רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף מב עמוד א

<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף מב עמוד א · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים אלא ערב לעובד כוכבים והא כיון דעובד כוכבים דיניה אזיל בתר ערבא אשתכח דישראל הוא דשקיל רביתא מיניה אמר רב ששת שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי קיבל עליו לדון בדיני ישראל רבית נמי לא לשקול שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו:

מלוה ישראל מעותיו וכו':

ת"ר מלוה ישראל מעותיו של עובד כוכבים מדעת עובר כוכבים אבל לא מדעת ישראל כיצד ישראל שלוה מעות מן העובד כוכבים ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחד ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ואם העמידו אצל העובד כוכבים מותר וכן עובד כוכבי' שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני מעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור הא דקתני רישא ואם העמידו אצל העובד כוכבים מותר אוקמה רב פפא כגון שנטל העובד כוכבים ונתן בידו אבל אם נתן ישראל אסור ואפילו העמידו אצל העובד כוכבים מ"ט כיון דקי"ל אין שליחות לעובד כוכבי' אשתכח דישראל הוא ניהו דשקיל רביתא:

נימוקי יוסף

בלא תעשה. משום לא תשימון עליו נשך:

בתר ערבא אזיל. שאינו יכול לתבוע תחלה אלא לערב וכדמשמע פ' גט פשוט (דף קעג:) הילכך כיון דעיקר אסמכתיה על הערב הוא נמצא שממונו של עובד כוכבים על הערב נתרבה וממונו של ערב נתרבה אצל לוה שהוא חייב לפורעו ואשתכח דישראל מישראל קשקיל רביתא וכאילו שהלוה הערב לזה מה שלוה הוא מן העובד כוכבים וזה נותן לו רבית והערב נותן לעובד כוכבים אבל היכא שיכול לתבוע לאיזה מהם שירצה מותר שהרי ממונו אצל שניהם נתרבה וכשהעובד כוכבים נפרע מן הערב באותה שעה הוא שחל שעבודו על הלוה ושרי שכבר נתחייב בכל מה שהוא פורע בשבילו וכן נהגו במקומות הללו שישראל נעשה ערב לעובד כוכבים בשביל ישראל חברו ואפילו קבלן כן דעת הרשב"א והרנב"ר ז"ל:

תוספתא [מכילתין פ"ה] עובד כוכבים שלוה מעו' לישראל וישראל שלוה מעו' מעובד כוכבים ישראל נעשה לו ערב ואינו חושש משום רבית. וטעמא שאף עובד כוכבים הלוה מישראל ישראל נעשה לו ערב משום דישראל המלוה עיקר תביעתו על העובד כוכבים [וממנו] הוא גובה והכי איתא בירושלמי כתובות [פ"ט הלכה ח] גבי נפרעת שלא בפניו דגרסינן התם וכי נפרעין מן האדם שלא בפניו אמר רבי אבין תפתר כשהרבית אוכלת בהן וב"ד גובין רבית כשערב לו מן העובד כוכבים. וע"כ מאי דקאמר בשערב לו מן העובד כוכבים היינו עובד כוכבים שלוה מישראל דליכא למימר ישראל שלוה מן העובד כוכבים נעשה ישראל אחר ערב בשבילו דא"כ הערב בא לגבות מישראל הלוה והיכי דמי אי בשכבר פרעו הערב לעובד כוכבים הרי אין רבית אוכלת בהן ואי בשלא פרעו עדיין א"כ לא נתחייב לו לוה כלום והיאך מקבלין שבועתו דתנן לא יפרע אלא בשבועה והא לאו בעל דברים דידיה הוא כלל עד שיפרע את העובד כוכבים אלא ודאי בעובד כוכבים שלוה מישראל וישראל נעשה לו ערב עסקינן. וכשתבעו מלוה לעובד כוכבים תחלה ועכשיו בא ליפרע מן הערב ולפיכך נפרעים אפילו שלא בפניו שכל זמן שהחוב קיים הרבית מתרבה על העובד כוכבים וחיובו של ישראל שנעשה לו ערב מתרבה בכך ונמצא רבית אוכלת בנכסיו אלמא שרי לעשות לו ערב ומיהו דוקא ערב גרידא אבל קבלן אסור שנמצא ממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן ואסור ואיכא מ"ד דכי היכי דאמרינן דישראל שרי שיהא נעשה ערב לישראל חברו בשביל העובד כוכבים ה"נ שרי לישראל שימכור חוב שחייב לו עובד כוכבים לישראל חברו ושיקבל עליו אחריות הקרן והרבית אם לא יפרענו העובד כוכבים שכיון שדינו של לוקח לתבוע את העובד כוכבים תחלה ה"ל מוכר זה כשמקבל עליו אחריות כערב הילכך שרי כן כתב הרנב"ר ז"ל:

