקומה ראשונה, והחור הוא בגודל טפח – הקומה השניה טמאה. אם אין החור בגודל טפח – העריסה מאהילה על המת וממנה מתחילים לספור את הראשון והשני לטומאה, וראו גם לעיל ה, ב-ה.

וראו תוספתא יג, ג למקרים שנשאר טיט בתקרה, ושם הלכה ד לסוגי העריסות השונים.

(ד) סַנְדָּל שֶׁלַּעֲרֵיסָה שֶׁפְּחָתוֹ לְתוֹךְ הַבַּיִת: אִם יֶשׁ בּוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח - הַכֹּל טָמֵא;

וְאִם לָאו - מוֹנִים בּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹנִים בַּמֵּת.


(ה) קוֹרוֹת הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן מַעֲזֵיבָה, וְהֵן מְכֻוָּנוֹת,

טֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן קורות הרצפה - תַּחְתֶּיהָ טָמֵא;
מִן הַתַּחְתּוֹנָה לָעֶלְיוֹנָה בחלל הביתבֵּינֵיהֶם טָמֵא; אבל לא למטה ולא למעלה

אם הגג שבור, ונשארו רק הקורות האמורות לתמוך בו, והקורות של הרצפה – כל קורה נחשבת כאוהל נפרד. אם הן מול קורות הרצפה – לפנינו אוהלים נפרדים. אם הן מול הרווחים שבין קורות הרצפה – הכל אוהל אחד, כדין הזיז דלעיל משנה ג.

עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה קורת התקרה - כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.

הָיוּ הָעֶלְיוֹנוֹת כְּבֵין הַתַּחְתּוֹנוֹת, מול הרווחים בין הקורות התחתונות וְטֻמְאָה תַחַת אַחַת מֵהֶן - תַּחַת כֻּלָּם טָמֵא;

עַל גַּבֵּיהֶן - כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא.


(ו) קוֹרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל, וְטֻמְאָה תַחְתֶּיהָ,

קורה שיש בה טפח מאהילה, כמו רגלי העריסה במשנה ד, וכמו הקורות במשנה ה.

המשנה מניחה ש- π הוא 3.

אִם יֶשׁ פּוֹתֵחַ טֶפַח - מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה תַחַת כֻּלָּהּ;
וְאִם לָאו – טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. ואינה מטמאת לצדדים

וְכַמָּה יְהֵא בְהֶקֵּפָהּ, וִיהֵא בָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח?

בִּזְמַן שֶׁהִיא עֲגֻלָּה - הֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.
בִּזְמַן שֶׁהִיא מְרֻבַּעַת - אַרְבָּעָה טְפָחִים,
שֶׁהַמְרֻבָּע יָתֵר עַל הֶעָגוּל רְבִיעַ.


(ז) עַמּוּד שֶׁהוּא מֻטָּל בְּאָוֵיר, מונח בחוץ על צידו

לפי החשבון הנ"ל, בעמוד בהיקף של 24 טפחים יש פותח טפח (טפח על טפח) מתחת לו, ולכן נחשב אוהל, והשוו לעיל ט, טז. אבל למעשה יש פותח טפח אפילו אם ההיקף הוא 22 טפחים, כי היחס בין היקף העמוד לבין גודל הריבוע שתחתיו הוא 1/21.45213. בתוספתא יג, ז מחמיר ר' יוסי ודורש 25 טפחים, כי לטענתו העמוד שקוע מעט בארץ.

אִם יֵשׁ בּוֹ הֶקֵּף עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה טֶפַח - מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה תַחַת דַּפְנוֹ,
וְאִם לָאו - טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, וּבוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת.


חטיבה III: המשקוף כקורה[עריכה]

(ח) כַּזַּיִת מִן הַמֵּת מֻדְבָּק לְאַסְקֻפָּה - רְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא אֶת הַבַּיִת, רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַהֵר.

ר' אליעזר דן את השטיח שבכניסה (אסקופה) כאילו היא הבית, כי היא מתחת המשקוף, שהוא כבית (ראו לעיל י, ז,) ולכן היא כמו קורת הרצפה שתחת קורת התקרה, דלעיל משנה ה. ר' יהושע דן אותו כקרקע, ולא כחלק מהבית.

אם הזית נמצא מתחת לאסקופה – דנים את האסקופה כאילו חציה בפנים חציה בחוץ, ובודקים איפה בדיוק נמצא הזית; והשוו לדין הקיר לעיל ו, ג. בתוספתא יג, ח, מטהר ר' שמעון במקרה כזה את הבית.

המשקוף עצמו נידון, כאמור, כפנים הבית, ולכן הוא מטמא את הבית ונטמא עימו. כאמור, כך גם דין האסקופה לדעת ר' אליעזר, אבל ר' יהושע, המטהר את הבית כשהמת על האסקופה, מטהר גם את האסקופה אם היא קרובה לקרקע והבית טמא.

הָיָה נָתוּן תַּחַת הָאַסְקֻפָּה - יִדּוֹן מַחְצָה לְמַחְצָה.
מֻדְבָּק לִשְׁקוֹף - הַבַּיִת טָמֵא. רְבִּי יוֹסֵה מְטַהֵר.
הָיָה נָתוּן בְּתוֹךְ הַבַּיִת - הַנּוֹגֵעַ בַּשָּׁקוֹף טָמֵא;
הַנּוֹגֵעַ בָּאַסְקֻפָּה - רְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא.
רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִטֶּפַח וּלְמַטָּן - טָהוֹר, מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן - טָמֵא.