רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרמב"ן | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


(דף ס:) (לג ב)


איזהו נשך ואיזה הוא תרבית איזה הוא נשך המלוה סלע בחמשה דינרין וסאתים חטין בשלש מפני שהוא נושך אי זה הוא תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חיטי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין א"ל הרי חטיך עשויין עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי בהם יין ויין אין לו:

גמ' ת"ר (ויקרא כה) את כספך לא תתן לו בנשך וגו' אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל נשך באוכל מנין ת"ל (דברים כג) נשך אוכל רבית בכסף מנין ת"ל נשך כסף אם אינו ענין לנשך כסף שהרי נאמר את כספך לא תתן לו בנשך תנהו ענין לרבית כסף אין לי אלא בלוה במלוה מנין נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה מה נשך האמור בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית אף נשך האמור במלוה לא תחלק בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית ומנין לרבות כל דבר שנאמר נשך כל דבר אשר ישך

(לד א) ת"ר (ויקרא יט) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה במדה זו מדת קרקע שלא ימוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח במשורה שלא ירתיח וק"ו ומה משורה שהיא אחד משלשים (ושלשה) בלוג הקפידה עליו תורה ק"ו להין וחצי הין ושלישית ההין אמר רבא למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית יציאת מצרים במשקלות יציאת מצרים גבי ציצית אמר הקב"ה אני שהבחנתי במצרים בין טיפת בכור לטיפה שאינה של בכור אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו ביד כותי ומלוה אותן לישראל ברבית וממי שטומן משקלותיו במלח וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא:

איזה הוא רבית אטו האי דאמרינן עד השתא לאו רבית הוא אמר רבי אבהו עד כאן של תורה מכאן ואילך של דבריהם עד כאן רבית קצוצה מכאן ואילך אבק רבית א"ר אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק רבית אינה יוצאה בדיינין ורבי יוחנן אמר אפילו רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין והילכתא כרבי אלעזר אמר רב נחמן בר יצחק מ"ט דר"א דכתיב (ויקרא כה) וחי אחיך עמך אהדר ליה דניחי בהדך וכי קאמרינן רבית קצוצה יוצאה בדיינין הני מילי מיניה דידיה אבל מירתיה לא כדאמרינן איוב כו יכין רשע וצדיק ילבש ת"ר הניח להן אביהן מעות של רבית אע"פ שהן יודעין שהן של רבית אין חייבין להחזיר ואם הניח להן אביהן פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן ואקשינן והני מי מחייבי בכבוד אביהן קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ואוקימנא בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת טעמא דעשה תשובה הוא דחייבין להחזיר דבר המסוים אבל אם מת ולא עשה תשובה אפילו דבר מסוים אין חייבין להחזיר דאמר קרא ויקרא כה אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידיה אזהריה רחמנא לבריה לא אזהריה רחמנא ת"ר שנים מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהן מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורים מוטב ישתו שניהן וימותו ואל יראה אחד מהן במיתת חבירו עד שבא ר"ע ודרש שם וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך:

לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור.

וכי אין לו מאי הוי והתניא אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא (לד ב) השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה אמר רבא בבא לחוב בדמיהן עסקינן כדתני ר' אושעיא דתני ר' אושעיא הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד לו על גורנו ואמר לו תן לי את מעותי שאני רוצה ליקח בהן חטין אמר לו חטין יש לי שאני נותן לך צא ועשאם עלי כשער של עכשיו הגיע זמן למכור יין אמר לו תן לי חיטי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין אמר לו יין יש לי שאני נותן לך צא ועשאם עלי כשער של עכשיו הגיע זמן שמן למכור אמר תן לי ייני שאני מוכרו ולוקח אני בו שמן אמר לו שמן יש לי שאני נותן לך צא ועשאם עלי כשער של עכשיו בכולן יש לו מותר אין לו אסור ומאי לקח דקתני במתניתין לקח בהלואתו אמר רבא ש"מ מדרבי אושעיא תלת ש"מ מעמידין מלוה על גבי פירות ולא אמרינן דלא באיסרו בא לידו וש"מ והוא שיש לו וש"מ איתא לדר' ינאי דאמר מה לי הן ומה לי דמיהן אמר רבא השתא דא"ר ינאי מה לי הן ומה לי דמיהן (כן הוגה בד"ק) (ומדאמר מ"ל הן ומה לי דמיהן מה לי דמיהן ומה לי הן נמי אמרי' ופוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו.

ואי קשיא לך הא דתניא בכולן יש לו מותר אין לו אסור התם שלקח בהלואתו הכא בזוזיה זבין תני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא יש דברים שהן מותרים ואסור לעשותן מפני הערמת רבית כיצד אמר לו הלויני מנה א"ל מנה אין לי חטים במנה יש לי שאני נותן לך נתן לו (לה א) חטים במנה וחזר ולקחם ממנו בכ"ד סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית:

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא צריך לאיתחזויי בבי דרי למאי אי למיקנא לא קני ואי לקבולי עליה מי שפרע כי לא מיתחזי נמי מקבל לעולם לקבולי עליה מי שפרע ומאן דיהב זוזי אתרעא לבי תרי תלתא יהיב אי מיתחזי ליה סמכא דעתיה ואי לא לא סמכא דעתיה א"ל אמינא אשכחת פירי דשפירי מדידי ושקלת א"ר אשי השתא דאמרת משום מיסמך דעתא הוא אפילו אשכחיה בשוקא וא"ל סמכא דעתיה.

