ביאור:תוספתא/נגעים/ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נגעים פרק שביעי[עריכה]

טומאת הבית המנוגע[עריכה]

(א)

הבא כולו נגע – יסגיר. עמד בו שבוע אחד - נותן לו שבוע שני

עמד בו שני שבועות, או שכנס ופשה בסוף שבוע - הרי זו חולץ את כולו


אם חלץ את האבנים – אין עוד בית נגוע בן ארבעה קירות, ולכן אינו חייב לבנותו מחדש. אבל אם יש עדיין בית – מחייבים אותו, וראו ויקרא יד מב. החוזר אחר חליצה – ראו משנה יג, א.



נגע במקצתו, בסוף שבוע פרחה בכולו - הרי זה חולץ
בכולן אין מחייבים אותו לבנות אחר תחתיו
ולא עוד, אלא אפילו נראה בו נגע ברוח אחת - הרי חולץ אותה הרוח ואין מחייבים אותו לבנות אחרת תחתיה
אם בנאו ואח"כ נראה נגע - יראה כתחלה
אין הבית ניתץ אלא החוזר אחר חליצה בלבד.

(ב)

בית הנתוץ מציל על העצים ועל האבנים ועל העפר שהביא לו משבנאו אחרי שבנאו

אבל אינו מציל לא על העצים ולא על האבנים ולא על העפר שבנאו עמו


ראו ספרא מצורע, ה, ג.
לדברי ר' יהודה ולעניין שיעור האבנים ראו משנה יג, ג.



רבי יהודה אומר: מלבן הבנוי על גביו - נותץ עמו
אבניו עציו ועפריו מטמאין בכזית. ר' אלעזר אומר במשהן. שרפן - מטמאים בביאה ור"ש מטהר.

(ג)
המאהיל ידיו על האבן המנוגעת, בין מלמעלה ובין מלמטה – טהור, ורבי שמעון מטמא.


ראו זבים ה, ה. וראו משנה יג, ה, כראב"ש.



ככר תרומה כרוך בסיב או בנייר, ונתון על גבי אבן המנוגעת, בין מלמעלה בין מלמטה – טהור, ור"ש מטמא.
המכניס ידו לבית המנוגע ונגע בו מבפנים - רבי מטמא, ורבי אלעזר בר"ש מטהר עד שיכניס ראשו לתוכו.
וכן היה רבי יהושע בן קרחה מטהר משום רבי אלעזר בן עזריה.

(ד)
בית המוסגר מטמא מתוכו, והמוחלט מאחוריו ומתוכו

וזה וזה מטהר בביאה. ואבנים שיש בהן נגע מטמאות מאחוריהן.

(ה)
בית שהוא מיסך על גבי בית המנוגע, וכן אילן שהוא מיסך על גבי בית המנוגע

נכנס לחיצון – טהור, ור' אליעזר אומר: כזית ממנו מטמא בביאה, כולו אין הוא מטמא בביאה?!

הנכנס לבית המנוגע[עריכה]

הטמא עומד תחת האילן, והטהור עובר – טמא

טהור עומד והטמא עובר – טהור. ואם עמד - טמא

וכן באבן מנוגעת: טהור עומד, וזרקו אבנים מנוגעות תחת האילן - טהור,
ואם הותזו אם הונחו שם באופן קבוע – טמא, שנאמר (ויקרא יג מו) מושבו טמא.

(ו)

טלית טמאה שיש בה שלש על שלש, ואין כזית, והכניס רובה לבית טהור - טמאתו

ורבי נחמיה מטהר, עד שיכניס את כולה

וטהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא - נטמאה
רבי נחמיה מטהר, עד שיכניס את רובה
וטמאה שהיא יותר מכזית שהכניס ממנה אפילו כזית לבית טהור - טמאתו.

(ז)
המכניס ראשו ורובו לבית המנוגע - טמא.


ראו לעיל אהלות יח, ב. ובמשנה נגעים שם.



כלי חרס שהכניס אוירו לבית המנוגע - טמא.
הספסלין והקתדראות שהכניס רובן לבית המנוגע - טמאים.

(ח)

מי שנכנס לבית המנוגע, כליו מקופלין ומונחים על כתפיו, וסנדליו וטבעותיו בקומצו - הוא והן טמאין מיד

שאם מלובש בהן - טהור עד שישהא בכדי אכילת פרס.


ראו משנה יג, ט. לדברי ר' יהודה ראו ספרא מצורע ה, יג.



היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ, ונתן לו חבירו סנדלו וטבעותיו בקומצו - הוא והן טמאים מיד
שאם מלובש בהן - טהור עד שישהא בכדי אכילת פרס.
היה עומד בחוץ וסנדליו ברגליו וטבעתו באצבעו, ופשטן לפנים - ר' יהודה מטמא
וחכמים אומרים: עד שישהא בכדי אכילת פרס.
אמרו לו לר' יהודה: בזמן שכל גופו טמא, לא טמא את מה שעליו עד שישהא כדי אכילת פרס
בזמן שאין כל גופו טמא לא יטמא מה שעליו עד שישהא כדי אכילת פרס?!
אמר להם רבי יהודה: מצינו שיפה כח הטמא להציל מכח הטהור להציל.

(ט)
ישראל מקבלין טומאה - ומצילין בגדים בבית המנוגע.


סיום דברי ר' יהודה מהלכה ח, וראו בספרא שם.



והבהמה והעובדי כוכבים אין מקבלין טומאה ואין מצילין בגדים בבית המנוגע!

(י)
וכמה הוא פרס? חצי ככר משלש לקב

ושלשה שיעורין היה רבי שמעון אומר בה:
שתי ידות - מזון שתי סעודות שאמרו חכמים בערובי תחומין
רביעי רבע של הכמות הנ"ל נקרא חצי פרס, לפסול את הגויה
חציו נקרא פרס לאכול בבית המנוגע, מסב ואוכלה בלפתן בבינונית של כל אדם.

(יא)

מצורע שנכנס לבית - כל הכלים ששם - הרי אלו טמאין מיד

אמר רבי יהודה: בד"א? בזמן שנכנס ברשות


ראו משנה יג, יא-יב.
מחלוקת דומה לזו היא גם בכלים שבבית מנוגע, שהרי ר' יוסי בר' יהודה דרש (לעיל ו, ז.) לקלף מקרקע הבית המנוגע שלוש אצבעות. אבל ראו בהלכה יב.



לא נכנס ברשות - כל הכלים ששם טהורים, עד שישהה כדי הדלקת הנר.
נכנס לבית הכנסת - עושין לו מחיצה. נכנס ראשון ויוצא אחרון.
כלים התלוין בכותל למעלה מעשרה טפחים – טהורין, דברי רבי מאיר
ר' יהודה אומר: אפילו למעלה ממאה אמה טמאין. ר' שמעון אומר: למעלה מארבע אמות
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: כלים הטמונין בקרקע הבית, למטה משלש אצבעות - טהורין.
רבי יהודה אומר: השידה ותיבה ומגדל שבבית המנוגע, אע"פ שהן מכוסין – כלים שבתוכם טמאים
הבור והדות שבבית המנוגע, אף על פי שהן מגולין - כלים שבתוכן טהורים.

השוואות סיכום[עריכה]

(יב)
כל המציל בצמיד פתיל שבאהל המת - מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע.


ראו משנה יג, יב. ר' שמעון אינו משווה את הבית המנוגע לאוהל המת, כי לדעתו כלים התלויים מעל ארבע אמות טהורים. ר' מאיר מבחין בין מצורע שנכנס לבית טהור, שאינו מטמא כלים התלויים מעל עשרה טפחים – לבין בית מנוגע, שכל מה שבתוכו טמא, כאהל המת.



כל המציל מכוסה באהל המת - מציל מכוסה בבית המנוגע, ובית המנוגע - כאהל המת, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר: כל המציל בצמיד פתיל באהל המת - מציל מכוסה בבית המנוגע
וכל המציל מכוסה באהל המת - אפילו מגולה בבית המנוגע - טהורה.
רבי שמעון אומר: כל המציל בצמיד פתיל באהל המת - מציל בצמיד פתיל בבית המנוגע
וכל המציל מכוסה באהל המת - מציל מכוסה בבית המנוגע.

(יג)

חומר באדם שאין בבגדים, ובבגדים שאין באדם
שאדם - סימן טומאה לטמא בתחלה, לטמא במחיה, לטמא בפתוך, בארבע מראות זו על גבי זו
וחייב בקרבן וטעון צפורין, מה שאין כן בבגדים.

(יד)

חומר בבגדים - שהעומד שני שבועות בבגדים, והפסיון הרחוק בבגדים - טמאין

והפורח בבגדים – טמאין, ומשתלח לכל עיר


ראו ספרא נגעים יב, שם נראה שהבגדים כאדם לשילוח, בניגוד לאמור כאן.
לעניין הלוקח בגד מהנכרי ראו משנה יא, א.



ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה
ואין להן טהרה מטומאתן. הלוקח בגד מן הנכרי יראה כתחלה - מה שאין כן באדם.

(טו)
חומר באדם שאין בבתים, ובבתים שאין באדם


השוואה דומה ראו ספרא מצורע פרק ה, טו. בית מטמא רק בשני גריסים ורק בארץ, ראו משנה יב, ג-ד.
לעניין השילוח ראו ספרא מצורע ד, ד.
לעניין הלוקח מן הגוי ראו משנה יב, א.



שבאדם סימן טומאה לטמא כתחלה, ולטמא בארבע מראות זו על גבי זו
ומטמא במחיה ומטמא בפתוך ומטמא בכגריס ומטמא בארץ ובחוץ לארץ, מה שאין כן בבתים.
חומר בבתים, שהעומד שלשה שבועות בבתים טמא, והפסיון הרחוק בבתים טמא, והפורח בבתים טמא
ומשתלח חוץ לכל עיר, ואדם אין משתלח אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה
ואין להן טהרה מטומאתן. הלוקח בית מן הנכרי יראה כתחילה - מה שאין כן באדם.

(טז)

חומר בבגדים שאין בבתים, ובבתים שאין בבגדים
שהעומד שני שבועות בבגדים טמא, והפושה בבגדים ישרף מיד
ומטמא בכגריס מטמא בשתי וערב, מה שאין כן בבתים.
חומר בבתים, שבבתים נזקקה להן טומאה שלשה שבועות, ומטמא צבועין, וטעונין צפורין
מה שאין כן בבגדים.