ביאור:תוספתא/נזיר/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נזיר פרק רביעי

נזיר ועבירותיו

(א)
נזיר שאכל כל האסורין לו בהתראה אחת - אין חייב אלא אחת

ראו משנה ו, ד. לעניין השיעור – ראו משנה ו, א.
כאן מצטרפים, לדעת ר' עקיבא, הנוזלים והמוצקים לכזית, ולכן נצרכים לשיטת המדידה הזאת, כמו בערכין ה, א. וראו ספרי במדבר כד.
לדעת ר' אלעזר שיעור הנוזלים הוא ברביעית, ואינה מצטרפת עם המוצקים.

מתרין בו ואוכל, מתרין בו ושותה - חייב על כל אחת ואחת
וכמה שיעורו? בכזית. כולן מצטרפין בכזית. יין וחומץ כיוצא בהן
כיצד הוא עושה? מביא כוס מלא יין, ומביא כזית איגורו ונותן לתוכו ושופע
אם שתה כיוצא בהן – חייב, ואם לאו – פטור, דברי ר' עקיבה
ר"א בן עזריה פטר עד שישתה רביעית יין
בין שמזגו ושתאו בין ששתאו חצאים
ר"א אומר נזיר שהניח פיו על פי חבית של יין שתאה כולה בהתראה אחת
אינו חייב אלא אחת
מתרין בו ושותה, מתרין בו ושותה - חייב על כל אחת ואחת
וכן היה ר"א אומר: נטל אשכול של ענבים ואכל כולו בהתראה אחת
אינו חייב אלא אחת
מתרין בו ואוכל, מתרין בו ואוכל - חייב על כל אחת ואחת
אכל הימנו ענבים לחים ויבשים, או שאכל הימנו שני חרצנין וזג
או שסחט ממנו כזית יין ושתה - הרי זה חייב על כל אחת ואחת.

(ב)
נזיר שמירט או שספסף או שתלש בזוג אפילו כל שהוא - הרי זה חייב

ראו משנה ו, ג. אם גילח את רוב ראשו חייב לא רק מלקות, אלא גם להשלים לפחות 30 יום של נזירות. לדעת ר' שמעון חייב להשלים אפילו אם גילח רק שתי שערות.

אבל אין סותר אלא בתער, וברוב ראשו
ר' שמעון בן יהודה אמר משם ר' שמעון: כשם שב' שערות מעכבות בו
כך שתי שערות סותרות בו.

(ג)

חומר בתגלחת, שהתגלחת אין לה שיעור, ועשה בה את המגלח כמתגלח, מה שאין כן בשתיהן
כיצד לא הותר מכלל היוצא מן הגפן?

נזיר ששתה יין של תרומה ויין של מעשר שני

השלמה למשנה ו, ה.
אפילו שתיה של מצווה אסורה, ואילו גילוח וטומאה של מצווה מותרות.
לעניין הגילוח של מצווה ראו משנה ח, ב, וכן ספרי במדבר כה, ולעניין הגילוח של מצורע בכלל ראו ספרא מצורע פרק ב, והמצורע שמגלח כדי לתת סימן ראו ספרא נגעים פרק ט ו.

'שבועה שאשתה יין' ושתה - הרי זה חייב על כל אחד ואחד
כיצד הותר מכלל תגלחת?
מצורע מוחלט - ה"ז מגלח, ואצ"ל מצרעתו
אלא אפילו ליתן סימן לנתקו, אם פשה ואם לא פשה.

(ד)

בין שנטמא הוא, בין שטמאוהו אחרים, בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון

סותר את הכל וחייבין קרבן

ראו ספרי במדבר כה, וכן משנה ו, ג, ביחס לגילוח באונס (כשמשון), וראו ספרי במדבר כו בעניין הטומאה.
אם נשארו מהנזירות עוד לפחות שלושים יום, וגילח מסיבה כלשהי – אינו סותר, אבל אם נשארו פחות – משלים ל30 יום. והשוו לעיל ב, ה.
גילח על הזבח וכו' – ראו משנה ו, י.

בין שגלח הוא בין שגלחוהו אחרים, בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון
סותר שלושים יום
אימתי אמרו תגלחת סותרות שלשים יום? בזמן שאין לו לספור
הא אם יש לו לספור - הרי זה אין סותר
גילח על הזבח ונמצא פסול הזבח - תגלחתו פסולה וסותר שלשים יום.

טקסי קרבן הטומאה וקרבן הטהרה

(ה)
הכל משלחין תחת הדוד, חוץ מן הטמא שבמדינה, מפני שהוא נקבר

ראו משנה ו, ח, וכן ספרי במדבר לה. שמות החכמים שונים: מה שכאן בפי ת"ק במשנה בפי ר' מאיר, ומה שכאן בפי ר' מאיר – שם בפי ת"ק. כאן נוספו גם דעת ר' יהודה ודעת חכמים.

הטמא שבמקדש משלח תחת הדוד של חטאת ושל אשם, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר: הטמא כן וכן אין משלח תחת הדוד
הטהור כן וכן משלח תחת הדוד
וחכמים אומרים: טמא כן וכן וטהור שבגבולין אין משלחין תחת הדוד
ואין לך שמשלח תחת הדוד אלא נזיר שגלח בטהרה ובפתח אהל מועד
שנאמר (במדבר ו יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד וגו'.

(ו)

ר"ש השיזורי אומר: האיש משלח תחת הדוד ואין האשה משלחת תחת הדוד, מפני פרחי כהונה
כיצד משלחו? נותן עליו רוטב ומשלח תחת הדוד של שלמים

אם שלח תחת הדוד של חטאת ושל אשם יצא

השוו את דברי ר' שמעון שזורי לדברי ר' יהודה בתוספתא סוטה א, ה. הגבלה נוספת על הנזירה, שאין שערה קרבן. ויתכן שלכך רומז סדר הדברים כאן.
הסיפור של שמעון הצדיק מופיע גם בספרי במדבר כב. הוא מבטא התנגדות לנזירות, חוץ ממקרים מיוחדים – וממנו נראה שהשיער הוא קרבן "לשמים".
יפה עינים וטוב רואי – רמז לדוד, ראו שמואל א טז יב. קווצותיו תלתלים – ראו שיר השירים ה יא. הסיפור מתחיל כמו סיפורו של נרקיסוס במיתולוגיה היוונית, אבל הנזיר מן הדרום מצליח להתגבר על יצרו.

אמר רבי שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזירות אלא אחת
מעשה ובא אלי אחד מן הדרום, וראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים
נמתי לו: מה ראית לשחת שער זה נאה?
נם לי: רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מן המעין מים, ונסתכלתי בבוביא שלי
ופחז יצרי עלי ובקש להעבירני מן העולם
נמתי לו: רשע לא היה לך להתגרות אלא בדבר שאינו שלך
בדבר שעתיד לעשות עפר רמה ותולעה? - הרי עלי לגלחך לשמים!
המכתי את ראשי ונשקתיו, ואמרתי: כמותך ירבו עושי רצון מקום בישראל
עליך נתקיים זה שנאמר (במדבר ו ב) איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'.

(ז)
נזיר שנטמא וחזר ונטמא וחזר ונטמא - מביא קרבן אחד על הכל

ראו כריתות ב, ג.
השוו משנה ו, ה, כר' אליעזר. לדעת ר' שמעון מפריד בין טומאה המחייבת קרבן לחברתה קרבן האשם, לדעת חכמים – קרבן החטאת, ולדעת ר' ישמעאל – שני הקרבנות.

נטמא ביום הז' שלו וחזר ונטמא ביום הח' שלו - מביא קרבן על כל א' ואחד, דברי ר"א
ר"ש אומר: קרבן אחד על הכל, עד שיביא אשמו
הביא אשמו ונטמא, אשמו ונטמא - חייב קרבן על כל אחד ואחד
וחכמים אומרים: קרבן אחד על הכל, עד שיביא חטאתו
הביא חטאתו ונטמאת - חייב קרבן על כל אחד ואחד
ואין מתחיל למנות עד שיביא חטאתו
הביא חטאתו ולא הביא אשמו – מתחיל למנות את ימי הנזירות
הביא אשמו ולא הביא חטאתו - אינו מתחיל למנות
ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה אומר: כשם שחטאתו מעכבת כך אשמו מעכבת.

(ח)
מודה ר"ש, שאם גלח על חטאתו שלא לשמה, ואח"כ הביא קרבנותיו לשמן

ראו משנה ו, י. כאן, בניגוד להלכה ז, עוסקים בתגלחת הטהרה, וראו בביאור למשנה שם.
אם הפסול היה בגוף הקרבן של העולה או השלמים – גם ר' שמעון מודה שיש לחזור ולהקריב את כל הבהמות.
בשורה האחרונה חוזרים לדין השלמים שהוקרבו שלא לשמם, שהמזבח קולט אותם אבל אינם עולים לנזיר לשמם, ועוסקים בדיני אכילתם.

תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו
גלח על העולה ועל השלמים שלא לשמן, ואח"כ הביא קרבנותיו לשמן
תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו
הראוי לבא בן שנה והביא בן שתים, בן שתים והביא בן שנה
או שהיה אחד מהן רובע ונרבע, מוקצה ונעבד, אתנן מחיר, שרוע וקלוט
תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו
ושאר שלמי נזיר שהביאן שלא כמצותיה - נאכלין ליום ולילה ואינן טעונין לא לחם ולא זרוע.

טומאה בטקס הטהרה

(ט)
מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא

ראו משנה ו, יא. מרים התחילה בטקס הגילוח אבל עדיין לא גילחה.

ר"א אומר: סותר את הכל; וחכמים אומרים: יביא שאר קרבנו ויטהר, מפני שקדש שער בדם
מעשה במרים התורמדית שנזרקו עליה אחד מן הדמים
ובאו ואמרו לה על בתה שהיא מסוכנת, והלכה ומצאתה שמתה ומטמאה עליה
אמרו חכמים תביא שאר קרבנה ותטהר, מפני שקדש שער בדם.

(י)
מי שנזר שתי נזירות, מנה ראשונה ולא הביא קרבנותיו

הזמן לבדו אינו מספיק, וצריך שיזרק עליו לפחות אחד הדמים. אבל אם נזרקו הדמים ונטמא לפני הגילוח עצמו – לדעת ר' יוסי אין להביא קרבן טומאה.
לדעת ר' יוסי במצב הלימינאלי שעדיין לא גילח – לא חלה עדיין הנזירות השניה. ר' אליעזר טוען שהנזירויות הן ברצף, למרות שבאמצע חייב לגלח.

אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים
נטמא עד שלא גלח, ר' אליעזר אומר: צריך להביא קרבן טומאה
ר' יוסי אומר: אין צריך, מפני שיצא מכלל ראשונה ולכלל השניה לא בא.