לדון בדיני ישראל. לתבוע מן הלוה תחלה וכשלא ימצא אצלו יגבה מן הערב דהשתא אין הערב לוה תחלה הילכך כי פרע לעובד כוכבים ההוא שעתא הוא דמוזפיה לחבריה ומאי דמוזיף ליה שקיל מיניה:

מלוה ישראל מעותיו של עובד כוכבים וכו' אסור. דהוא ניהו דקא מוזיף ליה ברבית:

ואם העמידו וכו' מותר. קא ס"ד דאע"פ שישראל נותנו לחבירו במצות העובד כוכבים מותר דשלוחו הוא:

אסור. אע"פ שקבלם מיד העובד כוכבים משום דעובד כוכבים שלוחו של ישראל הוא ושלוחו [של אדם] כמותו ובגמרא בשלמא סיפא דקתני אסור דמשמע שעובד כוכבים זה חשוב שלוחו של ישראל חומרא דרבנן הוא למיסר דהא קי"ל דאין שליחות לעובד כוכבים (קדושין דף מא:) דילפינן מתרומה דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית דבעינן שהשליח והמשלח יהיו ישראלים אבל רישא דקתני מותר כיון דאין תורת שליחות לעובד כוכבים וישראל מישראל קבלם הוא ניהו דשקיל רביתא דהא לא מצית למימר דאע"ג דאין שליחות לעובד כוכבים זכיה מיהו אית ליה דאמרינן בגמרא (מכילתין דף עב.) קטן ישראל דאתי לכלל שליחות הוא דאית ליה זכיה אבל עובד כוכבים דלא אתי לכלל שליחות לא:

שנשא ונתן. העובד כוכבים קבלם מן הראשון ונתנה לישראל הב' ובכה"ג דוקא אבל אומר לו תנם לו והפטר לא שכיון שלא היה נפטר ישראל ראשון אלא בהלואת רבית של חברו אסור ומיהו הוה מצי לפרוקי כגון דא"ל תנם לו בתורת פקדון והפטר ואח"כ יהיה הלואה אצלו אלא דלאו אורחא דמילתא בהכי והא תירוצא דנשא ונתן ארישא דוקא קאי כדמשמע מפשטא דשמעתין אבל סיפא כדקיימא קיימא דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא וכן פרש"י ז"ל וכ"כ ר"ח ז"ל והכי מוכחא פשטא דסוגיין וכתב הרנב"ר ז"ל דראוי לחוש לדבריהם לענין מעשה דאע"ג דר"ת ז"ל מוקי נשא ונתן ביד נמי אסיפא שישראל [שנשא ונתן הוא דאסור] אבל העובד כוכבים שנתן [אפילו בשליחות ישראל] מותר כיון שאין שליחות לעובד כוכבים ומוכיח בירושלמי כדבריו:

