ביאור:בבלי חגיגה דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]  

המדומעות [1] - נאמנין עליהם בשעת הגיתות והבדים, וקודם לגיתות שבעים יום [2].

גמרא:

ביהודה אִין, ובגליל לא? מאי טעמא?

אמר ריש לקיש: מפני שרצועה של כותים מפסקת ביניהן [3].

וניתיב בשידה תיבה ומגדל?

הא מני רבי היא, דאמר: אהל זרוק [4] לאו שמיה אהל [5], דתניא: הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל, רבי מטמא ורבי יוסי ברבי יהודה מטהר.

ולייתוה בכלי חרס המוקף צמיד פתיל?

אמר רבי אליעזר: שונין [6]: אין הקדש ניצול בצמיד פתיל.

והא תנן [ פרהפ"יא מ"א]: אין חטאת [7] ניצלת בצמיד פתיל, מאי, לאו - הא קדש ניצול?

לא, 'הא מים שאינן מקודשים [8] ניצולין בצמיד פתיל'.

והאמר עולא חברייא מדכן [9] בגלילא [10]?

מניחין ולכשיבא אליהו ויטהרנה [11].

ובשעת הגיתות נאמנין אף על התרומה:

ורמינהי [טהרות פ"ט מ"ד]: 'הגומר זיתיו [12] ישייר קופה אחת [13] ויתננה לעני כהן [14]' [15]!?

אמר רב נחמן: לא קשיא: הא בחרפי, הא [16] באפלי [17].

אמר ליה רב אדא בר אהבה: כגון מאי?

כאותן של בית אביך [18].

רב יוסף אמר: בגלילא שנו; [19]

איתיביה אביי [תוספתא חגיגה פ"ג ה"לא [ליברמן]]: עבר הירדן והגליל הרי הן כיהודה: נאמנין על היין בשעת היין, ועל השמן בשעת השמן, אבל לא על היין בשעת השמן ולא על השמן בשעת היין!?

אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא [בחרפי נאמן עם הארץ לומר שהם טהורים, באפלי – אינו נאמן].

עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של יין לא יקבלנה הימנו אבל מניחה לגת הבאה:

בעו מיניה מרב ששת: עבר וקיבלה, מהו שיניחנה לגת הבאה?

אמר להו: תניתוה [דמאי פ"ו מ"ט]:


עמוד ב

'חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ, יכול לומר לו "טול אתה חטין שבמקום פלוני [20] ואני [21] חטין שבמקום פלוני" [22], "טול אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני" [23], אבל לא יאמר לו "טול אתה לח ואני יבש", "טול אתה חטין ואני שעורים"' [24]; ותני עלה: אותו חבר שורף הלח [25] ומניח את היבש [26]; אמאי? יניחנה לגת הבאה?

בדבר שאין לו גת [27].

ויניחנו לרגל [28]?

בדבר שאינו משתמר לרגל.

ואם אמר "הפרשתי לתוכה רביעית קדש" - נאמן:

תנן התם [אהלות פ"יח מ"ד]: 'מודין בית שמאי ובית הלל שבודקין [29] לעושי פסח [30] ואין בודקין לאוכלי תרומה [31]';

מאי בודקין?

אמר רב יהודה אמר שמואל: מנפח אדם בית הפרס והולך;

ורבי חייא בר אבא משמיה דעולא אמר: בית הפרס שנִדַּש [32] - טהור לעושי פסח: לא העמידו דבריהן במקום כרת; לאוכלי תרומה העמידו דבריהן במקום מיתה [בידי שמים] [33].

איבעיא להו: בדק לפסחו - מהו שיאכל בתרומתו?

עולא אמר: בדק לפסחו מותר לאכול בתרומתו;

רבה בר עולא אמר: בדק לפסחו - אסור לאכול בתרומתו.

אמר ליה ההוא סבא: לא תפלוג עליה דעולא, דתנן כוותיה: ואם אמר "הפרשתי לתוכה רביעית קדש" – נאמן, אלמא מדמהימן אקדש - מהימן נמי אתרומה; הכא נמי מדמהימן אפסח - מהימן נמי אתרומה [34].

כדי יין וכדי שמן [המדומעות - נאמנין עליהם בשעת הגיתות והבדים, וקודם לגיתות שבעים יום]:

תנא: אין נאמנין לא על הקנקנים ולא על התרומה [אל החבר יערה מכלי עם הארץ לכליו];

קנקנים דמאי?: אי קנקנים דקדש - מיגו דמהימן אקדש מהימן נמי אקנקנים! אלא קנקנים דתרומה? פשיטא: השתא אתרומה לא מהימן, אקנקנים מהימן?

אלא בריקנים דקדש [35] ובשאר ימות השנה [36], ובמלאין דתרומה ובשעת הגיתות [37].

תנן: כדי יין וכדי שמן המדומעות; מאי, לאו מדומעות דתרומה [38]?

אמרי דבי רבי חייא: מדומעות דקדש.

ומי איכא דימוע לקדש [39]?

אמרי דבי רבי אלעאי: במטהר את טבלו [שומר את טבלו בטהרה] ליטול ממנו נסכים [40].

קודם לגיתות שבעים יום:

אמר אביי: שמע מינה: דינא הוא דעילויה אריסא למיטרח אגולפי שבעים יומין מקמי מעצרתא [שהרי זהו זמן ההכנה לשמן].

משנה:

מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס, מן המודיעים ולחוץ אין נאמנין [41];

כיצד?

הקדר שהוא מוכר הקדרות, נכנס לפנים מן המודיעים - הוא הקדר והן הקדרות והן הלוקחין - נאמן; [42];

יצא [43] - אינו נאמן.

גמרא:

תנא: 'מודיעים [44] - פעמים כלפנים, פעמים כלחוץ, כיצד? - קדר יוצא [45] וחבר [46]נכנס [47] - כלפנים [48]; שניהן נכנסין

הערות[עריכה]

  1. ^ מפרש בגמרא, והשתא משמע של 'טבל' = תרומה וחולין מעורבין
  2. ^ שבעים יום - מקדימין לטהר את הכלים
  3. ^ רצועה של ארץ העמים מפסקת בין גליל ליהודה, וירושלים ביהודה היא, ואי אפשר להביאן לירושלים בטהרה, לפי שגזרו חכמים טומאה על ארץ העמים, ואפילו של חברים שמגליל אינו בא לנסכים
  4. ^ אהל המיטלטל ונזרק
  5. ^ להיות מפסיק בין אוירה של ארץ העמים, והם גזרו על אוירה
  6. ^ תנאים שונין ברייתא
  7. ^ מי אפר פרה
  8. ^ שלא ניתן האפר עליהן עדיין
  9. ^ מטהרין יינן ושמנן למזבח
  10. ^ ואי רצועה מפסקת, למה מטהרין
  11. ^ שמא יבא אליהו ויראה להן שביל בה שאינו מארץ העמים
  12. ^ עם הארץ שבא לגמור את זיתיו
  13. ^ לצורך תרומותיו
  14. ^ גירסת רש"י: ויתננה לפני כהן - ויראנה שלא הוכשרו הזיתים, והכהן יעשנה בטהרה
  15. ^ אלמא: בשעת הגיתות והבדים אין נאמנים
  16. ^ קאמר דלא מהימן
  17. ^ שכבר עבר זמן הגיתות לרובא דעלמא
  18. ^ אפלי הוו
  19. ^ ומתניתין דקא תני דמהימני - ביהודה קאי, דקתני רישא שביהודה נאמנין על טהרות יין ושמן, ועלה קאי: ובשעת הגיתות והבדים - אף על התרומה
  20. ^ שיודע בהן שהוכשרו
  21. ^ אטול
  22. ^ שיודע שלא הוכשרו
  23. ^ דכיון דחד מינא הן - אמרינן: יש ברירה, שאלו הן חלקו של זה, ואלו הן חלקו של זה, ולא החליף לו חבר לעם הארץ חלקו שבטמאין בשביל חלקו של עם הארץ בטהורין
  24. ^ אבל בשני מינין - אין לומר ברירה, דכשמת אביהן נפל חלק לזה וחלק לזה בכל המינים, ונמצא חבר זה מחליפה לו, ועובר ב'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט יד) [## מה האיסור שעובר עם הארץ?]
  25. ^ אם כהן הוא, ויש שמן לתרומה - מדליקו לנרות
  26. ^ והאי שורף - לשון איבוד הוא
  27. ^ כגון שכר תמרים של תרומה [## שאין זמן ייצורו קבוע]
  28. ^ שטומאת עם הארץ אינה ברגל, וימכרנה
  29. ^ בית הפרס
  30. ^ כדמפרש ואזיל: היה הולך לעשות פסחו, ובית הפרס של שדה שנחרש בו קבר מפסיקו - בודקו בנפיחה, ואם יש עצם כשעורה - רואהו ונשמט ממנו, ועצם כשעורה אינו מטמא באהל אלא במגע ובמשא, לפיכך בודק בנפיחה: שלא יסיטנו ברגלו
  31. ^ אין סומכין על בדיקה זו: דכיון דאין זמן קבוע לאכילה - ימתין שבעה ימים ויזה שלישי ושביעי ויטבול, אבל גבי פסח, הואיל ובית הפרס דרבנן - לא העמידו דבריהם במקום כרת
  32. ^ ברגל [שהלכו בו הרבה], וזו היא בדיקתו: בודק אם נידש או לא נידש
  33. ^ כגון טמא האוכל תרומה
  34. ^ שגנאי הוא למזבח שתהא תרומה המחוברת לו בחזקת טומאה, והקדש יקרב למזבח
  35. ^ לאחר שעירה מהן קודש והיה שומרן לקדש - אינו נאמן על שמירתן
  36. ^ כלומר: כל ימות השנה; דלקדש אין חילוק בין שעת הגיתות לשאר ימות השנה
  37. ^ שאף על פי שלא גזרו על תרומתן בשעת הגיתות מפני הפסד כהנים חבירים: דנמצאת מפסידן מרוב תרומות ארץ ישראל - על הקנקנים לא האמינום, ואין הכהנים חברים מקבלין מהן הקנקנים עם התרומה, אבל מערין אותה לכליהן, ודכוותה אמרינן לקמן [עמוד ב]: אל תתמה, שהרי לגין טמאין טומאת שבעה, ומשקין טהורים
  38. ^ וקתני: נאמן אכדין
  39. ^ טבל שלא נתקן - מדומע בתרומה, אבל קדש לא הוזקקנו לפרוש מתוכה שיהא הטבל מדומע בתוכו
  40. ^ דאיכא חולין וקדש ותרומה; מיגו דמהימן אקדש - מהימן נמי אתרומה ואקנקנים: שגנאי לקדש שיהו הקנקנים שעירוהו מהן בחזקת טומאה והוא קרב
  41. ^ 'מודיעים' = שם כרך רחוק מירושלים חמשה עשר מיל, כדאמר במסכת פסחים (צג,ב); ממנו ולפנים לצד ירושלים - נאמנין קדרין עמי הארץ ליקח מהן כלי חרס הדקין, כגון קדרות כוסות וקיתוניות, שאי אפשר בלא הם, ובירושלים אין עושין כבשונות מפני העשן, לא לסיד ולא לקדרות, ולפיכך האמינום שלא לגזור עליהן, שאין גוזרין גזירה על הצבור שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה
  42. ^ הוא הקדר - מי שהביאן מחוץ למודיעים - האמינוהו, לפי שאי אפשר, אבל אם מסרן ליד קדר עם הארץ היושב במודיעים או לפנים - לא האמינוהו; והן הקדירות - על אותן הקדירות שהביא הוא - האמינוהו, ולא לצרף עמהן קדירות של קדר אחר היושב במודיעים; והן הלוקחין - חברים שראוהו שהביאן - נאמן הקדר אצלן, ולא אצל לוקחים אחרים
  43. ^ מן המודיעים לשוב לאחוריו
  44. ^ הכרך עצמו
  45. ^ מלפנים מן המודיעים, ונכנס למודיעים
  46. ^ בא מחוץ למודיעים, ו
  47. ^ למודיעים
  48. ^ מותר ליקח ממנו, שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו, ואם לא עכשיו יקח - אימתי