רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף נב עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · בבא מציעא · דף נב עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות והלש והמקטף והאופה הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר ולחלה אין פועל אוכל בו איבעיא להו פועל מהו שיהבהב באור ויאכל היכא דבטיל ממלאכתו ומהבהב לא קא מיבעיא לן אלא כי קא מבעיא לן היכא דאיכא אשתו ובניו דמהבהבי ליה ולא בטיל ממלאכתו מאי מי הוי כענבים ודבר אחר או לא ולא איפשיט הלכך לא יהבהבו לו (כל זה אינו מהלכות הרי"ף) (איבעיא להו מהו שיאמר אדם לעובד כוכבים חסום פרתי ודוש בה כי אמרינן אמירה לעובד כוכבים שבות ה"מ לענין שבת דאסור משום סקילה אבל לענין חסימה דאיסור לאו לא או דילמא לא שנא ת"ש עובד כוכבים הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום מיעבר הוא דלא עבר אבל איסורא מיהא איכא בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי דתנא בסיפא עובר תנא נמי רישא אינו עובר ת"ש דשלחו ליה לאבוה דשמואל הלין תורין דגנבי ארמאי ומגנחין יתהון מהו שלח להו ערמה איתעבד בהו ערימי עלייהו ייזדבנון א"ר פפא בני מערבא סברי ליה כר' חידקא דאמר בני נח מצווים על הסירוס וקעברי אלפני עור לא תתן מכשול סבר רבא למימר ימכרו לשחיטה א"ל אביי דיין שקנסת עליהן מכירה בעולם מרימר ומר זוטרא ואמרי ליה הנך חסידי מיחלפי אהדדי) (תוספתא דב"מ פ"ח) תניא אין הפועל רשאי לעשות בלילה ולהשכיר עצמו ביום לחרוש בפרתו ערבית ולהשביחה שחרית ולא יהא מרעיב ומסגף עצמו ומאכיל מזונותיו לבניו מפני גזל מלאכתו של בעה"ב רשאי בעל הבית להשקות פועלים יין כדי שלא יאכלו ענבים הרבה ורשאין פועלין לטבול פיתן בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה ורשאי בעל הפרה להרעיב ולסגף פרתו כדי שתאכל הרבה בשעת שדשה ורשאי השוכר להאכילה פקיעי עמיר כדי שלא תאכל הרבה בשעת שדשה חמור וגמל אוכלין ממשוי שעל גבן בדרך הליכתן ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם היה משמר ד' וה' מקשאות לא יהיה ממלא כריסו מאחד מהן אלא אוכל מכל אחת ואחת לפי חשבון ודוקא מקשאות עקורין אבל מחוברין אינו אוכל כלל דקי"ל כשמואל דאמר משמר לאו כעושה מעשה דמי כדבעינן למימר קמן:

ת"ר הפועלים שהיו עודרין בתאנים וגודרין בתמרים ובוצרין בענבים ומוסקין בזיתים הרי אלו אוכלין ופטורין שהתורה זיכתה להן ובפיתם לא יאכלו אא"כ נטלו רשות מבעה"ב ולא יספות במלח ויאכל דהוה ליה כענבים ודבר אחר:

ת"ר פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום בל תחסום אבל מפני מראית העין מביא קרסטלין ותולה בפיהן ישראל הדש בפרתו של עובד כוכבים עובר משום בל תחסום עובד כוכבים שדש בבהמתו של ישראל אינו עובר בבל תחסום בעו מיניה מרב ששת היתה אוכלת ומתרזת מהו משום דמעלי לה והא לא מעלי לה או דילמא משום דחזיא ומיצטערא והא קא חזיא ומיצטערא אמר להו רב ששת תניתוה ר"ש בן יוחאי אומר מביא כרשינין ותולה לה מפני

נימוקי יוסף

הלש. משנתן מים וגלגל נתחייב בחלה ועדיין היא צריכה ללוש ולשוף ולבעוט הרבה:

המקטף. עורך וטח פניה במים הואיל ונגמר מלאכתה לחלה אין פועל אוכל בו דאע"ג דדיש אמר רחמנא שעדיין לא נגמרה מלאכתו למעשר ומשמע דכיון שנגמרה מלאכתו למעשר אין פועל אוכל בו היינו בפועל בו בעודו דיש דאין ה"נ כשהגיע מלאכתו למעשר אין פועל אוכל בו אבל ה"ה נמי בפועל בחטים לאחר שנגמרה מלאכתם למעשר כטוחן כיון דלא נגמרה עדיין המלאכה לדבר אחר שבו כחלה אמרי' שפועל אוכל בו דהוי ליה למלאכה זו כדיש שאוכל בו עד שיגמר מלאכה המחייבת לדבר אחר שהוא אחר פעולה זו כמעשר והא דתניא הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר ולחלה הכי קאמר שנגמרה מלאכתו לדבר הנוהג בו אם מעשר מעשר כדיש או תמרים וגרוגרות ואם חלה חלה כפועל בחטין ושעורים לאחר שעשרן וכיון שאמרנו שאדם מותר לאכול בחטים כשפועל בהם לאחר שעשרן עד שתגמר מלאכתם לחלה וילפינן לעיל שור מאדם אם כן שור נמי אוכל בהם ולפי זה בדישו דאמר רחמנא לאו דוקא דיש אלא דישו הראוי לו ולפיכך כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות שכירות שעל כל דבר שהוא אוכל אם חסמה עובר משום בל תחסום והא דתניא לקמן פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום בל תחסום פירשו ז"ל שלא היה מלאכתם באותה תבואה אלא שהיו מהלכות כדרכם וירט להם הדרך והלכו על התבואה דבכי ה"ג ודאי לא קרינא ביה בדישו והכי מוכח בסיפרי ובירוש' וכן הסכימו האחרונים ז"ל:

כענבים ודבר אחר. דאסרת לעיל משום שמרבה באכילתן וה"נ אי מהבהב ממתקן ומרבה באכילתן או דילמא כיון שאינו אוכל בהם דבר אחר מותר:

עודרין גודרין בוצרין מוסקין כולם לשון לקיטה הם בכל מין ומין ופטורין מן המעשר ולא אמרינן מקח הוא שאין זה תנאי שכרם אלא התורה זכתה להם:

בפתן לא יאכלו. לפי שאוכלים הרבה:

ולא יספות. לא יטבול וכדפירשנו לעיל ופשיטא דאם נטלו רשות מבעל הבית שיכולין לאכול בכל ענין שירצו:

ת"ר פרות המרכסות אינו עובר משום בל תחסום. כדפירשנו לעיל לפירוש הרמב"ם ז"ל שאינו נקרא דישה:

בול. מלא אגרוף:

בטרסקל. שק או כיוצא בו תולין בצוארה והמאכל בתוכו ואוכלת:

אינו עובר הישראל. אע"פ שאמר לו חסום פרתי ודוש בה ומיהו נהי דאיסור [דאורייתא] ליכא איסורא דרבנן איכא כדלקמן:

ומתרזת. חולי מעיים שמוציאים רעי צלול כמים והחטין קשין לה:

מביא כרשינים. והלא אינה דשה בכרשינים ומביא מפני שהם יפות לה אלמא לא אמרינן קא חזיא ומצטערא:

גרסי' בגמר' שלחו ליה בני מערבא לאבוה דשמואל הני תורי דגנבין ארמאי וגנחין יתהון מהו שלח להו הערמה אתעביד בהו ערימו עליהון ויזדבנון סבר רבא למימר ימכרו לשחיטה א"ל אביי דיין שקנסת עליהם מכירה. פשיטא בנו גדול כאחר דמי בנו קטן מהו רב [אחי] אסר ורב אשי שרי מרימר ומר זוטרא ואמרי לה הנהו תרי חסידי מחלפי להדדי:

וגנחין יתהון. מסרסין אותם ואח"כ מחזירין אותם לבעלים ומאהבת בעליו ישראל גונבו העובד כוכבים שהוא מכירו ומסרס אותו:

ויזדבנון ולא יהנה ישראל בעבירה לפי שהוא עשה כדי שיהא יפה לחרישה לפיכך יקנסוהו שלא יחרוש בו:

לשחיטה. שלא יועיל סרוסו להעלות בדמיהן אבל בחרישה לא שדמיהם יקרים מחמת סירוסם:

שקנסת. כיון שקנסת עליהן מכירה דיין דהא לא טרח כולי האי אלא משום שיחרוש בו הוא ועכשיו לא תתקיים מחשבתו:

כאחר דמי. ודיו אם מכרו לו:

מחלפי אהדדי. שוורים שלהם שגנבום עובדי כוכבים מכיריהם ומסרסין אותם והסכימו האחרונים ז"ל דכיון דחזינן לכולהו רבנן בתראי כאביי ורבא ורב אחי ורב אשי ומרימר ומר זוטרא דכולהו אסרי סירוס ע"י עובד כוכבים נקיטינן לחומרא דאמירה לעובד כוכבים אפי' באיסור לאו אסור דליכא למימר דכולהו ס"ל כר' חדקא ומשום דקא עבר ישראל אלפני עור לא תתן מכשול משום דס"ל דבני נח הוזהרו על הסירוס דהא לא קיי"ל הכי וסוגיין בעלמא [דלא] כוותיה ושמעי' מינה לענין סוגיא דישראל דאומר לעובד כוכבי' חסום פי פרתי ודוש בה דישה שלך או חסום פרתך ודוש בה דישה שלי אסור משום אמירה לעובד כוכבי' שהרי עושה מלאכת איסור בדבר של ישראל ולא דמי להא דתניא במכילתא [סדר בא פר' ט'] דבמלאכת העובד כוכבים ליכא משום אמירה לעובד כוכבים דשאני התם שאינו עושה בשל ישראל כלום:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט