רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף מה עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא
עובר משום לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול ערב ועדים אינן עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע בו שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא תהיה לו כנושה רב אמי ורב אסי דאמרי תרוייהו כאילו דנו בשני דינין שנאמר (תהלים סו) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול ת"ר שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו קונה אדון לעצמו מאי היא תולה נכסיו ביד כותי ואיכא דאמרי הכותב נכסיו לבנו בחייו ואיכא דאמרי דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתי:
סליקו להו איזהו נשך
השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להן זה על זה אלא תרעומת שכר את החמר ואת הקדר להביא פרפירין וחלילין לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר האבד וחזרו בהן מקום שאין אדם שוכר עליהן או מטען:
גמ' חזרו זה בזה לא קתני אלא הטעו זה את זה דאטעו פועלים אהדדי וכו' אבל חזרו זה בזה ולא באו לעשות מלאכה בדבר שאינו אבד אפילו תרעומת אין להן זה על זה ואיבעית אימא האי תנא חזרו הטעו קרי ליה ויש להן זה על זה תרעומת ((כל זה שפת יתר ונמחק ד"ת) דאיטעו פועלים אהדדי (דאמר) היכי דמי דא"ל בעה"ב זיל אוגיר לי פועלים ואזל איהו ואטעינהו היכי דמי אי דא"ל בעה"ב בארבע ואזל איהו ואמר להו בתלתא סבור וקביל אי דאמר להו בעה"ב בתלתא ואזל איהו ואמר להו בד' אי דאמר להו שכרכם עלי ניתב להו מדיליה דתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מן בעה"ב מה שההנה אותו לא צריכא דא"ל שכרכם על בעה"ב וליחזי פועלים היכי מתגרי לא צריכא
לא תהיה לו כנושה. לא תראה בעיניו כנושה וידחק ויבוש:
לראשנו. תרגום נושה רשיא הרי אנו באים באש ובמים:
אמר המחבר ספר התרומות למד מכאן שאין לנו להכלים ללוה כשטוען שאין לו כלום לפרוע ואף לא להשביעו אך אם נסתפק המלוה והבית דין בענין הלוה יחקרו דבריו כדאמרי' [דף כח:] עד דרוש אחיך אותו דרשהו אם רמאי הוא אם לאו אלא מתקנת הגאונים משביעים אותו שאין לו כלום יתר על מה שב"ד מסדרין ודין סדור מפורש לקמן פרק המקבל [דף קיג:] ושלא הבריח נכסים בשום צד בעולם וכולל בשבועתו שכל מה שירויח או יוכל להשיג שלא יפזר לא למזונות אשתו ובניו ולא לשום דבר אחר אלא למזונות הראוי לו למדה בינונית וכסות הראוי לו כדרכו וכל היתר יתן לבעל חובו ראשון ראשון עד שיגבה כל חובו ומחרימין תחלה על כל מי שיודע לפלוני נכסים גלויים או טמונים ולא יודיע לב"ד וכתב הרמב"ם ז"ל שאם הוחזק לעני והוא כשר שיצטער לבא לשבועה זו אסור לדיין להשביעו וכן אם הוחזק שיש לו והוא רמאי ורע מעללים ואומר שאין לו ורוצה לישבע אין מניחין אותו לישבע אא"כ יש כח בב"ד לעשותו או לנדותו עד שיתן ויעשה ודין שבועה זו היא שבועה חמורה בנקיטת חפץ וכן פסק הריא"ף ז"ל בתשובה והרמב"ם ז"ל ע"כ:
עובר. שעולה על רוחו לכפור:
צועקין. בב"ד של מטה:
ואינם נענים. שהרי הם גרמו לעצמם:
קונה אדון לעצמו. מפרש לקמן:
תולה מעותיו בכותי. אומר מעות שאני משתמש בהם של פלוני כותי הם שלא להשביע את עצמו ופעמים שהכותי שומע ומעמיד עדים ותובעו בדיניהם:
סליקו להו איזהו נשך
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)