ביאור:משנה מעילה פרק ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת    •     משנה עם מפרשים

• זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
• מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
• נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
• נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
• קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
• טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין

מסכת מעילה: א ב ג ד ה ו

מסכת מעילה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו

----

מעילה בקודשי קודשים

חטיבה I: קרבנות מהחי

(א) חַטָּאת הָעוֹף - מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהָקְדָּשָׁה. אפילו בחייה

על מעילה בחטאת חייבים אפילו בחייה, אבל על טומאתה - רק לאחר שנמלקה. לאחר הזאת הדם - אין בה מעילה, אבל יש בה קדושת הבשר, כי כולו נאכל לכהנים (ראו זבחים ו, ד.)

נִמְלָקָה - הָכְשָׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִין, וּבַלִּינָה.

מִצָּה דָמָהּ - חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, וְאֵין בָּהּ מְעִילָה.

(ב) עוֹלַת הָעוֹף - מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהָקְדָּשָׁה.

דיני עולת העוף דומים לדיני החטאת, אבל המעילה נמשכת כי אינה נאכלת לכהנים, עד שיצא האפר מהמזבח.

נִמְלָקָה - הָכְשָׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִין, וּבַלִּינָה.

מִצָּה דָמָהּ - חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא,

וּמוֹעֲלִין בָּהּ עַד שֶׁתֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

(ג) פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין - מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהָקְדָּשׁוּ.

פרים הנשרפים מופיעים בזבחים ח, ב. דינם דומה לעולת העוף.

נִשְׁחָטוּ - הָכְשָׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִין, וּבַלִּינָה.

הֻזָּה דָמָן - חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא,

וּמוֹעֲלִין בָּהֶן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן עַד שֶׁיִּתַּךְ הַבָּשָׂר.

(ד) הָעוֹלָה - מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהָקְדָּשָׁה.

עולת הבהמה היא כמו פרים הנשרפים, אבל העור מותר לכוהנים ולכן אין מועלים בו.

נִשְׁחָטָה - הָכְשָׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִין, וּבַלִּינָה.

נִזְרַק דָּמָהּ - חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא.

אֵין מוֹעֲלִין בְּעוֹרוֹת, אֲבָל מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

(ה) חַטָּאת וְאָשָׁם וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר - מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהָקְדָּשׁוּ.

חטאת, אשם וכבשי עצרת (שלמי ציבור) - נאכלים לכהנים ולכן לאחר זריקת הדם המעילה היא רק על האימורים.

נִשְׁחָטוּ - הָכְשָׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִין, וּבַלִּינָה.

נִזְרַק דָּמָן - חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא,

אֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר, אֲבָל מוֹעֲלִין בָּאֵמוּרִין עַד שֶׁיֵּצְאוּ לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

חטיבה II: מנחות

(ו) שְׁתֵּי הַלֶּחֶם - מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהָקְדָּשׁוּ.

דם הכבשים מתיר את שתי הלחם באכילה ומוציא אותם מדין מעילה. ראו מנחות ב, ב.

קָרְמוּ בַתַּנּוּר - הָכְשָׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִין,

וְלִשְׁחֹט עֲלֵיהֶן אֶת הַזֶּבַח.

נִזְרַק דָּמָן שֶׁלַּכְּבָשִׂים - חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא,

וְאֵין בָּהֶן מְעִילָה.

(ז) לֶחֶם הַפָּנִים - מוֹעֲלִין בּוֹ מִשֶּׁהָקְדַּשׁ.

דיני לחם הפנים דומים לדיני שתי הלחם. המתיר שלו הוא בזיכי הלבונה.

קָרַם בַּתַּנּוּר - הָכְשַׁר לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים,

וּלְהִסְתַּדֵּר עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן.

קָרְבוּ הַבַּזִּכִּין - חַיָּבִין עָלָיו מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא,

וְאֵין בּוֹ מְעִילָה.

(ח) הַמְּנָחוֹת - מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהָקְדָּשׁוּ.

המנחות דומות לשלמים, והקומץ שלהן כמו האימורים.

המשנה כר' עקיבא בתוספתא מנחות ד, ח.

קָדְשׁוּ בַכֶּלִי הוכנסו לכלי שרת - הָכְשָׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִין, וּבַלִּינָה.

קָרַב הַקֹּמֶץ - חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא,

וְאֵין מוֹעֲלִין בַּשִּׁירַיִם, חוץ מהקומץ. אֲבָל מוֹעֲלִין בַּקֹּמֶץ עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

(ט) הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים,

במקרה של הקומץ ההקדשה היא בזמן הקמיצה. הנאמרים כאן עולים כולם למזבח, ולכן מועלים בהם עד שנשרפו. דין פיגול אינו חל עליהם כי אין להם מתירים, כנאמר בהמשך, וראו גם זבחים ד, ג.

מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהָקְדָּשׁוּ.

קָדְשׁוּ בַכֶּלִי - הָכְשָׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִין, וּבַלִּינָה,

וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשֵּׁם נוֹתָר, מִשֵּׁם טָמֵא,

וּפִגּוּל - אֵין בָּהֶן.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַתִּירִין,

אֵין חַיָּבִים עָלָיו מִשֵּׁם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא - עַד שֶׁיִּקָּרֵבוּ מַתִּירָיו.

וְכָל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין, כֵּיוָן שֶׁהָקְדַּשׁ בַּכֶּלִי, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשֵּׁם נוֹתָר, מִשֵּׁם טָמֵא,

וּפִגּוּל - אֵין בּוֹ.