משנה בבא מציעא ה ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ה · משנה ה | >>
שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה.
מקום שנהגו לחלוק את הולדות מיד, חולקין, מקום שנהגו לגדל, יגדלו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו.
ומפריז על שדהו, ואינו חושש משום רבית.
שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר, וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, לְמֶחֱצָה.
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלֹק אֶת הַוְּלָדוֹת מִיָּד, חוֹלְקִין;
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל, יְגַדְּלוּ.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- שָׁמִין עֵגֶל עִם אִמּוֹ וּסְיָח עִם אִמּוֹ.
- וּמַפְרִיז [נ"א: וּמַפְרִין] עַל שָׂדֵהוּ,
- וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית:
שמין פרה וחמור - וכל דבר שדרכו לעשות ולאכל.
- מקום שנהגו לחלוק את הוולד מיד - חולקים,
- מקום שנהגו לגדל - יגדלו.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- שמין עגל עם אימו,
- וסיח עם אימו,
- ומפרין על שדהו,
- ואינו חושש משום ריבית.
מפרין על שדהו - כגון מה שזכרו שישכור ראובן משמעון שדהו בעשרה כורין חיטין בכל שנה, ואם אמר לו ראובן תן לי כך וכך דינרין שאוציא על שדה זו ואני נותן לך שנים עשר כור כל שנה, מותר.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל שאומר שמין עגל עם אמו:
שמין פרה - גדולה, וחמור גדול, שראויין למלאכה, ומלאכתן כולה למקבל:
למחצה - לחלוק שבח שישביחו, בדמים ובולדות:
לחלוק את הולדות מיד - כשתבוא שעת חלוקתן, בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמישים יום:
שמין עגל עם אמו - ואין צריך ליתן עמל ומזון לעגל יז אלא לאם. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
ומפרין על שדהו - לשון פרה ורבה. ואית דגרסי ומפריז, בזיי"ן, לשון "פרזות תשב ירושלים" (זכריה ב). כלומר, מרחיב על שדהו. והוא שיאמר לו [חוכר למחכיר]: אתה רגיל ליקח בחכירות שדך עשרה כורין לשנה, הלויני מאתים זוז שאוכל להוציא לזבל שדה זו ולזרעה ולחרשה, ואני מעלה לך בחכירותה י"ב כורים לשנה ואחזיר לך מעותיך, זה מותר, דהוי כאילו מעדיף לו שני כורים הללו מפני שחוכר ממנו שדה טובה ומשובחת שחכירותה יפה מחכירות שדה רעה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו. כתב הר"ב וא"צ ליתן שכר עמל ומזון לעגל. דאיכא גללים ואידך גללים אפקורי מפקיר להו. גמרא ד' ס"ח. ומ"ש הר"ב ואין הלכה כרשב"ג. עיין בפ"ח דעירובין [משנה ז']:
(יז) (על הברטנורא) דאיכא גללים. ואירך. גללים אפקורי מפקיר להו. גמרא:
שמין פרה וחמור וכו': פ"ח דהלכות שלוחין ושותפין סימן ג' ד':
וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה: אית דל"ג מלת למחצה. והר"ר יהוסף ז"ל הגיה וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול מקום וכו' וכתב שכן מצא בכל הספרים. והילך לשון הרמב"ם ז"ל שם שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול ויהי' השכר לאמצע אע"פ שזה מתעסק הרי יש לו ריוח אחר לעצמו בעבודת הבהמות שהרי שוכר אותה או עובד בה ונהנה בשכרה ובעבודתה:
וסייח עם אמו: בנקודת חירק תחת הסמך של וסייח. ובפ"ק דר"ה דף ג' פרש"י ז"ל סייח עיר בן סוס ע"כ. בפי' רעז"ל ואין צריך ליתן שכר עמל ומזון לעגל דאיכא גללים ואידך גללים אפקורי מפקר להו גמ':
יכין
שמין פרה וחמור: גדולים:
וכל דבר שהוא עושה ואוכל: שיהיה כל מלאכתן להמקבל:
למחצה: לחלוק הרויח כשיתפטמו או כשילדו:
מקום שנהגו לגדל יגדלו: ואע"ג דלקבל עגלים אסור, וכמשנה ד' בתרנגולים, הרי הכא מה שימות מהן אינו משלם כלום מדלא הוברר של מי הוא:
רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו: וא"צ ליתן שכר עמל ומזון לולד מדמרוויח המקבל במלאכת אמו:
ומפריז על שדהו: לגירסת מפריז הוא כמו ערי פרזי, ר"ל מרחיב שדהו ולגירסת מפרין הוא לשון פרי וריבוי [או מלשון פורנא ליתמי [(כתובות כד, א)], שפירש רש"י שם הריווח ליתומים]. ור"ל שיאמר החוכר להמחכיר, בחכירות שדך יתנו לך י' כורין לשנה, הלוני ק' זוז, כדי שאוכל לזבל ולחרוש שדך יפה, ואתן לך בחיכורו ט"ו כורין לשנה, וזה מותר, דמה שמוסיף לו, לא שכר הלואת הק' הוא, רק בעבור שחכר ממנו שדה משובחת יותר, והכי קיי"ל [(שו"ע יו"ד קמו, ה)]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- בבלי סט ב | רמב"ם הלכות שלוחין ושותפין ח יג | שולחן ערוך יורה דעה קעז כגבבלי סט ב | שולחן ערוך יורה דעה קעו ה