משנה בבא מציעא ה רמבם
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) איזה הוא נשך?, ואיזה הוא תרבית?
- איזה הוא נשך?
- המלווה סלע - בחמישה דינרין,
- סאתים חיטים - בשלש,
- מפני שהוא נושך.
- ואיזה הוא תרבית?
- המרבה בפירות.
- כיצד?
- לקח ממנו חיטים, מדינר זהב לכור - וכן השער.
- עמדו חיטים - בשלשים דינר.
- אמר לו: תן לי חיטיי, שאני מוכרן - ולוקח אני בהן יין.
- אמר לו: והרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר,
- הרי לך אצלי בהן יין - ויין אין לו.
(ב) המלווה את חברו -
- לא ידור בחצרו - חינם,
- ולא ישכור הימנו - בפחות,
- מפני שהיא ריבית.
- מרבין על השכר - ואין מרבין על המכר.
- כיצד?
- השכיר לו את החצר,
- ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי - הרי היא לך בעשר סלעים לשנה,
- ואם משל חודש בחודש - מסלע בחודש,
- מותר.
- מכר לו את השדה,
- ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי - הרי היא לך באלף זוז,
- ואם לגורן - בשנים עשר מנה,
- אסור.
(ג) מכר לו את השדה,
- ונתן לו מקצת דמיה,
- ואמר לו: אימתי שתרצה, הבא מעות - וטול את שלך,
- אסור.
- הלווהו על שדהו,
- ואמר לו: אם אין אתה נותן לי, מכאן ועד שלש שנים - הרי היא שלי,
- הרי היא שלו.
- כך היה בייתוס בן זונין עושה - על פי חכמים.
- ואמר לו: אם אין אתה נותן לי, מכאן ועד שלש שנים - הרי היא שלי,
(ד) אין מושיבין את החנווני - למחצית שכר,
- לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות - למחצית שכר,
- אלא אם כן - נתן שכרו כפועל.
- לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות - למחצית שכר,
- אין מושיבין תרנגולין - למחצה,
- ואין שמין עגלים וסייחים - למחצה,
- אלא אם כן - נתן לו שכר עמלו ומזונו.
- אבל - מקבלין עגלים וסייחים למחצה,
- ומגדלין אותן - עד שיהוא שלשים,
- וחמור - עד שתהא טוענת.
- ואין שמין עגלים וסייחים - למחצה,
(ה) שמין פרה וחמור - וכל דבר שדרכו לעשות ולאכל.
- מקום שנהגו לחלוק את הוולד מיד - חולקים,
- מקום שנהגו לגדל - יגדלו.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- שמין עגל עם אימו,
- וסיח עם אימו,
- ומפרין על שדהו,
- ואינו חושש משום ריבית.
(ו) אין מקבלין צאן ברזל מישראל - מפני שהיא ריבית.
- אבל מקבלין צאן ברזל - מן הגוים,
- ולווים מהן - ומלווים אותם בריבית,
- וכן בגר תושב.
- מלווה ישראל - מעותיו של נוכרי,
- מדעת הנוכרי - ולא מדעת ישראל.
(ז) אין פוסקין על הפירות - עד שיצא השער.
- היה הוא תחילה לקוצרים -
- פוסקים עימו על הגדיש,
- ועל העבט של ענבים,
- ועל המעטן של זיתים,
- ועל ביצים של יוצר,
- ועל הסיד - משישקע כבשנו.
- פוסקים עימו על הגדיש,
- פוסק עימו על הזבל - כל ימות השנה.
- רבי יוסי אומר:
- אינו פוסק עימו על הזבל - עד שיהא לו זבל באשפה.
- וחכמים - מתירין.
- רבי יוסי אומר:
- פוסק עימו - כשער הגבוה.
- רבי יהודה אומר:
- אף על פי שלא פסק עימו,
- יכול הוא לומר לו: תן לי כזה - או תן לי את מעותי.
- רבי יהודה אומר:
(ח) מלווה אדם את אריסיו חיטים - בחיטים לזרע,
- אבל לא לאכל.
- שהיה רבן גמליאל,
- מלווה את אריסיו חיטים ביוקר והוזלו - או בזול והוקרו,
- ונוטל מהן - כשער הזול.
- לא שהלכה כן - אלא שרצה להחמיר על עצמו.
(ט) לא יאמר אדם לחברו:
- הלוויני כור חיטים - ואני נותן לך לגורן,
- אלא אומר לו: עד שיבוא בני,
- או עד שאמצא את המפתח.
- והלל - אוסר.
- וכן היה הלל אומר:
- לא תלווה אישה כיכר לחברתה - עד שתעשנו דמים,
- שמא יוקרו חיטים - ונמצאו באות לידי ריבית.
- לא תלווה אישה כיכר לחברתה - עד שתעשנו דמים,
(י) אומר אדם לחברו:
- נכש עימי - ואנכש עימך,
- עדור עימי - ואעדור עימך.
- אבל לא יאמר:
- נכש עימי - ואעדור עימך,
- עדור עימי - ואנכש עימך.
- כל ימי גריד - אחד.
- כל ימי רביעה - אחת.
- לא יאמר לו: חרוש עימי בגריד - ואני עימך ברביעה.
[יא] *הערה 1: רבן גמליאל אומר:
- יש ריבית מוקדמת - ויש ריבית מאוחרת.
- כיצד?
- נתן את עיניו - ללוות ממנו,
- היה משלח לו, ואמר: בשביל שילווני - זו היא ריבית מוקדמת.
- לווה הימנו - והחזיר לו מעותיו,
- היה משלח לו, ואמר: בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי - זו היא ריבית מאוחרת.
- רבי שמעון אומר:
- יש ריבית דברים,
- לא יאמר לו: דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני.
- יש ריבית דברים,
(יא) [יב] ואלו עוברין בלא תעשה -
- המלווה, והלווה, והערב, והעדים.
- וחכמים אומרין: אף הסופר.
- עוברין על "בל תיתן לו" (ראה ויקרא כה לז),
- ועל "בל תיקח ממנו" (ראה ויקרא כה לו),
- ועל "לא תהיה לו כנושה" (שמות כב כד),
- ו"לא תשימון עליו נשך" (שם),
- ו"לפני עיוור לא תיתן מכשול, ויראת מאלוהיך" (ויקרא יט יד).
הערות
[עריכה]- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה בבא מציעא ה
משנה בבא מציעא, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב