ביאור:בבלי חגיגה דף ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת חגיגה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'לא שנו [1] אלא שלא גמר [2], אבל גמר - חוזר ומקריב'; מאי 'גמר'?: אילימא גמר קרבנותיו - מאי מקריב? אלא שלא גמר היום, אבל גמר היום [3] - חוזר ומקריב.
משנה:
מי שלא חג [4] ביום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג [5];
עבר הרגל ולא חג - אינו חייב באחריותו; על זה נאמר (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות;
רבי שמעון בן מנסייא אומר: איזהו מעוות שאינו יכול להתקן? - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר [6]; אם תאמר בגונב וגוזל - יכול הוא להחזירו [7] ויתקן [8].
רבי שמעון בן יוחי אומר: אין קורין 'מעוות [9]' אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות, ואי זה זה - תלמיד חכם הפורש מן התורה.
גמרא:
מנהני מילי [10]?
אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר עצרת בשביעית של פסח [11], ונאמר עצרת בשמיני של חג (במדבר כט לה: ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו); מה להלן [12] לתשלומין [13] - אף כאן לתשלומין.
(סוכה מח א: פז"ר קש"ב: פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שירה בפני עצמו, ברכה בפני עצמו
רש"י ראש השנה ד,א: כבר פירשתיו במסכת יומא [14]
מופנה [15] - דאי לאו מופנה איכא למיפרך: מה לשביעי של פסח שכן אינו חלוק משלפניו, תאמר בשמיני של חג שחלוק משלפניו!
לאיי [16], אפנויי מופנה: מכדי מאי 'עצרת' = עצור בעשיית מלאכה, הכתיב (דברים טז ח: ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלקיך) לא תעשה מלאכה, 'עצרת' דכתב רחמנא למה לי? - אלא שמע מינה לאפנויי;
ותנא מייתי לה מהכא [17], דתניא: '(ויקרא כג מא) וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים [בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אֹתו] ; יכול יהא חוגג והולך כל שבעה [18]? תלמוד לומר: 'אותו': אותו אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה; אם כן למה נאמר שבעה? – לתשלומין;
ומנין שאם לא חג יו"ט הראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון?
תלמוד לומר: 'בחדש השביעי תחגו אותו' [19];
אי בחדש השביעי, יכול יהא חוגג והולך החדש כולו [20]?
תלמוד לומר: 'אותו' [21] - אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו.'
[השווה:
ספרא פרשת אמור פרשה יב, פרק יז, מ"א-ג:
וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים. לפי שנאמר [דברים טז,וט] שבעת ימים תחוג לה' אלהיך, יכול יטעון חגיגה כל שבעה? תלמוד לומר 'אותו' - יום אחד בלבד:
[22] ואם כן למה נאמר 'שבעת ימים'? - בתשלומים כל שבעה:
[23] ומנין שאם לא חג ביום טוב הראשון של חג, חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון?
ת"ל בחודש השביעי תחגו
יכול אם לא חג ברגל חוגג אחר הרגל?
ת"ל 'תחגו אותו': במועד אתה חוגג, ואי אתה חוגג חוצה לו.]
ומאי תשלומין [24]?
רבי יוחנן אמר: [25] תשלומין לראשון [26], ורבי אושעיא אמר: תשלומין זה לזה [27].
מאי בינייהו?
אמר רבי זירא: חיגר ביום ראשון [28] ונתפשט ביום שני איכא בינייהו: רבי יוחנן אמר: תשלומין לראשון: כיון דלא חזי בראשון - לא חזי בשני, ורבי אושעיא אמר: תשלומין זה לזה: אף על גב דלא חזי בראשון - חזי בשני.
ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר חזקיה: 'נטמא ביום – מביא, בלילה - אינו מביא' [29], ורבי יוחנן אמר: אף בלילה נמי מביא [30]!? [רבי יוחנן אומר שאף על פי שהוא מָנוּעַ מלהביא בפועל בליל השמיני, היות והתחיל היום השמיני בתחילת הלילה - הוא כבר מחוייב בקרבן הטהרה מראשית הלילה; ובענין תשלומי החגיגה אמר שאם הוא מָנוּעַ מלהביא בפועל – לא נתחייב, ולא יביא אחרי כן – קשיא רבי יוחנן אדרבי יוחנן!?]
[## בקרבנות - היום הולך אחר הלילה, ובטומאה הלילה היא התחלה חדשה – וטמאה עד הערב כתיב! יש אם כן סתירה מובנית בין העקרונות הפועלים. הרב וילמן העיר שבעיה זו דומה לבעית הדין הבינלאומי הפרטי, ששם יש סתירה מובנית בין הדין האישי והדין הבינלאומי.]
אמר רבי ירמיה: שאני [31] טומאה [32], דיש לה תשלומין [33] בפסח שני [34]. [כלומר: אין להקשות מדעת רבי יוחנן בענין קרבן טומאה על דעתו בענין קרבן החג: בקרבן טומאה יש תשלומים, כגון קרבן פסח ראשון, שמי שהיה טמא פטור אבל יביא בפסח שני קרבן תשלומים; אך קרבן מסוג אחר, כגון קרבן חגיגה – אין לה תשלומים אם לא נתחייב בה ביום הראשון.]
מתקיף לה רב פפא: הניחא [תירוץ רבי ירמיה] למאן דאמר 'פסח
שני - תשלומין דראשון הוא' [35] אלא למאן דאמר 'שני - רגל בפני עצמו הוא' [36] [ואפשר להשוות בין קרבנות הטומאה לקרבנות החג] מאי איכא למימר [נשארת הסתירה בין דברי רבי יוחנן, כי מפסח אין ללמוד תשלומים בעניני טומאה דוקא]?
אלא אמר רב פפא: קסבר רבי יוחנן 'לילה אינו מחוסר זמן [37]' [ההשלכה של 'לילה אינו מחוסר זמן' היא, שדין הלילה כמו דין היום שלאחריו] [38].
ומי אמר רבי יוחנן הכי [39]? והאמר רבי יוחנן: '[40]ראה אחת בלילה ושתים ביום – מביא [41], שתים בלילה ואחת ביום - אינו מביא' ואי סלקא דעתך קסבר רבי יוחנן לילה אינו מחוסר זמן, אפילו שתים בלילה ואחת ביום מביא [42]!?
כי קאמר רבי יוחנן [43] - לדברי האומר 'לילה מחוסר זמן' [44].
[45] 'לדברי האומר' [46]? פשיטא [47]!?
שתים ביום ואחת בלילה אצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא כאתקפתא דרב שישא בריה דרב אידי [48] - קא משמע לן כדרב יוסף.
עבר הרגל ולא חג - אינו חייב באחריותו, ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות:
אמר ליה בר הי הי להלל: האי 'להימנות'? 'להמלאות' מיבעי ליה [49]!?
אלא זה שמנוהו חביריו לדבר מצוה [50], והוא לא נמנה עמהן [51].
תניא נמי הכי: 'מעוות לא יוכל לתקון - זה שביטל קרית שמע של שחרית או קריאת שמע של ערבית, או שביטל תפלה של שחרית או תפלה של ערבית; וחסרון לא יוכל להימנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן; אמר ליה בר הי הי להלל: מאי דכתיב (מלאכי ג יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו - היינו 'צדיק' היינו 'עובד אלהים' [52], היינו 'רשע' היינו 'אשר לא עבדו'!?
אמר ליה: עבדו ולא עבדו - תרוייהו צדיקי גמורי נינהו, ו'אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד' [53].
אמר ליה: ומשום חד זימנא קרי ליה 'לא עבדו'?
אמר ליה: אין! צא ולמד משוק של חמרין: עשרה פרסי בזוזא, חד עשר פרסי בתרי זוזי [54].
אמר ליה אליהו לבר הי הי, ואמרי ליה לרבי אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו מח י) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני [55]? - מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל, ולא מצא אלא עניות.
אמר שמואל - ואיתימא רב יוסף: היינו דאמרי אינשי 'יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא [רסן אדום] לסוסיא חיורא [לסוס לבן]’.
רבי שמעון בן מנסיא אומר: אי זה הוא מעוות לא יוכל לתקון? - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר וכו':
הוליד אִין, לא הוליד לא? והא תניא: 'רבי שמעון בן מנסיא אומר: גונב אדם [56] - אפשר שיחזיר גנבו ויתקן; גוזל אדם - אפשר שיחזיר גזלו ויתקן, אבל הבא על אשת איש ואסרה לבעלה - נטרד מן העולם והלך לו [57] [ואפילו אם לא הוליד ממזר, רק אסרה לבעלה – כבר אינו יכול לתקן]; רבי שמעון בן יוחי אומר: אין אומר "בקרו גמל" "בקרו חזיר" [58] אלא "בקרו טלה" [59]" [60], ואי זה? - זה תלמיד חכם שפירש מן התורה; רבי יהודה בן לקיש: אמר כל תלמיד חכם שפירש מן התורה - עליו הכתוב אומר (משלי כז ח) כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, ואומר [ירמיהו ב,ה: כה אמר ה’] מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי [ויהבלו]’?
לא קשיא: כאן באחותו פנויה [61], כאן באשת איש [62];
ואי בעית אימא: הא והא באשת איש ולא קשיא: כאן
הערות
[עריכה]- ^ הא דתניא לקמן 'אותו אתה חוגג ולא יותר'
- ^ היום
- ^ ולא היה לו שהות להקריב כל חגיגות שהפריש
- ^ שלא הביא חגיגתו
- ^ חוגג שמיני עצרת, ואף על גב דרגל בפני עצמו הוא - הוי תשלומין לראשון
- ^ שהביא פסולין בישראל, ויהא זכרון; לפיכך אין עונותיו נמחקין בתשובה
- ^ דמי גניבתו וגזלתו לבעלים
- ^ ויהא מתוקן מן החטא
- ^ מקולקל
- ^ דיום טוב האחרון של חג הסוכות תשלומין לקרבנות החג ליחידים
- ^ בפרשת 'כל הבכור': ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת (דברים טז ח)
- ^ לשביעי של פסח
- ^ תשלומין לראשון, שהרי אינו חלוק משלפניו; שמיני עצרת חלוק משלפניו לענין פז"ר קש"ב*
- ^ דף ג) ומסכת סוכה (דף מח): טעון פייס לפר הבא בשמיני ואינו קרב לפי סדר המשמרות ששנו ושלשו בפרי החג חוץ משתים ששנו ולא שלשו ופר של שמיני אין אחת מאותן שתים מקריבתו אלא כל המשמרות מפיסות; וטעון זמן; ורגל לעצמו, שאין שם חג הסוכות עליו; וקרבן לעצמו, שאין קרבנו כשאר ימי החג, שהפרים מתמעטים בהם אחד אחד וזה אינו אלא פר אחד, ושאר הימים שני אילים וארבעה עשר כבשים וזה איל אחד וז' כבשים; ושיר לעצמו: אין שירו שוה לשל סוכות שאומר על הדוכן. ולא נתפרש לנו שירו ובמסכת סופרים נמצא שירו הוא למנצח על השמינית; ברכה לעצמה: מברכין היו את המלך זכר לחנוכת הבית שנאמר (מ"א ח,סו) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך; כך מפורש בתוספתא דסוכה (פ"ד).
- ^ וצריכה גזירה שוה זו שתהא מופנה, דתו לא פרכינן עליה מידי: דכל גזירה שוה מופנה - למידין ואין משיבין
- ^ באמת
- ^ משום דרבי יוחנן, דגמר לה כדאמרינן לעיל אמורא הוא נקט הכא האי לישנא
- ^ כל יום ויום
- ^ כל ימי החג האמור בחדש השביעי
- ^ איזה יום שירצה לתשלומי החג, אם לא הקריב בחג
- ^ בסיפיה דקרא; תרי 'אותו' כתיב ביה [בפסוק זה]
- ^ ב
- ^ ג
- ^ כיצד הן תשלומין
- ^ כולן
- ^ שהרי יום אחד עשה הכתוב עיקר בכולן, דכתיב אותו, ושלאחריו עשה תשלומין לו
- ^ אין לך יום בהם שאין חובתו תלויה בו בעצמו: למי שלא נראה בימים שלפניו, יום ראשון שהוא נראה להביא עיקר לדידיה, וימיו שלאחריו תשלומין לו
- ^ אינו ראוי ליראות כדאמרינן במתניתין
- ^ נטמא ביום: בכריתות (פ"ב מ"ג, דף ט.) תנן: נזיר מביא קרבן אחד על טומאות הרבה, ואמר חזקיה: נטמא ביום שמיני - שהוא ראוי להביא קרבנות ולהתחיל מנין נזירותיו, וימים שֶׁמָנָה קודם טומאה בטלין, כמו שנאמר (במדבר ו י) וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני וגו' והזיר לה' כל ימי נזרו וגו' והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו (במדבר ו יב) - מביא קרבן על הטומאה השנית, שכבר נתחייב בקרבן הטומאה, והתחילה [נזירות] שניה, והרי זו טומאה אחרת; אבל נטמא בליל שמיני [בין שביעי לשמיני] - אינו מביא אלא קרבן אחד: דכיון דלא יצא מטומאה הראשונה לשעה שהיא ראויה להביא עליה קרבן - לא נתחייב בקרבן הראשון, ואין לו תשלומין
- ^ הואיל וטבל לטומאתו ראשונה והעריב שמשו - נתחייב בקרבן, ואף על פי שאין לילה ראוי לקרבן; אלמא אף על גב דלא ראוי לקרבן - יש לו תשלומין
- ^ קרבן הנדחה מפני
- ^ ולפיכך יש לו תשלומין ואף על גב דלא נראה להביא
- ^ כגון אלו:
- ^ שהרי מי שלא נראה בראשון - יש לו תשלומין, אבל הנדחה מפני דבר אחר - לא מצינו לו תשלומין אלא אם כן נראה להביא
- ^ פלוגתא היא במסכת פסחים בפרק 'מי שהיה טמא' (דף צג.)
- ^ ועכשיו אין לך לתלות טעמו של רבי יוחנן ב'הואיל ויש לטומאה תשלומין לשני'
- ^ אין חסרון זמן במי שהגיע לילו להקריב קרבנותיו מחר, הלכך מחוייב הוא בקרבן אלא שהלילה מעכבו מלהביא [ומשום שנטמא ואינו יכול להביא עכשיו– כאשר יטהר מהטומאה השניה יביא שני קרבנות על שתי תקופות טומאה]
- ^ אבל חגר ביום ראשון - אין עליו שום חובת ראייה, לפיכך אין לו עליו תשלומין
- ^ אין לילה מחוסר זמן
- ^ זב שספר שבעה נקיים כמשפטו, וטבל, והעריב שמשו, וחזר ו
- ^ קרבן על טומאה שניה זו, לבד מן הקרבן שיביא על הראשונה, ויביא שני קרבנות כשיטהר; הואיל ולא ראה השניה עד שיצא לשעה שהיא ראויה להביא קרבן - יש לו תשלומין [כלומר: מביא לאחר זמן], ואף על השניה יביא; אף על פי שתחילתה בתוך זמן קרבן הראשונה - לא אמרינן 'חדא טומאה היא'; ופירש רב יוסף את הטעם במסכת כריתות: לפי שהראייה ראשונה של זב אינה אלא כקרי בעלמא, וכי חזי אינך למחר - מצטרפת בהדייהו; הכי נמי אף על פי שהיתה ראייה ראשונה בתוך קרבן ראשון, כי הדר חזי אינך למחר - מצטרפין בהדייהו
- ^ אפילו ראה שלשתן בלילה זה - כבר יצא מזמן ראשון, ושתי זיבות הן - אי לאו דסבירא ליה לילה מחוסר זמן, הלכך אם ראה שתים בלילה - הויא לה זיבה אריכתא
- ^ ההיא
- ^ אבל לדידיה סבירא ליה אפילו ראה כולן בלילה – מביא [שתי קרבנות טהרה, אחת על הטומאה הראשונה, שנגמרה עם רדת הלילה, ועל הטומאה השניה שהחלה בלילה; אבל בעינן תשלומי חגיגה, מי שלא נתחייב ביום הראשון – אינו מתחייב לאחר מכן]
- ^ אי אמרת בשלמא טעמא דנפשיה קאמר - אשמעינן ביה דסבירא לילה מחוסר זמן; אלא אי
- ^ קאמר
- ^ מאי אשמעינן בה
- ^ דאתקיף בכריתות על הטעם שנתן רב יוסף על הדבר, כמו שפירשתי למעלה: תדע דהא ראייה ראשונה של כל הזבים - קרי בעלמא הוא, וכי הדר חזי תרתי - מצטרפין בהדייהו, הכא נמי לא שנא; ומתקיף לה רב שישא: מי דמי? התם כולהו בזמן חיובא חזינהו, הכא לאו בזמן חיובא דהאי קרבן חזייה
- ^ אצל חסרון נופל לשון 'מילוי': שחסר מצוה אחת, לא יתמלא עוד חסרון זה משחסר
- ^ שאמרו לו "בא עמנו"
- ^ ולא הלך; נמצא שחסר עצמו מאותו מנין - לא יוכל לימנות עוד באותו מנין, שכבר עשו את המצוה
- ^ מי הוא 'צדיק'? ומי הוא 'עובד אלהים'?: הלא אחד הוא!
- ^ אף על פי ששניהן צדיקים - לא עבדוהו בשוה, שזה עבדו יותר
- ^ עשרה פרסי ישכיר לך אדם חמורו בזוז אחד, שכבר נהגו כן, ואם תאמר לו לילך פרסה יותר - ישאלך שני זוזים
- ^ צרפתיך ולא בכסף ולא באש, כמו שצורפים הכסף באש, אלא בחרתיך בכור עוני לצורפו בו; 'כור' הוא החרס שצורפין בו
- ^ גניבה
- ^ אין לו עוד תשובה, לפי שעשה דבר שאין לו רפואה
- ^ לקרבן, כלומר: מי שהוא מעוות מתחילתו - אין זה מעוות
- ^ זה לקרבן שמא נפל בו מום ונתקלקל
- ^ כך לשון קלקול נופל באדם שהיה טוב מתחילה
- ^ הוליד – אִין, לא הוליד - לא
- ^ באשת איש בלא הוליד נמי יש זכרון לעונו: שאסרה על בעלה, לא שנא אחותו ולא שנא נכרית