תפארת ישראל על סוטה ו

משנה סוטה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח: ששמע [פאפאגייא] שאומר שנסתרה ודרך העוף ההוא לחזור ולדבר מה ששמע מאדם מדבר, ואף זה ודאי כך שמע גם הוא מאדם, ולרמב"ם ר"ל ששמע שנטמאה:

יוציא ויתן כתובה: דנאסרה עליו:

דברי ר' אליעזר: לטעמיה בפ"ק דא"צ עדות לסתירה:

ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה: נשים שטוות לאור הלבנה ומפחד בלילות מתקבצות לטוות יחד, ומדברות יחד דברים של יום. ואורחא דמלתא נקט, ור"י לטעמיה דצריך ב' עדים. רק מדמפורסם פריצותה גם לאלה הנשים, שוב לא יבדקוה המים ועכ"פ [לא] הפסידה כתובה:

משנה ב

אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת: באותה סתירה, לכל מ"ד כדאית ליה.והא דלא כלל להו תנא בהדי ע"א, דהרי כולן נאמנים. י"ל משום דסד"א דשניהן שוין בנאמנות, להכי פלגינהו לאשמעינן דבמכחישין זא"ז ע"א עדיף, מדמחייב שבועה בדיני ממונות, ועס"פ:

חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה: כולן שונאיה [כיבמות פט"ו מ"ד]:

ולא לפסלה מכתובתה: מדשונאים אותה:

אלא שלא תשתה: ואע"ג דיש לחוש דחוששין שמא אם תשתה ותמצא נקייה תהיה מותרת לבעלה, והם משנאתן אותה רוצים לאוסרה על בעלה [כיבמות שם]. י"ל כיון שקנא לה ונסתרה רגלים לדבר דקושטא קאמרו, ותאסר על בעלה [כ(רמב"ם פ"א מהל' סוטה הט"ו)]:

משנה ג

שהיה בדין: שלא יהא עד א' נאמן אטומאה:

ומה אם עדות ראשונה: שעל הסתירה:

שאין אוסרתה איסור עולם: רק עד שתשתה:

אינה מתקיימת בפחות משנים: כפר"ק משנה א':

עדות אחרונה: שעל טומאה:

שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים: ואי"ל מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. י"ל לפמ"ש תוס' [ד"ז] דבשתתה ולא בדקוה המים, ואח"כ בא ע"א אטומאה, אסורה. אף דבכה"ג מדלא בדקוה המים, איכא רגלים לדבר איפכא שהעד משקר. עוד י"ל עריפת עגלה יוכיח [כלקמן פ"ט מ"ח]:

ועד אין בה כל עדות שיש בה: דכל עד סתם בתורה, שנים במשמע. והכא ה"ק קרא שנים אין בה רק עד אחד:

כי מצא בה ערות דבר: הך קרא לאו בקנוי וסתירה כתיב וגם בש"ס מקשה תיפוק ליה דאין קנוי רק בב' עדים מדכתיב בטומאת סוטה ועד אין בה, בטומאה לבד סגי עד אחד ולא בקנוי. ומשני דה"נ קאמר דקנוי בע"א לא מהני היינו ממעוטא דמלת בה אבל אטומאה בעלמא שלא יהא בעלה חייב לגרשה בעד א' אומר שנטמאת ילפינן מדכתיב כי מצא בה וגו':

משנה ד

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת: באותה סתירה:

אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה: דאוקי חד להדי חד, והרי היא בספיקה. ודוקא בבאו ביחד, אבל בזא"ז והורו כבר על פי הראשון, הו"ל הראשון כב' עדים, ואין דבריו של אחד במקום שנים:

אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת: אם אמרו לא נטמאת באותה סתירה, ודאי שאינה שותה כלל, דהרי אין כאן חשד. אלא ר"ל היינו אז עמך כשנסתרה, וראינו שלא נטמאת בפניך ועכ"פ אפשר שנטמאת באותה סתירה. וכ"ש כשמזימין אותו שהיה אז עמהן במקום אחר:

היתה שותה: אפילו באו זה אחר זה:

שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה: קמ"ל תנא הכא תרתי בבא, דמיירי בפסולי עדות, דאזלינן גבה בתר רוב דעות, בין לקולא בין לחומרא:

בועז

הלכתא גבירתא