ביאור:משנה זבים פרק ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
----
טומאת היסט
[עריכה]חטיבה I: בסיס מתנדנד
[עריכה](א) הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִסְפִינָה, אוֹ בְאַסְדָּה, בסירה או ברפסודה (והשוו משנה ג).
|
הדוגמאות הנמנות במשנה הן כולן מקרים שבהם הבסיס שעליו דורכים הזב והטהור אינו יציב, והוא מתנדנד. במקרים הללו ת"ק מניח שהטהור הסיט את הזב, ולכן נטמא בעצמו. ר' יהודה מיקל כל עוד לא נשען הזב ישירות על הטהור. וראו גם תוספתא ד, א. |
- אוֹ שֶׁרָכְבוּ עַל גַּבֵּי בְהֵמָה,
- אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּגְדֵיהֶם נוֹגְעִים - הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.
- יָשְׁבוּ עַל הַנֶּסֶר וְעַל הַסַּפְסֵל, עַל הַגָּשִׁישׁ שֶׁלְּמִטָּה, וְעַל הָאַכְּלוֹנָס, keléontes: מוטות של נול בִּזְמַן שֶׁהֵן מַחְגִּירִין; הנסר, הספסל וכו' מתנדנדים.
- עָלוּ בָאִילָן שֶׁכֹחוֹ רַע, טפסו על עץ מתנדנד בַּסֻּכָּה שֶׁכֹּחָהּ רַע - וּבְאִילָן יָפֶה, אפילו באילן חזק, אם נכנסו לסוכה התלויה בו, והיא מתנדנדת.
- וּבְסֻלָּם מִצְרִי - בִזְמַן שֶׁאֵינוּ קָבוּעַ בְּמַסְמָר, הסולם אינו מחובר למקומו במסמר, ולכן הוא מתנדנד.
- עַל הַכֶּבֶשׁ, וְעַל הַקּוֹרָה, וְעַל הַדֶּלֶת - בִּזְמַן שֶׁאֵינָן עֲשׁוּיִם בַּטִּיט, מחוברים למקומם בטיט
- טְמֵאִין. רְבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר.
חטיבה II: דחיפות ומשיכות
[עריכה](ב) מְגִיפִין אוֹ פוֹתְחִין. דלת
|
כאן נדונות דוגמאות של ספק היסט, שבהן אין וודאות שאכן הטהור הסיט את הזב. בחלקן מופיעות אוקימתות המכוונות את המעשים להיסט ברור. בעניין הטוחנים בריחיים ראו תוספתא טהרות ו, ח, וכן תוספתא ד, א. |
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהֵא זֶה מֵגִיף - וְזֶה פוֹתֵחַ. שפעלו בכיוונים מנוגדים, והטהור ודאי הסיט את הטמא
- מַעֲלִין זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר. רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא הַטָּהוֹר מַעֲלֶה אֶת הַטָּמֵא. לדעת ר' יהודה אפ הזב משך את הטהור - לא נטמא. וראו בסוף משנה א
- מַפְשִׁילִים בַּחֲבָלִים. מייצרים חבלים, ע"י משיכת הסיבים ומתיחתם יחדיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהֵא זֶה מוֹשֵׁךְ הֵילָךְ - וְזֶה מוֹשֵׁךְ הֵילָךְ. כמו במקרה של פתיחת הדלת בתחילת המשנה
- וְאוֹרְגִין - בֵּין בָּעוֹמְדִין בֵּין בַּיּוֹשְׁבִין בנול משותף, בין בעמידה בין בישיבה., אוֹ טוֹחֲנִים. בריחיים ביחד
- רְבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר בְּכֻלָּם, בכל הדוגמאות דלעיל חוּץ מִן הַטּוֹחֲנִין בָּרֵחַיִם שֶׁלַּיָּד.
פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר, אוֹ טוֹעֲנִים:
- בִּזְמַן שֶׁמַּשּׂוּאָן כָּבֵד - טְמֵאִין; בִּזְמַן שֶׁמַּשּׂוּאָן קַל - טְהוֹרִין. כי הזב היה יכול לטעון לבדו, ולא נעזר בטהור
וְכֻלָּן בכל המקרים הללו, לדעת ת"ק - ובהסתייגויות מהם לדעת חכמים או ר' יהודה טְהוֹרִין לִבְנֵי כְנֶסֶת, וּטְמֵאִין בִּתְרוּמָה. הטומאה שנטמא הטהור אינה וודאי, ולכן היא בתוקף רק לענייני תרומה שבה החמירו, ולא לעניין טהרת אוכלי החולין הישראלים.
חטיבה III: בסיס יציב
[עריכה](ג) הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ בִסְפִינָה גְדוֹלָה.
|
בתחילת המשנה נמנו הדוגמאות ההפוכות לאלו שנמנו במשנה א: במקרים אלו, שהבסיס יציב - אין הטהור מסיט את הזב. אם הזב מכה את הטהור - נשען עליו והטהור הסיט אותו, שהרי אם ישמט משם הטהור - יפול הזב המכה אותו. לפיכך הטהור נטמא. אבל אם הטהור הכה את הזב - לא בהכרח הסיט אותו ולכן נשאר טהור. וראו גם תוספתא ד, א. |
- אֵיזוֹ הִיא סְפִינָה גְדוֹלָה? - רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינָה יְכוּלָה לְהָמִיט בָּהּ אָדָם. כשנכנס לתוכה אדם אינה מתנדנדת.
יָשְׁבוּ עַל הַנֶּסֶר, וְעַל הַסַּפְסֵל, עַל הַגָּשִׁישׁ שֶׁלַּמִּטָּה, וְעַל הָאַכְּלוֹנָס, keléontes: מוטות של נול - בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מַחְגִּירִין;
- עָלוּ בָאִילָן שֶׁכֹּחוֹ יָפֶה, בְּסֻכָּה שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה;
- בְּסֻלָּם צוּרִי, אוֹ מִצְרִי - בִזְמַן שֶׁהוּא קָבוּעַ בְּמַסְמֵר;
- בַּכֶּבֶשׁ, וּבַקּוֹרָה, וּבַדֶּלֶת - בִּזְמַן שֶׁהֵן עֲשׁוּיִים בַּטִּיט, אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד,
- טְהוֹרִין.
הַטָּהוֹר מַכֶּה אֶת הַטָּמֵא - טָהוֹר.
- וְהַטָּמֵא מַכֶּה אֶת הַטָּהוֹר - טָמֵא,
- שֶׁאִם יִמְשֹׁךְ הַטָּהוֹר - הֲרֵי הַטָּמֵא נוֹפֵל.