רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף לז עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף לז עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

כשיעור זוזך.

פעמים ששניהן אסורין דא"ל לכי מייתית קני מעכשיו.

מוכר מותר ולוקח אסור דא"ל לכי מייתית קני לוקח מותר ומוכר אסור דא"ל קני מעכשיו וזוזי להוי הלואה גבך.

משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו לכשתרצה ותמכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור בשוויהן מותר מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהו לי מעות תחזירם לי אסור לכשיהו לך מעות אחזירם לך מותר מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא סיפא דא"ל מדעתו ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת אי טרפי לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי בעלמא הוא א"ל רב אשי לאמימר והא אמר רבא סיפא דאמר מדעתו הא לאו הכי תנאי מעליא הוא א"ל לא תימא דא"ל מדעתו אלא נעשה כמאן דא"ל מדעתו ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו אינגד ואיתנח אמרה ליה דביתהו אמאי קא מיתנחת אי קיימת דידך אנא אמר רב זביד פיטומי מילי בעלמא הוא אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא אי לאו פטומי מילי בעלמא הוא מאי בדידה קיימא למישרא תנאה בגיטא א"ל מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה קא גמר ויהיב קמ"ל:

הלוהו על שדהו ואמר לו וכו':

אוקימנא למתניתין בדאמר ליה קני מעכשיו אבל אי לא א"ל קני מעכשיו לא קני דקי"ל כל דאי אסמכתא היא ולא קניא:

אמר רב הונא בשעת מתן מעות קני אבל לאחר מתן מעות לא קני אלא כנגד מעותיו ורב נחמן אמר אפילו לאחר מתן מעות נמי קני הכל עבד רב נחמן עובדא (בס"י וכן בגמ' אי' גבי ריש גולתא) כשמעתיה קרעיה רב יהודה לשטריה אמר ריש גלותא לר"נ קרעיה

נימוקי יוסף

קני כשיעור זוזך. והשאר לכי מייתית קני זה אוכל פירות הקרקע המגיע לדמים שנתן והמוכר אוכל השאר:

קני מעכשיו. שניהם אסורים כדפרישית לעיל:

מוכר מותר וכו'. עד דמייתי הוי שדה של מוכר:

קני לך מעכשיו. כיון דאקנייה מעכשיו הרי היא של לוקח ואם היה אוכל מוכר היה שכר המתנה:

וזוזי ליהוי הלואה גבך. כתב הרשב"א ז"ל מסתברא דלאו למימרא שיהא צריך לומר כן בפירוש דמסתמא נמי דינא הכי כל שהחזיק בקרקע או קנה כראוי זוזי מלוה על פה הוו על הלוקח כל דלא עייל ונפיק אזוזי וכדמוכח פ"ק דבבא בתרא (דף ה.) גבי סמך לו כותל אחר מגלגלין עליו את הכל בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן:

אמר המחבר נ"ל שאין דעת הרב לומר שאפילו לא יפרע יהיה חוב על המחזיק וחייב לפרוע על כרחו דאדרבה כל שהוא מוחזק בקרקע מרצון בעליו הוא בחזקת שנתן כדאמרי' התם פ"א דב"ב דארבע אמות בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן אלא הכא לענין איסור רבית הוא דכ' הרב ז"ל כן דלא תיסק אדעתין דאם לא יפרע ההלואה שלא הקנה לו הקרקע מעכשיו אלא כלומר ולכי מייתית כיון שידוע לנו שלא נתן לו אלא מקצת דמיו [ושניהם אסורים עד שיפרע דלא היא דכל היכא שהקנה לו בקנין גמור אע"ג דידעינן שלא נתן לו אלא מקצת דמיו] השאר ודאי חוב הוא וכולו קנוי לו מעכשיו ומהא דארבע אמות שכתבתי הוא מביא ראיה שהיא רישא דההיא דסמך לו וכו' לפי דעתי עד כאן:

תניא משכן לו בית כו' בדמים הללו. פסק לו בפחות משוויו ונתן לו דמים מועטים להוסיף על מעות ההלואה לתשלום הפסק:

אסור. דצד אחד ברבית איכא (אם ירצה למוכרה) שהרי מרויח בשכר המתנה אם ירצה למכרה [צריך למכרה] לו בכך אבל ודאי אם רוצה למכרה לאחרים בדמים יתרים מדמים אלו רשאי ואפילו הקנה לזה בקנין דטענת אונס בממון טענה כדאמרינן במס' ע"ז פ' השוכר (ד' עב.) ההוא גברא דא"ל לחבריה אי מזבנא להאי ארעא לדידך מזבננא במאה זוזי אזל זבנה במאה ועשרים אמר רב כהנא קנה קמא מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסו כלומר דאי לאו דיהבי ליה ק"כ לא הוה מזבן ליה ופסק הרי"ף ז"ל פרק בית כור כרב יעקב מנהר פקוד ועל כרחך בשקנו מידו מעיקרא מיירי דאי לא היכי קאמר רב כהנא קנה קמא במאי קנאה ומשמע דאילו [לא מכרה] ביותר דודאי קנה קמא דהא ליכא אונס אבל [הכא כתב] הרמב"ן ז"ל דאפילו מכרה לאחר בדמים הללו אסור למכרה לזה הכא גבי משכון דכיון דהתנה ע"י הלואה מיחזי כרבית:

מכר לו בית ואמר לו מוכר ע"מ כן אני מוכרה לך שכשיהיו לי מעות תחזירם לי וטול מעותיך אסור. דנמצא דאין זה מכר דעל כרחו צריך להחזירה הלכך כשאוכל פירות שכר מעותיו נוטל:

לכשיהיו לך. אם הלוקח אומר לו כך מאיליו מותר:

דאמר ליה מדעתיה. כלומר דכיון דמעצמו הוא אומר כאילו אמר ליה בפירוש אני אחזירם לך מדעתי אם ארצה (אחזירם) ולא שתתבעני בדין הילכך מותר דאם חזר וקבל מעותיו היינו כחוזר ומוכרה לו אבל עד עכשיו שלו היתה וראוי לפרש דהא דאמרינן מדעתיה לא מיירי בשעת המכר דאילו בשעת המכר כ"ע מודו דל"ש אמר מוכר ול"ש אמר לוקח ודאי ע"י כן נגמר המכר ואסור דעל כרחו צריך להחזירם וכן אם התנו לאחר שנגמר המכר אפי' התנה מוכר מותר שהרי זה חוזר ומוכר לו אלא הכא מיירי בשהתנו לאחר שהתחיל ועדיין לא נגמר כגון דנתן מעות ועדיין לא נכתב השטר ובאתרא דכתבי שטרא וכיוצא בו ולפיכך כשא"ל לוקח מעצמו אין המוכר סומך על דבריו דסבר פטומי מילי בעלמא נינהו וראיה שאלולי כן היה לו למוכר לחלוט הדבר ממנו ולחזקו ולומר כן על דעת כן אני עושה ולפיכך נשאר הדבר ברצון הלוקח לבד וכמי שחוזר ומוכרו הוא ולפיכך מותר וכן פירשו המפרשים ז"ל בהני תרי עובדי דבסמוך הראב"ד והרשב"א ז"ל:

ההוא גברא דזבין שלא באחריות. שאם יטרפנה בעל חוב שלי לא אחזיר לך כלום וכגון דפריש ליה הכי בהדיא בשטרא דאי בסתמא הא אוקימנא [דף יד. ודף טו:] כשמואל דאחריות טעות סופר הוא:

ומגבינא לך שופרא. מעדית שבנכסי אפרע לך:

שבחא. אף השבח שהשביח:

ופירי. והפירות שיטרפו ממך:

פטומי מילי. אין אלו אלא דברי תנחומין בעלמא לפטם את לבו וכדפירשנו לעיל שהמוכר סבור כן ולפיכך אין [הלוקח] סומך על זה כלל וכמאן דלא א"ל מידי הוא:

דא"ל מדעתו. משמע דאי לא א"ל מדעתו בפירוש על כרחיה ה"ל לקיים תנאיה ולאו פטומי מילי הוא והוי ס"ד דרב אשי למימר הכי משום דכיון דעדיין לא נגמר המקח כדאמרינן לאו פטומי מילי נינהו:

נעשה כאומר לו מדעתו. אחזירם לך וכדפירשתי כיון שאין הלוקח חולט הדבר מפיו לחזקו ודאי לא סמיך ביה וכפטומי מילי נינהו:

ההוא ש"מ דכתב לה גיטא. שלא תזקק ליבם ולא כתבו על תנאי אם מתי אם לא:

אלא פטומי מילי. אין אמירתה זו קבלת תנאי אלא לנחמו ואם תרצה תנשא לאחר והא דאיצטריך ליה לרב זביד למימר הכי כדפרישית לעיל דמיירי שהגט נכתב ומסרו לשליח ליתנו לה ועדיין לא נתן כשאמרה היא כך וכדאמרינן מהו דתימא וכו' דמשמע דעדיין לא נתן לה והא קמ"ל רב זביד שאז היה לו לחזק דבריה ולומר על דעת כן אני נותנו וכשלא אמר כן לקח דבריה לפטומי מילי בלבד:

בדידה קיימא. בתמיה הגט אינו אלא מדעת האיש ואם הוא לא התנה בשעת נתינה תנאי שלה אינו כלום ואפילו אמרה קודם לכן ולא דמי לממון דמשעבד נפשיה בדיבוריה זה לשון פרש"י ז"ל:

אמר המחבר צ"ע אם אמרה קודם כתיבה אי אמרינן אדעתא דידה קא גמר ויהיב דהשתא לא שייך למימר פטומי מילי לפי הטעם שכתבתי בפנים בשם מפרשים ז"ל ע"כ:

הלוהו על שדהו כו' (בשעת מתן מעות) (אומר ליה) לוה מעכשיו קני הקרקע אם לא אתן לך עד ג' שנים והשתא לא הוי אסמכתא אלא קנין גמור הוא [שע"מ מכר גמור הוא] החזיק בה מעכשיו בדמים הללו ואוזולי הוא דאוזיל גביה וזה קבל עליו שאם יחזיר לו עד ג' שנים יקבלם ויחזיר לו הקרקע והפירות לרבנן משלשים אותם אבל אי לא אמר מעכשיו הוי אסמכתא ואפילו לא היה השדה שוה יותר מהמעות שקיבל משום דקי"ל כל דאי לא קני ולקמן בסוף פרקין יתבאר בע"ה טעמא מאי הוי אסמכתא כיון דלא גזים בכלום:

והא דאמרינן הכא דמעכשיו ליכא אסמכתא ואילו בפרק ארבעה נדרים (ד' כז:) אמרינן אסמכתא קניא והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב דאלימי לאפקועי ממונא ובכל קנין ודאי איכא מעכשיו דאל"כ לאחר זמן במה קנה הא הדר סודרא למריה וכן דעת ר"ת והרשב"א ז"ל אלא ודאי אע"ג דאיכא מעכשיו הוי אסמכתא ולא קניא אלא בב"ד חשוב וי"ל דאסמכתא דהתם שניא דהויא אסמכתא דבי דינא ולא מנפשיה ומדעתיה קא מתנה אבל הכא דמדעתיה ומנפשיה קא מתנה אפילו שלא בב"ד חשוב קניא. הרשב"א ז"ל:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט