ביאור:ספרי דברים/שופטים/טז
ספרי דברים לפרשת שופטים פרק טז[עריכה]
פיסקה קמד[עריכה]
על דברים טז יח-כ
(דברים טז יח) "שפטים ושוטרים", מנין שממנים בית דין לכל ישראל סנהדרין גדולה? תלמוד לומר "שפטים... תתן לך"
ומנין שממנים שוטרים לכל ישראל? תלמוד לומר "שטרים תתן לך"
ר' יהודה קובע שבתי הדין אינם מקבילים אלא יש בי"ד מרכזי של 70 זקנים. וראו סנהדרין א ה. הפסוק מדבהי"ב מזכיר את השוטרים כחלק מהעוזרים לשפיטת הסנהדרין. |
ואומר (דברי הימים ב יט יא) "ושטרים הלוים לפניכם"
ומנין שממנים שוטרים לכל עיר ועיר? תלמוד לומר "ושטרים... בכל שעריך"
ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט? תלמוד לומר "ושופטים... לשבטיך"
ומנין שממנים שוטרים לכל שבט ושבט? תלמוד לומר "ושטרים... לשבטיך"
מה גדולה דנה והורגת אף קטנה דנה והורגת.
המערכת הנדונה כאן אינה תלויה ברצון בעלי הדין, בניגוד למצב בדיני ממונות, ראו סנהדרין ג א, אלא היא כפויה על בעלי הדין. |
"משפט צדק", והלא כבר נאמר (דברים טז יט) "לא תטה משפט"!
מה תלמוד לומר "משפט צדק"? - זה מנוי הדיינים.
השוו לעיל פיסקה יז: שם מדובר על מינוי הדיינים וכאן על הדיינים עצמם – ראו בדרשה הקודמת. |
"לא תכיר פנים", שלא תאמר איש פלוני עני, איש פלוני עשיר.
"ולא תקח שוחד", אין צריך לומר לזכות את החייב ולחייב את הזכיי
אלא אפילו לזכות את הזכיי ולחייב את החייב!
"כי השוחד יעור עיני חכמים" - ואין צריך לומר עיני טפשים.
"ויסלף דברי צדיקים" - ואין צריך לומר דברי רשעים.
ראו מכילתא שם 'טירוף דעת בתורה' הוא ענשו של הנוטל שוחד. |
"ויסלף דברי צדיקים", אומרים על אסור מותר ועל מותר אסור.
הנוטל שוחד – סופו שיורה הוראת טעות, כדלעיל, או שידבר הבלים חסרי מובן. דורש 'דברי צדיקים'. |
"ויסלף דברי צדיקים", אין יוצא ידי עולמו עד שיודע מה שמדבר.
דבר אחר: "לא תטה משפט" – בממון, בדין אזרחי "ולא תכיר פנים" – בדין. פלילי.
בעלי הדין צריכים להיות שניהם באותו מקום. |
ראו סנהדרין ד א, דיני נפשות. קורא "צדק" במשמעות של "תן צדקה", כלומר מצווה להוציא את הנאשם חי ולא להרוג אותו. כמעט הפוך ממובן "צדק" בימינו! |
מנין יצא מבית דין זכיי אין מחזירים אותו לחובה? תלמוד לומר: "צדק צדק תרדוף"
יצא חייב מנין שמחזירים אותו לזכות? שנאמר "צדק צדק תרדוף".
בניגוד לעולה מהדרשה דלעיל 'ושפטו את העם על כרחם', כאן נראה שיכולים בעלי הדין לבחור את בית הדין עבורם. ונראה שהדרשה הנוכחית דנה במצב שבו אין מערכת דין מרכזית. |
אחר בית דינו של רבן יוחנן בן זכיי ואחר בית דינו של רבי אליעזר.
אם מערכת המשפט ראויה יש בכך ברכה לכל הציבור וחוסן לאומי פנימי. |
מלמד שמנוי הדיינים כדיי הוא להחיות את ישראל, ולהושיבם על אדמתם, ושלא להפילם בחרב.
פיסקה קמה[עריכה]
על דברים טז כא
אין לטעת אשירה – עץ המשמש לפולחן – בכל מקום, אפילו לא אם יעבוד באמצעותו את הקב"ה. |
ומנין לנוטע אילן בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה? תלמוד לומר "כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך".
באכסדרה אין עצים חיים, אבל היא עשויה מקרשים ור' אליעזר אוסר לבנות בהם בהר הבית. לדעתו האכסדרה שנזכרה בתמיד א ג אינה מעץ; וראו את הסתייגותו מתיאור הקמת הבימה מעץ בעזרה בתוספתא סוטה ז ח. |
תלמוד לומר "כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך",
האמור לעיל על איסור נטיעה בהר הבית חל גם על במות לעבודת ה' בזמן היתר במות |
"לא תטע לך אשרה", אמרה תורה (דברים יב ג) "ואשריהם תשרפון באש" קל וחומר שלא יטע!
אסור גם להשאיר עץ שניטע בעבר, והאיסור הוא גם בלאו ולא רק במצוות עשה. |
כר' אליעזר בן יעקב, שאוסר גם עצים כרותים. |
פיסקה קמו[עריכה]
על דברים טז כב
הדרשה דנה באיסור לקשט את המקדש בחפצים העלולים לשמש לע"ז; אבל ראו שמואל א ו טו. |
ודין הוא: ומה מצבה, שאהובה לאבות - שנואה לבנים
עבודה זרה, ששנואה לאבות - דין הוא שתהא שנואה לבנים!