ביאור:בבלי חגיגה דף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כאן למעשר [1].

ומנא תימרא דחולין לא בעו כוונה?

דתנן [מקוואות פ"ה מ"ו]: גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים - טהורין; קתני אדם דומיא דכלים: מה כלים דלא מכווני - אף אדם דלא מכוין.

וממאי?: דלמא ביושב ומצפה אימתי יתלש הגל עסקינן, וכלים דומיא דאדם: מה אדם דבר כוונה אף כלים דמכוין להו.

וכי תימא ביושב ומצפה, מאי למימרא?

סלקא דעתך אמינא ליגזור דלמא אתי למיטבל בחרדלית של גשמים [2], אי נמי נגזור ראשין [3] אטו כיפין [4] - קא משמע לן דלא גזרינן.

ומנא תימרא דלא מטבילין בכיפין?

דתניא [תוספתא מקואות פ"ד, צירוף של משנה ה ומשנה ד [צוקרמאנדל]]: 'מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין, לפי שאין מטבילין באויר [5]'.

אלא מהא [ההוכחה שלחולין אין צורך בכוונה בטבילה] דתנן [מכשירין פ"ד מ"ז]: 'פירות שנפלו לתוך אמת המים, ופשט מי שידיו טמאות ונטלן - ידיו טהורות [6] ופירות אינן ב'כי יותן' [7], ואם בשביל שיודחו ידיו [8] - ידיו טהורות והפירות הרי הן ב'כי יותן' [9]'.

איתיביה רבה לרב נחמן: הטובל לחולין והוחזק לחולין - אסור למעשר [חגיגה פ"ב מ"ו]; הוחזק – אִין [10], לא הוחזק – לא!

הכי קאמר: אף על פי שהוחזק לחולין - אסור למעשר.

איתיביה: טָבַל [11] ולא הוחזק - כאילו לא טבל; מאי?: לאו כאילו לא טבל כלל!

לא, כאילו לא טבל למעשר אבל טבל לחולין.

הוא סבר דחי קא מדחי ליה, נפק דק ואשכח דתניא: טבל ולא הוחזק - אסור למעשר ומותר לחולין.

אמר רבי אלעזר: טבל ועלה [12] - מחזיק עצמו [13] לכל מה שירצה.

מיתיבי: עודהו רגלו אחת במים - הוחזק לדבר קל מחזיק עצמו לדבר חמור [14]; עלה - שוב אינו מחזיק; מאי, לאו 'אינו מחזיק כלל'? [15]!

לא: עודהו - אף על פי שהוחזק – מחזיק; עלה - אם לא הוחזק [16] מחזיק [17], ואם הוחזק [18] - אינו מחזיק [19];

מאן תנא עודהו רגלו אחת במים [20]?

אמר רבי פדת: רבי יהודה היא, דתנן [מקוואות פ"ז מ"ו]: מקוה שנמדד ויש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זה אחר זה, הראשון טהור והשני טמא [21]; אמר רבי יהודה: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים - אף השני טהור.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת [22] במעלות דרבנן [23], אבל מטומאה לטהרה - דברי הכל השני טמא, והיינו דרבי פדת [24].

איכא דאמרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת מטומאה לטהרה, אבל במעלות דרבנן דברי הכל אף השני טהור, ופליגא דרבי פדת [25].

אמר עולא: בעי מיניה מרבי יוחנן: לרבי יהודה, מהו להטביל מחטין וצינוריות [26] בראשו של ראשון [27]?: גוד אחית אית ליה לרבי יהודה, גוד אסיק לית ליה? או דלמא גוד אסיק נמי אית ליה?

אמר ליה: תניתוה: שלש גממיות [28] בנחל [29], העליונה, התחתונה והאמצעית [30]: העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה, והאמצעית של ארבעים סאה, וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן [31]: רבי יהודה אומר: מאיר היה אומר: מטביל בעליונה [32]!

והתניא [33]: 'רבי יהודה אומר:


עמוד ב

מאיר היה אומר מטביל בעליונה, ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה' [34]!

אמר ליה: אי תניא [35] – תניא [36]. [37]

הטובל לחולין והוחזק לחולין [אסור למעשר]:

מני מתניתין?

רבנן היא, דשני להו בין חולין למעשר [38].

אימא סיפא: 'בגדי עם הארץ מדרס לפרושין, בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה [39]' - אתאן לרבי מאיר, דאמר חולין ומעשר כהדדי נינהו; רישא רבנן וסיפא רבי מאיר?

אִין, רישא רבנן וסיפא רבי מאיר.

רב אחא בר אדא מתני לה בסיפא חמש מעלות [40], ומוקי לה כולה כרבנן.

אמר רב מרי: שמע מינה חולין שנעשו על טהרת הקודש - כקודש דמו [41].

ממאי?

הערות[עריכה]

  1. ^ למעשר בעי כוונה, וכל שכן בתרומה; הכי גרסינן: 'מה כלים דלא מיכווני - אף אדם נמי דלא מיכוון'
  2. ^ ששוטפת ויורדת ממקום גבוה ויש בה ארבעים סאה, והטובל בה לא עלתה לו טבילה משום דמקום קטפרס הוא: מקום זקוף יותר מדאי, וארבעים סאה שבו אינן במקום אחד, ותנן: הנצוק והקטפרס אינו חיבור (טהרות פרק ח משנה ט), ואף אם אינו קטפרס נמי אין טובלין בו, לפי שאין מי גשמים מטהרים דרך זחילתן - עד שיהו נקוין דרך אשבורן, דתניא בתורת כהנים [ספרא שמיני פרשתא ט מ"ג]: אי מה מעיין מטהר בזוחלין - אף מקוה מטהר בזוחלין - תלמוד לומר: אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור (ויקרא יא לו) המעיין מטהר בזוחלין, והמקוה באשבורן; ורבינו האי גריס 'הרדלית'
  3. ^ אחד מראשי הגל כשהוא מגיע לארץ
  4. ^ אמצעיתו של גל, שעומד באויר כמין כיפה, ואם הושיט כלים למעלה והטבילן בכיפה - אינה טבילה, כדמפרש ואזיל
  5. ^ שלא אמרה תורה מקוה של אויר לטבילה
  6. ^ אף על פי שלא נתכוון
  7. ^ דבעינן גבי הכשר 'יותן דומיא דכי יתן' (ויקרא יא לח): דניחא ליה
  8. ^ נתכוון ליטול פירות
  9. ^ ומקבלין טומאה מעכשיו; וכיון דנתכוון להדיח ידיו - גלי דעתיה דניחא ליה בהך נפילה, שעל ידיה הדיח ידיו
  10. ^ אם נתכוון הוא דהויא טבילה לחולין
  11. ^ ויצא ועלה מן המים
  12. ^ ויצא ועלה מן המים
  13. ^ בטבילה שטבל כבר
  14. ^ לכל מה שירצה
  15. ^ כלומר: בין שהחזיק עצמו בשעת טבילה בדבר קל, בין שלא החזיק עצמו לכלום - שוב אינו מחזיק
  16. ^ לשום דבר, שטבל סתם
  17. ^ לכל מה שירצה
  18. ^ אבל אם הוחזק לקל
  19. ^ אינו מוחזק לחמור, דהא אינתיק ליה לדבר קל
  20. ^ מאן תנא דמשום עודנו במים חשיב ליה כתחילת טבילה, ואף על פי שהוחזק - מחזיק
  21. ^ שהרי חסר השיעור במים שעל הראשון
  22. ^ דרבי יהודה ורבנן
  23. ^ כשהיתה טבילתו בשביל אחת ממעלות של חכמים, כגון האונן והמחוסר כפורים שצריכין טבילה לקודש, ואינו טמא טומאה דאורייתא - בההיא קאמר רבי יהודה דמהני ליה רגליו של ראשון נוגעות במים, דאמרינן 'גוד אחית': מים שעליו כאילו הן במקוה
  24. ^ דאוקי לעיל הא דעודיהו כרבי יהודה ולא כרבנן - אלמא לרבנן אפילו לגבי מעלות לא מהני עודיהו, דהא חזקה דאמר 'הוחזק לקל אסור לחמור' - מעלות נינהו
  25. ^ הכא גרסינן: ופליגא דרבי פדת: דאילו לרב נחמן הא דעודיהו הוחזק לקל הוחזק לחמור - דברי הכל הוא, דהא לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה אלא מטומאה דאורייתא לטהרה
  26. ^ שטווין בו זהב, ועשוין כמין מזלג קטן מאד
  27. ^ בעודו במים
  28. ^ גומות
  29. ^ שיפולי הרים שקורין וולור"א בלעז [בקיעים בקרקע] וכן 'נחל איתן' 'נחל ארנון' [שזורמים שם מים תמיד]
  30. ^ שנחל - מדרון משופע הוא
  31. ^ ומחברתן
  32. ^ הכי גרסינן: מאיר היה אומר מטבילין בעליונה - ולא גרס: 'מכלל דרבי יהודה', והכי פירושו: רבי יהודה אומר: מאיר היה אומר מטבילין בעליונה, דאמר גוד אסיק את מי אמצעיתה למעלה על יד חרדלית של גשמים, להכשיר את העליונה, וכל שכן דמטבילין בתחתונה, דכיון דאית ליה גוד אסיק - כל שכן דאית ליה גוד אחית; ומדלא קתני 'ואני חולק עליו לומר כך וכך' - שמע מינה דרבי יהודה כרבי מאיר סבירא ליה
  33. ^ דחלוק עליו, והכי גרסינן
  34. ^ אלמא: פליג עליה
  35. ^ בהדיא דחולקין
  36. ^ ונלך אחריה, וחוזר אני בי
  37. ^ ובלשון הכתוב בספרים איני יכול להעמידה, דאם כן מתנייתא קשיין אהדדי, ומאי חזית דציית לבתרייתא?
  38. ^ דפליגי עליה [(לעיל דף יח,ב)] דרבי מאיר בכל הטעון ביאת מים מדברי סופרים, ואסרוהו במעשר
  39. ^ ולא אמר 'מדרס למעשר'
  40. ^ פרושים, ואוכלי מעשר, ואוכלי תרומה ואוכלי קודש, וחטאת
  41. ^ אדם הרגיל לאכול קדשים - מקבל עליו לאכול חוליו בטהרת הקודש, כדי שיהו בני ביתו זהירין ובקיאין בטהרת הקודש