ביאור:תוספתא/כלים/בבא קמא/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת ב"ק דכלים פרק ראשון[עריכה]

דרגות של טומאה[עריכה]

(א)
חומר בשרץ שאין בשכבת זרע ובשכבת זרע שאין בשרץ


בניגוד למשנה (משנה א, א,) המציגה תמונה היררכית פשוטה, לפיה טומאת שכבת זרע היא כטומאת השרץ, התוספתא מציגה תמונה מורכבת.



חומר בשרץ, שהשרץ לא חלקת טומאתו, וש"ז חלוקה טומאתה.
חומר בשכבת זרע, ששכבת זרע מטמא בכל שהוא, והשרץ אינו מטמא אלא בכעדשה.

(ב)
חומר בנבלה שאין במי חטאת ובמי חטאת שאין בנבלה


כנ"ל, והשוו משנה א, ב.
וראו פרה יב, ד.
לעניין נבילה שיבשה ראו נדה ז, א.



שמיעוט מי חטאת טמא, ומיעוט נבלה טהור
חומר בנבלה, שמי חטאת יש להן טהרה מטומאתן, ומטהרין את הטמאים, ואין מטמאין בצרופן
מה שאין כן בנבלה.
מי חטאת שיבשו הרי אלו טהורין
נבלה שיבשה, אם יכולה לישרות ולחזור לכמות שהיתה מצטרף - הרי זה טמאה.

(ג)
חומר בטמא מת שאין בבועל נדה ובבועל נדה שאין בטמא מת


תחילת הברייתא משוה בין טמא מת, שנזכר במשנה א – לבין בועל נידה, שנזכר במשנה ג, ושנראה מהמשנה שטומאתו חמורה, וראו גם זבים ה, יא.
בהמשך משווים בין המרכב שמופיע במשנה ג כחמור יחסית לבין זובו של זב וכו', ומראים גם כאן תמונה מורכבת.



שטמא מת טעון הזאה שלישי ושביעי, מה שאין כן בבועל נדה
חומר בבועל נדה, שבועל נדה מטמא כר התחתון כעליון, מה שאין כן בטמא מת
ר' יוסי אומר: זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית מן המת
ודם הנדה כיוצא במרכב
חומר בהן שאין במרכב ובמשכב שאין בהן
שהן - שוה מגען למשאן לטמא אדם ולטמא בגדים, מה שאין כן במרכב
חומר במרכב, שהמרכב מטמא תחת אבן מסמא, מה שאין כן בהן.

(ד)
חומר בכזית מן המת


השוו זבים ד, ו.



שכזית מת פתחו בטפח והמת פתחו בארבעה טפחים.
רבי נתן אומר: להיות טמא מת, לטמא שנים ולפסול א'.

דרגות של קדושה[עריכה]

(ה)
בשלשה דברים שוה סוריא לארץ ישראל, ובשלשה לחוצה לארץ


ראו משנה א, ו, – שוב הברייתא עוסקת בגבול בין א"י לחו"ל. לניין הגט ראו תוספתא גיטין א, א. לעניין השביעית ראו שביעית ו, ב: חלק מדיני השביעית חלים על סוריה, אבל לא כולם. לעניין טומאת חו"ל והטהרה ראו אהלות יח, ז.
בספרי דברים נא מסבירים את הפחיתות בקדושת סוריה בכך שהיא נכבשה לפני שהושלם כיבוש א"י.



עפרה מטמא כחוצה לארץ, והמביא גט מסוריא כמביא מחוצה לארץ
והמוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ.
שלשה לארץ ישראל: שהקונה שדה בסוריא כקונה בפרוור שבירושלים
וחייבת במעשרות ובשביעית, ואם יכול ליכנס לה בטהרה - טהורין.

(ו)
נכנסין לבין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים, דברי ר"מ


השוו משנה א, ט, כר' מאיר. וראו שם דברי ר' יוסי.
לדברי ר' אליעזר השוו סנהדרין ט, ו.



וחכ"א: אין נכנסין
אמר ר"ש הצנוע לפני רבי אליעזר: אני נכנסתי לבין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים
אמר לו: מי חביב, אתה או כהן גדול? היה שותק
אמר לו: בוש אתה לומר שכלבו של כהן גדול חביב הימך!
אמר לו: רבי, אמרת
אמר לו: אפילו כהן גדול, פוצעין את מוחו בגיזרין! מה תעשה שלא מצאך בעל הפול?
ר' יוסי אומר: כשם שהכל פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה
כך פורשין בשעת מתן דמים
פר כהן משיח, פר העלם דבר של צבור, ושעירי עבודת כוכבים, ודמים של יום הכפורים
הוי מה מעלה בין האולם ולמזבח ולמזבח ולהיכל
אלא שלבין האולם ולמזבח נכנסין לעבודה ושלא לעבודה
ולהיכל אין נכנסין אלא לעבודה בלבד.

(ז)

אבא שאול אומר: עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים

שבבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לשם בכל שנה ושנה


אבא שאול מנסה להוסיף דרגה נוספת, על פי ההנחה שנדירות הכניסה היא מעלה, והשוו משנה א, ט.
בסוף הברייתא עוסקים בסנקציות על איסורי הכניסה וחילול הקודש.



לעבודת יום הכפורים ארבע פעמים ביום, ואם נכנס חמש חייב מיתה
ולעליית בית קדשי קדשים - אין נכנסין לה אלא לשנים, לידע מה היא צריכה
אמרו לו אין זו מעלה
נכנסו מצורעים לפנים מן החומה - לוקין את הארבעים
נכנסו להר הבית - לוקין שמונים
טמא נכנס להר הבית. ולא טמא מת אמרו, אלא אפילו מת עצמו
שנא' (שמות יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו - עמו במחנה לויה
ר' שמעון אומר: החיל ועזרת נשים מעלה יתירה על בית העולמים
והטמאים שנכנסו לשם פטורין.

(ח)

כל העזרה כשרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים
והשוחט בתוכה חולין - אסורין בהנאה
והיא היתה חצר המשכן לפנים מן הקלעים שהיו במדבר.
כל הטמאים שנכנסו משער נקנור ולפנים, אפילו הן מחוסרי כפרה
הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת, ואין צריך לומר טבול יום
ושאר כל הטמאין שנכנסו לפנים ממחיצותיהן - הרי אלו באזהרה
נכנסו לקדש - הרי אלו חייבים
רבי יהודה אומר: על פני הקדש במיתה, ושאר כל הבית באזהרה.

(ט)

הכל נכנסים לבנות ולתקן ולהוציא את הטומאה
מצוה בכהנים. אין כהנים - נכנסין לוים. אין לוים - נכנסים ישראלים.

מצוה בטהורים. אין טהורין - נכנסין טמאין


נכנסים – לכל מקום, ובפרט למחילות שבגג ההיכל
הפסוק מדברי הימים מוכיח שלכתחילה מצוה בכהנים.



מצוה בתמימין. אין תמימין - נכנסין בעלי מומין
מצוה שיכנסו בתיבות. אין שם תיבות - נכנסין דרך פתחים
וכן הוא אומר (דברי הימים ב כט טז) ויבאו הכהנים לפנימה בית ה' לטהר
ויוציאו את כל הטומאה וגו'
ר' יהודה אומר: מחילות שתחת היכל – חול, ובגגו של היכל - קדש
אין אוכלין שם קדשים ואין שוחטין שם קדשים קלים
והטמאין שנכנסו לשם הרי אלו פטורין.

(י)

וכשם שהיו במדבר שלש מחנות: מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל
כך היו בירושלים: מפתח ירושלים ועד פתח הר הבית - מחנה ישראל.

מפתח הר הבית ועד שערי נקנור - מחנה לויה

משערי נקנור ולפנים - מחנה שכינה. והן הן קלעים שבמדבר
ובשעת מסעות אין בהם משום קדושה ואין חייבין עליהן משם טומאה.

המסע אל הטומאה[עריכה]

וכמה הוא "כדי להעלות ארוכה"?


בעניין "להעלות ארוכה" ראו משנה א, ה.



רואין אותו כאילו ייחור של תאנה שנפשח, ומעורה בקליפה קטנה
אם יכול לחיות הימנה – טמא, ואם לאו - טהור.

(יא)

רבי מנחם ברבי יוסי אומר: עיירות מוקפות חומה מקודשות מארץ ישראל
שמשלחין מתוכן את המצורעין, והבית צמות בתוכן לאחר שנים עשר חודש

ומסבבין בתוכן המת עד שירצו, יצא - אין מחזירין אותו


הרחבה למשנה א, ז.
לעניין הבית צמות – ראו ערכין ט, ד.



וכה"א (דברי הימים ב כו כג) וישכב עוזיהו עם אבותיו
ויקברו אותו עם אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא
וימלוך יותם בנו תחתיו
ר"ש אומר: כשם שאין זבות נדות ויולדות נכנסות להר הבית
כך משכבן ומושבן כיוצא בהן.