רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף לט עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף לט עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

אלא א"כ נותן לו שכרו כפועל אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלין וסייחין למחצה אא"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו אבל מקבלין עגלים וסייחין למחצה ומגדלין אותן עד שיהו משולשין וחמור עד שתהא טוענת:

שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול (ולאכול למחצה מקום כו' כצ"ל) מקום שנהגו לחלוק את הוולד מיד חולקין מקום שנהגו לגדל יגדלו ר"ש בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום רבית:

גמ' תנא כפועל בטל מאי כפועל בטל אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה ת"ר כמה הוא שכרו בין מרובה בין מועט דברי ר"מ רבי יהודה אומר אפילו לא טיבל עמו אלא בציר ואפילו לא אכל אלא גרוגרת אחת זה הוא שכרו (בד"ק הגי' משלם) רבי שמעון בן יוחאי אומר נותן לו שכרו משלם והלכתא כר' מאיר דסתם מתני' כוותיה ומיהו הא דאמר ר"מ בין מרובה בין מועט לאו בכולהו יומי דשותפות קאמר אלא בכל יום ויום קאמר עד מישלם יומי שותפותא דיהיב ליה כל יומא כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה והיינו דקאמר בין מרובה בין מועט כדפסקו ומתנו אהדדי לפום ההיא עבידתא דבטל מינה ואי בעי למיפסק כל יומי דשותפותא פסקינן כדרבא דאמר אי שקיל מלוה פלגא באגר דארי תרי תילתי בהפסד ואי שקיל תילתא באגר דארי פלגא

נימוקי יוסף

אלא אם כן נותן לו שכר. עמלו שיתנה עמו:

כפועל. שהוא בטל מאומנותו ששוכר עצמו בזול ויתן לו שכר זה כל יום (השותפות) עד משלם ימי השותפות ומיהו אם ירצה להתנות שכירות לכל ימי השותפות כגון פלגא באגר למתעסק ותלתא בהפסד או תלתא בהפסד ותרי תילתי באגר תוספת זה משום שכר עמלו רשאי ודוקא במושיבו מתחלה לעסק זה שאינו מתעסק בשלו אבל אם היה מתעסק בשלו ובשל חבירו אפילו לא העלה לו שכר אלא דבר מועט כל ימי השותפות דיו כדאמרינן לקמן בגמרא דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי:

תוספתא [פ"ד] המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר אם היה אומן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שהוא עוסק באומנותו ואם היה שורה עמו בחנות מותר:

המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר לא יהא לוקח ומוכר דברים אחרים ואם לקח ומכר השכר לאמצע:

הנותן מעות לחבירו למחצית שכר רשאי ליקח בהם כל מין שירצה ובלבד שלא יקח בהם לא כסות ולא עצים עד כאן בתוספתא וכן הוא בירושלמי והרי"ף והרמב"ם ז"ל כתבו כן ולא נתפרש הטעם למה. ועוד שנינו שם הנותן מעות לחבירו ליקח בהם פירות למחצית שכר ובאחרונה א"ל לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ואם יש עדים שלקח ומכר מוציאין ממנו בעל כרחו. אמר המחבר ולפי זה אני אומר שע"כ יש לנו לחלק בין כשעשאו שליח לצורך המשלח לענין זה שאמר לו למחצית שכר שהרי בפ' האומר לחבירו בקדושין (דף נט.) גבי עובדא דרבה בר בר חנה יהיב ליה זוזי לרב א"ל זיל זבנה לי להאי ארעא אזל זבנה לנפשיה משמע התם דמה שעשה עשוי אלא שנהג מנהג רמאות ע"כ:

אין מושיבין תרנגולין למחצה. כגון אשה שאמרה לחברתה תרנגולת שלי וביצים שלך אני ואתה נחלוק בוולדות דכיון שהשכר לאמצע הוי מלוה בפלגא ופלגא פקדון כדפירשנו ואסור אם לא יתן שכר עמלו כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה שיש זמן שהמלאכה מועטת ומוזיל ומשתכר בפחות וכדפירשנו לעיל ומזונו שהוא מוציא באפרוחים:

ואין שמין עגלים וסייחים. סייח סוס קטן ואין שמין לומר עכשיו הם שוים כך וכך קבלם עליך לגדלם שנתים למחצית שכר ולמחצית הפסד אם ימותו ומטעם שאמרנו דכל היכא שמתעסק למחצית שכר הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון:

אבל מקבלין (פקדון) וכו'. בלא שומא דעכשיו אינו מתעסק משום מלוה שיהיה לו מחצה של שכר אלא אם ימותו לא ישלם כלום ואם יחיו יחלקו ביניהם הכל ולא השכר לבדו אלא הקרן והשבח יחלוקו וכן הדין בביצים ובכל דבר שלא קבל עליו באחריות:

משולשין. חייב לגדלם עד שיעור זה שכך היה מנהגם לגדלם קודם חלוקה ופרש"י ז"ל משולשין לכשיעמדו על שלישית גדילתן שיהא בעגל שליש שור ובסייח שליש סוס והרמב"ם ז"ל פירש [פ"ח מהל' שותפין] עד שיהיו העגלים בני שלשת שנים. [והחמור] עד שתהא טוענת. משוי:

גמ' כפועל בטל. במתני' לא גרסינן בטל אלא כפועל:

מאי. כפועל בטל. דמשמע כמה אדם רוצה ליטול ולישב בטל והלא אין יושב בטל שהרי טורח להוליך ולהביא פירות לחנות ולמדוד:

כפועל בטל של כו'. כשיעור מה שהוא מוזיל ממלאכתו בשעה שאינו מוצא מלאכה לעשות :

ת"ר כמה הוא שכרו. כמה שיפסוק עמו. אם מעט ואם הרבה הרי"ף ז"ל פסק (כן) כר"מ ואמר דסתם מתני' כוותיה ונשאל עליה והשיב כן בתשובה והביא ראיה ממה ששנינו בתוספתא המושיב חבירו בחנות למחצית שכר הרי זה נותן שכרו כפועל בטל דברי ר"מ משמע דבין מרובה בין מועט הוא כפועל בטל וכמו שפר"ח ז"ל שר"מ אומר שנוטל כפועל בטל שהוא בטל [מן הריוח] בזמן שהמלאכה מועטת אע"פ שהוא נוטל הרבה מזה בזמן שהמלאכה מרובה כן כתב הרשב"א ז"ל:

גרסי' בגמרא (דף סח:) בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגרא ובהפסד אמר רבא רב עיליש גברא רבה הוא ואיסורא לאינשי לא הוה ספי דילמא הכי כתיב ביה אי פלגא באגרא תרי תילתי בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר. פירוש נפק עלייהו ההוא שטרא שקבל אביהם עיסקא פלגא באגר ובהפסד אתא רבא למפטר בני רב עיליש שלא יפסידו אלא השליש ואף על פי דלשון השטר הוה משמע נמי פלגא בהפסד כדאמר רבא גופיה. כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' שלוחין ושותפין גבי עסק שנעשה סתם וז"ל לפיכך אם הרויחו יטול המתעסק שני שלישי ובעל הבית שליש ואם פחתו יפסיד המתעסק שליש הפחת וכו' יש מי שטועה ואומר [בסתם עסקא] אם יש שם שכר יטול המתעסק חציו ואם היה שם הפסד יפסיד שליש ואין הדבר כן אא"כ התנו כן בפירוש. וטעמא (משום) דאין חייבין אלא תילתא לפום דינא דהיתירא דכיון דרב עיליש גברא רבה הוא ודאי הכי מפרשים לשון השטר דתנאי של היתר הוה והוה קאמר פלגא באגר ובהפסד כלומר אי זה שאבחר אני או פלגא באגר או פלגא בהפסד וידוע דאי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד למארי עסקא כדי שלא יפסיד המקבל אלא תלתא והשתא ליכא רבית דלא קביל רב עיליש אלא תלתא באחריות וקא שקיל פלגא באגרא והוי מאי דשקיל באגר טפי מתלתא בשכר עמלו שטורח בשני שלישי פקדון הלכך אע"ג דקדם מארי עסקא ושקיל כל הנשאר מיתמי עד דמטא ליתמי פלגא בהפסד מפקינן מיניה דודאי רב עיליש לא אתני באיסורא אבל אי איניש אחרינא הוה מאי דשקל שקל דאבק רבית הוא ואין מוציאין ממנו:

ואיסורא לאינשי לא ספי. לא היה מאכיל רבית לבעל הבית דאי קבל עליה הכי רבית הוא דקא טרח בפלגא דפקדון משום פלגא דמלוה. ומדלא אמרינן ואיסורא לא הוה עביד שמעינן מיניה דאין אסור אבק רבית אצל הלוה אלא אצל המלוה לפי שאיסור הלוה חדוש הוא ודי ממה שחדשה התורה ואסר עליו כן כתב הרשב"א ז"ל:

אי פלגא בהפסד. אי קבל עליה המקבל פלגא בהפסד הכי אתני שיטול תרי תילתי באגר דאיכא שכר עמלו במאי דשקיל טפי באגרא ממה שמגיע לו מן ההפסד נ"ל דשמעינן מהא דאמרינן דאי לאו דרב עיליש הוא הוה אמינא דתנאי זה תנאי של איסור הוא ולא מפרשינן הכי דאמרינן בעלמא יד בעל השטר על התחתונה ומפרשינן ליה לתועלת המחויב היינו היכא שהלשון עצמו של שטר מספיק לזה אבל הכא לא אמר אלא פלגא באגר ובהפסד והפירוש הוא מלבד הלשון שצריך להוסיף תרי תילתי:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט