משנה סוטה ו ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ו · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שהיה בדין, ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם, אינה מתקיימת בפחות משנים; עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם, אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים?

תלמוד לומר: "ועד אין בה", כל עדות שיש בה.

קל וחומר לעדות הראשונה מעתה, ומה אם עדות אחרונה ו שאוסרתה איסור עולם, הרי היא מתקיימת בעד אחד; עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם, אינו דין שתתקיים בעד אחד?

תלמוד לומר (דברים כד) "כי מצא בה ערות דבר", ולהלן הוא אומר (דברים יט), "על פי שנים עדים יקום דבר".

מה להלן על פי שנים עדים, אף כאן על פי שנים עדים.

נוסח הרמב"ם

שהיה בדין ומה אם עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים עדות האחרונה שהיא אוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים תלמוד לומר ועד אין בה (במדבר ה יג) כל שיש בה קל וחומר לעדות הראשונה מעתה ומה אם עדות האחרונה שהיא אוסרתה איסור עולם הרי היא מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאינה אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד תלמוד לומר כי מצא בה ערוות דבר וכתב לה (דברים כד א) ולהלן הוא אומר על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר (ראה דברים יט טו) מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים אף דבר האמור כאן על פי שנים עדים.

פירוש הרמב"ם

שהיה בדין ומה אם עדות ראשונה כו': עדות הראשונה עדות סתירה אחר הקנוי כמו שנקדם וכבר בארנו בתחילת המסכת שלא תתקיים אלא בשנים עדים ושהיא אסורה אחר הסתירה על בעלה עד שתשתה מי המרים ואין זה איסור עולם. ועדות האחרונה היא עדות טומאה וכבר בארנו בתחילת המסכת שתתקיים בעד אחד ותאסר עליו לעולם וכבר בארנו ראיה לזה והוא מה שאמר ועד אין בה רוצה לומר אין שם עדות שלימה אבל יש שם עד אחד בלבד שהוא קצת עדות ואמר והיא לא נתפשה רוצה לומר שאינה אנוסה ולכך היא אסורה לעולם לפי שסלוק התפיסה מחייב האיסור והראיה שיהיה עד עדות ואין הכוונה בעד אחד ממה שאמר לא יקום עד אחד ואילו היה גם כן עד מורה על האחד לא היה צריך שיפרש אותו באחד וזה שאנו אומרים שעד אחד נאמן בסוטה לפוסלה מכתובתה ולא תשתה אמנם הוא כשנקדם הקנוי והסתירה כמו שבארנו בתחילה המסכת וכבר זכרנו שערות דבר הוא גם כן דבר זמה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שהיה בדין - שלא יהא נאמן בה עד אחד, אם לא מגזירת הכתוב: עדות הראשונה:

סתירה שאין אוסרתה איסור עולם - אלא עד שתשתה:

אינה מתקיימת בפחות משנים - כדבעינן למימר מגזירה שוה, ור' יהושע היא:

עדות האחרונה - טומאה:

כל עדות שיש בה - נאמן בה דכתיב ועד אין בה, וכל עד האמור בתורה סתם אינו אלא שנים, מדאיצטריך קרא לומר (דברים יט) לא יקום עד אחד באיש, שמע מינה דעד שנים במשמע, עד שיפרוט לך הכתוב אחד. והכי קאמר קרא תרי לית בה אלא חד, וקאמר והיא לא נתפסה לאוסרה ה, אלמא עד אחד מהימן:

פירוש תוספות יום טוב

ועד אין בה כל עדות שיש בה. כתב הר"ב וה"ק קרא תרי לית בה אלא חד. וקאמר והיא לא נתפשה לאוסרה וכן לשון רש"י ובגמ' אסורה וכלומר קרא דקאמר והיא לא נתפשה לומר דאילו הוה בה עד אחד והיא לא נתפשה היתה אסורה:

ומה אם עדות אחרונה כו'. כתבו התוס' פ"ק דף ג' וז"ל תימה ה"מ למפרך. מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ע"כ. ולפי מה שכתבתי בריש פ"ק לר"א דאתקוש סתירה לטומאה י"ל דאהא סמיך. אע"ג שאמרה בדרך ק"ו:

ת"ל כי מצא בה ערות דבר. מקשים בגמרא תיפוק לי דהא ממעטינן מועד אין בה. בה ולא בקינוי. בה ולא בסתירה. כמ"ש בריש פרק קמא ומתרצינן דה"נ קאמר ת"ל בה. בה ולא בקינוי. בה ולא בסתירה וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן. נאמר כאן דבר כו'. וכתבו התוס' בפ"ק דף ג'. תימה למה לי גזרה שוה אפילו בלא גזרה שוה מהיכא תיתי לי דלתהימן בה עד אחד. מעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פירכא. ע"כ:

כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר וכו'. עיין בסוף מסכת גיטין ומה שכתבתי שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) וכן לשון רש"י. ובגמרא, אסורה. וכלומר קרא דקאמר והיא לא נתפשה לומר דאלו הוה בה עד אחד והיא לא נתפשה היתה אסורה:

(ו) (על המשנה) ומה כו' תימא דהוי מצי למיפרך התם איכא רגלים. לדבר ולפי מה שכתבתי בריש פרק קמא דאיתקיש סתירה לטומאה יש לומר דאהא סמיך:


פירושים נוספים