ביאור:משנה בבא מציעא פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת בבא מציעא עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מבוא למסכת בבא מציעא ומבנה המסכת

בהמשך לנאמר בב"ק י, ב, על הדרכים שבהם יכול אדם לזכות בממון חברו שהופקר, עוסקים שני הפרקים הראשונים במסכת בדיני המציאה.

בפרק זה מתעלמת המשנה מהחובה להכריז על המציאה ולהחזירה, ונראה שההנחה היא שהמציאה היא רכוש המוצא, בדומה לדין הרומי. המצווה הנ"ל תופיע רק בפרק ב.

חפצים מופקרים ורכישתם[עריכה]

חטיבה I: ויכוחים על בעלות[עריכה]

(א) שנים אוחזין בטלית, זה אומר "אני מצאתיה" וזה אומר "אני מצאתיה",

הלשון "זה אומר... וזה אומר" דומה ללשון הזונות במשפט שלמה, ראו מלכים א ג כג.

הדרך הפשוטה להסביר את טענותיהם היא לאחד אותן: זה אומר: אני מצאתיה ולפיכך היא שלי, וזה אומר: אני מצאתיה ולפיכך היא שלי.

הבבלי (ב ע"א) מוסיף גם טענות נוספות הדומות לטענת המציאה - בקניה: שכל אחד טוען שהמוכר נתרצה לו.

נוסח השבועה נועד שלא להשביע אותם שבועה שהיא בודאי שקר, למרות שהתוצאה אינה סבירה. וראו הרחבה והכללה בתוספתא א, א.

זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי" -
זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו.
זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "חציה שלי",
האומר "כולה שלי" ישבע, שאין לו בה פחות משלושה חלקים רבעים,
והאומר "חציה שלי" ישבע שאין לו בה פחות מרביע.
זה נוטל שלשה חלקים, וזה נוטל רביע:


ראו תוספתא א, ב, שר' יהודה מעניק עדיפות למנהיג הבהמה ולא לרוכב.

השבועה מיועדת לסילוק הספק, ואם אין ספק אין בה צורך.

לגבי דרכי החלוקה ראו ב"ב א, ו.

(ב) היו שנים רוכבין על גבי בהמה, או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג,

זה אומר "כולה הבהמה שלי", וזה אומר "כולה שלי",
זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה - ויחלוקו.
בזמן שהם מודים או שיש להן עדים - חולקים בלא שבועה:


חטיבה II: כיצד זוכים במציאה?[עריכה]

תיאור דומה ביחס לקידושי אשה ראו בקידושין ג, א. אמנם אשה אינה תמיד מציאה, אבל לעיתים כן.

(ג) היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה, ואמר לחברו "תנה לי",

נטלה, ואמר "אני זכיתי בה" - זכה בה.
אם משנתנה לו אחרי שנתנה לו אמר "אני זכיתי בה תחילה" - לא אמר כלום שכבר זכה בה הרוכב, ואין כוונה בדיעבד.


השוו פאה ד ג: הרצון לזכות אינו מזכה. הזכות היא שילוב של רצון, זכות על הבית או השדה, וההשתמרות של המציאה בתוכם. והשוו גם תוספתא א, ג.

(ד) ראה את המציאה ונפל עליה, ובא אחר והחזיק בה - זה שהחזיק בה זכה בה.

ראה אותן את הציידים רצין אחר מציאה, אחר צבי שבור, אחר גוזלות שלא פרחו, ואמר "זכתה לי שדי" - זכתה לו.

היה צבי רץ כדרכו, או שהיו גוזלות מפריחין, ואמר "זכתה לי שדי", לא אמר כלום כי הצבי והגוזלות אינם נשארים בשדה שלו, ורק בזכות הציידים נתפסו.


יחסי הממון בין איש לאשתו דומים ליחסיו עם עבד כנעני ועם שדהו (משנה ד), שכולם כידו הארוכה. ואילו עבד עברי הוא בעל רכוש משלו.

(ה) מציאת בנו ובתו הקטנים, מציאת עבדו ושפחתו הכנענים, מציאת אשתו - הרי אלו שלו.

מציאת בנו ובתו הגדולים, מציאת עבדו ושפחתו העברים
מציאת אשתו שגרשה - אף על פי שלא נתן כתובתה
הרי אלו שלהן:


חטיבה III: מציאה העלולה להזיק לאחר[עריכה]

אין למוצא רשות להשפיע על הסטטוס של שדה של אחר. לכן לא יחזיר כי עלול לגרום למימוש האחריות ולטריפת השדה מידי בעליו.

המחלוקת היא על דיני שטרות, ולפנינו אחת מנגזרותיה.

(ו) מצא שטרי חוב, אם יש בהן אחריות נכסים כתוב בשטר שנכסים מסויימים של הלווה משועבדים להלואה - לא יחזיר, שבית דין נפרעין מהן, אפילו אם מכרו את השדות, ועלולים להוציא מיד הלקוחות

אין בהן אחריות נכסים - יחזיר, שאין בית דין נפרעין מהן, אלא רק מנכסים שבידי הלווה דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: בין כך ובין כך לא יחזיר, מפני שבית דין נפרעין מהן:


בתוספתא א, ה, מוסיפים שאם הבעל או הנותן מודה בכך יכול לתת את הגיטים ואת שטר המתנה לנמעניהם.

עצם קיומו של מסמך כתוב אינו תמיד מלמד על המציאות.

(ז) מצא גיטי נשים, ושחרורי עבדים, דיתיקי, צוואה מתנה ושוברים קבלה - הרי זה לא יחזיר,

שאני אומר: כתובים היו, ונמלך עליהם שלא ליתנם:


שטרות ואגרות אלו נכתבו על ידי בית הדין כאישורים לעניין שבורר שם. אם נכתבו - ניתנו בודאי, בניגוד למסמכים שבמשנה ז.

החפיסה והדלוסקמא מהווים סימן של המאבד, ואם נתן את הסימן מחזיר לו גם שטרי חוב וכדומה. להגדרת החפיסה, האגודה והתכריך ראו תוספתא א, ח.

לעניין המספר שלושה ראו להלן ב, ב.

המוצא צריך לחפש את המשותף לשטרות, כדי לדעת מי איבד אותם.

(ח) מצא אגרות שום ואגרות מזון, שטרי חליצה ומאונין, ושטרי ברורין, וכל מעשה בית דין

הרי זה יחזיר.

מצא בחפיסה או בדלוסקמא בשקית או בתיק, תכריך של שטרות, או אגודה של שטרות - הרי זה יחזיר.

וכמה "אגודה של שטרות"? - שלושה, קשורין זה בזה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אחד הלווה משלושה - יחזיר ללווה,
שלושה הלווין מאחד - יחזיר למלווה.

מצא שטר בין שטרותיו שלו ואינו יודע מה טיבו - יהא מונח עד שיבוא אליהו.

אם יש עמהן סמפונות אישור על פרעון חלקי של שטר אחד מבין כמה - יעשה מה שבסמפונות: