רש"ש על המשנה/זבים/א

רש"ש על המשנה מסכת זבים פרק א

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

ראה אחת ובשני הפסיק ובג' ראה שתים כו' אר"א ב"י מודים כו'. הנה לת"ק לא פורש באם רואה שתים ובשני הפסיק ובג' ראה אחת מה דיניה. ובתוספתא איתא שאמר ר"ע (אשר הוא הת"ק דמתני') דבזה לא נחלקו שאין זה זב גמור (כ"ה הגי' בד"י וכן העתיקה הר"ש). ולכאורה איפכא מסתברא (וכסברת ראב"י). ולזה נראה שהגיה הגר"א ז"ל שהוא זב גמור כי כן העתיקה בא"ר וכ"ה הגי' בתוספתא שנדפסה עם פירושו ז"ז אשר לא אפונה שעל פיו הוגה כן. אבל לפי גי' זו תמוה מה דאיתא שם אר"ע לר"ש (שאמר שם משום ראב"י שבמתני') לא כל הקופץ משתבח אלא הנותן את הטעם כו'. והלא גם לר"ע צריכין לאותו טעם עצמו. ועוד קשה לגירסתו דה"ל לפרושי במתני' דבזה מודו ב"ה. דעתה נוכל לטעות דתני כן לרבותא דב"ש עי' תוי"ט ריש טבו"י ובמש"כ לקמן ובמ"ב: תוי"ט ד"ה ובשלישי. דאילו אחת לב"ה כו'. ולעד"נ דגם לב"ש אינן מצטרפות ב' ראיות בג' ימים כמו דאינהו מודו בג' ראיות בד' ימים דאינן מצטרפות כדאיתא בתוספתא ע"ש:

ב

ד"ה רע"א. עי' תו"ח. וכה"ג בפסחים פ"י מ"ו וע"ש (קטז ב') בתד"ה וחותם. ולר"ע י"ל דלרבותא דב"ש נקיט שלישי עתוי"ט פ"א דמכשירין מ"ג ד"ה המרעיד:

ה

אר"י ל"א אחת מרובה אא"ב יש בה כדי ג'. ועתוי"ט. ונ"ל דבמשנה ד' מודה ר"י כיון דעכ"פ נעשה ע"י זב גמור בהצטרפות ראיה שלפניה או שלאחריה וכ"ה בפי' הרמב"ם וז"ל ורי"א כי כשראה אחד כו' ולא הקדימתה ראיה ולא נתאחרה אחריה ראיה כו'. ודלא כהתוי"ט שם במ"ד בסה"ד. וכן במ"ו שציין על הרישא וכתב ובהכי אף ר"י מודה כו'. ומה שסיים הרמב"ם. ולא נחשב לעולם אחד גדולה בראיות אא"כ היתה גדולה כג' ראיות כו' היינו באם לא ראה רק ראיה אחת גדולה בלתי הצטרפות ראיה לפניה או לאחריה:

ו

תוי"ט ד"ה ראה בסופו. וכל ראיה נחלקת לשתים כו'. עי' מה שתמהתי עליו בשבת (לד ב'):