ביאור:משנה קנים פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת קנים: א ב ג

מסכת קנים עם מפרשי המשנה: א ב ג

מבוא למסכת קינים ופירוט הפרקים

קרבנות העוף שנתערבו, והטיפול בהם לכתחילה[עריכה]

המשנה מבחינה בין קרבנות בהמה לעוף, בין חטאת לעולה ובין חובה לבין נדר או נדבה.

בכל קן שהוא חובה - גוזל אחד הוא חטאת והאחר - עולה.

את החטאת מולקים ומזים בתחתית המזבח, ואת העולה - בראשו. וראו גם זבחים ו, ב, ושם ז, א-ב. אבל בקרבנות בהמה (שכולם נשחטים בעזרה) המצב הפוך: את דם החטאת מזים בראש המזבח ואת דם העולה - בתחתיתו, וראו תוספתא חולין א, יד.

הבדלים נוספים בין קרבנות בהמה לקרבנות העוף ראו בתוספתא תמורה א, ט.

לגבי ההבחנה בין נדר לנדבה השוו מגילה א, ו. אחריות הבעלים על הנדרים מתבטאת גם במקרים שהם אבדו או נפסלו, וגם במקרים שהם גרמו נזק - ראו תוספתא ב"ק ד, א. ההבדל בתוקף גם בנדרים ונדבות שאינם לקרבן - ראו למשל תוספתא כתובות יא, ח.

כתוצאה מההבדלים בין דיני חטאת העוף לעולת העוף אין לגרום שקרבן עולה יובא כחטאת או להפך, ואין להקריב יותר ממחצית קבוצת "קינים" לחטאת או לעולה.

חטיבה I: הגדרות בסיסיות בקרבן העוף[עריכה]

(א) חטאת העוף נעשית למטה, וחטאת בהמה - למעלה.

עולת העוף נעשית למעלה, ועולת הבהמה - למטה.

אם שינה בזה ובזה - פסול.

סדר קנים כך הוא: החובה - אחד חטאת ואחד עולה.

בנדרים ונדבות - כולן עולות.

איזהו נדר? - האומר "הרי עלי עולה".

ואיזהו נדבה? - האומר "הרי זו עולה".

מה בין נדרים לנדבות? - אלא שהנדרים, מתו או נגנבו - חייבים באחריותם.
ונדבות, מתו או נגנבו - אין חייבים באחריותן:

החטיבה מבחינה בין "קן סתומה", שלא נקבע איזה מהגוזלים בה הוא חטאת ואיזה עולה - לבין ספק, שהוא גוזל שנקבעה זהותו, אבל היא אינה ידועה לנו. הקן הסתומה היא נורמלית, ואילו הספק - אינו מוקרב.

חטיבה II: ערבוב של קרבנות העוף[עריכה]

אם חטאת התערבה בחובה - מקריבים את חטאות החובה, ושאר הגוזלות הם ספק, ולכן ימותו.

הניסוח "אין כשר אלא..." קשה, וכן קשה מדוע יש צורך בהערה שבסוף המשנה. אבל ראו לקמן, ג, ה, שם יש השלכות לשאלה איזו קבוצה גדולה יותר, וגם מופיע הביטוי "אין כשר אלא". הרי שמשנה זו נוסחה בעקבות המשנה בפרק ג.

(ב) חטאת שנתערבה בעולה, ועולה בחטאת, אפלו אחד ברבוא - ימותו כלם.

חטאת שנתערבה בחובה בקיני חובה, שחצי מהגוזלים הם חטאת - אין כשר, אלא כמניין חטאות שבחובה.

וכן עולה שנתערבה בחובה - אין כשר, אלא כמנין עולות שבחובה.

בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת, בין שהנדבה מרובה והחובה מועטת,

בין ששתיהן שוות:


משנה ב עסקה במקרים שהתערבו בין קיני החובה גוזלים מפורשים, של חטאת או של עולה. (הנדבה היא דוגמא לעולה מפורשת).

אם התערבו קיני חובה של שני אנשים או יותר - מקריבים מהתערובת את הקינים המועטים. בדוגמא שלפנינו - קן אחד.

המשנה אינה מתייחסת לשאלה מי מבעלי הקינים שהתערבבו חייב להשלים את הקינים החסרים.

(ג) במה דברים אמורים? - בחובה ובנדבה.

אבל בחובה שנתערבה זו בזו

אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו ושתים לזו, שלש לזו ושלש לזו
מחצה כשר - ומחצה פסול.
אחת לזו ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו
המועט - כשר
בין משם אחד, בין משני שמות, בין מאשה אחת, בין משתי נשים:


אפילו אם הקינים משם אחד והופרשו ע"י אשה אחת, אבל הופרדו זה מזה - כגון שהפרישה קן נפרד לכל לידה, ואחר כך התערבו - אין להקריב מהם יותר מהקבוצה הקטנה. אבל אם היא לא הבחינה ביניהם - נשארו סתומים כיחידה אחת, והכהן מפריד בעצמו בין החטאות לעולות, וכמובן אין בעיה.

ר' יוסי מציע גם מקרה שבו הביאו שתי נשים קינים ועדיין נשארו הקינים סתומים כיחידה אחת, כי הן קנו הכל יחד, או נתנו את הכסף לכהן ע"י הנחתו בשופר הקינים, ראו שקלים ו, ה, לדעת חכמים.

(ד) כיצד "משם אחד"? - לידה ולידה, זיבה וזיבה - משם אחד.

"משני שמות"? - לידה וזיבה.

כיצד "שתי נשים"? - על זו לידה ועל זו לידה, על זו זיבה ועל זו זיבה - משם אחד.

"משני שמות"? - על זו לידה ועל זו זיבה.
רבי יוסי אומר: שתי נשים שלקחו קניהן בערוב, או שנתנו דמי קניהן לכהן
לאיזו שירצה כהן - יקריב חטאת, ולאיזו שירצה כהן - יקריב עולה
בין משם אחד, בין משני שמות: