ביאור:בבלי חגיגה דף כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מדלא קתני בהו מעלה [1].

ודלמא האי דלא קתני בהו מעלה - דאי דמו לתרומה הא תני תרומה, ואי דמו לחולין הא תני לחולין [2], דתניא: חולין שנעשו על טהרת הקודש הרי הן כחולין; רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: הרי הן כתרומה [3].

אלא מסיפא [חגיגה פ"ב מ"ז]: יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה, והיתה מטפחתו מדרס לקודש; יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת - לחטאת אִין, לקודש – לא, אלמא קסבר חולין שנעשו על טהרת קודש כקודש דמו!

'אמר רבי יונתן בן אלעזר: נפלה מעפרתו [4] הימנו, אמר לחבירו: "תנה לי" ונתנה לו – טמאה [5]; [6];

אמר רבי יונתן בן עמרם: נתחלפו לו כלים של שבת בכלים של חול [7], ולבשן – נטמאו [8];

אמר רבי אלעזר בר צדוק: מעשה בשתי נשים חבירות שנתחלפו להן כליהן בבית המרחץ, ובא מעשה לפני רבי עקיבא – וטימאן.'

מתקיף לה רבי אושעיא: אלא מעתה, הושיט ידו לסל ליטול פת חטין ועלתה בידו פת שעורים הכי נמי דנטמאת? וכי תימא 'הכי נמי', והתניא המשמר את החבית בחזקת של יין ונמצאת של שמן - טהורה מלטמא!?

ולטעמיך אימא סיפא: ואסורה מלאכול – אמאי?

אמר רבי ירמיה: [9] באומר "שמרתיה מדבר המטמאהּ, ולא מדבר הפוסלהּ" [10].

ומי איכא נטירותא לפלגא?

אִין, והתניא: הושיט ידו בסל [11] והסל על כתיפו והמגריפה בתוך הסל [12], והיה בלבו על הסל ולא היה בלבו על המגריפה - הסל טהור והמגריפה טמאה.

הסל טהור? תטמא המגריפה לסל!?

אין כלי מטמא כלי.

וליטמא מה שבסל?

אמר רבינא: באומר "שמרתיו מדבר שמטמאו ולא מדבר הפוסלו". [13]

מכל מקום קשיא [14]! ועוד מותיב רבה בר אבוה:

'מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי ישמעאל ואמרה לו "רבי! בגד זה ארגתיו בטהרה [15] ולא היה בלבי לשומרו בטהרה" ומתוך בדיקות שהיה רבי ישמעאל בודקה [16] - אמרה לו "רבי! נדה משכה עמי בחבל [17]"! אמר רבי ישמעאל: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים: 'בלבו לשומרו – טהור, אֵין בלבו לשומרו – טמא'!

שוב מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי ישמעאל, אמרה לו: "רבי! מפה זו ארגתיה בטהרה, ולא היה בלבי לשומרה", ומתוך בדיקות שהיה רבי ישמעאל בודקה - אמרה לו "רבי נימא נפסקה לי [18] וקשרתיה בפה [19]" [20]!

אמר רבי ישמעאל: כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים 'בלבו לשומרו – טהור; אֵין בלבו לשומרו – טמא'; [21]

בשלמא לרבי אלעזר בר צדוק - כל אחת ואחת אומרת "חברתי אשת עם הארץ ומסחה דעתה מינה";

לרבי יונתן בן עמרם נמי: כיון דכלים דשבת עביד להו שימור טפי [22] - מסח דעתיה מינייהו [23];

אלא לרבי יונתן בן אלעזר - נעביד להו שימור בידיה דחבריה?

אמר רבי יוחנן: חזקה אין אדם משמר מה שביד חברו.

ולא?


עמוד ב

והתניא [דומה לתוספתא טהרות פ"ו מ"טז [צוקרמאנדל]: הרי שהיו חמריו ופועליו [24] טעונין טהרות [25], אף על פי שהפליג מהן יותר ממיל - טהרותיו טהורות [26]; ואם אמר להם "לכו ואני אבוא אחריכם", כיון שנתעלמו עיניו מהן - טהרותיו טמאות; מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא [27]?

אמר רבי יצחק נפחא: רישא - במטהר חמריו ופועליו לכך [28].

אי הכי סיפא נמי?

אֵין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו.

אי הכי רישא נמי?

בבא להם דרך עקלתון [29].

אי הכי סיפא נמי?

כיון דאמר להו "לכו ואני אבוא אחריכם" - מיסמך סמכא דעתייהו.

הדרן עלך אין דורשין




חגיגה פרק שלישי חומר בקדש

משנה:

חומר בקדש מבתרומה:

שמטבילין כלים בתוך כלים [30] לתרומה אבל לא לקדש [31];

אחוריים ותוך ובית הצביטה - בתרומה [32], אבל לא בקדש [33];

הנושא את המדרס [34] - נושא את התרומה [35] אבל לא את הקדש [36];

בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש;

לא כמדת הקדש [37] מדת התרומה:

שבקדש - מתיר [38] ומנגב [39] ומטביל [40] ואחר כך קושר, ובתרומה [41] - קושר ואחר כך מטביל;

כלים הנגמרים בטהרה [42] - צריכין טבילה לקדש [43], אבל לא לתרומה;

[44] הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש [45], אבל לא לתרומה [46];

הרביעי בקדש פסול [47], והשלישי בתרומה;

ובתרומה, אם נטמאת אחת מידיו [48] - חבירתה טהורה, ובקדש מטביל שתיהן: שהיד מטמא את חבירתה בקדש אבל לא בתרומה;

אוכלין אוכלים נגובין [49] בידים מסואבות [50] בתרומה [51], אבל לא בקדש [52];

הערות[עריכה]

  1. ^ לומר: 'בגדי פרושין האוכלין חוליהן בטהרת חולין - מדרס לאוכלי חוליהן בטהרת הקודש', שמע מינה: בכלל קודש הן, והא תנא ליה 'קודש'
  2. ^ דלמא או כחולין דמו, דלא מהני בהו מאי דאמר האי גברא, דבטלה דעתו, או כתרומה דמו, דאיכא תנאי דפליגי במילתא, כדמסיים ואזיל, הלכך לא תנא בהו מעלה, דאי דמו לחולין - הא תני ליה חולין, ואי דמו לתרומה - הא תנן ליה במתניתין תרומה
  3. ^ כלומר: הא אשכחן תנאי דפליגי בה, חד אמר: כחולין, וחד אמר: כתרומה, אבל כקודש לא אמרינן
  4. ^ סודר
  5. ^ ואפילו זה [שהרימו ונתנה לו] טהור
  6. ^ ולקמן מפרש טעמא: חזקה אין אדם משמר מה שביד חבירו, לפיכך הוא לא שמרה ביד חבירו, וגם זה שנתנה לו לא היה חש לשומרה, דמימר אמר: כיון שאמר ליה "תנה לי", והוא אינו יודע אם טמא אני אם טהור - לא חש לטהרתו, ויש כאן היסח הדעת, ולמחמירין בטהרות הוי היסח הדעת = טומאה
  7. ^ כסבור ליטול בגדיו של חול ונטל של שבת
  8. ^ קא סלקא דעתיה השתא דסבירא ליה: משמר הדבר בחזקת שהוא דבר זה ונמצא שהוא דבר אחר - אינו שמור
  9. '^ הא דפרכת 'אימא סיפא "אסורה מלאכול" - לא מסייע ליה מידי:
  10. ^ אבל במה שמשמרה הימנו - הויא שמירתו שמירה, ואף על פי שאינו זה
  11. ^ של תאנים
  12. ^ מגריפה - כלי ברזל הוא, שקורין וודי"ל [מעין את, לחתות גחלים מן האש], שגופרין בו אפר הכירה, וגם מבדילין בו תאנים המודבקות זו בזו
  13. ^ המטמא - הנותן לה טומאה לטמא אחרים; הפוסלה - מלהשתמש בה טהרות לכתחילה; אי נמי: נפקא מינה לאוכל הדבוק בה, שהוא פסול באכילה, ומכל מקום - אם נגעה בטהרות - אינה פוסלתן, אלמא: איכא נטירותא לפלגא, ובכי האי גוונא נמי מיתרצא מתניתין דלעיל, ומיתקנא היא!
  14. ^ הך דקתני בה טהורה מלטמא
  15. ^ יודעת אני שמשעה שנארג בו שלש על שלש אצבעות שנראה לטומאה - לא נגעה בו טומאה
  16. ^ "הואיל ולא היה בלבך לשומרו, שמא אירע בו כך וכך ולא נזהרת?"
  17. ^ שקשרה בו החבל בכלי האריגה, ושמא הסיטתו
  18. ^ קודם שארגתי בה כלום
  19. ^ קודם שארגתי בה כלום, שלא היתה ראויה לטומאה, ולא נזהרתי בה ולא הייתי טבולה לנדתי
  20. ^ ויש לחוש שמא כשארגה בה שלש אצבעות - עדיין הרוק לח, ורוק הנדה אב הטומאה הוא; כך נראה בעיני; ורבותי מפרשין: משום צינורות עם הארץ המטמאה כל זמן שהיא לחה; ואני אומר: על כרחך האשה זו חבירה היתה, דאי לא חבירה היתה - מי אתיא קמי רבנן לישאל על הטהרות? ועוד: מי מהימנא למימר "ארגתיה בטהרה"?
  21. ^ קתני מיהת: בלבו לשומרן - טהור, כלומר: אחר כוונת השמירה הן הן הדברים
  22. ^ וזה סבור שאלו של חול
  23. ^ אסחא דעתיה משמירה מעלייתא שהיה רגיל לשומרן, וכאין בלבו לשומרן דמי
  24. ^ עמי הארץ
  25. ^ כגון יין בחביות של חרס, והן אינן נוגעין בתוכן; וכלי חרס אינו מיטמא מגבו
  26. ^ ואין חוששין שמא נגעו: דכיון דלא הודיען שהוא מפליג - כל שעתא סברי 'השתא אתי', אלמא: אדם משמר מה שביד חברו
  27. ^ 'מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא' לא גרסינן ליה, ואי גרסינן - הכי פירושו: ואי סלקא דעתך אין אדם משמר מה שביד חברו - מאי שנא רישא מאי שנא סיפא
  28. ^ לעולם אין אדם משמר מה שביד חברו, והני - אֵין צריכין שימור, דאי נמי נגעו לא איכפת להו, דכשהטבילן לכך עסקינן
  29. ^ כשיכול לבוא להם פתאום דרך עקלתון שלא יבינו; הלכך דחלי מיניה
  30. ^ שמטבילים כלי בתוך כלי ששניהם טמאים
  31. ^ בגמרא מפרש טעמא
  32. ^ כלי הראוי להשתמש בתוכו ומאחוריו ובית צביטתו = כל תשמיש ותשמיש שבו חשוב כלי בפני עצמו - לענין תרומה: שאם נטמא זה - לא נטמא זה, ובטומאות דרבנן קאמר, כדמפרש בגמרא
  33. ^ שאם נטמא אחד מהן - כולו טמא לקדש
  34. ^ מנעל של זב
  35. ^ בחבית שאינו נוגע באוירה
  36. ^ בגמרא מפרש טעמא
  37. ^ בחציצת טבילותיו
  38. ^ אם יש בגד טמא ובא להטבילו, אם קשור הוא, מתיר את קשרו, משום דדמי לחציצה
  39. ^ אם לח הוא - מנגבו תחלה
  40. ^ ואחר כך מטבילו, וכל זה משום דדמי לחציצה הוא
  41. ^ אם רצה לקושרו
  42. ^ שנזהר בהן משבאו סמוך לגמרן: שראויין לקבל טומאה
  43. ^ ובגמרא מפרש טעמא
  44. ^ חתיכות אוכלים הרבה בכלי אחד, ונגע טמא באחד מהן -
  45. ^ להיות כולן חתיכה אחת, ונטמאו כולן
  46. ^ אלא אותה שנגע בה הויא ראשון, והנוגעת בה הויא שניה, והנוגעת בשניה שלישית, והשאר טהורות
  47. ^ ואינו פוסל עוד אחר
  48. ^ בטומאה דרבנן שאינה מטמאה אלא ידים ולא את הגוף
  49. ^ שהיו נגובין מימיהן: שלא הוכשרו לטומאה מעולם
  50. ^ שניות
  51. ^ דכיון דלא הוכשרה - לא מיפסלא
  52. ^ בגמרא מפרש טעמא