אדעתא דישראל קא יהיב. ואע"פ שישראל לא על דעת כן נתנם לו אלא על דעת פרעון ס"ד אמינא למיסר כאילו נתנם לו ישראל על דעת כן ולא על דעת פרעון שאסור אע"פ שאין שליחות לעובד כוכבים דכיון דזוזי ישראל נינהו אסור למשקל רביתא מינייהו הילכך נקטינן דישראל שלוה מעות מן העובד כוכבים ברבית אסור להלוותן לישראל אחר אא"כ נשא העובד כוכבים ונתן ביד שנפטר ממנו ישראל ראשון לגמרי כדברירנא עוד כתב (הרנב"ר ז"ל) דאסור לישראל שיאמר לישראל חברו צא ולוה לי מעות מן העובד כוכבים ברבית שאע"פ ששלוחו של אדם כמותו מ"מ נכסי שליח זה משועבדין לעובד כוכבים וישראל חברו משתעבד לו. בין מדין שליח בין מדין לוה ממנו הילכך אסור אא"כ מכיר העובד כוכבים את הלוה ואחריותו אף עליו וכשקבל עליו לדון בדיני ישראל מדין ערב כדפרישית לעיל ודכוותה נמי בר ישראל דיהיב כסא דכספא לחבריה וא"ל לוה לי עליו מעות מעובד כוכבים ברבית אי אחריותיה דעובד כוכבים אההוא כסא בלחוד ולאו אשליח כלל שרי ואי מקבל עליה שליח אחריות אסור דכיון דעובד כוכבים לא תבע אלא לשליח ומיניה שקיל רביתא ושליח שקיל משולח אסור כדין ערב היכא דעובד כוכבים אזל בתר ערבא:

עובד כוכבים שאמר לישראל לוה לי מעות מישראל חברך ברבית. רבינו גרשון ז"ל התיר דה"ל כישראל שאמר לישראל הלוה מעותי לעובד כוכבים ויש שליחות לישראל ומיהו ה"מ בשאין אחריות המלוה על זה השליח כגון שהודיעו שעובד כוכבים פלוני הוא שלוה ממנו א"נ שהעמידו אצל העובד כוכבים ונפטר השליח בכך אבל אם השליח חייב באחריות אסור שאפילו הוא יכול לתבוע את העובד כוכבים כל שישראל זה הוא כערב קבלן אסור כמ"ש למעלה. וישראל שאמר לעובד כוכבים לוה לי מעות מישראל ברבית ומאי דיהבת בהו קרנא ורביתא עלי דבר זה נשאל לרבינו יצחק בעל התוספות ז"ל מי אמרינן כיון דאין שליחות לעובד כוכבים הני זוזי דעובד כוכבים נינהו ושרי או דילמא כיון דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא [כרש"י ור"ח] וכדכתיבנא לעיל אסור והשיב שזה מותר חדא דלא מחזקינן אינשי ברשיעי דנימא שליח שוויה אלא אמרינן דעתו של זה שילוה העובד כוכבים מישראל ויחזור וילוה לו ואפילו איכא סהדי שאמר לו בפירוש לוה בשבילי שרי ולא דמי לחומרא דברייתא משום דהתם שניהם יודעין בדבר ומתכוין ישראל ליטול רבית הבאה מכיסו של ישראל משא"כ הכא דלא ועוד התיר הרב ז"ל אפילו היכא דיהיב ליה ישראל משכון לעובד כוכבים ללוות עליו ברבית מישראל משום דאמרינן דאקנויי אקנייה ישראל למשכוניה לעובד כוכבים ועובד כוכבים אמשכון דידיה הוא דיזיף והרמב"ם ז"ל חלק בזה דלא מסתבר למימר דאקנויי אקנייה ניהליה מסתמא אלא אסור והיכא דיהיב ליה משכון לעובד כוכבים ללות עליו מעובד כוכבים והלך ולוה מישראל אם נתברר הדבר בעדים אסור ליטול ממנו רבית ומיהו היכא שהשאיל ישראל כליו לעובד כוכבים שילוה עליו לצרכו של עובד כוכבים ברבית שרי לישראל לאוזפי עליה ומשקל מיניה רביתא דהא קנייה עובד כוכבים בשאלה ואחריותו עליו ושרי נמי לישראל בתר הכי למפרק משכוניה ולמיהב לישראל חבריה רביתא דאיחייב ליה עובד כוכבים שהרי רבית זה על עובד כוכבים נתרבה ולא על ישראל כלל:

משכונו של ישראל ביד עובד כוכבים ובא העובד כוכבים לישראל אחר וא"ל הלויני על משכון זה כמה שישראל חברך חייב לי ואני מעלה לך רבית כדרך שהוא מעלה לי אסור דכיון דאינו קונה משכון על משכונו של ישראל נתרבה רבית זה ומיניה דידיה קא שקיל . ומשכונו של עובד כוכבים ביד ישראל איכא מ"ד שאסור לישראל להלוות עליו ברבית דהא ישראל מעובד כוכבים קונה משכון ועוד שהוא באחריות ישראל לגמרי הילכך אסור אבל ר"ת ז"ל התיר כגון שאמר לו אני מוכר לך כל זכות שיש לי על משכון זה דמוכר חובו הוא ושרי והוא שלא יתחייב ישראל עוד באחריותו וכתב עוד שמותר לישראל זה לפדות המשכון קודם שיבא העובד כוכבים לפי שהוא כחוזר ומוכר לו עכשיו. ונשאל ר"ת ז"ל על בן מומרת לעבודת כוכבים אחת אם מותר להלוות לו ברבית והתיר משום דקי"ל דמומרין לעבודת כוכבים היו מורידין ולא מעלין וכיון דגופן כן ממונן לכ"ש וכ"ת הרי מוסר לאנסים דגופו היה שרי וממונו אסור למ"ד בפרק הגוזל (דף קיט.) דממון מסור לאנסים אסור לאבדו ביד לא דמי דהתם הוא דחיישינן דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא אבל במומר לעבודת כוכבים ליכא למימר הכי כיון שנטמע בין העובדי כוכבים ודעת הרמב"ן ז"ל נמי להתיר דהא בפרק אין מעמידין (דף כו:) קי"ל דכל שמורידין לא מיקרי אחיך וברבית כתיב אחיך ואע"ג דבמסור לאנסים היו מורידין ואסור להלוותו התם לאו משום דלא מיקרי אחיך הוא אלא מפני שהוא כרודף אבל במומר לעבודת כוכבים לאו אחיך הוא וא"ת מ"מ כיון שהוא עצמו מוזהר שלא ללוות ברבית משום לאו דלא תשיך דהא ישראל הוא נמצא שמי שמלוה אותו עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול לאו קושיא היא שכיון שאין אנו מוזהרי' שלא ללוות לו אף הוא אינו מצווה שלא ללות ממנו דמשום אזהרתיה דמלוה הוא דאזהריה רחמנא ללוה דהא לא כתיב לא תלוה אלא לא תשיך שהוא אזהרה ללוה שלא יגרום למלוה לישוך וא"ת תינח מומר עצמו שכיון שיודע רבונו ומתכוין למרוד בו כופר הוא אבל בן מומרת כיון שנתגדל על דתיהם של עובדי כוכבים שוגג הוא ואין מורידין לאו מילתא הוא דכי אמרינן הכי ה"מ בתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבי' שלא הכיר תורת ישראל מעולם אבל זה שעומד בין ישראל והולך ומדבק בחוקותיהם של עובדי כוכבים מן המורידין הוא עוד הביא ר"ת ז"ל ראיה מדאמרי' בירושלמי פרק אין מעמידין כותאי דקסרין בעי מרבי אבהו אבותיכם היו מסתפקים משלנו אתם מפני מה אי אתם מסתפקין משלנו אמר להו אבותיכם לא קלקלו מעשיהם אתם קלקלתם מעשיכם ואמרינן עלה אמר ר' אבהו כותאין דקסרין מותר להלוותם ברבית פירוש משקלקלו מעשיהם כדאיתא התם אלמא ישראל מומר מותר להלוות לו ברבית ולא תימא התם שאני משום דגרים הוו מעיקרן ומשקלקלו מעשיהם חזרו לסורן אבל בישראל גמור לא דגר נמי כיון שנתגייר כישראל גמור הוא כדאמרינן בפרק החולץ (דף מו.) טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר והלכך כי היכי דבכותים שרי לאחר שקלקלו מעשיהם ה"נ בישראל מומר לעבודת כוכבים ומיהו ללוות מהם אסור משום איסורא דידיה שהרי מחויב הוא במצות ולמלוה אזהריה רחמנא הלכך אסור ללוות מהם ברבית משום ולפני עור לא תתן מכשול:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט