משנה זבים א
זבים פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת זבים • פרק ראשון ("הרואה ראייה") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הרואה ראיה אחת של זוב. בית שמאי אומרים, כשומרת יום כנגד יום. ובית הלל אומרים, כבעל קרי.
ראה אחת, ובשני הפסיק, ובשלישי ראה שתים או אחת מרובה כשתים. בית שמאי אומרים, זב גמור. ובית הלל אומרים, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.
אמר רבי אליעזר בן יהודה, מודים בית שמאי בזה שאינו זב גמור.
ועל מה נחלקו, על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים, ובשני הפסיק, ובשלישי ראה אחת. בית שמאי אומרים, זב גמור. ובית הלל אומרים, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.
הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו, בית שמאי אומרים, סותר שני ימים שלפניו, ובית הלל אומרים, לא סתר אלא יומו.
רבי ישמעאל אומר, הרואה בשני, סותר את שלפניו.
רבי עקיבא אומר, אחד הרואה בשני ואחד הרואה בשלישי, שבית שמאי אומרים, סתר שני ימים שלפניו, ובית הלל אומרים, לא סתר אלא יומו. ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו.
בראה קרי. אבל אם ראה זוב, אפילו יום שביעי, סתר את שלפניו.
ראה אחת היום ושתים למחר, שתים היום ואחת למחר, שלש לשלשה ימים או לשלשה לילות, הרי זה זב גמור.
ראה אחת והפסיק כדי טבילה וסיפוג, ואחר כך ראה שתים או אחת מרובה כשתים, או ראה שתים או אחת מרובה כשתים, והפסיק כדי טבילה וסיפוג, ואחר כך ראה אחת, הרי זה זב גמור.
ראה אחת מרובה כשלש, שהיא כמין גד יון לשילוח, שהן כדי שתי טבילות וכשני ספוגין, הרי זה זב גמור.
ראה אחת מרובה כשתים, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.
אמר רבי יוסי, לא אמרו אחת מרובה אלא אם כן יש בה כדי שלש.
ראה אחת היום ואחת בין השמשות, אחת בין השמשות ואחת למחר, אם ידוע שמקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לקרבן ולטומאה.
אם ספק שמקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה וספק לקרבן.
ראה שני ימים בין השמשות, ספק לטומאה ולקרבן.
אחת בין השמשות, ספק לטומאה.
הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת שֶׁל זוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּבַעַל קֶרִי. רָאָה אַחַת, וּבַשֵּׁנִי הִפְסִיק, וּבַשְּׁלִישִׁי רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרֻבָּה כִשְׁתַּיִם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, זָב גָּמוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה, מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי בָּזֶה שֶׁאֵינוֹ זָב גָּמוּר. וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ, עַל הָרוֹאֶה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרֻבָּה כִשְׁתַּיִם, וּבַשֵּׁנִי הִפְסִיק, וּבַשְּׁלִישִׁי רָאָה אַחַת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, זָב גָּמוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן.
הָרוֹאֶה קֶרִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לִסְפִירַת זוֹבוֹ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, סוֹתֵר שְׁנֵי יָמִים שֶׁלְּפָנָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הָרוֹאֶה בַשֵּׁנִי, סוֹתֵר אֶת שֶׁלְּפָנָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֶחָד הָרוֹאֶה בַשֵּׁנִי וְאֶחָד הָרוֹאֶה בַשְּׁלִישִׁי, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, סָתַר שְׁנֵי יָמִים שֶׁלְּפָנָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ. וּמוֹדִים בְּרוֹאֶה בָרְבִיעִי שֶׁלֹּא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ, בְּרָאָה קֶרִי. אֲבָל אִם רָאָה זוֹב, אֲפִלּוּ יוֹם שְׁבִיעִי, סָתַר אֶת שֶׁלְּפָנָיו.
רָאָה אַחַת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר, שְׁתַּיִם הַיּוֹם וְאַחַת לְמָחָר, שָׁלשׁ לִשְׁלשָׁה יָמִים אוֹ לִשְׁלשָׁה לֵילוֹת, הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר.
רָאָה אַחַת וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג, וְאַחַר כָּךְ רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרֻבָּה כִשְׁתַּיִם, אוֹ רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרֻבָּה כִשְׁתַּיִם, וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג, וְאַחַר כָּךְ רָאָה אַחַת, הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר.
רָאָה אַחַת מְרֻבָּה כְשָׁלשׁ, שֶׁהִיא כְמִין גַּד יוֹן לַשִּׁילוֹחַ, שֶׁהֵן כְּדֵי שְׁתֵּי טְבִילוֹת וְכִשְׁנֵי סִפּוּגִין, הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר. רָאָה אַחַת מְרֻבָּה כִשְׁתַּיִם, מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא אָמְרוּ אַחַת מְרֻבָּה אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי שָׁלשׁ.
רָאָה אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאַחַת לְמָחָר, אִם יָדוּעַ שֶׁמִּקְצָת הָרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר, וַדַּאי לַקָּרְבָּן וְלַטֻּמְאָה. אִם סָפֵק שֶׁמִּקְצָת הָרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר, וַדַּאי לַטֻּמְאָה וְסָפֵק לַקָּרְבָּן. רָאָה שְׁנֵי יָמִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָפֵק לַטֻּמְאָה וְלַקָּרְבָּן. אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, סָפֵק לַטֻּמְאָה.
נוסח הרמב"ם
(א) הרואה ראייה אחת של זוב -
- בית שמאי אומרין: כשומרת יום כנגד יום.
- בית הלל אומרין: כבעל קרי.
- ראה אחת, ובשני הפסיק,
- ובשלישי ראה שתים, או אחת מרובה כשתים -
- בית שמאי אומרין: זב גמור.
- בית הלל אומרין: מטמא משכב ומושב,
- וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.
- אמר רבי אלעזר בן יהודה:
- מודים בית שמאי בזה שאינו זב גמור,
- על מה נחלקו?
- על הרואה שתים, או אחת מרובה כשתים,
- ובשני הפסיק, ובשלישי ראה אחת -
- בית שמאי אומרין: זב גמור.
- ובית הלל אומרין: מטמא משכב ומושב,
- וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.
- ובשלישי ראה שתים, או אחת מרובה כשתים -
(ב) הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו -
- בית שמאי אומרין: סתר שני ימים שלפניו.
- בית הלל אומרין: לא סתר - אלא יומו.
- רבי ישמעאל אומר: הרואה בשני - סתר שלפניו.
- רבי עקיבה אומר:
- אחד הרואה בשני, ואחד הרואה בשלישי -
- שבית שמאי אומרין: סתר שני ימים שלפניו,
- ובית הלל אומרין: לא סתר - אלא יומו.
- אחד הרואה בשני, ואחד הרואה בשלישי -
- ומודים,
- ברואה ברביעי, שלא סתר אלא יומו - ברואה קרי,
- אבל, אם ראה זוב -
- אפילו יום שביעי - סתר שלפניו.
(ג) ראה אחת היום, ושתים למחר,
- שתים היום, ואחת למחר,
- שלש לשלשה ימים, או לשלשה לילות - הרי זה זב גמור.
(ד) ראה אחת, והפסיק כדי טבילה וסיפוג,
- ואחר כך ראה שתים, או אחת מרובה כשתים,
- או שראה שתים, או אחת מרובה כשתים,
- והפסיק כדי טבילה וסיפוג,
- ואחר כך ראה אחת - הרי זה זב גמור.
- ואחר כך ראה שתים, או אחת מרובה כשתים,
(ה) ראה אחת מרובה כשלש, שהיא כמגדיון,
- ולשילוח, שהן כשתי טבילות וכשני ספוגין -
- הרי זה זב גמור.
- ולשילוח, שהן כשתי טבילות וכשני ספוגין -
- ראה אחת מרובה כשתים -
- מטמא משכב ומושב,
- וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.
- אמר רבי יוסי:
- לא אמרו אחת מרובה,
- אלא אם כן - יש בה כדי שלש.
(ו) ראה אחת היום, ואחת בין השמשות,
- אחת בין השמשות, ואחת למחר -
- אם ידוע שמקצת הראייה מהיום, ומקצתה למחר - ודאי לטומאה ולקרבן.
- ואם ספק שמקצת הראייה מהיום, ומקצתה למחר - ודאי לטומאה, וספק לקרבן.
- אחת בין השמשות, ואחת למחר -
- ראה שני ימים בין השמשות - ספק לטומאה ולקרבן.
- אחת בין השמשות - ספק לטומאה.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה זבים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב