ביאור:בבלי חגיגה דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כמי שנגח שור חמור וגמל [1] ונעשה מועד לכל [2].

אמר רב פפא: אי שמיע ליה לרב הונא הא דתניא: אי זהו שוטה? - זה המאבד כל מה שנותנים לו [3] - הוה הדר ביה.

איבעיא להו: כי הוה הדר ביה ממקרע כסותו - הוא דהוה הדר ביה דדמיא להא? או דלמא מכולהו הוה הדר?

תיקו.

וטומטום ואנדרוגינוס:

תנו רבנן [השוה מכילתא מפשטים מסכת דכספא פרשתא כ; ספרי ראה פסקה קמג]: [שמות כג,יז: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה’] זכור' - להוציא את הנשים; 'זכורך' - להוציא טומטום ואנדרוגינוס [4]; 'כל זכורך' - לרבות את הקטנים.

אמר מר: זכור - להוציא את הנשים הא למה לי קרא? מכדי מצות עשה שהזמן גרמא הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות [5]?

אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'נילף ראייה ראייה מהקהל [6]: מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות' - קא משמע לן.

אמר מר זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס אצטריך: סלקא דעתך אמינא 'הואיל ואית ליה צד זכרות – ליחייב' - קא משמע לן דבריה בפני עצמו הוא; אלא טומטום - ספיקא הוא, מי אצטריך קרא למעוטי ספיקא [7]?

אמר אביי: כשביציו מבחוץ [8].

אמר מר: כל זכורך - לרבות את הקטנים והתנן: חוץ מחרש שוטה וקטן!?

אמר אביי: לא קשיא: כאן בקטן שהגיע לחינוך, כאן בקטן שלא הגיע לחינוך.

קטן שהגיע לחינוך - דרבנן היא!?

אין הכי נמי, וקרא אסמכתא בעלמא.

ואלא קרא למאי אתא?

לכדאחרים, דתניא: אחרים אומרים: המקמץ [9] והמצרף נחשת [10] והבורסי - פטורין מן הראייה [11] משום שנאמר (שמות כג יז) [שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה’] כל זכורך': מי שיכול לעלות עם כל זכורך, יצאו אלו שאינן ראויין לעלות עם כל זכורך'.

נשים ועבדים שאינן משוחררים:

בשלמא נשים, כדאמרן [12], אלא עבדים מנלן?

אמר רב הונא: אמר קרא: (שמות כג יז) [שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך] אל פני האדון ה': מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא זה שיש לו אדון אחר.

הא - למה לי קרא? מכדי כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה, כל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה, דגמר לה לה מאשה [13]?

אמר רבינא: לא נצרכה אלא למי שחציו עבד וחציו בן חורין; דיקא נמי דקתני נשים ועבדים שאינן משוחררין מאי שאינן משוחררין?: אילימא שאינן משוחררין כלל - ליתני 'עבדים' סתמא!? אלא לאו שאינן משוחררין לגמרי, ומאי נינהו? - מי שחציו עבד וחציו בן חורין!?

שמע מינה.

[14]

והחיגר והסומא וחולה והזקן:

תנו רבנן: (שמות כג יד) [שלש] רגלים [תחג לי בשנה] - פרט לבעלי קבין; דבר אחר [15]: 'רגלים' - פרט לחיגר ולחולה ולסומא ולזקן ולשאינו יכול לעלות ברגליו'.

ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי?

אמר רבא: לאתויי


עמוד ב

מפנקי [16], דכתיב (ישעיהו א יב) כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.

תנא: 'הערל והטמא פטורין מן הראייה [17]';

בשלמא טמא, דכתיב (דברים יב ה-ו) [כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו] ובאת שמה [פסוק ו] והבאתם שמה [עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם]: כל שישנו בביאה ישנו בהבאה, וכל שאינו בביאה אינו בהבאה [18]; אלא ערל [19] מנלן?

הא מני? - רבי עקיבא היא, דמרבי לערל כטמא, דתניא [ספרא אמור פרשתא ד פרק ד משנה יח]: רבי עקיבא אומר: (ויקרא כב ד) איש איש [מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא מממנו שכבת זרע]’- לרבות את הערל [20]'.

תנו רבנן [תוספתא חגיגה פ"א מ"א-ב]: 'טמא פטור מן הראייה, דכתיב (דברים יב ה-ו) [כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו] ובאת שמה [פסוק ו] והבאתם שמה [עלתיכם וזבחיכם ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם]: כל שישנו בביאה ישנו בהבאה, וכל שאינו בביאה אינו בהבאה; רבי יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה: סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה, שנאמר [שמות כג,יז: שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה’] 'יֵרָאֶה' – יִרְאֶה: כדרך שבא לראות כך בא ליראות: מה בא לֵרָאוֹת בשתי עיניו - אף לִירְאוֹת בשתי עיניו'.

רב הונא, כי מטי להאי קרא: 'יראה יראה' – בכי, אמר: עבד שרבו מצפה לו לראותו [21] - יתרחק ממנו [22], דכתיב (ישעיהו א יב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי!

רב הונא, כי מטי להאי קרא – בכי: (דברים כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם [ושמחת לפני ה' אלקיך]; עבד שרבו מצפה לאכול על שלחנו - יתרחק ממנו, דכתיב (ישעיהו א יא) למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' [שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי]!

רבי אלעזר, כי מטי להאי קרא – בכי: (בראשית מה ג) [ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי] ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו; ומה תוכחה [23] של בשר ודם כך, תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה!

רבי אלעזר כי מטי להאי קרא – בכי: (שמואל א כח טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי [ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלקים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה]; ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין - אנו על אחת כמה וכמה.

שמואל מאי היא [24]?

דכתיב (שמואל א כח יג) [ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית] ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים [מן הארץ] 'עולים' - תרי משמע: חד שמואל, ואידך? - דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה, אמר ליה: דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא - קום בהדאי, דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה.

רבי אמי, כי מטי להאי קרא – בכי: (איכה ג כט) יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה, אמר: כולי האי ו'אולי' [25]?

רבי אמי, כי מטי להאי קרא – בכי: (צפניה ב ג) [בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו] בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה', אמר: כולי האי ו'אולי'?

רבי אסי, כי מטי להאי קרא – בכי: (עמוס ה טו) שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' צבאות [שארית יוסף]; כולי האי ו'אולי'?

רב יוסף, כי מטי להאי קרא – בכי: (משלי יג כג) [רב אכל ניר ראשים] ויש נספה בלא משפט [26].

אמר: מי איכא דאזיל בלא זמניה? [27]

אִין, כי הא: דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות, אמר ליה [28] לשלוחיה [29]: זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא [30].

אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי; אמר ליה: אנא – 'מרים מגדלא שיער נשייא' אמרי לך!

אמר ליה: אי הכי – אהדרהּ!

אמר ליה: הואיל ואייתיתה - ליהוי למניינא.

אלא היכי יכלת לה [31]?

הות נקיטא מתארא בידה [32] והות קא שגרא

הערות[עריכה]

  1. ^ דבבא קמא (דף לז.)
  2. ^ ולא אמרינן 'עד שיהא מועד בשלשה בכל מין ומין', דהואיל והועד שלשה נגיחותיו בשלשה מינין - אין זה מקפיד על מין אחד; אף כאן לא באו שלשה דברים לידו בבת אחת אלא כולן משום שטות
  3. ^ דמשמע בדבר אחד מחזיקין אותו בשוטה
  4. ^ אם נאמר זכור אין לך להוציא אלא את הנשים; עכשיו שנאמר זכורך בא להוציא אף טומטום ואנדרוגינוס עם הנשים
  5. ^ בפרק קמא דקדושין (דף לד:) ילפינן לה
  6. ^ דהוי נמי מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים חייבות
  7. ^ בתמיה: למה לי קרא? מהיכא תיתי לן לחיוביה
  8. ^ אלא שהגיד טמון, דהא ודאי זכר הוא, הלכך איצטריך קרא למעוטי
  9. ^ מפרש במסכת כתובות (דף עז.) המקמץ בידו צואת כלבים; ואומר אני כי לתקן בהן עורות שקורין קורדוו"ן, שמעבדין אותן בצואת כלבים
  10. ^ שמצרפו במקום שחופרין אותו מן הקרקע, כדמפרש במסכת כתובות (שם)
  11. ^ וכל אלו ריחן רע ואין יכולין לעלות עם חביריהם
  12. ^ זכור להוציא את הנשים
  13. ^ כתיב הכא וכתב לה (דברים כד א) וכתיב התם או חפשה לא נתן לה (ויקרא יט כ)
  14. ^ מיהו למשנה אחרונה, הואיל ובידינו לכוף את רבו – חייב, דאין לו אלא אדון אחד.
  15. ^ פרט לבעלי קבין – מ'פעמים' נפקא, כדאמרינן לעיל, הלכך 'רגלים' - למעוטי מי שצריך משענת אחרת לבד מרגליו
  16. ^ שאין הולכין בלא מנעל, דאין אדם נכנס להר הבית במנעלו
  17. ^ אין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח
  18. ^ טמא אינו בביאה, שאינו יכול ליכנס למקדש, דכתיב את משכן ה' טמא ונכרתה (במדבר יט יג)
  19. ^ ישראל שמתו אחיו מחמת מילה
  20. ^ שהוא כטמא: שלא יאכל תרומה אם כהן הוא
  21. ^ שהוא חביב לרבו עד שרבו מצפה ושואף מתי יראהו
  22. ^ איך הגיע יום שנהפך לו לשונא, ורחקו, וצוה שלא יראהו
  23. ^ שמוכיח פשעו בפניו
  24. ^ מנא לן דמתיירא
  25. ^ כל היסורין הללו יקבל, ועודנו בספק אם תהיה לו תקוה
  26. ^ יש כלה ואין עון בידו ולא היה משפט לספות
  27. ^ ומי איכא דאזיל כו'. הש"ס קא בעי לה [רש"י לא גרס 'אמר’]
  28. ^ מלאך
  29. ^ לשלוחו
  30. ^ הרוג את מרים המקלעת שיער הנשים
  31. ^ מאחר שלא הגיע זמנה
  32. ^ היתה אוחזת בידה האוד של תנור, שקורין פרגו"ן [שפוד, או יעה, לחתות בו]