א"ר נחמן כללא דריביתא כל אגר נטר ליה אסור א"ר נחמן האי מאן דיהיב זוזי לקיראה וקא אזלן ד' ד' וא"ל יהיבנא לך ה' איתינהו שרי ליתינהו אסור פשיטא לא צריכא דאית ליה אשראי במתא מהו דתימא כיון דאית ליה אשראי כעד שיבא בני או עד שאמצא מפתח דמי קמ"ל כיון דמחוסר גוביאנא כמאן דליתינהו דמיא ואמר ר"נ האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה ואישתכח טפייאתא אי בכדי שהדעת טועה מיחייב לאהדורי ואי לא מתנה הוא דיהיב ליה והיכי דמי בכדי שהדעת טועה בעישוריאתא וחימושיאתא כגון שמצא תוספת חמשה או תוספת עשרה חייב להחזיר דאיכא למימר דילמא ה' ה' הוה מני או י' י' הוה מני וקא טעי בחדא י' או בחדא ה' אי נמי כגון דקא מני ה' ומנח חדא והדר מני ה' ומנח חדא לידע כמה ה' קא מני או כמה י' קא מני וטעה ועירבינהו להנהו סימאני בגוייהו הלכך הוא מחייב לאהדורי דטעותא היא ואי לא מתנה הוא דיהיב ליה א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי איניש תקיפא דלא יהיב מתנה מאי אמר ליה דלמא מיגזל גזליה וקא מבלע ליה בחשבון דתניא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא ואי איניש מעלמא דלא שקל וטרא בהדיה מאי אמר ליה דילמא איניש אחרינא גזליה ואמר ליה זיל אוזיף ליה לפלניא ואבלע ליה בחשבון אמר רבא האי מאן דיהיב זוזי לגינאה וקא אזלי עשרה קארי בזוזא בני זרתא זרתא וא"ל יהיבנא לך בני גרמידא גרמידא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי ואי קשיא לך הא דתניא ההולך לחלוב את עיזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חבירו ואמר לו מה שעיזי חולבות מכור לך מה שרחילי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך מותר אבל אם אמר לו מה שעיזי חולבות כך וכך בכך וכך מכור לך או מה שרחילי גוזזות כך וכך בכך וכך מכור לך או מה שכוורתי רודה כך וכך בכך וכך מכור לך אסור ואע"ג דממילא קא רבו כיון דליתינהו בההיא שעתא אסור התם לאו מיניה קא רבו דשקלי ליה להאי חלב וגיזה ואתי אחריני הכא קארי מיניה קא רבו דאי שקלית ליה להאי קארי לא אתי אחרינא וכד שביק ליה התם לית ליה ללוה פסידא בגויה הלכך שפיר דמי אמר אביי שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי דמי חביתא אי תקפה תקפה ברשותך ואי יקרא או זילא ברשותי אמר ליה רב שרביא לאביי האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא אמר ליה (לה ב) כיון דקא מקבל עליה זילא ויוקרא קרוב לזה ולזה הוא:

מתני' המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית:

מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה ואם של חדש בחדש סלע בחדש מותר מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי היא לך באלף זוז ואם לגורן בי"ב מנה אסור:

גמ' א"ר יוסף בר מניומי אר"נ אע"פ שאמרו הדר בחצר של חברו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר איכא דאמרי א"ר יוסף בר מניומי אר"נ אע"פ שאמרו הדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלויני ודור בחצרי צריך להעלות לו שכר מאן דאמר הלוהו כל שכן הלויני ומאן דאמר הלויני אבל הלוהו לא מ"ט כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה לית לן בה והילכתא כלישנא קמא דאפילו הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר אבל להוציא ממנו בדיינין בהלויני ודר בחצירי מפקינן מיניה אגרא דהויא לה רבית קצוצה אבל הלוהו ודר בחצרו דלאו אדעתא דהכי אוזפיה אבק רבית היא ואינה יוצאה בדיינין דהויא ליה כרבית מוקדמת ורבית מאוחרת ולא תימא דהני מילי היכא דפרע ליה זוזי דאוזפיה והדר קא תבע באגר ביתיה אלא אפילו קא תבע ליה מיקמי דלפרעיה לא מחייבינן ליה לנכויי ליה שיעור אגר ביתיה כדאמרינן לקמן אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה בלא זוזי מ"ט כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא רב יוסף בר חמא הוה תקיף בעבדי דאינשי דמסיק בהו זוזי ועביד בהו עיבידתא א"ל רבא בריה מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה אנא כרב נחמן סבירא לי דאמר רב נהמן עבדא נהום כריסיה לא שוי אמר ליה אימור דאמר ר"נ כגון דארו עבדיה דמרקיד ביני כובי עבדי אחריני דמעבד עבדי מי אמר א"ל אנא כי הא סבירא לי דאמר רב דניאל בר רב קטינא א"ר התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור מ"ט (לו א) דניחא ליה דלא ניסתרו עבדיה א"ל הני מילי היכא דלא מסיק ביה זוזי מר כיון דמסיק ביה זוזי מיחזי כרבית דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אע"פ שאמרו הדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר א"ל הדרי בי אמר אביי האי מאן דמסיק ((ד"ת מ"ז) ארבע) זוזי דרביתא בחבריה וקא אזלי חיטי ארבעה גריוי בשוקא ויהיב ליה איהו חמשה כי מפקינן מיניה ארבעה מפקינן מיני' ואידך אוזולי הוא דזיל גביה רבא אמר חמשה מפקינן מיניה דבתורת רביתא אתאי לידיה והלכתא כרבא וכן מאן דמסיק בחבריה זוזי דרביתא ויהב ליה גלימא בגוייהו כי מפקינן מיניה גלימא מפקינן מיניה מ"ט כי היכי דלא לימרו גלימא דמיכסי וקאי גלימא דרביתא הוא אמר רבא האי מאן דמסיק תריסר זוזי דרביתא בחבריה ואוגר ליה חצר דמיתגרא בעשרה בתריסר כי מפקינן מיניה תריסר מפקינן מיניה א"ל רב אחא מדפתי לרבינא ולימא ליה כי אגירנא הכי דהוה קא משתרשי לי השתא דלא קא משתרשי לי כי דאגרי כ"ע הוא דאגרנא א"ל לא משום דאמרי ליה סברת וקבילת:

מרבין על השכר ואין מרבין על המכר וכו':

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והאי כיון דלא מטי זימניה למיגבא לאו אגר נטר ליה הוא (כצ"ל וכ"ה בגמ' וכ"ה בדפוס קושט' ובדפוס סביוניטא) דשויא הכי והאי דקאמר ליה אם מעכשיו אתה נותן לי היא שלך בעשרה סלעים לשנה אוזולי הוא דקא מוזיל גביה וסיפא כיון דזביני נינהו בעי למשקל זוזי מהשתא הלכך אגר נטר ליה הוא ואסור:

תוספתא (פרק ו) הלוקח מכר מחבירו על מנת ליתן לו מיכן ועד י"ב חדש רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום רבית ירושלמי (הל"א) תני יש דברים שהן כמו רבית ומותרין (ובתחלה) כיצד לוקח אדם שטרותיו של חברו ומלוותו של חברו בפחות ואינו חושש משום רבית אמר רבא דקו בה רבנן בהא מילתא ואוקמוה אקרא ויקרא כה כשכיר שנה בשנה יהיה עמך שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא לשנה אחרת (ד"ת מ"ז וכן ליתא בד' קונשטאנטינא) אמר ר"נ טרשא שרי איתיביה רב חמא אם לגורן בשנים עשר מנה אסור התם קץ ליה הכא לא קץ ליה) א"ר פפא טרשא דידי שרי מאי טעמא שיכראי לא פסיד (לו ב) וזוזי לא צריכנא אנא הוא דקא עבידנא מילתא גבי לוקח א"ל רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא מאי חזי מר דאזיל בתר דידיה זיל בתר לוקח דאילו הוה ליה זוזי הוה שקיל כדהשתא השתא דלית ליה זוזי שקיל כי יוקרא דלקמיה וקא חסר טובא אלא אמר רב חמא טרשא דידי ודאי שרי מ"ט ניחא להו דליקו ברשותי דכל היכא דאזלי שבקו להו מיכסי ונקיטי להו שוקא והלכתא כרב חמא וליתא לדרב פפא:

מתני' מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי היא שלי הרי הוא שלו וכך היה ביתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים:

גמ' מי אוכל פירות רב הונא אמר מוכר אוכל פירות רב ענן אמר משלשין את הפירות ולא פליגי הא דרב הונא כדא"ל לכי מייתית זוזי קני והא דרב ענן משלשין כדאמר ליה לכי מייתית זוזי קני מעכשיו תאני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא פעמים ששניהן מותרין פעמים ששניהן אסורין פעמים שהלוקח אסור ומוכר מותר פעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור עני רבא בתריה פעמים ששניהן מותרין דאמר ליה

(לז א) כשיעור זוזך.

פעמים ששניהן אסורין דא"ל לכי מייתית קני מעכשיו.

מוכר מותר ולוקח אסור דא"ל לכי מייתית קני לוקח מותר ומוכר אסור דא"ל קני מעכשיו וזוזי להוי הלואה גבך.

משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו לכשתרצה ותמכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור בשוויהן מותר מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהו לי מעות תחזירם לי אסור לכשיהו לך מעות אחזירם לך מותר מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא סיפא דא"ל מדעתו ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת אי טרפי לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי בעלמא הוא א"ל רב אשי לאמימר והא אמר רבא סיפא דאמר מדעתו הא לאו הכי תנאי מעליא הוא א"ל לא תימא דא"ל מדעתו אלא נעשה כמאן דא"ל מדעתו ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו אינגד ואיתנח אמרה ליה דביתהו אמאי קא מיתנחת אי קיימת דידך אנא אמר רב זביד פיטומי מילי בעלמא הוא אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא אי לאו פטומי מילי בעלמא הוא מאי בדידה קיימא למישרא תנאה בגיטא א"ל מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה קא גמר ויהיב קמ"ל:

הלוהו על שדהו ואמר לו וכו':

אוקימנא למתניתין בדאמר ליה קני מעכשיו אבל אי לא א"ל קני מעכשיו לא קני דקי"ל כל דאי אסמכתא היא ולא קניא:

אמר רב הונא בשעת מתן מעות קני אבל לאחר מתן מעות לא קני אלא כנגד מעותיו ורב נחמן אמר אפילו לאחר מתן מעות נמי קני הכל עבד רב נחמן עובדא (בס"י וכן בגמ' אי' גבי ריש גולתא) כשמעתיה קרעיה רב יהודה לשטריה אמר ריש גלותא לר"נ קרעיה (לז ב) לשטריך גברא רבא קרעיה חזא ביה טעמא וקרעיה איכא דאמרי הכי קא"ל דרדקא קרעיה דכ"ע בדינא לגבי דידי כדרדקי דמי הדר אמר רב נחמן אפילו בשעת מתן מעות לא קנה כלום איתיביה רבא לרב נחמן אם אין אתה מביא לי מכאן עד ג' שנים הרי היא שלי הרי היא שלו א"ל אני אומר אסמכתא קניא ומניומי אמר לא קניא קשיא מתניתין איבעית אימא ר' יוסי היא דאמר אסמכתא קניא ואיבעית אימא דא"ל מעכשיו א"ל מר ינוקא ומר קשישא בני דרב חסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דר"נ אסמכתא בזמניה קניא בלא זמניה לא קניא א"ל פשיטא כל מידי נמי בזמניה קניא בלא זמניה לא קניא דלמא הכי קאמריתו אשכחיה בגו זמניה וא"ל קני קני אשכחיה לאחר זמניה וא"ל קני לא קני מ"ט מחמת כיסופא הוא דקא"ל ולא היא אפי' אשכחיה בגו זמניה וא"ל קני לא קני והאי דא"ל הכי סבר כי מטא זימניה לא ניטרח אמר רב פפא האי אסמכתא זימנין דקניא וזימנין לא קניא אשכחיה לאחר זמניה ואשכחיה דשתי שיכרא קני דקא מהפך בזוזי לא קני א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא דילמא לפכוחי פחדיה אי נמי איניש אסמכיה דיהיב ליה זוזי אלא אמר רבינא אי קפיד בדמי ודאי קני א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא דילמא כי היכי דלא תיזלזל ארעא אלא א"ר פפא אי קפיד בארעא ודאי קני ואמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן אסמכתא לא קניא אפותיקי הוה למגבי מינה אמר רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא מי קא אמר ליה קני לגוביינא אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא ואי אמר ליה קני למגבא מיניה מאי הוה אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ואלא אפותיקי דקאמר רב פפא מאי היא דאמר לא יהא לך פרעון אלא מזו רב בר שבא הוה מסיק ביה רב כהנא זוזי א"ל אי לא פרענא לך ביום פלוני גבי מהאי חמרא סבר רב פפא למימר כי אמרינן אסמכתא לא קניא הני מילי בארעא דלאו לזבונה קיימא אבל חמרא כיון דלזבוני קאי בזוזי דמי א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא הכי אמרינן משמיה דרבא כל דאי לא קני אמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא הדרא ארעא והדרי פירי למימרא דסבר רב נחמן מחילה בטעות לא הויא מחילה והא איתמר המוכר פירות דקל לחבירו א"ר הונא עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו משבאו לעולם אין יכול לחזור בו ורב נחמן אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ואמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה התם זביני הכא הלואה בזביני דליכא איסורא הויא מחילתו מחילה בהלואה דאיכא (לח א) איסורא לא הויא מחילתו מחילה:

ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי אדעא מקריבאי אזל זבן לה א"ל אי הוו לי זוזי מהדר' לה ניהלי א"ל את ונוולא אחי אמר רבה בר רב הונא כל את ונוולא אחי סמכא דעתיה ולא גמר ומקני ארעא הדרא פירי כרבית קצוצה הוו ויוצאין בדיינין או דילמא אבק רבית הוו ואין יוצאין בדיינין אמר רבה בר רב הונא מיסתברא כאבק רבית הוו ואין יוצאין בדיינין א"ל אביי לרבא משכנתא מאי משום דלא קץ ליה הוא וה"נ לא קץ ליה או דילמא התם זביני אבל משכנתא הלואה היא וכרבית קצוצה א"ל התם טעמא משום דלא קץ ליה וה"נ לא קץ ליה אמר רב פפי עביד רבינא עובדא והשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא וקי"ל כרבינא בזביני וכ"ש משכנתא דהלואה היא ודוקא במשכנתא בלא נכיתא אבל משכנתא בנכיתא אליבא דרבינא שריא ואיהו גופיה הוי אכיל בנכיתא דגמר לה משדה אחוזה דאע"ג דקא הוי פירי דשויא טובא אמר רחמנא פריק לה בארבעה זוזי ה"נ ל"ש אבל רב כהנא ורב פפי ורב אשי לא אכלי בנכיתא דסבירא להו דאסירא והתם בשדה אחוזה הקדש הוא ורחמנא אוקמיה אפריון אבל הכא הלואה היא ומיחזי כרבית הלכך אליבא דידהו אבק רבית היא ואינה יוצאה בדיינין וקי"ל כוותיהו וליתא לדרבינא בהא ואלא במאי ניכול כמשכנתא דסורא דכתבי הכי במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי כדמייתי ליה זוזי אכל מלוה שיעור זוזי מסלקינן ליה בלא זוזי אכל טפי לא מפקינן מיניה ולא מחשבינן משטרא לשטרא ביתמי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי (המ"מ פרק ו מהל' מלוה כ' שגי' הר"מ והאלפס גם ביתמי טפי לא מפקינן מיניה ועיין בלח"מ שהכריע כן) לא מפקינן מיניה ומחשבינן משטרא לשטרא אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה בלא זוזי מ"ט כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא מ"ט אבק רבית היא ואבק רבית אינו יוצא בדיינין והלכתא כרב אשי (לח ב) האי משכנתא משכנתא בנכיתא היא כי היכי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא דהא משכנתא בלא נכיתא קי"ל בה כרבינא דרבית קצוצה היא ויוצאה בדיינין דהויא לה כהלויני ע"מ שתאכל שדה זו בחנם דהיינו רבית קצוצה ואיכא מאן דסבירא ליה כרבינא בזבינא בלחוד אבל משכנתא אבק רבית היא ומוקים להא במשכנתא בלא נכיתא:

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאמרי תרוייהו האי משכנתא באתרא דמסלקי כל אימת דמייתי זוזי אין בעל חוב גובה ממנה ואין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית משמטתה ובאתרא דלא מסלקי אלא עד דמישלם זימנא בעל חוב גובה ממנה והבכור נוטל בה פי שנים ואין השביעית משמטתה אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא האי משכנתא באתרא דמסלקי בדמייתי זוזי מסלקי ליה ואפילו מתמרי דנפלי אבודיא ואי אגבהינהו בסנסני קנינהו פשיטא באתרא דמסלקי ואמר לא מסתליקנא הא אמר לא מסתליקנא אלא באתרא דלא מסלקי ואמר מסתליקנא מאי רב פפא אמר לא צריך למיקנא מיניה ורב ששת בריה דרב אידי אמר צריך למיקנא מיניה והלכתא (לט א) צריך למיקניא מיניה:

א"ר אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא סתם משכנתא שתא למאי נפקא מינה דאי אכל שתא מסלק ליה ואי לא לא מסלק ליה הני שמעתתא דמשכנתא כולהו במשכנתא בנכייתא נינהו ואע"ג דסבירא לן דמשכנתא בנכייתא אסירה ה"מ לכתחלה אבל אי עבר ועביד הכי דינא כי הני שמעתתא דאבק רבית היא ואינה יוצאה בדיינין וא"ר אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נ"מ לדינא דבר מיצרא ((ד"ת לא גרס) אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל איזיל אטרח ואייתי זוזי מאי רבינא אמר אכיל מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל והלכתא לא אכיל רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכייתא אמר מר זוטרא מ"ט דמאן דאכיל מידי דהוה אשדה אחוזה שדה אחוזה אע"ג דקא אכיל הקדש טובא פריק בארבע' זוזי הכי נמי ל"ש ומאן דאסר התם לאו הלואה הכא הלואה) אמר רבא לית הלכתא לא כטרשי פפונאי ולא כטרשי מחוזנאי ולא כחכירות נרשאי טרשי פפונאי טרשא דרב פפא דקא כתבינן לעיל טרשאי מחוזנאי דזקפי להו רווחא אקרנא וכתבי ליה בשטרא מי יימר דהוי רווחא חכירי נרשאי דכתבי הכי משכן ליה פלניא ארעא לפלניא והדר חכרה מיניה אימת קניא דמקנא ניהליה והאידנא דקא כתבי הכי וקנינא מיניה ושהינא כמה עידנין והדר חכרה מיניה שפיר דמי ((ד"ת מ"ז) למימר דעבדינן הכי לכתחלה במשכנתא בנכייתא) שלא תנעול דלת בפני לוין ולאו מלתא היא אלא הלכתא כדכתבינן במשלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף והכי פסקו רבנן קשישי :

מתני' אין מושיבין חנוני למחצית שכר ולא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר (לט ב) אלא א"כ נותן לו שכרו כפועל אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלין וסייחין למחצה אא"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו אבל מקבלין עגלים וסייחין למחצה ומגדלין אותן עד שיהו משולשין וחמור עד שתהא טוענת:

שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול (ולאכול למחצה מקום כו' כצ"ל) מקום שנהגו לחלוק את הוולד מיד חולקין מקום שנהגו לגדל יגדלו ר"ש בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום רבית:

גמ' תנא כפועל בטל מאי כפועל בטל אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה ת"ר כמה הוא שכרו בין מרובה בין מועט דברי ר"מ רבי יהודה אומר אפילו לא טיבל עמו אלא בציר ואפילו לא אכל אלא גרוגרת אחת זה הוא שכרו (בד"ק הגי' משלם) רבי שמעון בן יוחאי אומר נותן לו שכרו משלם והלכתא כר' מאיר דסתם מתני' כוותיה ומיהו הא דאמר ר"מ בין מרובה בין מועט לאו בכולהו יומי דשותפות קאמר אלא בכל יום ויום קאמר עד מישלם יומי שותפותא דיהיב ליה כל יומא כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה והיינו דקאמר בין מרובה בין מועט כדפסקו ומתנו אהדדי לפום ההיא עבידתא דבטל מינה ואי בעי למיפסק כל יומי דשותפותא פסקינן כדרבא דאמר אי שקיל מלוה פלגא באגר דארי תרי תילתי בהפסד ואי שקיל תילתא באגר דארי פלגא (מ א) בהפסד וההוא טופיאנא דשקיל ליה מן מנתיה הוי לשכר עמלו ומזונו וה"מ בחנוני וכיוצא בו דלית ליה עיסקא אחרינא לדידיה אלא הדין עיסקא בלחוד כדתניא (תוספתא פ"ד) המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר אם היה אומן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שעוסק באומנותו אבל מאן דאית ליה עיסקא אחרינא ולא קא מבטיל ליה מיניה לא בעי באגריה כולי האי כדאמרינן אמר רב מותר שליש בשכרך מותר ושמואל אמר לא מצא מותר שליש ילך לביתו ריקם אלא אמר שמואל קוצץ לו דינר ואקשינן וסבר רב לא קייצינן ליה דינר והא אמר רב ריש עיגלא לפיטמא מאי לאו דא"ל מותר שליש ופרקינן לא או מותר שליש או ריש עגלא ואי בעית אימא כי קאמר רב מותר שליש בשכרך מותר כגון דאית ליה בהמה לדידיה דאמרי אינשי גביל א) לתורא גביל לתורי והלכתא כרב דקי"ל הלכתא כרב באיסורי:

ר' אלעזר מהגרוניא זבן בהמה ויהיב ליה לאריסיה מפטם לה ויהיב ליה רישא באגריה ויהיב ליה פלגא רווחא אמרה ליה איתתיה אי משתתיפת בהדיה יהיב לך נמי באליתא אישתתוף בהדי הדדי פלגו לאליתא א"ל תא ניפלגיה לרישא א"ל השתא כי מעיקרא נמי לא א"ל עד האידנא זוזי הוו דידי ואי לא יהיבנא לך טפי פורתא מיחזי כרבית השתא שותפי אנן מאי אמרת קא טרחת טפיפורתא אמרי אינשי אריסא למארי ארעא מישתעבד :

ירושלמי (דפרקין הל"ג) תני הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת ואם ידוע שלקח ומכר הרי זה מוציא ממנו על כרחו והנותן מעות לחבירו ליקח בהן למחצית שכר רשאי הלוקח ליקח מכל מין שירצה ולא יקח לא כסות ולא עצים:

(ת"ר מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין לבהמה מעלין להעלות ולדות בשכר עמלו ומזונו מעלין ואין משנין ממנהג המדינה רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו ואפילו במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות וליתא לדרשכ"ג אלא כעינן שכר עמלו ומזונו):

ת"ר אין שמין לא את העזים ולא את הרחלות ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל למחצה רבי יוסי ברבי יהודה אומר שמין את העזים מפני שחולבות ואת הרחלות מפגי שגוזזות ושוטפות ומורטות ות"ק לית ליה גיזה וחלב בגיזה וחלב כ"ע לא פליגי כי פליגי בניסיובי ותותרי ת"ק סבר לה כרשב"י דאמר נותן לו שכרו משלם רבי יוסי ברבי יהודה סבר לה כר' יהודה דאמר אפי' לא טבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו ת"ר משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחים לשנה אשה שאמרה לחברתה תרנגולת שלי ובצים שליכי ואני ואת נחלוק בולדות ר' יהורה מתיר ור"ש אוסר ור' יהודה לא בעי שכר עמלו ומזונו איכא בינייהו ביצים מוזרות ת"ר מקום שנהגו להעלות (מ ב) שכר כתף לבהמה למעות מעלין רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו ואפי' במקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות ורשב"ג לא בעי שכר עמלו ומזונו איכא גללים ואידך אפקורי מפקר להו אמר רב הלכה כרבי יהודה והלכה כר' יוסי ברבי יהודה והלכה כרשב"ג בני רב עיליש נפק עלייהו שטרא דהוה כתב ביה פלגא באגר ופלגא בהפסד אמר רבא רב עיליש גברא רבא הוה ואיסורא לאיניש לא הוה ספי הכי כתיב ביה אי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד אמר אמריתא לשמעתתא קמיה דרב זביד מנהרדעי ואמר לי דילמא רב עיליש טובל בציר הוה דאמר ר"נ הלכה כר' יהודה א"ל לאו הלכה איתמר אלא שיטה איתמר הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי הלכה למה לי נימא הלכתא כמאן דמיקל מכולהו) (ע"כ נמחק בד"ת) :

שמין פרה וחמור וכו':

ת"ר השם בהמה לחברו עד מתי חייב ליטפל בה סומכוס אומר באתונות שמונה עשר חדש בגודרו' עשרים וארבעה חדש ואם בא לחלוק בתוך זמנו חברו מעכב עליו אבל אינו דומה טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת תניא אידך השם בהמה לחברו עד מתי חייב ליטפל בולדות בדקה ל' יום ובגסה ג' יום רבי יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שטיפולה מרובה מאי טיפולה מרובה תנא מפני ששיניה דקות מכאן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חברו רב מנשיא בר גידל שקל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חברו אתא לקמיה דאביי א"ל מאן פלג לך ועוד מקום שנהגו לגדל הוא ותנן מקום שנהגו (ד"ת מ"ז) (לחלוק הוולדות חולקין) לגדל יגדלו הנהו תרי כותאי דעבוד עיסקא בהדי הדדי אזל חד מינייהו פלג זוזי בלא דעתא דחבריה אתו לקמיה דרב פפא א"ל מאי נפקא לך מיניה הכי א"ר נחמן זוזי במאן דפליג דאמו לשנה זבנו חמרא בהדי הדדי קם אידך פלג ליה לחמרא בלא דעתא דחבריה אתו לקמיה דרב פפא א"ל מאן פלג לך אמר ליה קא חזינא דבתר דידי קא אזיל ואתי מר א"ר פפא הא ודאי צריך לאודועיה א"ל זוזי מי הוו טאבי והוי חסידי א"ל לא א"ל חמרא כו"ע ידעי דאיכא בסים ואיכא דלא בסים גופא א"ר נחמן זוזי כמאן דפליגי דאמו וה"מ טאבי וטאבי תקלי ותקלי אבל טאבי ותקלי לא (מא א) רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטי ליומא כלו זוזי דרב חמא איהו סבר מאי שנא ממרא ולא היא מרא הדרא בעינה (ד"ת מ"ז) (וידיעה פחתה) זוזי לא הדרי בעינייהו ואת"ל הדרי בעינייהו מרא ידיע פחתה זוזי לא ידיע פחתייהו אמר רבא שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי ואוזפיה לפלניא זוזי לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה ואמר רבא שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ד' זוזי ואימא ליה לפלניא לאוזפן זוזי מאי טעמא שכר אמירה קא שקיל וכן הלכתא:

ומפרין על שדהו ואינו חושש משום רבית ת"ר מפרין על שדהו ואינו חושש משום רבית כיצד השכיר שדה לחבירו בעשרה כורין לשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז ואפרנסנה ואני אעלה לך (בס"י אי' י"ב כורין לשנה) שני כורין מותר אבל אין מפרין לא על החנות ולא על הספינה:

אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה פעמים שמפרין על החנות ועל הספינה חנות לעשות בה צורתא כי היכי דצבו בה אינשי ושויא אגרא טפי ספינה לעשות לה אסקריא ביון דשפירא אסקריא טפי אגרא טפי:

אמר רב ספינה אגרא ופגרא אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרא לא פגרא ואי פגרא לא אגרא שתיק רב אמר רב פפא הלכתא ספינה אגרא ופגרא נהגו בני כופרא אגרא בשעת משיכה פגרא בשעת שכירה וכן הלכתא:

