ביאור:תוספתא/זבחים/ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת זבחים פרק ששי

מקום שחיטת הקרבנות וקיבול הדם

(א)
איזהו צפון המזבח, שכשר לשחיטת קדשי קדשים?

ראו מידות ה, ב. וראו גם בתרשים המובא במבוא למסכת מידות.

מקום המזבח הצפוני ועד כותל העזרה הצפוני, על פני כל המזבח
וישנן שלשים אמה, דברי ר' יוסי בר יהודה
רבי אלעזר בר"ש מוסיף מכנגד בין האולם ולמזבח ועד כנגד בית החליפות, וישנן עשרים ושתים אמה
ורבי מוסיף מקום דריסת רגלי הכהנים, אחד עשר אמה רוחב, מאה ושמונים ושבע אורך.
ומקום דריסת רגלי ישראל, אחד עשר אמה רוחב, ומאה ושמונים ושבע אורך
מקום הכותל הצפוני ועד כותל העזרה המזרחי.
וכשם שהשחיטה בצפון כך קבול הדם בצפון.

(ב)
היה עומד בדרום ופשט ידו לצפון ושחט - שחיטתו כשרה, ואם קבל הדם - פסול

קבלת הדם צריכה להיות בעמידה בצפון, ואילו השחיטה מחייבת רק שהבהמה תהיה בצפון.
קדשים קלים מחייבים עמידה בעזרה גם של השוחט ולא רק של מקבל הדם.

הכניס ראשו ורובו בצפון ושחט - כאילו נכנס כולו
פרכסה ויצאת לדרום, והחזירה לצפון - כשרה.
קדשים קלים שחיטתן בפנים וקבול דמן בפנים,
שחט בפנים וקבל בחוץ, בחוץ וקבל בפנים – פסול, עד שישחוט בפנים ויקבל בפנים.
היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים ושחט – כשרה, ואם קבל הדם - פסול.
הכניס ראשו ורובו לפנים ושחט - פסול כאילו לא נכנס כולו
פירכסה ויצאת לחוץ והחזירה לפנים - פסולה
וכשם שהשחיטה ביום כך קבול הדם ביום
שחט ביום וקבל בלילה, בלילה וקבל ביום – פסול, עד שישחוט ביום ויקבל ביום.

מתן דמים (הזאות)

(ג)
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, בין ששחטן וזרק דמן

ראו משנה ה, ב. כאן מפורטות ההזאות על המזבח הפנימי.

נכנס ועמד בין מזבח הזהב למנורה. מזבח היה לפנים ממנו
טבל אצבעו בדם והזה שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים
על כל הזייה טבילה
נתן על הקרן מכאן ומכאן – כשרה. מן הקרן ולפנים - פסול.
שינה סדר מתן קרנות – פסול. חיסר מן המתנות אפילו אחת - פסול
יצא ושופך שירי הדם ליסוד מערבי של מזבח החיצון
ושל מזבח החיצון - היה שופך ליסוד דרומי
רבי שמעון אומר: אלו ואלו ליסוד מערבי.
אלו ואלו מתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרין לגננין לזבל
ומועלים בהן, דברי ר' שמעון ור' מאיר. וחכ"א: אין מעילה בדמים.

(ד)
חטאות הצבור והיחיד, כיצד סדר מתן דמים שלהם?

ראו משנה ה, ג. בעניין שיירי הדם ראו מחלוקת בהלכה ג.

היה עולה בכבש ופנה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית
טובל אצבעו המיומנת שבימין, נותן גדולה מכאן וגדולה מכאן
חוטף ויורד כנגד חודה של קרן עד שהדם שבאצבעו כלה.
נתן על הקרן מכאן ומכאן – כשר. מן הקרן ולפנים - פסול
שינה מתן קרנות – פסול. חיסר מן המתנות אפילו אחת - פסולה
שירי הדם היה שופך ויורד ליסוד דרומי
רבי יוסי בר"י ור"א בר"ש אומר: במקומו היה עומד ששם סיים את ההזאות, בפינה הדרום-מערבית. ושופך ליסוד דרומי.

