ביאור:משנה זבחים פרק ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת זבחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
|
השאלה "איזהו מקומן" קשורה לביטוי "חוץ למקומו" שהופיע לעיל ב, ג. אבל המשנה מוסיפה גם היררכיה של הקרבנות לפי קדושתם, הנקשרת למקום השחיטה והזאת הדם. |
היררכיה של הזבחים
[עריכה]|
גם בין קדשי הקדשים יש דירוג פנימי, לפי מקום ההזיה (בין הבדים - פרוכת - 4 מתנות - 2 מתנות שהן 4). דירוג נוסף הוא בין העולה לבין שלמי הציבור והאשמות - לפי דיני האכילה. |
חטיבה I: קדשי קדשים
[עריכה](א) איזהו מקומן של זבחים?
קדשי קדשים - שחיטתן בצפון
|
מתנה אחת מעכבת - ראו לעיל ד, ב. פר ושעיר של יום הכיפורים - ראו פירוט ביומא ה, ג-ו. הפר והשעיר לא הועלו למזבח (חוץ מהאימורים שלהם, ראו מכילתא דמילואים צו טז,) אלא נשרפו בבית הדשן, ראו יומא ו, ח. |
- פר ושעיר של יום הכפורים - שחיטתן בצפון
- וקיבול דמן בכלי שרת בצפון
- ודמן טעון הזייה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב.
- מתנה אחת מהן - מעכבת.
- שיירי הדם היה הכהן הגדול שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.
- אם לא נתן - לא עכב:
|
לגבי פרים ושעירים הנשרפים, ראו הוריות ב, ו. דיני ההזאה והדמים של הפרים והשעירים הנשרפים זהים לאלו של קרבנות יום הכיפורים, ראו תוספתא ו, ג. |
(ב) פרים הנשרפים פר העלם דבר של כהן משיח ושל בית דין ושעירים הנשרפים שעיר שגגת ע"ז של בית הדין - שחיטתן בצפון
- וקבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון הזייה על הפרוכת ועל מזבח הזהב.
- מתנה אחת מהן מעכבת.
- שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון.
- אם לא נתן, לא עכב.
- אלו ואלו הקרבנות שבמשנה א - ואלו שבמשנה ב נשרפין בבית הדשן:
|
החטאות נאכלות, ובכל זאת הן קדושות יותר מהעולה, שהרי נותנים ארבע מתנות מהדם. אמנם בדיעבד מכפרת גם מתנה אחת - ראו לעיל ד, א. לעניין ההזאות (מתנות הדמים) ראו תוספתא ו, ד. לדיני האכילה של קדשי הקדשים ראו תוספתא ו, ז. |
(ג) חטאות הצבור והיחיד
- אלו הן חטאות הצבור: שעירי ראשי חדשים ושל מועדות
- שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון
- ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות.
- כיצד? - עלה בכבש ופנה לסובב,
- ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית.
- שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי,
- ונאכלין לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה, בכל מאכל, בכל דרך בישול, שלא כמו הפסח. ליום ולילה - עד חצות:
|
העולה היא הקרבן המקודש ביותר שעשוי להיות נדבה. לעניין סדר מתן הדמים ראו תוספתא ו, ו. |
(ד) העולה - קדשי קדשים.
- שחיטתה בצפון, וקיבול דמה בכלי שרת בצפון
- ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע, וטעונה הפשט הפשטת העור ונתוח וכליל לאשים: כולה נשרפת באש.
|
שלמי ציבור - כבשי עצרת, ממוספי חג השבועות. אשם גזלות - ראו שבועות ה, א, וכן כריתות ב, ב. אשם שפחה חרופה - ראו שם משנה ה. אשם נזיר - ראו תוספתא נזיר ד, ו. אשם מצורע - ראו נגעים יד, ז-ח. אשם תלוי - ראו כריתות ד, א. |
(ה) זבחי שלמי ציבור ואשמות.
- אלו הן אשמות: אשם גזלות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה
- אשם נזיר, אשם מצורע, אשם תלוי
- שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון
- ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע
- ונאכלין לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה, בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות:
|
החטיבה השניה עוסקת בקודשים קלים. גם ביניהם יש דירוג: תודה ואיל נזיר עדיפים על השלמים בכך שאכילתם מוגבלת יותר בזמן. הבכור והמעשר והפסח נחותים מהשלמים בכך שדמם טעון מתנה אחת בלבד. |
חטיבה II: קדשים קלים
[עריכה](ו) התודה ואיל נזיר - קדשים קלים
- שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע
|
מהקודשים הקלים, גם החלק של הכוהנים קל יותר, ונאכל לא רק לזכרים, אלא גם לנשיהם ולעבדיהם הכנעניים (לעניין עבד עברי של כהן ראו ספרא אמור סוף פרק ד, שאינו אוכל קדשים!) איל נזיר הוא שלמים, אבל דווקא איל, וגם דיני אכילתו שונים. לדיני האכילה של הקדשים הקלים ראו תוספתא ו, ח. וראו ספרי דברים סד, שיש לאכול אותם "לפני ה'", כלומר לפנים מן החומה; לעומתם קדשי הקודשים נאכלים לפנים משתי מחיצות, לפנים מן הקלעים - ראו שם פיסקה סז. |
- ונאכלין בכל העיר, לכל אדם, בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות.
- המורם מהם החזה והשוק וחלות התודה, וכן זרוע מאיל הנזיר - כיוצא בהם
- אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם, ולבניהם ולעבדיהם:
|
ראו ספר היובלים כא, יב-יג: "ואת בשרו תאכל ביום ההוא ולמחרתו, ולא יבוא עליו השמש ביום המחרת..." |
(ז) שלמים - קדשים קלים
- שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע
- ונאכלין בכל העיר, לכל אדם, בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד.
- המורם מהם - כיוצא בהם
- אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם, ולבניהם ולעבדיהם:
|
משלשה זו, הבכור מקודש יחסית, כי הוא נאכל רק לכהנים. הפסח כולל דינים מיוחדים, וראו גם פסחים י, ט, מבחינות אחדות הפסח הוא קרבן קדוש במיוחד, וראו גם לעיל א, א. הקל ביותר הוא מעשר הבהמה. לעניין זריקת הדם ראו ספרי דברים עח. כיוון שהיא שווה בשלשתם - לדעת ר' שמעון אם התערבבו זה בזה ניתן לאכול אותם, ראו פסחים ט, ח. |
(ח) הבכור והמעשר מעשר בהמה והפסח - קדשים קלים
- שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון מתנה אחת - ובלבד שיתן כנגד היסוד.
- שינה באכילתן: הבכור נאכל לכהנים, והמעשר - לכל אדם
- ונאכלין בכל העיר, [לכל אדם] בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד.
- הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות
- ואינו נאכל אלא למנוייו, ואינו נאכל אלא צלי: