ירושלמי בבא מציעא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בבא מציעא פרק ח: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ח >>




מתוך: ירושלמי בבא מציעא ח א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

השואל את הפרה ושאל בעליה עמה שאל את הפרה ושכר בעליה עמה שאל את הבעלים או שכרן ואח"כ שאל את הפרה ומתה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם אבל שאל את הפרה ואח"כ שאל את הבעלין או שכרן ומתה חייב שנאמר בעליו אין עמו שלם ישלם

הלכה א גמרא[עריכה]

א"ר אילא ממשמע שנאמר שלם ישלם אין אנו יודעין אם בעליו עמו לא ישלם מה ת"ל בעליו אין עמו שלם ישלם אלא מכיון ששאלה פרה ולא שאל בעלה עמהן אע"פ שהבעלין חורשין על גבה ומתה חייב אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל בעלה או שכרן ומתה חייב א"ר לא ממשמע שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם איני יודע שאם אין בעליו עמו שלם ישלם מה ת"ל בעליו עמו לא ישלם אלא מכיון ששאל הפרה ושכר בעלה עמה אף ע"פ שהבעלים חורשין במקום אחר ומתה פטור


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ח ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

השואל את הפרה ושאלה חצי יום ושכרה חצי יום שאלה היום ושכרה למחר שאל אחת ושכר אחת המשאיל אומר שאולה מתה ביום שהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב השוכר אומר שכורה מתה ביום שהיתה שכורה מתה בשעה שהיתה שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר שהשכורה מתה זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו

הלכה ב גמרא[עריכה]

לילה שבנתיים מהו אית מרין דרך הפרות ללון על בעליהון וזו על ידי ששוכרה אצלו לא לנה כשאולה היא אצלה והוא חייב ואית מרין אין דרך הפרות ללון על בעליהן וזו כשכורה אצלו פטור


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ח ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

השואל את הפרה ושילחה לו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו או ביד בנו וביד עבדו או ביד שלוחו של שואל ומתה פטור אמר לו השואל שלחה לי ביד בני וביד עבדי וביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך או ביד עבדך או ביד שלוחך ואמר לו השואל שלח ושילחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה

הלכה ג גמרא[עריכה]

תני השאיליני פרתך עשרה ימים והשאל לי בהן חמשה ימים ראשונים מתה בתוך האחרונים משעבוד הראשונים מתה השאיליני פרתך לאחד עשר ימים א"ל סבה מן כבר מתה משיעבוד האחרונים מתה השאיליני פרתך ואני נשאל לך השאיליני פרתך ובוא ועשה עמי השאיליני קרדומך ובוא ונכש עמי השאיליני תמחוייך ובוא ואכול עמי שאלה מן הכייר או מן הסנטר או מן האיקומנוס ומתה כמי שהבעלים עמו


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ח ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי יחלוקו היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר הגדול לקחתי והמוכר אומר איני יודע זכה בגדול המוכר אומר הקטן מכרתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו

הלכה ד גמרא[עריכה]

א"ר יוחנן זו להוציא מידי סומכוס שאומר כל הספיקות יחלוקו א"ר לא תיפתר בשזה אומר בריא לי וזה אומר בריא לי ר יוסי בעי אם בשזה אומר בריא לי וזה אומר בריא לי על דא אמר ר יוחנן להוציא מדברי סומכוס


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ח ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי הן לבעל הזיתים עשו רביעית לסאה זה אומר זיתיו גידילו וזה אומר ארצי גידלה יחלוקו שטף הנהר את זיתיו ונתנן לתוך שדה חבירו זה אומר זיתיי גידילו וזה אומר ארצי גידילה יחלוקו

הלכה ה גמרא[עריכה]

ר יוחנן בעי הרטיבו מה הן רב הונא אמר בששטפן בגושיהן ר יוסי בן חנינא אומר שני ערלה ביניהן


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ח ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח ובימות החמה שלשים יום ובכרכין אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש ובחנויות אחד כרכין ואחד עיירות שנים עשר חדש רשב"ג אומר חנות של נחתומין ושל צבעין שלש שנים

הלכה ו גמרא[עריכה]

תני כל אילו שאמרו שלשים יום וי"ב חדש לא שידור בתוכן שלשים יום וי"ב חדש אלא שיודיעו קודם שלשים יום וקודם י"ב חדש בית הבד כל שעת בית הבד בית הגת כל שעת הגת בית היוצרה אין פחות משנים עשר חודש א"ר יוסי במה דברים אמורים באילין שהן עושין בעפר שחור אבל באילו שעושין בעפר לבן כונס גורנו ומסתלק


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ח ז (עריכה)

הלכה ז משנה[עריכה]

המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת ובנגר ובמנעול ובכל דבר שהוא מעשה אומן אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושהו הזבל של בעל הבית אין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכיריים בלבד

הלכה ז גמרא[עריכה]

הורי ר יצחק בר הקולה מזוזה מעשה ידי אומן


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ח ח (עריכה)

הלכה ח משנה[עריכה]

המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר מעשה בציפורין באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני רבי יוסי ואמרו יחלקו את חדש העיבור

הלכה ח גמרא[עריכה]

והיכי אם בשבא עליו בסוף החדש גביי ליה כולה ואם בשבא עליו בראש חדש א"ל פוק לך שמואל אמר כיני מתניתא בשבא עליו באמצע החדש רב אמר דינא דגר א"ר לא לית פשטא על דא שיטת בן ננס דו אמר ביטל לשון אחרון את הראשון


מתוך: ירושלמי בבא מציעא ח ט (עריכה)

הלכה ט משנה[עריכה]

המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד לא יפחות מן החלונות ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהן

הלכה ט גמרא[עריכה]

ריש לקיש אמר במעמידו על גביו ר יוחנן אמר באומר לו בית כזה אני משכיר לך אלא המשכיר בית לחבירו וביקש למוכרו א"ר אמי לא על דעת שזה ימות ברעב רבי זירא ור הילא תריהון מרין מכל מקום קני לו אלא דו א"ל שיבקיה דשרי עד ימלא אנקלווסים דידיה אתא עובדא קומי רבי ניסי ולא קביל מה פליג אמרי ברתיה הוות ממשכנה גבי חד רומי בגין כן הורי כרבי אימי