(ה)
היסוד היה מקיף פני כל המזבח

לעניין היסוד וחוט הסיקרא ראו מידות ג, א, לפי התיקון של ר' יוסי.
לעניין מערכת הניקוז ראו שם, משנה ב-ג.
לעניין דין הדם לאחר שנשפך ראו יומא ה, ו, ולעיל הלכה ג.

מן הצפון למערב - אמה על אמה וטפח כלפי המזבח
אבל בדרום ובמזרח ובקרן דרומית מזרחית דרומה ומזרחה - לא היה לה יסוד
אלא חוט של סיקרא היה באמצע המזבח
ממנו ולמטה חמש אמות, ממנו ולמעלה חמש אמות
שכל הניתנין למטן - כשרין מחוט הסיקרא ולמטן
וכל הנתנין למעלה - כשרין מחוט הסיקרא ולמעלה, דברי ר"מ
וחכ"א: בד"א? - בעולת העוף; אבל בחטאת בהמה לא היו נותנין אלא על קרן.
היסוד היה מנוקב, כמין שני חוטין דקין שבהן היו דמים יורדין
ומתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרין לזבל, ומועלין בהן.

(ו)
עולה ותמורת עולה, וזבחי שלמי צבור, ואשמות

אחד עשר שבמעשר (ראו בכורות ט, ח) ופסח שעבר זמנו (ראו פסחים ט, ו) הם תוצאה של טעויות בפסח ובמעשר. הקרבנות הללו הם כשלמים, ודינם חמור יותר בהיבטים מסוימים מאשר הפסח והמעשר עצמם.
הברייתא מתיחסת למשנה ד-ח בפרק ה.

ותודה ואיל נזיר, ושלמים, והשלמים הבאין מחמת פסח
ואחד עשר שבמעשר, פסח שעבר זמנו
כיצד סדר מתן דמים שלהן? בא לו לקרן מזרחית צפונית, נותן מזרחה צפונה
מערבית דרומית, נותן מערבה דרומה
רבי נחמיה ור"א בן יעקב אומר: בא לו לקרן מזרחית צפונית, נותן מזרחה צפונה
צפונית מערבית, נותן מערבה
ר"ש איש המצפה היה משנה בתמיד: בא לו לקרן מזרחית צפונית, נותן מזרחה צפונה
צפונית מערבית, נותן מערבה; דרומית, נותן דרומה
נתן על הקרן מכאן ומכאן – כשר. מן הקרן ולפנים - פסולה
שינה מתן קרנות – כשר. חיסר מן המתנות, או שלא נתן אלא אחת - כשר
שירי הדם היה שופכו למטה
הבכור והמעשר והפסח - שופכן שפיכה אחת כנגד היסוד
שפכן שלא כנגד היסוד - הרי אלו פסולין.

אכילת הקרבנות

(ז)
היכן היא אכילתן של כולן? חטאת, ואשם, וזבחי שלמי צבור, וחטאת העוף

ראו משנה ה, ג-ה.
חלוקת הקרבנות לכהנים תמימים ובעלי מומים היתה באותו הזמן, וראו משנה יב, א.

ואשם תלוי, ולוג שמן של מצורע, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והעומר
כולן קדשי קדשים, ונאכלין לפנים מן הקלעים, ונאכלין לזכרי כהונה בכל מאכל, ליום ולילה עד חצות
ואין חייבין עליהן משום נותר, ואין מחשבה פסול בהן משום פגול - עד שיעלה עמוד השחר.
אחד תמימים ואחד בעלי מומים למחלוקת.

(ח)

הבכור, והמורם מן התודה ומאיל הנזיר - נאכלין לאנשים ולנשים ולעבדים ולשפחות כהנים
זה הכלל: כל שהוא אוכל בתרומה - אוכל באלו, וכל שאינו אוכל בתרומה - אינו אוכל באלו
השלמים, והמעשר, ואחד עשר שבמעשר - נאכלין לשני ימים ולילה אחד: ליום ולילו וליום של אחריו
וכיון שחשיכה במוצאי היום השני - חייבין עליה משום נותר, ומחשבה פוסלת בהן משום פגול, ואין שריפתן אלא ביום
ובכל מקום היום הולך אחר הלילה - ולאכילת קדשים הלילה הולך אחר היום.