ביאור:תוספתא/סוטה/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת סוטה פרק חמישי[עריכה]

מי שותה ומי לא?[עריכה]

(א)

המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, אם משנכנסה נסתרה - או שותה או לא נוטלת כתובה

הרובא שנשא עקרה וזקנה, ויש לו אשה ובנים - או שותה או לא נוטלת כתובה


זה המקרה הרגיל, וראו משנה ד, ג. מותר למי שיש לו בנים לשאת עקרה או זקנה, ולכן גם הן יכולות לשתות או לוותר על הכתובה. גם מעוברת שותה ואינה חוששת לחיי העובר.



מעוברת עצמו ומינקת עצמו - או שותה או לא נוטלת כתובה.

(ב)

כהנת לויה וישראלית שנישאו לכהן ולוי
נתינה לנתין, וממזרת לממזר, אשת גר ועבד משוחרר ואיילונית - או שותה או לא נוטלת כתובה

רשב"א אומר: איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה


נישואין כשרים, בנגוד לאלו הנזכרים במשנה ד, א, מאפשרים לאשה לשתות, וראו שם גם לגבי ארוסה ושומרת יבם. לשאר העניינים ראו משנה ד, ג.



שנא' (במדבר ה כח) 'ונקתה ונזרעה זרע'
בראויה להזריע. יצאת זו שאין ראויה להזריע.
אבל המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, ועד שלא כנסה נסתרה
לא שותה ולא נוטלת כתובה
הרובא שנשא עקרה וזקנה, ואין לו אשה ובנים - לא שותה ולא נוטלת כתובה
מעוברת חבירו ומינקת חבירו - לא שותה ולא נוטלת כתובה
ר' אלעזר אומר: יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן.

מי נטמאת ומי לא?[עריכה]

(ג)
עם הכל האשה מיטמאת, חוץ מן הקטן בן פחות מתשע שנים וממי שאינו איש כגון אשה או סריס


ראו משנה ד, ד. כיוון שאינה מיטמאת אתם – אין מקנאים לה.
לר' יוסי ראו משנה ד, ה. הוא מדבר על אשת קטן, חרש או שוטה שבית דין מקנאים להן ולטענתו הבעלים עשויים להשקות את נשיהם אם וכאשר יחזרו להיות נורמליים.



ר' יוסי אומר: ישקנה, שמא נתפקח חרש ונשתפה שוטה והגדיל הקטן
או שחזר בעלה ממדה"י, או שיצא בעלה מבית האסורים

(ד)

המסוללת בבנה קטן שאינו איש והערה בה - ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין.

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת


מחלוקת בית הלל ובית שמאי אינה על ניאוף, וראו משנה ד, ד, "שאינו איש".
להמשך הברייתא ראו משנה ו, ד. ר' יהודה חולק על המשנה, והוא כדברי ספרי נשא ז, בניגוד לספרי שופטים קפח. סוף הברייתא הוא המשך דברי ת"ק, ואינו מדברי ר' יהודה. אם שני עדים מכחישים את האחד – עדתם מתקבלת.



אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת
או שותה או לא נוטלת כתובה
ר' יהודה אומר: לא כל הימנו מעד אחד להפסידה מכתובתה!
אלא: עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת
שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת - בטל יחיד במיעוטו.

שלום בית[עריכה]

(ה)
היה ר"מ אומר: כשם שדעות במאכל כך דעות בנשים


ר' מאיר טוען שהקנאה אינה חובה אלא תלויה בטעם של הבעל. הוא חולק על ר' אליעזר ור' יהושע במשנה ו, א. אכן גם הוא מבחין בין חלק רע בנשים, מידת אדם רשע – ומידת כל אדם.
לעניין הדרשה על "אחר" – ראו ספרי תצא רע. הדרשה הזאת כנראה כבית שמאי, שמגרשים אשה רק אם מצאו בה דבר ערוה, ולכן גרושה בדרך כלל נחשבת חשודה בזנות.
בסוף הברייתא עוסקים בעוד שנים שעתידים להקבר לפני בני זוגם, מסיבות אחרות. וראו אדר"נ ג, ג.



יש לך אדם שהזבוב עובר ע"ג כוסו משל לאשה שמדברת עם קרוביה - מניחו ואינו טועמו
זה חלק רע בנשים, שנתן עיניו באשתו לגרשה
יש לך אדם שהזבוב שוכן בתוך כוסו - זורקו ואין שותהו
כגון יהודה בן פפוס שנעל דלת בפני אשתו ויצא שהחמיר מעבר למקובל ולא סמך על אשתו.
ויש לך אדם שהזבוב נופל בתוך כוסו - זורקו ושותהו
זו מדת כל אדם, שרואה את אשתו שמדברת עם שכניה ועם קרובותיה, ומניחה
יש לך אדם שהזבוב נופל לתוך תמחוי שלו, נוטלו ומוצצו וזורקו, ואוכל את מה שבתוכה
זו מדת אדם רשע, שראה את אשתו יוצאת וראשה פרוע, יוצאת וצדדיה פרומין
לבה גס בעבדיה, לבה גס בשפחותיה, יוצאה וטווה בשוק, רוחצת ומשחקת עם כל אדם
מצוה לגרשה, שנאמר (דברים כד א) 'כי יקח איש אשה ובעלה ויצאה מביתו' וגו'
הכתוב קראו (דברים כד ב) 'אחר', שאינו בן זוגו של ראשון
הראשון הוציאה מפני עבירה - זה בא ונתקל בה
השני, אם זכה לשמים - מוציאה מתחת ידו. אם לאו - לסוף שקוברתו
שנאמר (דברים כד ג) 'או כי ימות האיש האחרון' וגו'
כדאי האיש הזה למיתה, שאשה זו כנס לתוך ביתו
הנותן עיניו באשתו שתמות ויירשנה, או שתמות וישא את אחותה - לסוף שקוברתו
וכן היא שנתנה עיניה בבעלה שימות ותנשא לאחר - לסוף שקוברה.

(ו)
המקדש את האשה מפני שהוא בוש מאחיה, מקרוביה - לסוף שקוברתו


אין מתחתנים בגלל בושה.
לעניין אשה שאינה הוגנת ראו נדרים ט, ד, וראו גם אדר"נ כו, ד.



וכן האשה שנתקדשה לו מפני שהיא בושה מאביו, מאחיו, מקרוביו - לסוף שקברה
היה ר"מ אומר: הנושא אשה שאינה הוגנת לו שהיחסים ביניהם לא טובים עובר משום חמשה לאוין
משום (ויקרא יט יח) 'בל תקום' ומשום 'בל תטור' (ויקרא יט יז) 'אל תשנא את אחיך בלבבך'
'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא כה לו) וחי אחיך עמך
ולא עוד, אלא שמבטל פריה ורביה מן העולם.

(ז)
האומרת לבעלה: השמים ביני לבינך! יעשו דרך בקשה פשרה ביניהן


ראו נדרים יא, יב: מדובר במחאה לגיטימית של האשה והדרך לפתור את הבעיה היא לפשר בין השנים.
הברייתא מדגימה את הויכוח בין אברהם לשרה, ומוכיחה שלעיתים הצדק הוא עם האשה, ובמקרה של שרה היא צדקה בשני הגירושים של הגר.



שכן מצינו באמנו שרה, שאמרה לו לאבינו אברהם (בראשית טז ה) 'ישפוט ה' ביני ובינך'
אלא כך אמרה לו: (בראשית כא י) 'גרש האמה הזאת ואת בנה'
מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה במסין וצד חגבין
ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים
אמרה שמא ילמוד יצחק בני כך, וילך ויעבוד כך, ונמצא שם שמים מתחלל בדבר
אמר לה: לאחר שזכין לו לאדם חבין לו?
אחר שעשינוה מלכה, אחר שעשינוה גבירה, והכנסנוה לגדולה זו - נטרדנוה מתוך בתינו?
מה הבריות אומרות עלינו? לא נמצא שם שמים מתחלל בדבר?
אמרה לו: הואיל ואתה אומר חילול השם בדבר זה - יכריע המקום בין דברי לדבריך
הכריע המקום בין דבריה לדבריו, שנא' (בראשית כא יב) 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'
שאין ת"ל 'כל'; ומה ת"ל 'כל'? מלמד שהכריע לשניה, והכריע לראשונה
מה שניה 'על אודות הגר' אף הראשונה 'על אודות הגר'.

דרשות ר' עקיבא[עריכה]

(ח)
דרש ר"ע: (ויקרא יא לג) 'וכל כלי חרש וגו' – יטמא'


ראו משנה ה, ב, כלים ח, ה,
לעניין הדרשה של בן פטורא ראו משנה ה, ג.



אינו אומר 'טמא' אלא 'יטמא' - לטמא אחרים
וללמד על הככר השני שמטמא את השלישי.
כיצד? תנור תחלה, וככר שני, הנוגע בככר שלישי
אמר ר' יהושע: כך היה דורש יהודה בן פטירי משום ר' עקיבא:
(במדבר לה ה) 'ומדותם מחוץ לעיר... אלפיים באמה' וגו'
ומקרא אחד אומר (במדבר לה ד) 'מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב'
אי אפשר לומר אלפים באמה, שכבר נאמר אלף אמה
ואי אפשר לומר אלף אמה, שכבר נאמר אלפים באמה
ולמה נאמר אלף אמה ולמה נאמר אלפים באמה?
אלא אלף אמה מגרש, ואלפים תחום שבת
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אלפים אמה תחום ערי לוים
צא מהן אלף אמה מגרש - נמצא רביע מגרש, והשאר שדות וכרמים.