אמר רב ענן אמר שמואל מעות של יתומים מותר להלוותן ברבית א"ל רב נחמן משום דיתמי נינהו ספינא להו איסורא יתמי דאכלי דלאו דידהו ניזלו בתר שבקייהו א"ל אימא לי איזי גופיה דעובדא היכי הוה א"ל דההיא דודא דבני מר עוקבא דהוה בי מר שמואל תקיל ויהיב ליה תקיל ושקיל ליה שקיל אגרי' ושקיל פחתיה מה נפשך אי אגרא לא פחתא ואי פחתא לא אגרא א"ל כי הא אפי' בדיקנאני שרי למיעבד הכי דהא מקביל עליה חוסכא דנחשא דכמה דמיקלא נחשא בצרי דמיה:

אמר רבה בר רב שילא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד וכן הלכתא ת"ר קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד קרוב לזה ולזה ורחוק לזה ולזה (מא ב) זו מדת כל אדם א"ל רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו א"ל מותבינן להו בבי דינא ויהבינן להו זוזא זוזא א"ל והא קא כליא קרנא א"ל ומר היכי עביד א"ל בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא (ס"א ונקטינן) ונפקינן דהבא מיניה ויהבינן להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד דהבא פריכא אין אבל דבר מסוים לא דילמא פקדון נינהו גביה ואתא מאריה דפקדון ויהיב סימנא ושקיל ליה אמר רב אשי תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא אי לא משתכח גברא דאית לי' דהבא פריכא ניכלו זוזי דיתמי אלא אמר רב אשי בדקינן גברא דמשפי נכסיה ומהימן ושמע דינא דאורייתא ולא קביל עליה שמתא דרבנן ויהבינן להו בבי דינא קרוב לשכר ורחוק להפסד:

מתני' אין מקבלין נכסי צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית אבל מקבלין נכסי צאן ברזל מן העובד כוכבים ולוין מהן ומלוין אותן ברבית וכן בגר תושב מלוה ישראל מעותיו של עובד כוכבים מדעת העובד כובבים אבל לא מדעת ישראל:

גמ' ת"ר אע"פ שאמרו אין מקבלין צאן ברזל מישראל אבל מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים השם פרה מחבירו ואמר לו הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר ואני אעלה לך סלע בחדש מותר לפי שלא עשאה דמים והלא עשאה דמים א"ר ששת לא עשאה דמים מחיים אלא לאחר מיתה:

מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו אמר רב כגון שבור מלכא א"ר נחמן אמר רב הונא לא נצרכה אלא אפילו רבית דעובד כוכבים איתיביה רבא לר"נ לווין מהן ומלוין אותן ברבית אמר רב חייא בריה דרב הונא בכדי חייו רבינא אמר הכא בתלמיד חכם עסקינן טעמא מאי גזור רבנן שמא ילמד ממעשיו וכיון דתלמיד חכם הוא לא גמיר ממעשיו איכא דמתני לה להא דרב הונא אהא דתני רב יוסף שמות כב אם כסף תלוה את עמי וגו' עמי ועובד כוכבים עמי קודם עני ועשיר עני קודם ענייך ועניי עירך ענייך קודמין עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין אמר מר עמי ועובד כוכבים עמי קודם פשיטא אמר רב נחמן (בד"ס ובד"ק הגי' אמר רב הונא תנא) אמר לי הונא לא נצרכה אלא דאפילו לעובד כוכבים ברבית וישראל בחנם תניא א"ר יוסי בא וראה כמה סמויות עיניהן של מלר ברבית אדם קורא לחברו רשע יורד עמו לחייו והם מביאין עדים ולבלר ומגילה וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין שכפר זה באלהי ישראל תניא רשב"א אומר כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא ברבית עליו הכתוב אומר תהלים טו כספו לא נתן בנשך הא למדת שכל המלוה ברבית נכסיו מתמוטטים תנו רבנן ויקרא כה אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב ערב למאן אילימא לישראל והא תנן אלו עוברין (מב א) בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים אלא ערב לעובד כוכבים והא כיון דעובד כוכבים דיניה אזיל בתר ערבא אשתכח דישראל הוא דשקיל רביתא מיניה אמר רב ששת שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי קיבל עליו לדון בדיני ישראל רבית נמי לא לשקול שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו:

מלוה ישראל מעותיו וכו':

ת"ר מלוה ישראל מעותיו של עובד כוכבים מדעת עובר כוכבים אבל לא מדעת ישראל כיצד ישראל שלוה מעות מן העובד כוכבים ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחד ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ואם העמידו אצל העובד כוכבים מותר וכן עובד כוכבי' שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני מעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור הא דקתני רישא ואם העמידו אצל העובד כוכבים מותר אוקמה רב פפא כגון שנטל העובד כוכבים ונתן בידו אבל אם נתן ישראל אסור ואפילו העמידו אצל העובד כוכבים מ"ט כיון דקי"ל אין שליחות לעובד כוכבי' אשתכח דישראל הוא ניהו דשקיל רביתא:

(מב ב) ת"ר ישראל שלוה מעות מן העובד כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית וכן עובד כוכבי' שלוה מעות מישראל ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית ר' יוסי אומר (ד"ת מ"ז) (עובד כוכבים שלוה מעות מישראל ברבית) בין בך ובין בך גובה את הקרן וגובה את הרבית אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא הלכה כרבי יוסי אמר רבא מאי טעמא דר' יוסי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה:

ת"ר שטר שכתוב בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי ר"מ וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית במאי קא מיפלגי ר' מאיר סבר קנסינן התירא אטו איסורא ורבנן סברי לא קנסינן התירא אטו איסורא וקי"ל ברבנן:

תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין מוקדמין אמאי פסולין נהי דלא גבי מזמן ראשון נגבי מזמן שני אר"ש בן לקיש הא מני ר' מאיר היא רבי יוחנן אמר אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון הלכך במלוה על פה הוא דלא גבי ממשעבדי וכן הלכתא.

ההוא גברא דמשכין ליה פרדיסא לחבריה לעשר שנין אכלה תלת שני א"ל אי מזבנת לה ניהלי מוטב ואי לא כבישנא לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי קם אקנייה לבנו קטן והדר זבנה ניהליה זביניה ודאי לא הוי זביניה זוזי במלוה בשטר דמו וגובה מנכסים משועבדים או דילמא כמלוה על פה דמו ואינו גובה מנכסים משועבדים ופשט רבא כמלוה על פה דמו ואינו גובה מנכסים משועבדים מאי טעמא משום דלא ניתן ליכתב:

(מג א) מתני' אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש ועל העביט של ענבים ועל המעטן של זיתים ועל הביצים של יוצר ועל הסיד משישקענו בכבשן ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה רבי יוסי אומר אינו פוסק עמו על הזבל אלא אם כן היה לו זבל באשפה וחכמים מתירין ופוסק עמו כשער הגבוה ר' יהודה אומר אע"פ שלא פסק עמו יכול הוא לומר לו או תן לי כזה או תן לי את מעותי:

גמ' א"ר אסי א"ר יוחנן אין פוסקין על שער של עיירות מ"ט משום דלא קביע תרעייהו ת"ר אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין ואע"פ שאין לזה יש לזה היו חדשות מארבע וישנות משלש אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן היו ללקוטות מד' ולכל אדם מג' אין פוסקין עד שיצא השער ללוקט ולמוכר:

אמר רב נחמן פוסקין ללוקט על שער לקוטות ולבעל הבית כשער בעה"ב אבל לבעה"ב כשער לקוטות לא מ"ט מאן דיהיב זוזי לבעה"ב אפירי שפירי יהיב אמר רב הונא אין לווין על שער שבשוק פי' סאה בסאה ומי אמר רב הונא הכי והא בעו מיניה מרב הונא בני בי רב דיזפי בתשרי ופרעי בטבת שרי או אסור ואמר להו הא חיטי בהיני והא חיטי בשילי אי בעו זבני ופרעי א"ל מעיקרא אין לווין אמר רב הונא כיון דשמעה להא דאמר רב שמואל ברב יהודה א"ר אלעזר לווין אמר איהו נמי לווין וכן הלכתא דלווין סתם ופורעין סתם על שער שבשוק:

תנו רבנן המוליך חבילה ממקום למקום מצאו חבירו ואמר לו תנה לי ואני אעלה לך כדרך שמעלין לך באותו מקום ברשות מוכר מותר ברשות לוקח אסור המוליך פירות ממקום למקום מצאו חבירו וא"ל תנם לי ואני אעלה לך פירות שיש לי באותו מקום אם יש לו פירות באותו מקום מותר ואם לאו אסור החמרין מעלין ממקום היוקר למקום הזול ואין חוששין מאי טעמא רב פפא אמר משום דמגלו להו תרעא רב אחא בריה דרב איקא אמר ניחא להו דמוזלי גבייהו מאי בינייהו איכא בינייהו (מג ב) ספסירא חדתא מאן דאמר משום דמגלי להו תרעא ספסירא חדתא ליתיה בקי בתרעא ולא יכיל לגלויי להו תרעיה ומ"ד משום דמוזלי ספסרי גבייהו דחמראי ספסירא חדתא נמי מוזיל גבייהו:

(מן פרדס וכו' עד כרגא עלייהו אינו מהלכות הרי"ף ז"ל. ד"ת) פרדס רב אסר ושמואל שרי רב אסר דכיון דלקמיה שוי טפי מיחזי כי אגר נטר ליה ושמואל שרי כיון דזימנא הוי ביה תיוהא לא מיחזי כי אגר נטר ליה אמר רב שימי בר חייא ומודה רב בתורי דנפיש פסידייהו אמר להו שמואל להנהו דשבשי שבשא הפוכו בארעא דניהוי כמאן דקני ליה גופא דארעא ואי לא הויא כהלואה ואסור (ל"ג בש"ס) (והיכא דיהבי ליה טפי פורתא לא מחזי כרבית) אמר להו רבא להנהו דמנטרי באגי הפוכו בבי דרי כי היכי דלא תשתלם שכירות דידכו עד ההיא שעתא דשכירות אינו משתלם אלא לבסוף וההיא שעתא אוזולי הוא דקא מוזלי גבייכו אמרי ליה רבנן לרבא קאכיל מר רביתא דכולי עלמא שקלי ארבע ומסלקי בניסן מר נטר להו עד אייר ושקיל שיתא אמר להו אתון הוא דעבידתו שלא כדין ארעא לאריסא משעבדא להו ומסתלקין להו בניסן ומפסידתו להו בכמה אנא נטר עד אייר ומרווחינן להו בכמה רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא נכרי ביתא אזל זבנה לרבא נטר שתא שקל אגר ביתא אמטי ליה לרבא א"ל האי דלא אייתי למר אגר ביתא עד האידנא דסתם משכנתא שתא ולא הוה מצי נכרי מסלק השתא לישקול מר אגר ביתא א"ל אי הוה ידענא דממושכן ליה למר לא הוה זבינא ליה השתא כדיניהם עבדינן לך דכמה דלא מסלקי לן בזוזי לא שקיל אגר ביתא אנן נמי לא שקילנא אגר ביתא א"ל רבא מברנש לרב אשי חזי מר צורבי מרבנן דקא אכלי רביתא דיהבי זוזי אחמרא בתשרי ובחרי ליה בטבת א"ל אינהו נמי אחמרא יהבי אחלא לא יהבי מעיקרא דחמרא חמרא דחלא חלא וההיא שעתא הוא דמבחר נפשיה:

רבינא יהב זוזי לאקרא דשינוותא ושפכו ליה טפייתא אתא לקמיה דרב אשי א"ל בכי האי גוונא מאי א"ל (בס"י וכן בגמ' ורש"י אחולי קא מחלי) אוזולי קא מוזלי גבך א"ל (מד א) והא ארעא לאו דידהו א"ל ארעא לטסקא משעבדא ומלכא אמר דיהיב טסקא אכיל פירי א"ל רב פפא לרבא חזי מר הני דר"פ בר אבא דיהיבי זוזי אכרגא דאינשי ומשעבדי בהו עבידתא טפי א"ל איכו שכבי לא אמרי לכו הא מילתא הכי א"ר ששת מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהב כרגא עלייהו) רב שעורים אחוה דרבא הוה תקיף אינשי דלא מעלו ומעייל להו בגוהרקא דרבא א"ל רבא שפיר קעבדת דתניא ראיתו שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל (ויקרא כה) לעולם בהם תעבודו ובאחיכם יכול אפילו נוהג כשורה ת"ל שם איש באחיו לא תרדה בו בפרך אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדקא אזיל אפרואתא דזילשפט אמר אמימר אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר לי כי אמר רב חמא ה"מ ביין סתם אבל ביין זה לא מי יימר דמזבני ליה ניהליה רב אשי אמר אפילו ביין סתם נמי לא משלם מ"ט אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ולרב אשי מ"ש מהא דתנן אם אוביד ולא אעביד אשלם במיטבא א"ל התם בידו הכא לאו בידו והלכתא כרבי אשי אמר רבא הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבין להו מידי וזבן לחד מינייהו זבן לכולהו ולא אמרן אלא דלא צר וחתים איניש לדעתיה אבל צר וחתים איניש לדעתיה למאן דזבן זבן ולמאן דלא זבן לא זבן אמר רב פפי משמיה דרבא האי סיטומתא קניא למאי הלכתא רב חביבא אמר למיקנא ממש ורבנן אמרי לקבולי עליה מי שפרע ובאתרא דקני ממש קני:

פוסק עמו על הגדיש:

אמר רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו פוסק ושמואל אמר בידי אדם אפילו מאה פוסק בידי שמים אפילו אחת אינו פוסק והלכתא כרב דאיסורא הוא וקיימא לן הלכתא כרב באיסורי:

על הביצים של יוצר:

תנו רבנן אין פוסקין על הביצים של יוצר עד שיעשו דברי רבי מאיר אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בעפר הלבן אבל בעפר שחור כגון (מד ב) כפר חנניא וחברותיה כפר שיחין וחברותיה פוסקין ואע"פ שאין לזה יש לזה אמימר יהיב זוזי מדמעיילי עפרא כמאן אי כר"מ הא אמר עד שיעשו ואי כר' יוסי הא אמר אע"פ שאין לזה יש לזה לעולם כר' יוסי ובאתריה דאמימר לא הוה עפרא אי מעיילי עפרא סמכא דעתיה ויהיב ליה זוזי ואי לא לא סמכא דעתיה:

ופוסק עמו כשער הגבוה:

ההוא גברא דיהב זוזי לנדוניא דבי חמוה לסוף זל נדוניא אתו לקמיה דרב פפא א"ל אי פסקת כשער הגבוה שקול כי השתא ואי לא פסקת שקול כי מעיקרא ומאן דהדר ביה מנייכו מקבל מי שפרע וה"מ בגברא דזבין ומזבין אדעתא דנפשיה אבל אי יהיב זוזי לבעה"ב דלא זבין ומזבין אדעתא דנפשיה אלא אדעתא דמריה זוזי הוא דזבין שליחא שויה ומאי דזבין זבין ומיחייב לקבולי מיניה בתרעא דזבין ליה והוא דלא שני בשליחותיה אבל היכא דשני בשליחותיה אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי:

מתני' מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע אבל לא לאכול שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חטין בחטין בזול והוקרו או ביוקר והוזלו ונוטל מהן כשער הזול ולא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו:

גמ' ת"ר מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע כד"א שלא ירד אבל ירד אסור מאי שנא תנא דידן דלא קא מפליג בין ירד ללא ירד ומאי שנא תנא ברא דקא מפליג בין ירד ללא ירד אמר רבא (בגמ' איתא ר' אידי) בר אידי אסברא לי באתרא דתנא דידן אריסא יהיב ביזרא בין ירד בין לא ירד כמה דלא יהיב ביזרא מצי מסלק ליה כי קא נחית לבציר מהכי קא נחית באתרא דתנא ברא מרא דארעא יהיב ביזרא אי לא ירד מצי מסלק ליה וכי קא נחית לבציר מהכי קא נחית ואי ירד דלא מצי מסלק ליה אסור תנו רבנן אומר אדם לחבירו הלויני

(מה א) כור חטים וקוצץ לו דמים הוזלו נוטל חטים הוקרו נוטל דמיהן והלא קצץ אמר רב ששת הכי קאמר אם לא קצץ הוזלו נוטל חטים הוקרו נוטל דמיהן:

מתני' לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטין ואני נותן לך לגורן אלא אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח והלל אוסר וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו בדמים שמא יוקרו החטים ונמצאו באות לידי רבית:

גמ' א"ר הונא יש לו סאה לוה עליה סאה סאתים לוה סאתים ור' יצחק אמר אפילו יש לו סאה לוה עליה כמה כורים תאני רבי חייא לסיועיה לר' יצחק טיפת יין אין לו טיפת שמן אין לו הא יש לו לוה עליה כמה טיפין וכן הלכתא:

והלל אוסר ולית הלכתא כוותיה:

וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה א"ר יהודה אמר שמואל זו דברי הלל אבל חכמים אומרים לווין סתם ופורעין סתם ודוקא על שער שבשוק כדרב הונא (לעיל בשמעתין דאי בעי זבינה ופרעי' מהר"ם) א"נ היכא דאית ליה מההוא מינא כדתני ר' חייא לסיועיה לרבי יצחק טיפת יין אין לו טיפת שמן אין לו הא יש לו לוה עליה כמה טיפין ואמרינן נמי בפרק הזהב (בבא מציעא דף מד:) רב אוזיף דינרי מברתיה דרבי חייא ואייקר אתא לקמיה דר' חייא אמר ליה זיל הב לה דינרין טבין ותקלין אי אמרת בשלמא דהבא טיבעא הוי שפיר אלא אי אמרת פירי הוי הוה לה סאה בסאה ואסור ופרקינן רב דינרין הוה ליה וכיון דאית ליה נעשה כאומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתה וא"ר יהודה אמר שמואל בני חבורה המקפידין זה על זה עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מנין ומשום לווין ופורעין ביו"ט וכדברי הלל אף משום רבית ואמר רב יהודה אמר שמואל תלמידי חכמים מותרין ללוות זה מזה ברבית ידעי דרבית אסירא ומתנה הוא דקא יהבי להדדי א"ל שמואל לאבוה בר איהי הלויני ק' פלפלין במאה ועשרין ואריך:

מתני' אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך אבל לא יאמר לו נכש עמי ואעדור עמך עדור עמי ואנכש עמך כל ימי גריד אחת כל ימי רביעה אחת לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני עמך ברביעה ר"ג אומר יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן עיניו ללות ממנו היה משלח לו ואומר בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת לוה ממנו והחזיר לו את מעותיו היה משלח ואומר בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי זו היא רבית מאוחרת רש"א יש רבית דברים לא יאמר לו דע (גי' הגמ' וס"י כי בא) אם בא איש פלוני ממקום פלוני:

גמ' תניא ר"ש בן יוחאי אומר מנין לנושה בחבירו ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום ת"ל דברים כג נשך כל דבר אפילו דיבור אסור:

מתני' ואלו עוברים כלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וחכ"א אף הסופר עוברים על (ויקרא כה) לא תתן לו שם ולא תקח ממנו ועל (שמות כב) לא תהיה לו כנושה ועל שם לא תשימון עליו נשך ועל (ויקרא יט) לפני עור לא תתן מכשול ויראת:

גמ' אמר אביי מלוה עובר בכולן לוה

(מה ב) עובר משום לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול ערב ועדים אינן עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע בו שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא תהיה לו כנושה רב אמי ורב אסי דאמרי תרוייהו כאילו דנו בשני דינין שנאמר (תהלים סו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול ת"ר שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו קונה אדון לעצמו מאי היא תולה נכסיו ביד כותי ואיכא דאמרי הכותב נכסיו לבנו בחייו ואיכא דאמרי דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתי:

סליקו להו איזהו נשך