ביאור:ספרי דברים/שופטים/טז

ספרי דברים לפרשת שופטים פרק טז

פיסקה קמד

על דברים טז יח-כ
(דברים טז יח) "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים", מִנַּיִן שֶׁמְּמַנִּים בֵּית דִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל סנהדרין גדולה? תַּלְמוּד לוֹמַר "שֹׁפְטִים... תִּתֶּן לְךָ".
וּמִנַּיִן שֶׁמְּמַנִּים שׁוֹטְרִים לְכָל יִשְׂרָאֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר "שֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁמְּמַנִּים אֶחָד עַל גַּבֵּי כֻּלָּם? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּתֶּן לְךָ",

ר' יהודה קובע שבתי הדין אינם מקבילים אלא יש בי"ד מרכזי של 70 זקנים. וראו סנהדרין א ה. הפסוק מדבהי"ב מזכיר את השוטרים כחלק מהעוזרים לשפיטת הסנהדרין.

וְאוֹמֵר (דברי הימים ב יט יא): "וְשֹׁטְרִים הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם".

וּמִנַּיִן שֶׁמְּמַנִּים בֵּית דִּין לְכָל עִיר וָעִיר? תַּלְמוּד לוֹמַר "שֹׁפְטִים... בְּכָל שְׁעָרֶיךָ",

לעניין מינוי הסנהדרין הקטנות בכל עיר ובכל שבט ראו תוספתא סנהדרין ג ה

וּמִנַּיִן שֶׁמְּמַנִּים שׁוֹטְרִים לְכָל עִיר וָעִיר? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשֹׁטְרִים... בְּכָל שְׁעָרֶיךָ".
וּמִנַּיִן שֶׁמְּמַנִּים בֵּית דִּין לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשֹׁפְטִים... לִשְׁבָטֶיךָ".
וּמִנַּיִן שֶׁמְּמַנִּים שׁוֹטְרִים לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשֹׁטְרִים... לִשְׁבָטֶיךָ".

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: "לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ" – מִצְוָה עַל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט לִהְיוֹת דָּן אֶת שִׁבְטוֹ.

ראו הוריות א ה, שנותנת מקום לסנהדרין השבטית.

"בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", בָּא לְהַקִּישׁ סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה בית דין של 71 לְסַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה בית דין של 23.

ראו סנהדרין א ד.

מַה גְּדוֹלָה דָּנָה וְהוֹרֶגֶת, אַף קְטַנָּה דָּנָה וְהוֹרֶגֶת.

"וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם" – בְּעַל כָּרְחָם.

המערכת הנדונה כאן אינה תלויה ברצון בעלי הדין, בניגוד למצב בדיני ממונות, ראו סנהדרין ג א, אלא היא כפויה על בעלי הדין.
הביטוי 'משפט צדק' אינו קשור לדין ספציפי אלא ליכולתם של השופטים הממונים לסנהדרין לשפוט בצדק.

"מִשְׁפַּט צֶדֶק", וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים טז יט) "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט"!
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "מִשְׁפַּט צֶדֶק"? – זֶה מִנּוּי הַדַּיָּנִים.

(דברים טז יט) "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט", שֶׁלֹּא תֹּאמַר: אִישׁ פְּלוֹנִי נָאֶה, אִישׁ פְּלוֹנִי קְרוֹבִי.

השוו דוגמא דומה לעיל פיסקה יז: שם מדובר על מינוי הדיינים וכאן על הדין עצמו – ראו בדרשה הקודמת.
והשוו גם מכילתא כספא כ לפס' ח.

"לֹא תַכִּיר פָּנִים", שֶׁלֹּא תֹּאמַר: אִישׁ פְּלוֹנִי עָנִי, אִישׁ פְּלוֹנִי עָשִׁיר.
"וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד", אֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְזַכּוֹת אֶת הַחַיָּב וּלְחַיֵּב אֶת הַזַּכַּיי,
אֶלָּא אֲפִלּוּ לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּיי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב!
"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" – וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עֵינֵי טִפְּשִׁים.
"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" – וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דִּבְרֵי רְשָׁעִים.

ראו מכילתא שם 'טירוף דעת בתורה' הוא ענשו של הנוטל שוחד.
הנוטל שוחד – סופו שיורה הוראת טעות, כדלעיל, או שידבר הבלים חסרי מובן. דורש 'דברי צדיקים'.

דָּבָר אַחֵר: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים", אוֹמְרִים עַל טָמֵא טָהוֹר וְעַל טָהוֹר טָמֵא,
"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים", אוֹמְרִים עַל אָסוּר מֻתָּר וְעַל מֻתָּר אָסוּר.
דָּבָר אַחֵר: "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים" – אֵין יוֹצֵא יְדֵי עוֹלָמוֹ עַד שֶׁיּוֹרֶה צֶדֶק בְּהוֹרָאָתוֹ.
"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים", אֵין יוֹצֵא יְדֵי עוֹלָמוֹ עַד שֶׁיּוֹדֵעַ מַה שֶּׁמְּדַבֵּר.
דָּבָר אַחֵר: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט" – בְּמָמוֹן, בדין אזרחי "וְלֹא תַכִּיר פָּנִים" – בַּדִּין. פלילי.

בעלי הדין צריכים להיות שניהם באותו מקום.

דָּבָר אַחֵר: "לֹא תַכִּיר פָּנִים" – בְּכָבוֹד, שֶׁלֹּא תּוֹשִׁיב הָרָאוּי לְמַטָּה לְמַעְלָה, הָרָאוּי לְמַעְלָה לְמַטָּה.

(דברים טז כ) "צֶדֶק תִּרְדֹּף",

ראו סנהדרין ד א, דיני נפשות. קורא "צדק" במשמעות של "תן צדקה", כלומר מצווה להוציא את הנאשם חי ולא להרוג אותו. כמעט הפוך ממובן "צדק" בימינו!

מִנַּיִן יָצָא מִבֵּית דִּין זַכַּיי אֵין מַחְזִירִים אוֹתוֹ לְחוֹבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף".
יָצָא חַיָּב, מִנַּיִן שֶׁמַּחְזִירִים אוֹתוֹ לִזְכוּת? שֶׁנֶּאֱמַר "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף".

דָּבָר אַחֵר: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", רְדֹף אַחַר בֵּית דִּין שֶׁדִּינוֹ יָפֶה.

בניגוד לעולה מהדרשה דלעיל 'ושפטו את העם על כרחם', כאן נראה שיכולים בעלי הדין לבחור את בית הדין עבורם. ונראה שהדרשה הנוכחית דנה במצב שבו אין מערכת דין מרכזית.

אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי וְאַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

"לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ"

אם מערכת המשפט ראויה יש בכך ברכה לכל הציבור וחוסן לאומי פנימי.

מְלַמֵּד שֶׁמִּנּוּי הַדַּיָּנִים כְּדַיי הוּא לְהַחֲיוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, וּלְהוֹשִׁיבָם עַל אַדְמָתָם, וְשֶׁלֹּא לְהַפִּילָם בַּחֶרֶב.

פיסקה קמה

על דברים טז כא

אין לטעת אשירה – עץ המשמש לפולחן – בכל מקום, אפילו לא בהר הבית, כדי לעבוד באמצעותו את הקב"ה.

(דברים טז כא) "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ", מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַנּוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
וּמִנַּיִן לַנּוֹטֵעַ אִילָן בְּהַר הַבַּיִת שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה?
תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ".

באכסדרה אין עצים חיים, אבל היא עשויה מקרשים ור' אליעזר אוסר לבנות בהם בהר הבית. לדעתו האכסדרה שנזכרה בתמיד א ג אינה מעץ; וראו את הסתייגותו מתיאור הקמת הבימה מעץ בעזרה בתוספתא סוטה ז ח.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹשִׂים אַכְסַדְרָה בָּעֲזָרָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ",

האמור לעיל על איסור נטיעה בהר הבית חל גם על במות לעבודת ה' בזמן היתר במות.
אסור גם להשאיר עץ שניטע בעבר, והאיסור הוא גם בלאו ולא רק במצוות עשה.

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ" – לְרַבּוֹת בָּמָה. "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה", אָמְרָה תּוֹרָה (דברים יב ג) "וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ", קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא יִטַּע!
וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא יְקַיֵּם? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִטַּע לְךָ" מִכָּל מָקוֹם.

כר' אליעזר בן יעקב, שאוסר גם עצים כרותים. נראה שלפנינו חיסרון בנוסח הדרשה.

דָּבָר אַחֵר: אֲפִילּוּ בַּיִת, אֲפִילּוּ.

פיסקה קמו

על דברים טז כב
(דברים טז כב) "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה", אֵין לִי אֶלָּא מַצֵּבָה; עֲבוֹדָה זָרָה מִנַּיִן?

לעניין המצבה שהיתה אהובה בימי האבות ראו בראשית כח יח וכן שמות כד ד. במתן תורה נאסר ללכת בחוקות הגויים, ולכן נאסרה המצבה, שנאמר "אשר שנא ה' אלהיך".

וְדִין הוּא: וּמָה מַצֵּבָה, שֶׁאֲהוּבָה לָאָבוֹת – שְׂנוּאָה לַבָּנִים,
עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁשְּׂנוּאָה לָאָבוֹת – דִּין הוּא שֶׁתְּהֵא שְׂנוּאָה לַבָּנִים!