ביאור:בבלי חגיגה דף טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם [1]? או דלמא דשמואל לא שכיחא?

אמר להו: דשמואל לא שכיח, וחיישינן שמא באמבטי [2] עיברה [3];

והאמר שמואל 'כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מזרעת'?

מעיקרא [4] נמי יורה כחץ הוה.

תנו רבנן: 'מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו; אמר לו מאין ולאין בן זומא [5]?

אמר לו: צופה הייתי [6] בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה [7] אלא שלש אצבעות בלבד, שנאמר (בראשית א ב: והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהו) ורוח אלהים מרחפת על פני המים - כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת.

אמר להן רבי יהושע לתלמידיו: עדיין בן זומא מבחוץ: מכדי ורוח אלהים מרחפת על פני המים - אימת הוי? - ביום הראשון; הבדלה ביום שני הוא דהואי, דכתיב (בראשית א ו: ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים) ויהי מבדיל בין מים למים!'

וכמה?

אמר רב אחא בר יעקב: כמלא נימא.

ורבנן אמרי: כי גודא דגמלא [קרשים של גשר]; מר זוטרא, ואיתימא רב אסי, אמר: כתרי גלימי דפריסי אהדדי [שתי גלימות המונחות זו על גבי זו]; ואמרי לה כתרי כסי דסחיפי אהדדי [שתי כוסות שהפכו אחת מהן והעמידוה על פי השניה] [8]

'אֲחֵר [אלישע בן אבויה, ואין רוצים להזכיר שמו וקראו לו 'אחר’] קיצץ בנטיעות [9]; עליו הכתוב אומר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך [ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחִבֵּל את מעשה ידיך]’?

מאי היא?

חזא מיטטרון [שם שר של מעלה] דאתיהבא ליה רשותא למיתב [שניתנה לו רשות לשבת] למיכתב זכוותא דישראל [לכתוב זכויותיהם של ישראל], אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף [10] ולא עיפוי [11], [אמר] "שמא [חס ושלום [הערת עורכי הגמרא]] שתי רשויות הן!"

[בגלל טעות זו של אחר] אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי [12] דנורא [הכוהו ששים מכות של אש], אמרו ליה: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [מדוע לא קמת לפני אחר? – כנראה היה למטטרון רשות לשבת, אך לא בזמן שרואים אותו, כמו שבמקום שעומדים לפני המלך בצבור, אך כאשר הלבלר של המלך כותב הוא צריך לשבת כי קשה לכתוב בעמידה]!

איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאֲחֵר [ניתנה למטטרון רשות למחוק את זכויותיו של אחר]. יצתה בת קול ואמרה: "'שובו בנים שובבים' - חוץ מאחר" (ירמיהו ג יד: שובו בנים שובבים נאם ה' כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון) [כלומר: לכל ישראל ניתנה אפשרות לשוב בתשובה חוץ מאחר]; אמר: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא - ליפוק ליתהני בהאי עלמא [היות והוציאו אותי מהעולם ההוא – אהנה לפחות בעולם הזה]!

נפק אֲחֵר לתרבות רעה: נפק, אשכח זונה, תבעה; אמרה ליה: ולאו אלישע בן אבויה את!? עקר פוגלא [13] ממישרא [14] בשבת, ויהב לה; אמרה: אחר הוא [ודאי אין זה אלישע בן אבויה].

שאל אֲחֵר את רבי מאיר, לאחר שיצא לתרבות רעה, אמר ליה: מאי דכתיב (קהלת ז יד: ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה) גם את זה לעומת זה עשה האלהים [על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה]? אמר לו: כל מה שברא הקב"ה - ברא כנגדו: ברא הרים - ברא גבעות; ברא ימים - ברא נהרות;

אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: ברא צדיקים - ברא רשעים, ברא גן עדן - ברא גיהנם; כל אחד ואחד יש לו שני חלקים: אחד בגן עדן ואחד בגיהנם; זכה צדיק - נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן; נתחייב רשע - נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.

אמר רב משרשיא: מאי קראה? - גבי צדיקים כתיב (ישעיהו סא ז: תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם) לכן בארצם משנה יירשו [שמחת עולם תהיה להם]; גבי רשעים כתיב (ירמיהו יז יח: יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה) וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם.

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלִי פז?

אמר לו: אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן [15] ככלי זכוכית.

אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח - יש לו תקנה.

אמר לו: אף אתה חזור בך!

אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'.

תנו רבנן: 'מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו; אמר לו: מאיר! חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת!

אמר לו: אף אתה חזור בך!

אמר לו: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'?

תקפיה, עייליה לבי מדרשא, אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך!

אמר לו: (ישעיהו מח כב) אין שלום אמר ה' לרשעים!

עייליה לבי כנישתא אחריתי, אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך!

אמר לו: (ירמיהו ב כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני [נאם ה' אלקים];

עייליה לבי כנישתא אחריתי, אמר ליה


עמוד ב

לינוקא: פסוק לי פסוקך!

אמר ליה (ירמיהו ד ל) ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי [מאסו בך עגבים נפשך יבקשו];

עייליה לבי כנישתא אחריתי עד דעייליה לתליסר בי כנישתא; כולהו פסקו ליה כי האי גוונא; לבתרא אמר ליה: פסוק לי פסוקך!

אמר ליה: (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי [ותשא בריתי עלי פיך];

ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה, אשתמע כמה דאמר ליה 'ולאלישע אמר אלהים';

איכא דאמרי סכינא הוה בהדיה, וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי, ואיכא דאמרי – אמר: אי הואי בידי סכינא - הוה קרענא ליה.

כי נח נפשיה דאֲחֵר [16], אמרי [17]: לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי: לא מידן לידייניה - משום דעסק באורייתא, ולא לעלמא דאתי ליתי - משום דחטא.

אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה [ויכפר על עוונותיו] וליתי לעלמא דאתי; מתי אמות [ואבקש שידונו אותו] ואעלה עשן מקברו [ויראו כולם שהוא נענש בגהינום, ואחרכך יתכפרו עוונותיו ויגיע לעולם הבא]!

כי נח נפשיה דרבי מאיר - סליק קוטרא מקבריה דאחר.

אמר רבי יוחנן: גבורתא למיקלא רביה! חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה [18]? אי נקטיה ביד [19] - מאן מרמי ליה [20] מאן [21]? מר מתי אמות ואכבה עשן מקברו!

כי נח נפשיה דרבי יוחנן - פסק קוטרא מקבריה דאחר!

פתח עליה ההוא ספדנא: אפילו שומר הפתח [22] לא עמד לפניך רבינו [23]!

בתו של אֲחֵר אתיא לקמיה דרבי, אמרה ליה: רבי, פרנסני!

אמר לה: בת מי את?

אמרה לו: בתו של אחר אני.

אמר לה: עדיין יש מזרעו בעולם? והא כתיב (איוב יח ט) לא נין לו ולא נכד בְּעַמּוֹ ואין שריד במגוריו!?

אמרה לו: זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו.

מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי; בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה כך - למשתבחין בה על אחת כמה וכמה!

ורבי מאיר, היכי גמר תורה מפומיה דאחר?: והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'מאי דכתיב: (מלאכי ב ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא: אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו'!?

אמר ריש לקיש: רבי מאיר - קרא אשכח ודרש: (משלי כב יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי; 'לדעתם' לא נאמר, אלא 'לדעתי' [24]!

רב חנינא אמר מהכא: (תהלים מה יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך [25]!

קשו קראי אהדדי?

לא קשיא: הא בגדול [26], הא בקטן.

כי אתא רב דימי – אמר: אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא [27] ושדא שיחלא [28] לברא [החוצה].

דרש רבא: מאי דכתיב (שיר השירים ו יא) אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל [לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים] - למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? - לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה - אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם: אף על פי שסרח - אין תורתו נמאסת.

אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה?

אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר.

אמר ליה: אמאי?

משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר.

אמר ליה: אמאי?: רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק!?

אמר ליה: השתא קאמר [29]: מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער - שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי [30] קלני מזרועי [31]; אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים - קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך.

אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא [32] וקא בכי; אמר ליה: שיננא! מאי קא בכית?

אמר ליה: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן [33]: (ישעיהו לג יח: לבך יהגה אימה) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים: 'איה סופר' - שהיו סופרים כל אותיות שבתורה; 'איה שוקל' - שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה [34]; 'איה סופר את המגדלים' - שהיו שונין שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר [35], ואמר רבי אמי: תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, ותנן [סנהדרין פ"י מ"ב]: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות [36] - אין להם חלק לעולם הבא, אנן מה תהוי עלן?

אמר ליה: שיננא! טינא היתה בלבם [37].

אֲחֵר – מאי [38]?

זמר יווני לא פסק מפומיה [39]; אמרו עליו על אחר: בשעה שהיה עומד מבית המדרש [40] - הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו [41].

שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר: כל עמר דנחית ליורה [42] – סליק [43]?

אמר ליה: כל מאן דהוה נקי אגב אימיה [44] – סליק [45], כל דלא הוה נקי אגב אימיה - לא סליק. [46]

רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, ועליו הכתוב אומר (שיר השירים א ד) משכני אחריך נרוצה [הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך]; ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו; אמר להם הקב"ה: הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי.

הערות[עריכה]

  1. ^ שהיה בקי בהטייה, וזו נמי נבעלת כן
  2. ^ כלי שרוחצין בו כל הגוף
  3. ^ ויש לומר שהטיח שם אדם שכבת זרע ונכנס במעיה
  4. ^ כשיצאת מן האדם
  5. ^ מאין תבא, ואין לבך טרוד
  6. ^ מתבונן הייתי במעשה בראשית
  7. ^ במקום חיבורן, מקום קשרי כיפת הרקיע בקרקע
  8. ^ גודא דגמלא = כשמסדרין לווחין של גשר זו אצל זו, אי אפשר שלא תהא ריוח בינתים, וכן גלימי, וכן כסי; סחופין = כפופי.
  9. ^ קלקל ועיוֵת כשנכנס לפרדס [כמו אדם שנכנס לפרדס] ומקצץ הנטיעות; ולפי שדימה אותן בתחלת הדברים לנכנס לפרדס - נקט לישנא דקיצץ בנטיעות
  10. ^ דבכל צדיהן יש להם פנים
  11. ^ עיפות
  12. ^ מכת מקל, בשטונאד"י
  13. ^ צנון
  14. ^ ערוגה
  15. ^ על ידי שכחה
  16. ^ כי שכיב אחר
  17. ^ ברקיע
  18. ^ תלמיד אחד היה בינינו, ונכשל ויצא לתרבות רעה, ואין כח בין כולנו להביאו לעולם הבא
  19. ^ אם אוחז אני בידו להביאו לעולם הבא
  20. ^ מי יקחנו מידי? 'מרמי' - לשון נוטל מידי, ויש לו דוגמא בפסחים (י,ב): ארמויי ארמייה מיניה, גבי ככר בפי עכבר
  21. ^ כמו 'מנאי'; לשון קצר הוא
  22. ^ של גיהנם
  23. ^ בבואך להוציא אֲחֵר משם
  24. ^ 'לדעתם' לא נאמר' - אלמא ברשיעי עסיקינן, וקאמר: הט אזנך
  25. ^ הטי אזנך לשמוע, ואת מעשיהם שכחי ואל תלמדי אותן
  26. ^ היודע ליזהר [שלא ילמוד] מעשיו - יכול ללמוד תורה מפיו
  27. ^ פרי החיצון הנאכל בתמרה
  28. ^ גרעינה הנזרקת
  29. ^ עכשיו שמע לקולך ואמר שמועה מפיו
  30. ^ רבי מאיר אמרה במסכת סנהדרין (מו,א), במדרש כי קללת אלהים תלוי (דברים כא כג): קל לית: איני קל, ולישנא מעליא כינה הדבר כלפי מעלה
  31. ^ כבד אני מזרועי שיצרתי = זה שמת בעונו
  32. ^ נשען על הבריח
  33. ^ בתלמידים היוצאין לתרבות רעה
  34. ^ לדרוש קל מחמור וחמור מקל, לפי המשקולת של קל וחומר
  35. ^ יש מפרשים: שדורשין גובהו של למ"ד ודורשין בו כל זאת, ויש אומרים: מגדל דור הפלגה; ולי נראה: מגדל הפתוח לאויר גרסינן, והן מהלכות אהלות: מגדל של עץ, שקורין משטיי"ר [ארון], ועומד בפתח, ופתחו פתוח לבקעה או לחצר שהוא אויר; במסכת אהלות (פ"ד מ"א) ישנה משנה: מגדל העומד באויר
  36. ^ בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי, בפרק 'חלק'
  37. ^ רשעים היו מימיהם
  38. ^ מפני מה בא לידי כך, ולא הגינה תורתו עליו
  39. ^ גירסת רש"י: מביתו, והיה לו להניח בשביל חורבן הבית, דכתיב בשיר לא ישתו יין (ישעיהו כד ט)
  40. ^ קודם שהפקיר עצמו לתרבות רעה
  41. ^ אלמא: טינא הוות בלבו
  42. ^ כל צמר שניתן ליורה של סממנין לצבוע
  43. ^ עולה לו צבעו, או אינו עולה? כלומר: כל הלומדים לפני חכמים, עולה להן תורתן להגין עליהן מן החטא
  44. ^ שלא נתלכלך בגיזה
  45. ^ עולה לו צבעו, כלומר: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - עולה לו
  46. ^ כן נראה בעיני, ורבותי מפרשין: כל עמר דנחית ליורה סליק - כל שירד לידון בגיהנם עולה, אגב אמו - צמר בן יומו שלא נרמס בטיט - עולה לו הצבע, כלומר: שיש זכיות בידו עולה.