רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף מג עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף מג עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

ספסירא חדתא מאן דאמר משום דמגלי להו תרעא ספסירא חדתא ליתיה בקי בתרעא ולא יכיל לגלויי להו תרעיה ומ"ד משום דמוזלי ספסרי גבייהו דחמראי ספסירא חדתא נמי מוזיל גבייהו:

(מן פרדס וכו' עד כרגא עלייהו אינו מהלכות הרי"ף ז"ל. ד"ת) פרדס רב אסר ושמואל שרי רב אסר דכיון דלקמיה שוי טפי מיחזי כי אגר נטר ליה ושמואל שרי כיון דזימנא הוי ביה תיוהא לא מיחזי כי אגר נטר ליה אמר רב שימי בר חייא ומודה רב בתורי דנפיש פסידייהו אמר להו שמואל להנהו דשבשי שבשא הפוכו בארעא דניהוי כמאן דקני ליה גופא דארעא ואי לא הויא כהלואה ואסור (ל"ג בש"ס) (והיכא דיהבי ליה טפי פורתא לא מחזי כרבית) אמר להו רבא להנהו דמנטרי באגי הפוכו בבי דרי כי היכי דלא תשתלם שכירות דידכו עד ההיא שעתא דשכירות אינו משתלם אלא לבסוף וההיא שעתא אוזולי הוא דקא מוזלי גבייכו אמרי ליה רבנן לרבא קאכיל מר רביתא דכולי עלמא שקלי ארבע ומסלקי בניסן מר נטר להו עד אייר ושקיל שיתא אמר להו אתון הוא דעבידתו שלא כדין ארעא לאריסא משעבדא להו ומסתלקין להו בניסן ומפסידתו להו בכמה אנא נטר עד אייר ומרווחינן להו בכמה רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא נכרי ביתא אזל זבנה לרבא נטר שתא שקל אגר ביתא אמטי ליה לרבא א"ל האי דלא אייתי למר אגר ביתא עד האידנא דסתם משכנתא שתא ולא הוה מצי נכרי מסלק השתא לישקול מר אגר ביתא א"ל אי הוה ידענא דממושכן ליה למר לא הוה זבינא ליה השתא כדיניהם עבדינן לך דכמה דלא מסלקי לן בזוזי לא שקיל אגר ביתא אנן נמי לא שקילנא אגר ביתא א"ל רבא מברנש לרב אשי חזי מר צורבי מרבנן דקא אכלי רביתא דיהבי זוזי אחמרא בתשרי ובחרי ליה בטבת א"ל אינהו נמי אחמרא יהבי אחלא לא יהבי מעיקרא דחמרא חמרא דחלא חלא וההיא שעתא הוא דמבחר נפשיה:

רבינא יהב זוזי לאקרא דשינוותא ושפכו ליה טפייתא אתא לקמיה דרב אשי א"ל בכי האי גוונא מאי א"ל (בס"י וכן בגמ' ורש"י אחולי קא מחלי) אוזולי קא מוזלי גבך א"ל

נימוקי יוסף

תגרא חדתא. חמר שאינו ניכר עדיין ולמאן דאמר מגלו להו תרעייהו איכא למ"ד דמוזלי גבייהו ליכא דכיון דאינו ניכר להם אין מאמינים בדבריו שהוא נותנם במקומו בזול ולא מוזלי גביה:

גרסינן בגמ' בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן מהו לעשות בגרוטאות כן א"ל ר' ישמעאל בר' יוסי בקש לעשות בכלי פשתן ולא הניחו רבי (ובקש רב אסי לעשות בגרוטאות כן ולא הניחו ר' יוחנן) פי' בגרוטאות בשאר פרקמטיא כגון שברי כסף וזהב ושאר מתכות מי אמרינן תבואה הוא דמידי דשכיח הוא דאזלי ואתו כל שעתא ניחא להו דמגלי תרעא אבל שאר פרקמטיא ליכא גלויי תרעא דלא שכיח כולי [האי] ולאו אוזולי תרעא דמי שמוכר לו עכשיו לא ימכור לו מחר:

ותו אמרינן התם פרדסא רב אסר. דכיון דלקמיה שוי טפי מחזי כאגר נטר ליה ושמואל שרי ומודה רב בתורי דנפיש פסידייהו. פרש"י. והרמב"ם ז"ל פרק [שמיני] מהלכות מלוה ולוה פירש שלוקח פירי הכרם בעודו סמדר או בוסר קודם שיתבשל ולוקחו בזול מפני שהקדים לו המעות שלא יקח הפירות לעשות מהם יין עד זמן הבציר והוי אגר נטר ואסור ואע"ג דבכי האי גוונא אמרינן לעיל (דף סד.) דשרי בקרי כיון דממילא קא רבו שאני התם שאע"פ שהדלועין קטנים ראוים הם ללקיטה וכך היה מוכרם ואם הלוקח מניחם שם לגדל מה איכפת ליה למוכר הלא אינו מפסיד בזה כלום וכל כיוצא בו שאין בו הפסד ולא חסרון על המוכר שרי אבל פירות הכרם לא נגמרו ללקיטה ומפסיד בו המוכר טובא ממה ששוה בזמן הבציר ואסור אע"פ שלא אמר לו מה שכרמי עושה כך וכך אלא שהלוקח מקבל עליו בין רב בין מועט:

ומודה רב בתורי. בזמן שבוצרים הכרמים בשוורים ומוליכים העגלה בין שורות הכרם ומתקלקלים רגלי השוורים בקלחי שרשים שבקרקע שהפסד הלוקח אז רב ומצוי מודה אז רב לשמואל דשרי כיון שמקבל עליו כל זה ההפסד אבל להפסד קרח או ברד לא חייש רב והרמב"ם ז"ל פירש בתורי כמו שפירש בפרדס שאם לקח עגל בזול ושיהיה אצל בעלים עד שיגדיל הרי זה מותר משום דנפיש פסידייהו שהמיתה והכחישות דבר מצוי תמיד ובכהאי גוונא מודה רב דמשום שמקבל עליו הפסד זה שרי ליה ללוקח בזול ולא הוי אגר נטר והכל עולה לענין דינא:

וגרסינן בגמ' אמר להו שמואל להנהו דמשבשי שבשי פוקו וסייעו בגופא דארעא כי היכי דלהוי כמאן דהוי לכו שותפות בגופא דארעא ולא מיחזי כאגר נטר ליה פרש"י ז"ל בעלי בתים המלוים תבואה לאריסין לזרע ומשלמין להם לגורן תבואה חדשה ור"ח ז"ל פירש שבשי זמורות וכן מתרגמינן שריגי שבשי ומיירי שלוקח משאוי הזמורות בזול בכך וכך ליטול אותם בעת הזמיר ובדליתנהו עסקינן דאסור משום דהוו המעות כמלוה אבל כשמהפך בארעא מיחזי כמאן דקני גופא דארעא ושרי. והרמב"ם ז"ל מוקי לה אפילו בדאיתנהו ואפ"ה בעינן שיהפך בארעא לפי שאין הדבר ידוע איזו תזמר ואיזו תשאר ולפיכך הוו המעות כמלוה והזול שכר ההמתנה וכמאן דליתנהו הוי:

גרסי' בגמ' אמר להו רבא להנהו דמנטרי באגי הפיכו בבי דרי כי היכי דלא תשלם שכירות דידכו עד ההיא שעתא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וההיא שעתא היא דקא מוזלי גבייכו. פירוש מנטרי באגי. שומרי הקמות עד הבציר:

הפכו. סייעו בדישת התבואה בגורן או בהליכתה ובהבאתה סיוע פורתא לפי שבשביל שאתם ממתינין שכרכם עד מירוח הגורן הם נותנין לכם מתנה יותר על שכרכם לפיכך סייעו אותם כדי שתהא פעולתכם מושכת עד ימות הגורן ושכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואין כאן המתנה ואם יוסיפו לכם אין זה שכר המתנה:

ותו גרסי' התם אמרי ליה רבנן לרבא קא אכיל מר רביתא דסתם כו"ע מאן דיהיב ארעא אגיננא שקלי להו ארבעה ומסלקי להו בניסן מר נטר להו עד אייר ושקיל שיתא אמר להן אתון הוא דקא עבדיתו שלא כדין סתם ארעא לאריסא משעבדא אתון מסלקיתו להו בניסן ומפסדיתו להו בכמה אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה. פי' כ"ע החוכרים שדותיהם לאריסין שקלי ארבעה כורין בחכירות השדה ומסלקי לאריסא בניסן ומר משום דנטר ליה עד אייר שקל שיתא וקא ס"ד דמשום שכר המתנת החכירות קא מוספי:

אתון וכו'. שאתם כופין אותם לקצור התבואה בניסן:

ארעא לאריסא משתעבדא. עד שתתבשל התבואה כל צרכה הלכך שלא כדין הוא כפייתכם:

אנא נטרנא. ושכר שלי אני נוטל ולא שכר המתנה דד' כורין:

עוד אמרו בגמרא רב מארי בר רחל משכן ליה ההוא עובד כוכבים ביתא הדר זבניה לרבא נטר שתא שקל אגר ביתא אמטי ליה לרבא א"ל האי דלא אתאי ליה למר אגר ביתא עד האידנא דאמר מר סתם משכנתא שתא ואי בעי עובד כוכבים לסלוקי לא הוה מסלק לי השתא נשקול מר אגר ביתא א"ל אי הוה ידענא דהוה ממשכן ליה למר לא הוה זבנינא ליה השתא (כדבריהם) [כדיניהם] עבידנא לך דכמה דלא מסלקי בזוזי לא שקלי אגר ביתא אנא נמי לא שקלינא מינך אגר ביתא עד דמסליקנא לך בזוזי. פירוש הדר עובד כוכבים זבנה לרבא:

נטר שתא. המתין רב מרי שתא שלימה:

שקל אגר ביתא. לשנה הבאה:

לא שקלי אגר ביתא. משום דעובד כוכבים בדיניהם בתורת זביני אתו ליה ומשום הכי לא מסלקי עד דיהיב זוזי דכמכורה היא אצלו עד שיקבל מעותיו:

עד דסליקנא לך האי לישנא מוכח כפי' הראב"ד ז"ל שרבא קבל עליו לפרוע לרב מארי חובו בשביל העובד כוכבים ומש"ה אמר אנא נמי וכו' משום דישראל הבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לפיכך אמר ליה עד דמסליקנא לך בזוזי הרי כמכורה היא בידך עד שתגבה חובך:

עוד אמרו רבינא יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכו ליה טפי טופיאתא אתא לקמיה דרב אשי א"ל שרי דאחולי הוא דמחלי גבך והא ארעא לאו דידהו היא א"ל סתם ארעא לטסקא משתעבדא ומלכא אמר ליכול ארעא [מאן] דיהיב טסקא. פירוש שנוותא שם נהר. אקרא אינקונטראד"א בלע"ז ליושבי על שפת אותו הנהר ויהיב להו רבינא זוזי לפני (אותו) הבציר לתת לו יין בעת הבציר כשער היוצא:

ושפכי ליה וכו'. מדעתם שלא בתנאי:

אחולי מחלי. הואיל ולא פסקת עמהם ומדעתם נותנים לך ואין מזכירים לומר בשכר מעותיך שהיו בטלות אצלנו מתנה בעלמא הוא וכתבו האחרונים ז"ל דהא דשרי הכא כשהוא בסתם משום שהם פרעו אותו כבר ואחר כך הוסיפו לו משלהן אבל בשעת פרעון היה אסור אפילו בסתם [מידי דהוה אהלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר] ולפיכך לא הזכירו בכולי פרקין בשכר מעותיך שהיו בטלות אצלי אלא ברבית מאוחרת כיון שפרעו אם לא אמר כן היה מותר [ליתן] דמתנה למי שלוה ממנו לעולם לית לן דינא למיסר אבל בתוס' התירו אפילו בשעת פרעון משום דהכא הוי מקח וממכר אבל בהלואה אסור בשעת פרעון:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט