ביאור:תוספתא/זבחים/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת זבחים פרק שני[עריכה]

פוסל ומפגל[עריכה]

(א)
השוחט הזבח לזרוק דמו בחוץ, או מקצת דמו בחוץ


ראו משנה ב, ב. אם חשב חוץ לזמנו וגם חוץ למקומו אינו פיגול, אבל אם חשב חוץ לזמנו ולתת לערל או לטמא – פיגול.



להקטיר אימוריו בחוץ, או כזית מאימוריו בחוץ
לאכול בשרו בחוץ, או כזית מבשרו בחוץ - פסול ואין בו כרת
וכן אתה אומר בערלים וטמאים
כיצד? השוחט את הזבח על מנת שיזרקו ערלים וטמאים בחוץ, או מקצת דמו בחוץ
על מנת שיקטירו ערלים וטמאים את אימוריו בחוץ, או כזית מאימוריו בחוץ
על מנת שיאכלו ערלים וטמאים את אימוריו בחוץ, או כזית מאימוריו בחוץ - פסול ואין בו כרת.
לזרוק דמו למחר, או מקצת דמו למחר
 להקטיר את אימוריו למחר, או כזית מאימוריו למחר
לאכול בשרו למחר, או כזית מבשרו למחר – פגול, וחייבין על אימוריו כרת
וכן אתה אומר בערלים ובטמאים
כיצד? השוחט את הזבח על מנת שיזרקו ערלים וטמאים את דמו למחר, או מקצת דמו למחר
על מנת שיקטירו ערלין וטמאין את אימוריו למחר, או כזית אימוריו למחר
על מנת שיאכלו ערלים וטמאים את בשרו למחר, או כזית מבשרו למחר - פגול וחייבין עליו כרת.

(ב)
השוחט את העולה לזרוק את דמה בחוץ, או מקצת דמה בחוץ


ראו משנה ב, ב. גם מחשבה לאכול את העולה אינה מפגלת, אלא אם חשב לעשות זאת חוץ לזמנה.
בעניין המתיר ראו משנה ב, ג-ד.
לעניין דעת ר' יהודה ראו משנה ב, ה. הוא טוען שאם חשב מחשבת זמן, ותוך כדי העבודה המשיך ופסל את הקרבן במחשבת מקום – פיגל, וחכמים רואים את הקרבן כפסול אך לא כפיגול.



השוחט לאכול בשרה בחוץ, או כזית מבשרה בחוץ - פסולה ואין בה כרת
וכן אתה אומר בערלים ובטמאים.
השוחט את הזבח לאכול כזית מעור האליה חוץ למקומה - פסול ואין בה כרת
חוץ לזמנה - פגול וחייבין עליו כרת
רבי אלעזר בן יהודה איש אוכלים אמר משום ר' יעקב
וכן היה רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכוס אומר משום רבי שמעון
אחד עור האליה ואחד עור הראש, ועור פרסות בהמה דקה וכל הנאכלין משם עור בבשר
חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת. חוץ לזמנו - פגול וחייבין עליו כרת.
כל הזבחים ששחטן שלא לשמן, קיבל והילך וזרק חוץ לזמנן
או ששחטן חוץ לזמנן, קיבל והילך וזרק שלא לשמן - פגול וחייבין עליו כרת
ובלבד שיקרב המתיר כמצותו
כיצד קרב המתיר כמצותו? שחט בשתיקה וקיבל וזרק חוץ לזמנו
או ששחט חוץ לזמנו והילך וזרק בשתיקה
או ששחט וקיבל והילך וזרק בשתיקה - זה הוא שקרב המתיר כמצותו
כיצד לא קרב המתיר כמצותו? שחט חוץ למקומו וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנו
או ששחט חוץ לזמנו קיבל והילך וזרק חוץ למקומו
או ששחט וקיבל הילך וזרק חוץ למקומו
בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום, ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן
פסול ואין בו כרת
ר' יהודה אומר: אף בזה, הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום - פגול וחייבין עליו כרת
הקדים מחשבת מקום למחשבת זמן - פסול ואין בו כרת
כיצד קדמה מחשבת זמן למחשבת מקום? שחטו חוץ לזמנו, קבל והילך וזרק חוץ למקומו
כיצד קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן? שחט חוץ למקומו, וקיבל והלך וזרק חוץ לזמנו.
הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן, וקיבל והילך וזרק חוץ לזמנו - פסול ואין בו כרת
מפני שלא קרב המתיר כמצותו.
השוחט את הזבח לאכול בשרו לחוץ, להקטיר מאימוריו למחר, לאכול בשרו למחר
להקטיר מאימוריו לחוץ
בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום, ובין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן
פסול ואין בו כרת
רבי יהודה אומר: אף בזה, הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום - פגול וחייבין עליו כרת
הקדים מחשבת מקום למחשבת זמן - פסול ואין בו כרת.

(ג)

כל הזבחים ששחטן חוץ לזמנו, או שקבלו פסולין את הדם וזרקוהו בשתיקה
או שלן הדם וזרקוהו בשתיקה, או שיצא הדם חוץ לקלעים וזרקוהו בשתיקה

אפילו חוץ לזמנו - פסול ואין בו כרת.


אם השחיטה היתה באיחור הקרבן פסול ולכן אין בו פיגול.
לעניין חצאי זית ולדעת ר' יהודה ראו משנה ב, ה.



השוחט את הזבח לאכול מבשרו כזית בחוץ וכן בפנים
להקטיר כזית מאימוריו בחוץ וכן כזית בפנים - פסול ואין בו כרת.
לאכול מבשרו כזית היום וכזית למחר, להקטיר מאימוריו כזית היום וכזית למחר
פגול וחייבין עליו כרת.
השוחט את הזבח לאכול מבשרו כחצי זית בחוץ וכחצי זית בפנים
להקטיר מאימוריו כחצי זית בחוץ וכחצי זית בפנים – כשר, וכן למחר כשר.
השוחט את הזבח לאכול מבשרו כזית בחוץ וכזית למחר, להקטיר מאמוריו כזית היום וכזית למחר
בין שהקדים מחשבת מקום למחשבת זמן, בין שהקדים מחשבת זמן למחשבת מקום
פסול ואין בו כרת
רבי יהודה אומר: אף בזה, אם הקדים מחשבת זמן למחשבת מקום - פגול וחייבין עליו כרת
הקדים מחשבת מקום למחשבת זמן - פסול ואין בו כרת.
השוחט את הזבח לאכול מבשרו כחצי זית בחוץ, להקטיר מאמוריו כחצי זית בחוץ
לאכול מבשרו כחצי זית למחר, להקטיר מאמוריו כחצי זית למחר
לאכול מבשרו כחצי זית בחוץ, להקטיר מאמוריו כחצי זית למחר - כשר
שאין אכילה והקטרה מצטרפין זה עם זה
אבל אכילה ואכילה, הקטרה והקטרה - מצטרפות זו עם זו
כיצד? השוחט את הזבח לאכול מבשרו כזית בחוץ כזית למחר
להקטיר מאמוריו כזית בחוץ כזית למחר - פסול ואין בו כרת
מפני שאכילה ואכילה, הקטרה והקטרה - מצטרפות זו עם זו.
השוחט את הזבח לאכול מבשרו כחצי זית למחר בשעת זריקה
וחשב עוד להקטיר מאמוריו כחצי זית למחר - פגול וחייבין עליו כרת
מפני ששחיטה וזריקה מצטרפין זה עם זה לפגל.
השוחט את הזבח להקטיר מאמוריו פחות מכזית למחר - כשר
שאין פחות מכזית מפגל ופוסל בכל מקום.

(ד)
השוחט את הזבח לאכול אמוריו ולהקטיר בשרו


ראו משנה ג, ג. שם פוסל ר' אליעזר וכאן בן תלמידו ר' יהודה.



לאכול דבר שאין דרכו לאכול, ולהקטיר הדבר שאין דרכו להקטיר – כשר, ורבי יהודה פוסל
להניח את דמו ואת אמוריו למחר, או להוציא לחוץ – כשר, ור' יהודה פוסל
רבי אלעזר אומר: רבי אליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר
אמר להן רבי יהודה: מה אם הניח את הדם למחר - אינו פוסל?
וחכמים אומרים: זה וזה כשר. אין לך שפוסל, אלא מחשבת אכילה והקטרה וזריקת דמים
אמר רבי: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי אלעזר, והיה אסי הבבלי יושב לפניו, ואבי עליו
א"ל: רבי, השוחט את הזבח לאכול אמוריו ולהקטיר בשרו, מהו? - אמר לו: כשר
להניח את דמו ואת אמוריו למחר או להוציאן, מהו?
אמר לו: כשר, אלא שרבי אליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר
אמר לו: שנה לי את הדבר - ושנה לו
למנחה בא אצלו. אמר לו שנה לי את הדבר, ושנה לו
למחרת בא אצלו. אמר לו: רבי, שנה לי את הדבר - ושנה לו
אמר לו: מה זה, יוסי? דומה שלא כוונת שמועתך
אמר לו: הן רבי, אלא שרבי יהודה שנה לנו פסול, וחזרתי על כל חברי ולא מצאתי לו חבר
סבור שמא טעות היא בידי, עכשיו שאמרת לי דבר משם ר' אליעזר - החזרת לי אבדתי
זלגו עיניו דמעות; אמר: אשריכם צדיקים, שאתם מחבבים את התורה
לקיים מה שנא' (תהלים קיט צז) מה אהבתי תורתך וגו'
מפני שיהודה בנו של רבי אלעאי, ואלעאי תלמידו של רבי אליעזר
לפיכך הוא שונה משנתו של רבי אליעזר.